Morticia |
לפני 14 שנים •
24 בדצמ׳ 2009
לפני 14 שנים •
24 בדצמ׳ 2009
Morticia • 24 בדצמ׳ 2009
ברווזן כתב/ה: לכל אחד יש את אשת החלומות שלו מול אשת המציאות שלו, הלא כן? לא יש אנשים שבאמת יודעים להעריך את מה שיש להם ולומר על זה תודה יש אנשים שבאמת מאושרים בחלקם יש אנשים החיים מציאות העולה על כל דמיון ויש אנשים אמיצים שחיים עד כמה שאפשר בהתאם לחלום |
|
ברווזן(שולט){פרהנטו} |
לפני 14 שנים •
24 בדצמ׳ 2009
לפני 14 שנים •
24 בדצמ׳ 2009
ברווזן(שולט){פרהנטו} • 24 בדצמ׳ 2009
אל תטעי.
אני מאוהב באשתי לעתיד ברמה שקשה לתאר. אבל ישנם כמה דברים שהייתי שמח אם היו אחרת. רדודים מאד, אמנם, אבל עדיין, הם שם. הייתי רוצה, למשל, דוגמא אחת קטנה: שהיא תהייה בגובה שלי. שטותי. אבל זה שם... |
|
נומינור |
לפני 14 שנים •
26 בדצמ׳ 2009
לפני 14 שנים •
26 בדצמ׳ 2009
נומינור • 26 בדצמ׳ 2009
הפנטזיה האולטימטיבית? צר לי להיות משבית שמחות.
היתה לי פנטזיה כזו שחשבתי עליה המון. דמיינתי כל פרט. לא היה סביר שאי פעם אוכל להגשימה. למרות זאת, וכנגד כל הסיכויים, זה קרה ובגדול. והמפתיע? זה היה יותר טוב ממה שדימיינתי. פשוט כי לא ידעתי שמשהו יכול להיות כל כך טוב. והטרגדיה היא שזה לא יחזור (סליחה אם אני נשמע מעורפל), לעולם לא. ולא נותר לי אלא לחיות את חיי בידיעה שהשיא כבר עבר. עצוב. |
|
האמפרי |
לפני 14 שנים •
26 בדצמ׳ 2009
לפני 14 שנים •
26 בדצמ׳ 2009
האמפרי • 26 בדצמ׳ 2009
שירלילית כתב/ה: פנטזיה ראובן,
אם תוגשם כבר לא תהיה פנטזיה... אבל את הדיון הזה אתה מכיר. גם את תשובתי ממש ככה. לי למשל היתה פנטזיה רווית דם בה אני שוחט גרונות וחורט גרפיטיז על מצחם של הקורבנות ("די לכיבוש" נניח) ושעה לאחר שהגשמתי את זה הרגשתי ריק נורא. מן ואקום שקשה מאד להכיל אותו מחדש במשהו גדול יותר. (צ'ארלס מנסון - הכלוב - קליפורניה, 2009). |
|
Aציבעוני(אחר) |
לפני 14 שנים •
26 בדצמ׳ 2009
שני אחיות
לפני 14 שנים •
26 בדצמ׳ 2009
Aציבעוני(אחר) • 26 בדצמ׳ 2009
או תאומות
|
|
דובדבן |
לפני 14 שנים •
27 בדצמ׳ 2009
.
לפני 14 שנים •
27 בדצמ׳ 2009
דובדבן • 27 בדצמ׳ 2009
האמפרי כתב/ה: שירלילית כתב/ה: פנטזיה ראובן,
אם תוגשם כבר לא תהיה פנטזיה... אבל את הדיון הזה אתה מכיר. גם את תשובתי ממש ככה. לי למשל היתה פנטזיה רווית דם בה אני שוחט גרונות וחורט גרפיטיז על מצחם של הקורבנות ("די לכיבוש" נניח) ושעה לאחר שהגשמתי את זה הרגשתי ריק נורא. מן ואקום שקשה מאד להכיל אותו מחדש במשהו גדול יותר. (צ'ארלס מנסון - הכלוב - קליפורניה, 2009). |
|
ראובן |
לפני 14 שנים •
27 בדצמ׳ 2009
פנטזיה באשמת הכלוב
לפני 14 שנים •
27 בדצמ׳ 2009
ראובן • 27 בדצמ׳ 2009
היו אתם השופטים, אם זו פנטזיה אולטימטיבית,
לקחת אישה יפה ומלאה, ובמשך שנה להרזותה ולעצב ממנה ''כוסית'', וגם ללמדה לשמור על גזרתה החדשה לכל ימי חייה. לשם כך, על האישה להיות שפחתי ללא סייג, למשך אותה שנה. R |
|
פרלין(נשלטת){ש} |
לפני 14 שנים •
27 בדצמ׳ 2009
Re: פנטזיה באשמת הכלוב
לפני 14 שנים •
27 בדצמ׳ 2009
פרלין(נשלטת){ש} • 27 בדצמ׳ 2009
ראובן כתב/ה: היו אתם השופטים, אם זו פנטזיה אולטימטיבית,
לקחת אישה יפה ומלאה, ובמשך שנה להרזותה ולעצב ממנה ''כוסית'', וגם ללמדה לשמור על גזרתה החדשה לכל ימי חייה. לשם כך, על האישה להיות שפחתי ללא סייג, למשך אותה שנה. R זו בהחלט פנטיזה אולטימטיבית, אם כי לא הבנתי מה זה בדיוק אומר, אולטימטיבית. אבל אתה יודע מה הכי מעניין בשרשור הזה ומה לא נשאל: למה? למה זו הפנטזיה הכי-הכי בשבילך ראובן? ה-למה (הו! הלוואי שהייתי יודעת להדגיש בכתום!) לא פעם יותר מעניין מה-מה. |
|
תמונה כפרית |
לפני 14 שנים •
30 בדצמ׳ 2009
Re: פנטזיה באשמת הכלוב
לפני 14 שנים •
30 בדצמ׳ 2009
תמונה כפרית • 30 בדצמ׳ 2009
ראובן כתב/ה: היו אתם השופטים, אם זו פנטזיה אולטימטיבית,
לקחת אישה יפה ומלאה, ובמשך שנה להרזותה ולעצב ממנה ''כוסית'', וגם ללמדה לשמור על גזרתה החדשה לכל ימי חייה. לשם כך, על האישה להיות שפחתי ללא סייג, למשך אותה שנה. R באותה המידה אולי, הפנטזיה האולטימטיבית שלי היא לקחת כל מיני דומיקולים, ושרלטני צעצוע ולהעביר להם סידרת חינוך במשך שנה ולהפוך אותם לבני אדם, שמכבדים את זולתם (גם אם היא "רק" נשלטת ועוד שומו שמים שמנה) ואולי יום אחד גם ראויים לתואר שהם כה בקלות מנכסים לעצמם. |
|
בלוסום(לא בעסק) |
לפני 14 שנים •
30 בדצמ׳ 2009
Re: פנטזיה באשמת הכלוב
לפני 14 שנים •
30 בדצמ׳ 2009
בלוסום(לא בעסק) • 30 בדצמ׳ 2009
ראובן כתב/ה: היו אתם השופטים, אם זו פנטזיה אולטימטיבית,
לקחת אישה יפה ומלאה, ובמשך שנה להרזותה ולעצב ממנה ''כוסית'', וגם ללמדה לשמור על גזרתה החדשה לכל ימי חייה. לשם כך, על האישה להיות שפחתי ללא סייג, למשך אותה שנה. R ושלי היא, לקחת מעשן/ת כבד/ה ולזרוק אותה / אותו לגמילה "קולד טרקי" (כמו שאני עשיתי, נשלטת שמנה שכמוני) באיזה מכון קשוח עם משגיחים סדיסטיים ויצירתיים במיוחד, אולי הם יבינו כמה זה קשה להגמל ולהתמודד עם הרגלים כפייתיים. |
|