tantalus
|
לפני 14 שנים •
22 בדצמ׳ 2009
שעבוד גוראני - ידע כללי
שיעבוד גוראני
בספרים שפורסמו על החברה הגוראנית, הבעלות על העבד היה באישור החוק. שפחה לא היה צריכה "לרצות" להיות עבד, היא לא היתה רוצה להיות בבעלות, והיא לא היתה צריכה למצוא את לב העבד שלה, כניעתה או הרצון לשרת... עם זאת, גברים בילו חודשים בהכשרת עבדים, עוזרים לשיפחה לגלות את הפאן הזה באישיותן כי הן אולי לא יודעות שהוא קיים, ולימדו אותן לאמץ את זה בגלוי, ללא סייג. זה לא היה נחוץ, אבל הם כנראה נהנו ללמד אותן מה להיות שפחה. אם שפחה הכירה ברצון שלה לשרת ואת הרצון להיות מוכנעת ולהישלט על ידי גבר שלה, היא תהפוך לשפחה טובה יותר. אם העבד עושה דברים מפחד, השירות שלה לא יהיה טוב אם בחרה לשרת את אדונה מרצונה, יש לה צורך לרצות אותו, צורך שנובע מרצונה לשרתו ולהיראות כמו ילדה טובה... אדם גוריאני חופשי לעתים קרובות רוצה שהשפחות שלו יאהבו אותו, ולכן שרותן מקבלת משמעות עמוקה יותר, עד לנקודה שבה שפחה מעדיפה להתחנן להישאר מקולרת מאשר לבקש חופש, כי המקום המאושר לה, הוא בקילור לאדונה שזן אותה. הן הרגישו אהבה כה עמוקה עבור האדונים שלהן עד שהן לא רצו להיות חופשיות, או להמכר, או אפילו לברוח למקום בו לא אחרים יכולו לשבות אותן כי הן לא אהבו את המחשבה שהן לא יוכלו לשרת עוד את אדונן. שפחות למדו לכבד את ההיררכיה של שפחות ועבדים מעליהן, של גברים ונשים חופשיים. הם לא הכעיסו איש שכן זה היה עלול להיפתר בענישה. לאורך זמן, חיזוק ההרתעה למערכת זו בדרך כלל הביא אותן להבנה עמוקה יותר של עצמן, לצמוח להכרה בכוח והאטליגנציה של המאסטרס שלהן ואלו שמעליהן. הן עשויים אפילו להרגיש בסופו של דבר כי כל אשה חופשייה צריכה להיות מקולרת, ולשוב להעמיד אותן בימקומן . התמרמרותן של נשים חופשיות לעתים קרובות להפוך להיות חופשי נראה כל כך נורא כי הן מעדיפות להיות שפחות, לפחות אז הן מסתפקות במועט, כדי להסתיר את הרגשות האמיתית שלהן, ולהעמיד פנים קרירות מרירות, שאינן יצורים מיניים. להיות חופשי כשחוויית עבדות לעתים קרובות גורם לשפחה להבין שלהיות שפחה זאת חוויה מדהימה. הן נדרשות לא לשמור סודות, להיות כל מה שהן, פגיעות, נקבות, תוססות, חייות, לרגליו של אדונן. החופשיות תכופות היו מקולרות, סומנו בברזל מלובן, דיברו בסיגנון מסויים, הוגבלו בקשר עין, הכנעה וכלים רבים נוספים כדי לחזק את העבדות הפיזית והפסיכולוגית שלהן ואת התפקידים של אדון והשפחה. גוראני חופשי היה לעתים קרובות סבלני מאוד, לעתים קרובות מבלה חודשים בהכשרת נערה לאט בכדי להביא אותה לדרך המחשבה שלו,לא נותן לה שום סיכוי מלבד להיות פתוחה אליו בכל המובנים, כך שכל הרצונות שלה והחלומותיה היו להיות לרגליו. לעתים קרובות היה עליו לחכות חודשים ולצפות ממנה לזחול לרגליו ולהתחנן כדי לרצות אותו, לשרת אותו, ובכדי לשרתו מינית להנאתו ... מניעת כל הנאותיה שבחורה אחרת יכלה לקבל כמי שאימצה כבר את השעבוד והעבדות בראש פתוח. הם רצו אותן מיניות, שהן לעתים יוזמות בעזרת התשוקות המיניות שלהן, ללמד אותם מה הן אורגזמות, מהו מגע אוהב, מה גבר היה יכול לתת לאישה יפה ... ואז להפסיק ולחכות עד שתגיע למסקנות בעצמה שהיא רוצה את מה שהוא יכול לתת לה והיא נותנת לו מעצמה ללא הסתייגויות בתמורה לכך. סיוע לבחורה לגלות את צרכיה לשרת ולרצות עוזר להן לעשות עבודה טובה יותר. בעולם האמיתי אין אפשרות לשעבד בחורה נגד הסכמתה, אך רבות מהתיאוריות על אותו אימון עדיין יכולים להחיל על העולם של ימינו ולהשליך על האימונים. אם השפחה מקבלת את החלק הזה של עצמה, היא תשאף לזה בכוחות עצמה, לחפש גבר שהיא יודעת שיכול להציע סוג של חיים כזה, ורוצה אותה לרגליו כמו שהיא רוצה להיות שם. על פני האדמה, שפחה יכולה לעזוב, מבחינה משפטית אין חוזה מחייב שיכול להחזיק אותה במצב אומלל ... אבל אם היא זוכה ליחס טוב, משועבדת, רגשית ונפשית, הכשרה מותנת, ולהתחשב בדברים שהיא צריכה להתממש כשפחה, למה שהיא תרצה לעזוב? בידיעה שהן שפחות עמוק בתוכן עושה את הסיטואציה הרבה יותר קלה לקבל את התפקיד הזה בחיים שלהן, לאמץ אותו ... להיות חופשית זה לא מה שהן רוצות. הדרכה שפחה קשה, זה לוקח זמן עבודה פעיל של שני הצדדים כי אין דרך חוקית מחייבת להחזיק שפחות במקום שהן לא רוצות להיות. על פני האדמה, מאסטר יאבד את העבדים שלו אם הוא יגרום להתעללות קשה או הזנחה שלה, היא לא תשרת אותו ובסופו של דבר תעזוב אם הוא לא ישים אליה לב. שליט חכם יכשיר את הבחורה שלו היטב ויזרים את האנרגיה ואת המאמץ הנדרש כדי לגרום לה להתחנן להיות לרגליו לשרת אותו ללא הסתייגויות. זה המון עבודה בצד של המאסטר, לא רק של השפחה. בהינתן מספיק זמן , עם תפקידים מוגדרים ושעבוד נפשי לאורך זמן של המאסטר, שפחה באמת תאמין שהיא אינה מסוגלת לעזוב, או להבין כל מצב אחר מלבד להיות שפחה. למה שהיא תרצה לחזור להיות קפואה, קרה כאישה כשהיא יכולה להשלים עם קייומה, ולקבל את עצמה ,כפי שהיא, לחלוטין נשית לגבר ...? |
|
|
הוא(שולט)
|
לפני 14 שנים •
22 בדצמ׳ 2009
תודה
על התרגום והאיזכור
הפיסקה האחרונה רק מחזקת את העובדה שחשוב לזכור והיא שגור אינו בדסמ אלא עולם פנטזיה : ..."שפחה באמת תאמין שהיא אינה מסוגלת לעזוב"... מצב הרסני שאיני מאחל לאיש שלא לדבר על מספר חוקי גור שדינם מות יש המון קסם בגור, מי שתתעמק תתקשה להתעלם מכך, ובאופן ששפחות נתפסות או מאופיינות |
|
|
ונוס (נשלטת)
|
לפני 14 שנים •
23 בדצמ׳ 2009
זו פנטזיה נחמדה,
אבל לעולם לא תוכל להתקיים במציאות וטוב שכך.
אין דבר החשוב לאדם יותר מחופש ולחשוב שניתן לחנך אישה למצוא את השפחה שבה...זו הרי יכולה להיות רק שטיפת מוח. |
|
|
|
הוא(שולט)
|
לפני 14 שנים •
23 בדצמ׳ 2009
היא מתקימת
ומיושמת אצל רבים בהנאה רבה מאד
צריך ואפשר לקחת משם כל אחד את מה שמתאים לו |
|
|
Victoria Frances(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
23 בדצמ׳ 2009
נכון מאוד.
|
|
|
ראובן
|
לפני 14 שנים •
23 בדצמ׳ 2009
הלכות עבדים ושפחות
העולם הגוריאני הוא נחמד אך 'פלסטיקי' מדי, לפחות לטעמי.
אני מציע לכם להתעמק במקורותינו שלנו, התנ''ך ונגזרותיו, אם רצונכם לרכוש השכלה בנוגע להלכות עבדים ושפחות. המנהגים שלנו הרבה יותר... מדליקים (וגם ג'ון נורמן, המחבר של ספרות ה'גור', נסמך על המקורות התנ''כיים). מצורפת דוגמא: ביהדות, כאשר רוכשים עבד, הוא נרכש לשש שנים. אם לאחר שש השנים העבד רוצה להישאר רכוש אדוניו, על האדון ''לרצוע את אזנו אל המזוזה'', ואז העבד הינו רכוש האדון עד תום ימיו. המקור התנ''כי נמצא בספר שמות, פרק כ''א, פסוקים 2-6. מצורף דיון קצר בשאלה, האם אכן יש לנקב את אזנו של העבד על המזוזה עצמה: http://www.daatemet.org.il/issues.cfm?ISSUE_ID=481 בברכה, R |
|
|
Tainted(לא בעסק)
|
לפני 14 שנים •
29 בדצמ׳ 2009
''בהינתן מספיק זמן , עם תפקידים מוגדרים ושעבוד נפשי לאורך זמן של המאסטר, שפחה באמת תאמין שהיא אינה מסוגלת לעזוב, או להבין כל מצב אחר מלבד להיות שפחה. למה שהיא תרצה לחזור להיות קפואה, קרה כאישה כשהיא יכולה להשלים עם קייומה, ולקבל את עצמה ,כפי שהיא, לחלוטין נשית לגבר ...? ''
זה לא שהיא איננה מסוגלת לעזוב, היא תמיד יכולה להתחנן לחופש, היא גם יכולה לברוח. זה האמונה האמיתית שהיא נמצאת לרגלי זה שאת חייה היא תתן לו, באהבה, כניעה, שלמות. זה הידיעה המלאה שהרגליים שמאחוריהם היא כורעת, אלו הרגליים שלהם היא שייכת בכל מאודה. שפחה היא במקום הכי חופשי שלה, שיש לה קולר לצווארה והיא מקבלת את הזכות לשרת את בעליה. אבל זו רק אני ואיך אני רואה את גור... |
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 14 שנים •
29 בדצמ׳ 2009
המממ
אי פעם, ערגה כתבה מאמר על התרבות הגוריאנית, לא זו שמתוארת בספרים, אלא זו שמתקיימת במציאות בהשראת הספרים.
נראה אם אפשר לאתר את המאמר... 
|
|
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
29 בדצמ׳ 2009
המפתח לחופש טמון בשיעבוד.מבחירה.
|
|
|
|
Tainted(לא בעסק)
|
לפני 14 שנים •
31 בדצמ׳ 2009
נמוגה כתב/ה: המפתח לחופש טמון בשיעבוד.מבחירה.
לא יכולתי לומר זאת בצורה טובה יותר. |
|
|