קצת מידע על הפרעת קשב וריכוז

Re: כמה קישורים על המערכה הסיינטולוגית נגד טיפול תרופתי

רפאל • 18 בדצמ׳ 2009

תופעה מעניינת, אבל האמת שלא למדתי הרבה מהקישורים האלו, לא על הסנטיולוגיה ולא על הקשר שלהם עם התנועה האנטי-פסיכיאטרית. (למרות שאין לי הרבה סנטימנטים כלפי הסנטיולוגיה, אני חייב להודות שהכתיבה כאן מגמתית מכדי להיות מעניינת. )

אגב, העמדה האנטי פסיכיאטרית אינה סנטיולוגית במקורה. אלא שהיא פרי עבודתם של אנשים כמו לאנג, דיויד קופר, ותומס סאס. הכנסייה הסנטיולוגית הקימה ביחד עם תומס סאס את Citizens Commission on Human Rights. הברית הזו היתה תמיד מוזרה בעיני, אבל הביקורת של תומאס סאס על הפסיכיאטריה היא מהמעניינות שיש.

יש ספר של פרד באוגמן על הונאת הADHD:
The ADHD Fraud, by Fred Baughman
http://www.amazon.com/ADHD-Fraud-Psychiatry-Patients-Children/dp/1412064589

מיתוסית​(שולטת) • 18 בדצמ׳ 2009

גיגול פשוט מראה:

"תסמונת חוסר קשב מוגדרת ומסווגת באמות מידה רפואיות מקובלות. ההפרעה
הינה נוירולוגית התפתחותית והיא נושאת אופי התנהגותי- תפקודי ונוירולוגי."

"למה הימצאותה בעלת השפעה רחבה כל כך ?
בני אדם חשופים כל העת לגירויים רבים חלקם פנימיים (מתוך הגוף – כאב, צמא, חום ... ) וחלקם חיצוניים (סביבתיים כמו – רעשים ומשימות). מנגנון הקשב במוח שולט בכל הגירויים ומווסת אותם בהתאם לתפקודים השונים של הגוף ולביצוע המשימות הנדרשות מהאדם. הקשב הוא מנגנון עדין ופעילותו מתבטאת בפעילות של 6 ערוצים:
1. תחום קשב - מספר הגירויים שהמוח מעבד בכל רגע נתון, והאבחנה בין הגירוי המרכזי לגירויי הרקע.
2. טווח קשב – משך הזמן הפעיל שהאדם יכול לשמר קשב.
3. ריכוז - מתוך סך הזמן, כמה זמן אני יעיל.
4. ברירה – היכולת לברור בין גורם עיקרי ובין גורמי תפל.
5. מאמץ – התאמת המאמץ הנפש בעקבות שינויים הנדרשים ממשימות
ששונות (כמו מבחן) .
6. עוררות – מידת העוררות של מערכת העצבים – קשור בזמן התגובה
שלוקח למערכת העצבים להגיב לגירוי."

כמו למשל פה: "הריטלין היא התרופה הגינרית (שם רפואי) מטיליפנידט, טיפול המגרה וממריץ את מערכת העצבים. בפעילותה הפרמקולוגית פועלת כמעכב בליעה חוזרת במעביר הסינפטי. "כלומר, רואים השפעה ברורה על אופן התיפקוד הנוירולוגי האבנורמלי

מתוך:http://www.giladd.co.il/48082/הפרעת-קשב-וריכוז---הגדרה-לאנשי-מקצוע

גם מבחינה הגיונית, ניתן להסיק שאם ההפרעה מטופלת על ידי תרופות פסיכיאטריות עקב מחסור בנוירו טרנסמיטורים, מדובר בבעיה נוירולוגית, אחרת לא היה מטופל בתרופות הללו מי שלוקה בהפרעות האלה....

רפאל • 19 בדצמ׳ 2009

על כך שרטלין משפיע על התפקוד אין מחלוקת. גם LSD משפיע על התפקוד, וגם קפאין. המחלוקת סובבת את השאלה הבאה: על איזה יסוד את קובעת שתפקוד מסוים הוא אבנורמלי? האם יש לנו יכולת להסתכל ישירות על המוח, ומתוך הסתכלות ישירה על המוח להגדיר מהו תפקוד תקין ומהן החריגות ממנו; או שאנחנו בוחנים התנהגויות? 

והאמת היא פשוטה. אין בנמצא שום קריטריון מדעי שמאפשר לנו לאבחן את הדבר שקוראים לו בשם "הפרעת קשב" באופן נוירולוגי, ולסווג אותו כמחלה. כמו למשל שאנחנו מאבחנים גידול במוח. אם אדם סובל מגידול במוח, אז אפשר שהדבר ישפיע על התנהגותו, ובעקבות השפעה זו יבדקו את מוחו. אבל הגידול במוח אינו בעיה התנהגותית, ואפשר זהות אותו באופן שבלתי תלוי בהתנהגות. אפשר פשוט לסרוק את המוח ולפסוק "יש שם גידול". לא כך הם הדברים כשמדובר בהפרעת קשב. זה לא משהו שאפשר לאבחן מתוך סריקה של המוח, או בדיקה נוירולוגית אחרת. ואין לנו שום הגדרה מדעית של התופעה הזו במונחים של "תפקוד פיזיולוגי בלתי תקין". בסופו של דבר המבחן הוא תמיד התנהגותי. הילד מפריע בבית הספר. כלומר, ההתנהגות שלו אינה הולמת את הנורמות שבית הספר קבע. (ואולי אפשר לקרוא לזה בעיה, אבל זו אינה בעיה נוירולוגית.)


זה היסק הגיוני? זה היסק בטל וכושל.

קודם כל, הוא סובל מהנחת המבוקש. אבל מהותי יותר לעניינו הוא שההיסק מתבסס על כך ש:
אם פרוצדורה A מעלימה את התופעה B, אזי B הוא מחלה ו-A הוא התרופה למחלה.

וכמובן שזה אינו נכון. למשל:
1. אם אני אתן לך סם-אמת כלשהו אז את לא תשקרי. מכאן שהשקר הוא מחלה וסם האמת הוא התרופה שיוצרת את האיזונים הכימיקליים הנדרשים במוח. האמנם?
2. אם אני כורת את שתי הידיים של כייס, אז הוא מפסיק לגנוב ארנקים. מכאן שגנבת ארנקים היא מחלה של הידיים, וכריתת הידיים רפואה. האמנם?
3. אם אני מצליף באישה או בגבר שחור עד זוב דם, אז הם מפסיקים לגלות עצמאות מחשבתית. מכאן שעצמאות מחשבתית היא מחלה בקרב נשים וגברים שחורים, והשוט הוא הרפואה. האמנם?
4. אם אני מכניס יהודים לתאי גזים ומלאים את הרכוש שלהם, אז המצב הכלכלי משתפר. מכאן שהיהדות היא מחלה, והשמדתה היא הרפואה של החברה. האמנם?

אני מקווה שזה מבהיר מהו הכשל הלוגי שלך. העובדה שרטלין משפיע על המוח, ובעקבות זאת גם על התנהגות האדם, אינה מוטלת בספק. אבל אין היא אמורת שהפרעת קשב היא בעיה פיזיולוגית-נוירולוגית ולא תיוג חברתי. במילים אחרות, אנחנו יכולים להשתמש בסמים כדי לנטרל התנהגויות שונות, אבל זה לא הופך את אותן התנהגויות למחלות. והשימוש ברטוריקה של "רפואה" במקום שבו מדובר למעשה בנורמות חברתיות, נועד בדרך כלל בשביל להכשיר אלימות, ולתת לה מראית עין של עזרה. אולי סם כמו רטלין צריך להיות זמין למי שבוחר להשתמש בו. אבל בחברה שלנו, אם הורים, מורים, ופסיכיאטר מסכימים שאינם אוהבים את ההתנהגות של ילד בבית הספר, הם יכולים פשוט לסמם אותו.

פסיכו לוג​(שולט) • 19 בדצמ׳ 2009

רפאל, כל הבסיס לדברייך נשמט בשל העובדה הפשוטה (שאתה ממשיך להתעלם ממנה אגב):
ADHD לא מוגדר כמחלה בגיל בית ספר יסודי בלבד. למה אתה ממשיך להתעקש להתייחס רק לילדים ספציפיים מאוד.
ואגב, זה מוגדר כ Disorder, הפרעה, לא כמחלה. הפרעה הכוונה בפגיעה באיכות החיים.
אני חושב שקיבלת כאן דוגמאות מכמה אנשים שחווים את זה.

Lanya Colson • 19 בדצמ׳ 2009

אני מסכימה עם רפאל במאה אחוז.
מה שחולה כאן הוא מערכת החינוך, ולא הילדים שלא יכולים לשבת בשקט .

מיתוסית​(שולטת) • 19 בדצמ׳ 2009

אתם אמיתיים?
מדובר באנשים שסובלים. לא רק בלימודים, אלא גם בשטחי חיים אחרים.
דוגמאות? בעלי סובל מADHD והוא כבר מזמן לא ילד. קשה לו להתרכז בדבר אחד לאורך זמן. הוא חושש ללמוד לתואר בגלל ההפרעה. הוא כל הזמן שוכח דברים. יש לו 99% מכל הסימפטומים שמופיעים בDSM, שכידוע הוא ספר איבחון פסיכיאטרי. אבא שלו סובל מADD. הוא כבר איש שמבוגר ממני בהרבה, ובכל זאת אובחן רק לא מזמן לאחר שכל חייו סבל מההפרעה והיה בטוח שהוא ילד מופרע. הוא התחיל לקחת ריטלין כדי לתפקד יותר טוב *בעבודה* וזה פשוט משנה לו לגמרי את כל העולם.

זו עובדה שריטלין משפיע טוב רק על אנשים עם ADD או ADHD (גם אם לא על כולם). באנשים נורמלים, זה לא ישפיע בכלל ישפיע לרעה או ישפיע לטובה במעט.

אגב, הבאתי לך סימוכין וזה עדיין לא מספק אותך. איזו בדיוק הוכחה אתה רוצה? משהו מוחשי כמו גידול או חלק קטן במוח? הפעה מוגדרת ככזאת אם יש סטייה מהנורמה שזה טווח של ממוצע עם סטייה מסויימת וזה משהו שאפשר לבדוק בקלות באופן תיפקודי, התנהגותי, נוירולוגי וכו'. זה המשמעות של כל מחלה או הפרעה- שוני מהנורמה באופן שמפריע (עם דגש על מפריע) לאותו אדם, לפני שזה מפריע לסביבה

זו עובדה שאנשים, ילדים ונוער שלוקחים את התרופות ולומדים כלים שיעזרו להם להתמודד עם הבעיות שלהם, פתאום מצליחים לתפקד טוב, מה שילד עם הפרעת התנהגות רגילה- זה לא יעזור לו.

זו עובדה שזה נוירולוגי, כי אתה לא מוסיף לו חומרים חיצוניים כמו קופאין או אלכוהול או סמים, אלא נוירוטרנסמיטרים שחסרים לו. בדיוק כמו שאדם שיש לו את המחלות: דיכאון קליני, סכיזופרניה או אפילפסיה, שמתבטאות *בנוסף* לבעיות התנהגות, גם בבעיות של חוסר איון כימי במוח, כל אלו לוקחים תרופות שמשפרות את איכות חייהם באופן משמעותי.

יש הרבה דברים במוח שאנחנו לא יודעים איך הם בדיוק פועלים, אבל הם פועלים. באותה מידה אתה יכול לומר שכל מחלה שיש היא לא באמת מחלה, אלא אסופה מקרית של לא-יודעת-מה. ויודע מה? גם אם אין שום בסיס ביולוגי או נוירולוגי למחלה (והיא והריטלין הם בין תחומי המחקר הנחקרים ביותר בתחום הפסיכיאטריה כבר כמה עשורים טובים), זה עדיין לא משנה שתי עובדות:
האנשים האלה סובלים בילדותם ובבגרותם, ולחלק ניכר מהאנשים התרופות עוזרות. אז מה זה משנה איך זה עוזר אם זה עוזר?

Paragon • 19 בדצמ׳ 2009

מה לעזאזל נסגר איתכם אנשים??????
תיוגים, הפרעות מחלות, סתם מילים קשות!
פאקינג אני לא מצליח להתרכז בדבר אחד, אני מודע לזה וגאה בזה, הנה אני גם אתייג אוצכם: אתם חולים בראש כי אתם בעלי סטיה מינית!!! לא נוירולוגית, so fucking what?
לא ביקשתי מאף אחד להגן על הטיפשים המסכנים שלא יכולים להגיב.
יש לי קושי אמיתי בלבצע המון מטלות שלרבים נראים פשוטים, אני רק מתחיל לדבר עם אישתי על לימודים לתואר ונהיה אנטי, זה לא באמת כיף לי.
אז נכון אנשים מוצאים פיתרונות לעצמם בלי תרופות כי גם בן אדם בלי יד יכול לחיות אבל הוא יעדיף להיות עם פרוטזה כי זה יקל לו על החיים.
אני עובד עם חינוך מיוחד בכל הדרגות שיש, מהכי פשוט להכי קשה. הדבר שהכי קשה לי לראות זה הורים שמתכחשים למצב של הילדים שלהם בגלל בורות ופחד מסטיגמות ולא מבינים שבמקום לתת כדור קטן שיכול לשנות חיים הם גורמים לו לנזק מכופל ומשולש.
אני לדוגמה אדם שהריטלין עשה לו ממש ממש רע, הייתי ילד מדוכא ורזה, אבל אז לא היו סוגים שונים ואז שקלו אותי עשו בדיקה ניורולוגית קטנה וניסו, היום יש מערך שלם של שילוב עם פסיכולוג וניורולוג ומחפשים את השילוב המתאים לכל אדם. עכשיו לא נשכח שריטלין הוא תרופה, יש לו תופעות לוואי אבל בשניה שמפסיקים לקחת אותו התופעות חולפות כאילו לא היו, כמו כן זה התרופה הכי נחקרת בהיסטוריה!!!! אז תפסיקו אם המילים הגדולות, יש לנו קושי, לכל אחד יש את הדפקט שלו, למזלנו יש לנו תרופות שמסוגלות לעזור,אולי לא לכולם אבל חוץ ממוות שום דבר לא בא עם אחריות של 100%.
חוץ מזה אתם לא מבינם כמה פעמים הייתי צריך לתקן את התעויות כתיב שעשיתי כשכתבתי אתהתגובה הזאת, אבל למדתי לתפוס את רובן!!!
באהבה רבה מהיפר גאה!!!

פסיכו לוג​(שולט) • 19 בדצמ׳ 2009

כחולית בעלך היפר? עכשיו אני מבין למה את כל כך עסוקה מאז ראיתיך לאחרונה.

j/k

אגב, הריטלין לא מוסיף נוירוטרנסמיטורים, אלא רק מסייע להם להגיע בשלום למחוז חפצם.

Morticia • 19 בדצמ׳ 2009

אני ראיתי כאן לפחות שתי דוגמאות על שני אנשים בעלי יכולת לפיזור קשב שסיימו תואר שני באוניברסיטה לגמרי בזכות עצמם וללא שום עזרה פארמקולוגית...

סחתיין עליהם!
לא עבריינים ולא נרקומנים...
ראית מה זה?

ADHD

TRUEBITCH • 19 בדצמ׳ 2009

חחח עבריינים ונרקומנים? איזו היסחפות מחרידה. לבעלי הפרעת ADHD יש נטייה יותר להיכנס למצבים כאלה אך הם אינם במהותם כאלה.
מכיוון שיש פה מתקשים להבין אני עשיתי על זה עבודה ודווקא לא על ילדים כי אם על מבוגרים שגילו בגיל מאוחר יחסית שיש להם הפרעת קשב וריכוז. כן, יש בעיית קשב וריכוז שלכולנו יש כבני אדם ללא קשר לגיל ולרוב זה מלווה גם במצבים נפשיים ורגשיים אך אין זו הפרעה. הפרעה מלווה בגורמים פיזיולוגיים, רגשיים, חברתיים. אני אמנם לא מאובחנת וזה מסיבות אישיות שלי אבל ללא ספק רואה את עצמי עוברת את האבחונים ב100 אחוז של הפרעת קשב וריכוז ולמה? אף אחד לא גרם לי לחשוב ככה, לא שכנע אותי ולא כפה עלי.
אבל בתורבנאדם בוגר שאתה מגלה שהסיבה שלקח לך ימים שלמים להבין דף אחד ולהסבירו , דברים שלוקחים לאנשים אחרים בדיוק חצי שעה, לקרוא את אותה שורה 100 פעם ועדיין לא להבין מה הרעיון. לסיים תואר בקושי אחרי הרבה מאוד שנים וזה רק תואר ראשון. אז כן, זה אפשרי אבל כמה זמן זה לוקח וכמה דמעות ודם צריך לשפוך כדי להגיע לדבר שאדם ללא הפרעה יכול להגיע אליו. גם בעבודה ובזוגיות התקשורת לא פחות קשה. קל להגיד כשאתם לא שם ואתם מסתכלים מרחוק על אדם ושומעים סיפורים דביליים סליחה על השפעות הריטלין שמעוות. תנסו להיות אתם שם! לא על כל אחד תשפיע התרופה ובטח לא באותה מינון ויש המון המון סוגים של תרופות שאתם כמובן תציינו רק את הריטלין וזה די ברור כי זה מה שהתקשורת והחברה מאכילה אתכם. בדיוק כמו שידברו על אנטיביוטיקה ועל אקמול ואני מבטיחה לכם שאם אני אקח כדור כלשהו של אקמול זה לא ישפיע עלי כשם שזה ישפיע עליכם. אל תצפו אפילו. עדיין ולשם הויכוח המטומטם הזה שסליחה אבל לא נראה לי שמלבד אולי אולי 2 אנשים יש למישהו פהידע כלשהו בתחום אז בבקשה:
הגדרה
הפרעת (Attention deficit /Hyperactivity disorder)ADHD הינה הפרעה נוירופסיכולוגית שכיחה שבעיקרה מתחילה מילדות ומשפיעה על כ3%-5% מהתלמידים בבית הספר שם היא מופיעה לראשונה לרוב. היא אובחנה והוגדרה לראשונה ב1902 ע"י ד"ר ג'ורג' סטיל. במשך השנים התופעה קיבלה אבחונים והגדרות שונות. בשנות ה-60 התופעה חולקה ל-3 קריטריונים: חוסר קשב, אימפולסיביות והיפראקטיביות. נוכח לסממנים הנוירולוגים שלה נקבעה בהתחלה כ"נזק מוחי מזערי"((minimal brain damage ובהמשך לminimal brain dysfunction. ב-1980 הוגדרה ההפרעה כADD (attention deflict disorder) בDSM3 כשנדרשו מספר מועט של קריטריונים על מנת להוכיח את קיומה של ההפרעה אצל המטופל. בDSM3 באו לידי ביטוי בעיקר 2 תת סוגים של ההפרעה: הפרעת חוסר קשב עם או בלי היפראקטיביות. בDSM3-R בשנת 1987, שמה של הפרעה השתנה לattention deflicit hyperactivity disorder וגם הקריטריונים השתנו כך שעל מנת לאבחן נכונה נזדקקו המטופלים לפחות ל8-14 סימפטומים של ההפרעה הקשורים ב: היפראקטיביות, אימפולסיביות וחוסר קשב. בעת האבחון היה חשוב לציין שהסימפטומים מתקיימים לפני גיל 7 ומתקיימים במשך 6 חודשים לפחות. (Stubbie.Lewis, 2000,pp. 481-482)
ישנו הבדל בין המינים כך שנשים מאובחנות פחות מגברים כיוון שבילדות אחת הדרכים לזהות את ההפרעה אצל ילדים זה פעלתנות יתר, דבר שאינו נראה אצל הבנות בילדות. גם בבגרות האבחון והמידע לגבי ההפרעה אצל נשים הוא חלקי ומועט. לעיתים הן אינן מטופלות כראוי וישנה דרישה לנשים בהיריון לא לקחת תרופות בזמן ההיריון כדי לא לפגוע בהתפתחות העובר. (Resnick,2000, pp. 126-127)
ישנה חשיבות גדולה להתייחסות להפרעה לפי סוגיה. הדרכים בהם ההפרעה באה לידי ביטוי יכולים להשתנות מאדם לאדם אשר בעלי הפרעת ADD.
הDSM4 קבע תסמינים לאבחון אדם אשר בעל ההפרעה AD(H)D (quoted by Resnick, 2000,pp.86-87)
קיימים שני סוגים עיקריים של ADD :
• ADHD או ADD בתוספת היפראקטיביות
• ADD ללא היפראקטיביות

קטע 1: שישה (או יותר) מן התסמינים הבאים של חוסר קשב מתקיימים לפחות 6 חודשים במידה שאינה מתאימה לרמה ההתפתחותית:
חוסר קשב
1. לעיתים תכופות אינו מקדיש את תשומת ליבו לפרטים או עושה טעויות אשר נובעות מחוסר תשומת לב בלימודים, בעבודה או בפעילויות אחרות.
2. לעיתים תכופות מתקשה להתרכז במטלות או בפעילויות שקשורות במשחק.
3. לעיתים תכופות נראה שאינו מקשיב כאשר מדברים אליו ישירות.
4. לעיתים תכופות אינו מבצע הוראות ואינו מסיים עבודות בית ספר, מטלות או חובות במקום העבודה (לא בשל התנהגות מרדנית או אי הבנת הוראות).
5. לעיתים תכופות מתקשה לארגן משימות ופעילויות.
6. לעיתים תכופות מהסס או נמנע מלבצע מטלות הדורשות מאמץ מנטלי ממושך כגון לימודים ושיעורים.
7. לעיתים תכופות מאבד חפצים אשר נחוצים למטלות או לפעילויות (לדוגמא צעצועים, ציוד של בית ספר, עפרונות, ספרים או מכשירים).
8. לעיתים תכופות דעתו מוסחת על ידי גירויים חיצוניים.
9. לעיתים תכופות נוטה לשכחנות בפעילויות יומיומיות.
קטע 2: שישה (או יותר) מן התסמינים הבאים של היפראקטיביות –אימפולסיביות קיימים לפחות 6 חודשים במידה שאינה מתאימה לרמה ההתפתחותית:
היפראקטיביות
1. לעיתים תכופות מתעסק בידיו וברגליו או מתנועע בכסאו.
2. לעיתים תכופות עוזב את מקום מושבו בכיתה בסיטואציות אחרות שבהן מצפים ממנו שיישאר במקומו.
3. לעיתים תכופות מתרוצץ או מטפס בהגזמה בסיטואציות בהן הדבר אינו הולם (אצל מתבגרים או מבוגרים הדבר עשוי להתבטא בתחשובות סובייקטיביות של חוסר מנוחה).
4. לעיתים תכופות מתקשה לשחק בשקט או לעסוק בנחת בפעילויות פנאי.
5. לעיתים תכופות מצוי בתנועה מתמדת או מתנהג כמופעל על ידי מנוע.
6. לעיתים תכופות מפריז בדיבור.

אימפולסיביות
1. לעיתים תכופות פולט תשובות לפני שהשאלות הושלמו.
2. לעיתים תכופות מתקשה להמתין לתורו.
3. לעיתים תכופות מפריע לאחרים או פולש לפרטיותם למשל מתפרץ לתוך שיחות או משחקים.

תסמינים אחדים צריכים להתקיים לפני גיל 7 ועליהם להימשך לפחות 6 חודשים. על מנת לקבוע אבחון, כמה מהתסמינים הנ"ל צריכים להתקיים במספר מסגרות (שתיים או יותר) לדוגמא: בית ספר, עבודה, בית). חייבת שתהיה עדות ברורה לפגיעה קלינית בתפקוד החברתי, האקדמי או התעסוקתי. ההפרעה עשויה להיות מדורגת כקלה, מתונה או חמורה.

בעבר נחשבה התופעה הפרעת קשב וריכוז כהפרעה שמתרכזת בתקופת הילדות ממנה מחלימים עם תקופת הבגרות. כיום רבים המבוגרים (18+) אשר פונים לאבחון ההפרעה חלקם בעקבות ילדיהם וחלקם באמצעות חשיפה למידע הקשור בהפרעה. 2%-6% מכלל המבוגרים מאובחנים כבעלי הפרעת קשב וריכוז. 50% מהם סבלו מההפרעה בילדותם וגדלו איתה עד לבגרותם.
בילדות לבנים יותר סיכוי להיות מאובחנים כבעלי ההפרעה מהבנות בערך פי 3 כיוון שאחד מהסימנים להימצאות ההפרעה הוא היפראקטיביות. ככל שמתבגרים משתנה גם יחס הסימפטומים בין המינים עד למצב בו היחס זהה. רבים מהמבוגרים בארץ מזהים סימפטומים לאחר השחרור מהצבא/שירות לאומי או לפני לימודים אקדמים. באקדמיה ישנה דרישה גבוהה ליכולת קשב וריכוז לביצוע מטלות. מבוגרים בעלי הפרעת קשב וריכוז יתקשו לעמוד במטלות אקדמיה במידה ולא יאובחנו ויטופלו בהתאם. בימינו ישנה מודעות גבוהה יותר מבעבר בנוגע להפרעה אבחון וטיפול. הציבור הרחב נתקל במידע בנוגע לADD בכתבי עת, מגזינים, אינטרנט ואף בטלוויזיה.

זה כמובן רק חלק קטן
ורשימת ביבליוגרפיה למעוניינים שכנראה אותם חוקרים לדברי מספר אנשים בפורום כנראה מעוותים את המציאות באשר היא

אמן.ג.ד. (2002). ריפוי ADD. (א. כהן (עורך) ל. ברקת (מתרגם)). נתניה: שמעוני הוצאה לאור בע"מ. (נדפס לראשונה בשנת 2001)
אמן. ג.ד.(2006). ADD במערכות יחסים אינטימיות: מדריך מקיף לזוגות. (א. שחר(עורך) ל. ברקת (מתרגם)) חיפה: אמציה הוצאת ספרים.
כוכבי. ה. (2004). הפרעת קשב והיפראקטיביות: אבחון וטיפול. הד החינוך: כרך 78 (9):30-37
רוברטס. ס.מ, יאנסן.ג'.ג'. (2002). לחיות עם ADD. (י. אבישי (עורך) א. ברוורמן(מתרגם)). קרית ביאליק: "אח" בע"מ
קורת. ע. (2008). הפרעת קשב וריכוז אצל מבוגרים AD(H)D. ירושלים: "כתר ספרים" בע"מ.
קרסנר . מ, רייט. ג'. א'. (2000). בעיות תקשורת בקרב ילדים בגיל הרך: דרכי טיפול. (י. אבישי (עורך) א. ברוורמן(מתרגם)). קרית ביאליק: "אח" בע"מ.
Dodson. W. (2008). Not Just a Childhood Disorder a Discussion of Evaluation, Diagnosis, and Treatment. The Exceptional Parent. Vol.38, iss.10 , pp. 74-75.
O'reagan.F. (2007). ADHD. (2nd edition). London: Continuumbooks.
Resnick. R.J. (2000). The Hidden Disorder. Washington: American Psychological Association.
Stubee. D.E &Lewis. M. (2000). Child and Adolescent Psychiatric Clinics of north America. (series edition). Attention-deficit/hyperactivity disorder: No. 3 (Vol. 4). United States Of America: W.B. Saunders.
Young. S. (2002). A Model Of Psychotherapy For Adults with ADHD. In S.Goldstein & A.N. Ellison (editors). Clinician's Guide to Adult ADHD. (pp. 147-163). United States of America: Elsevier Science.

אנג'וי!!