העבדים הטבעיים - הרהור חשוב

הדורבנים​(נשלט) • 1 בינו׳ 2010

מסכים עם הרמוני, שהטיבה להסביר אותי יותר ממני
ואני לא מסכים למשפט: גן עדן של אחד או גיהנום של אחר. במקרה שלפנינו אני חושב שהגן עדן של אחד, הוא לפעמים הגיהנום של אותו האחד, והשאלה איך מתמודדים עם הגיהנום הזה.

למוריגן: איזה פוסט גרם לך לפתוח את השרשור?

פוג

liquid blue • 1 בינו׳ 2010

איך גן העדן של האחד הוא הגהנום של אותו האחד? אפשר הסבר בבקשה?

נוריתE • 1 בינו׳ 2010

אין כזה דבר "עבד טיבעי"
אפילו את העבדים במאות הקודמות חטפו מהארצות שלהם והפכו אותם לכאלו בכוח
ואצלנו
זה רק ביטוי של מיניות, שממעבר לחיים הרגילים ביום יום
להגיד כזה דבר זה כמו להצהיר שכל הנשים הן זונות
וכל הגברים הם בני זונות. לא?

מספר תגובות -

Morrigan • 2 בינו׳ 2010

לfog - הפוסט המקורי שהוביל אותי לכתוב, נמחק, וטוב שכך כי הוא באמת היה מסכן את הכותבים.
לא חשבתי על זה בזמנו, ואני שמחה שהם שומרים על עצמם.

בכל מקרה, כן, אם מישהו אחד מפיק הנאה נניח מחדירה ולאחר זו השפלה שנמשכת גם בתום הסשן וגורמת לחרטה ותחושת אשמה, זה גן עדן לאחד וגהנום לאחר. כל חוויה יכולה להיות כזו, זה עניין של העדפות. אני למשל מכירה מישהו שמתענג על תבשיל ריאות, מת על זה, מחסל קערות, ואותי רק הריח שולח לאסלה להקיא. זו דוגמא להבדל בהעדפות מזוכיסטיות.

נורית, אני מסכימה איתך שהמונח בעייתי, הייתי קוראת לזה אולי נכנע אוטומטי, מאחר ומרגע הכניסה לסאב ספייס הוא מתפקד באופן לא רצוני ואוטומטי...?

Re: מספר תגובות -

הדורבנים​(נשלט) • 2 בינו׳ 2010

אני דווקא שמחתי על המונח המקורי "עבד טבעי", דווקא בגלל שהוא כלכך מקומם אותנו. הוא מדגיש את הבעיתייות. באמת יש פה חשש - לניצול, להשפלה מעבר לגבולות, לאובדן שפיות. המונח כשחושבים עליו, בדיוק משרת את השרשור הזה בכך שהוא מעורר את אותן רגשות (למשל, של רצון לשליטה אוטומטית מצד השולטים, והרגשת קבס מצד הנשלטים). "נכנע אוטומטי" הוא נקי מדי, ומשכיח שיש פה בעייה.


וגם לגבי המונח "הגן עדן של אחד גהינום של אותו אחד". השאלה שהעליתי של "אז מה?" , והדברים שהרמוני אמרה בעיקבותיהם יטשטשו, (כך אני מרגיש) אם תחשבו שזה לא כואב לנו, אלא רק לאחרים. שאנחנו מתענגים מהם. זאת לא הכוונה.
היו מצבים שבהחלט נחצו הגבולות שלי, רק בגלל היותי "עבד טבעי" , כלומר שאני לא יכול להתנגד בסאב ספייס. וזה לכאורה "גן עדן" כי עמוק עמוק זה מה שאני רוצה ושואף, אבל ימים שלמים לאחר מכן, הייתי עצוב נורא ולא יכולתי לחיות עם עצמי. אחר הסאב-ספייס, זה נהפך לגהינום, וזה לא מה שרציתי *בסופו של דבר*.

זאת חוויה מאוד משפילה ואיומה, לעיתים, ולעיתים גם מלמדת, ומעצימה, ומעצבת, עם כל הכאב. היא בהחלט הייתה "גיהנום לאחר גן עדן" אבל היא (לפחות אצלי) לא הייתה "סוף העולם", או משהו שממוטט לאורך זמן. ממש לא.

והייתי רוצה להבין, דווקא מהמקום שבו אני לא מזלזל בעוצמת הכאב, ממקום שחוויתי אותו וגם לי הוא היה גהינום (לפחות לזמן קצוב), איך בדיוק הדברים האלו ממוטטית לאורך זמן.

lady inBlack • 2 בינו׳ 2010

מסכימה שמצב כזה יכול להיות בהחלט לא נעים לכל הדעות.
מצב של "זומבי" במהלך מצב סשן ,בו נשלט מגיע לסיטואציה בה נעשים בו דברים אותם הוא לא רוצה, עלול להיות אקט טראומטי לכל הדעות.
אבל ויש פה אבל גדול, מי מכיר את הנשלט יותר טוב מאשר הוא את עצמו?
אך ורק הוא יכול לומר מי הוא ומה הוא.
כאחד שמכיר עצמו יותר טוב מעל פני כולם ויודע שהוא עלול להיתקל במהלך סשן או אקט לסיטואציה כזו או אחרת העלולה לסכן אותו, ונצא מנקודת הנחה שמדובר באדם בוגר בנפשו ואינטליגנט המסוגל לנתח מצבים עתידיים אפשריים ביתר קלות, חובתו ואחריותו לדעת לברור ביתר קפידה עם מי להיכנס לסיטואציה כזו או אחרת, לדעת לעצור ולעמוד על שלו כאדם בוגר.
לומר "לא" ולסכם מילת ביטחון זו לא בושה.
ולעניות דעתי האישית, להסיר מידי חובה את אחריות הנשלט לבטחונו האישי ואת רצונותיו זה גרוע יותר מביטול ה"אני-עצמי" שלו, כי אם ביטול כל אישיות ואופי, ביטול האינטליגנציה שלו ואופיו הבוגר ולהתייחסות כלפיו כאל תינוק חסר אונים [במקרה הטוב] שכל שתרצה השולטת מולו כך ייעשה.
נראה לי מקומם משהו.
דוג', אם אותו נשלט לא סומך מספיק על השולטת מולו, אך עדיין רוצה להנות עמה בסשן שידאג ליידע אותה שהוא אינו רוצה להיות קשור מילת ביטחון אפשרית במהלך האקט וכ"ו.
אף אחת מהשולטות באשר הן, אינטלגנטיות, חזקות, עצמאיות ככל שיהיו אינן יכולות לקרוא מחשבות ו"לקרוא את הנשלט" אם הוא נמצא במצב קיפאון ומצוקה.
אישית אני חושבת שנשלט שלא יודע לספק לאותה מלכה את מילת הביטחון ברגע הנתון ולא יודע לשתף אותה במהלך האקט בחוויותיו, הוא מסוכן יותר לעצמו מעל לכל.

דלידה • 2 בינו׳ 2010

בדיוק כך !
וזו הסיבה שאני לא עושה את זה יותר
fog, להסתובב ימים שלמים בדכאון ועצבות זה לא תענוג גדול וממש לא "אז מה" עבורי. במיוחד שאין אף אחד בעולם שיכול לעזור כי זו אני עם עצמי ורק באלפוני יש שולטים שנותנים אפטר קייר שבוע שלם אחרי סשן ונמצאים שם עבורך כל כמה שצריך.
ואם כבר מדברים אז כמה ביקורים בבית חולים הם גם לא משאת נפשי.
מי שרוצה איבוד שליטה באמת שיכנס לניתוח עם הרדמה מלאה. לי זה קרה וזו היתה תוצאה ישירה של פעילות בדסמית והחלטה שלי לתת אמון ובטחון במישהו אחר שבלי להתכוון קצת התרשל.
סורי, לא מתאים לי יותר
אבל מי שחי עם זה בשלום ובהנאה שיעשה חיים. באמת.

Re: מספר תגובות -

נוריתE • 3 בינו׳ 2010

הסאב ספייס,הוא תופעה של הצפת אנדורפינים שבאה מכאב מאסיבי,זה כולנו יודעים וכשהמוח מוצף אנדורפינים,זה דומה למצב של עלפון חלקי או חוסר מודעות,המוח לא מתפקד כרגיל
אבל זה לא הופך את הבנאדם ל"עבד טיבעי" מכיוון שאחרי שיוצאים מזה, חוזרים למצב רגיל ושיקול הדעת חוזר לפעול
אנייודעת למשל שכשאני מוצפת אז אפשר לעשות בי כמעט הכל, ואני אומרת כמעט, כי עדיין יש בי את החלק המתפקד של הגנה עצמית, ואם כל מה שעשו בי במצב של חצי שיתוק אנדורפינים,לא מתאים לי בדיעבד, לא אחזור למקום ההוא

אולי ישנם כאלו שרע,עושה להם טוב ויחזרו לזה, אבל זה עדיין לא מגדיר א ותם כ"עבדים טיבעיים חסרי שיקול דעת" כי גם זה, סוג של החלטה ,אולי מוטעה,אני,לא אשפוט.

אבל האמת שכולנו נמצאים פה למטרה זהה, ושיקול הדעת אם להכנס לסשן או שלא, עדיין נמצא בידינו להפעיל אותו,
ואם ישנם כאן מזוכיסטים או מאזוכסטיות מהסוג שלא מפעיל שיקול דעת בסיסי, זה לא הופך אותם לעבדים טיבעיים אלא, לאנשים שבכלל לא צריכים להיות פה אלא על ספת הפסיכיאטר.

לנורית...

HARMONY • 3 בינו׳ 2010

ההגדרה שלך לסאב-ספייס נכונה אך לא מקיפה.
אני נכנסת לספייס ללא שלב הכאב. אני לא אוהבת כאב, לא מתחברת לכאב ולא "עושה" כאב !!
לא יודעת איך זה קורה, לא עשיתי בדיקות פיזיות או נפשיות, אבל ככה זה קורה אצלי.
אני יכולה להכנס לספייס בשניות אם רק נמצאת ב- mode המתאים
(למשל אם הפרטנר שלי מעמיד אותי ומתחיל לקשור... אני כבר שם...)
אולי זו איזה מדיטציה, או טראנס, או השד יודע... אבל זה מה שזה,
ויש אנשים שיכולים להעיד שראו את זה קורה לי.

מסכימה עם הרמוני -

Morrigan • 3 בינו׳ 2010

האנדורפינים זה נכון אבל זה רק חלק.
אחרת, אגב, לא היה דום ספייס - הניתוק, הריגוש והריחוף שחוויים שם לא היה קורה, הרי שם אין אנדורפינים.. יש עוד דברים חוץ מזה- אדרנלין, דופמין, סרוטונין. לכי תדעי מה מהם יוצא מכלל שליטה אצל כל אחד מאיתנו (חוקרי מוח לא יענו על השאלה הזו בעצמם)

לגבי עניין הפסיכיאטר.. לא הייתי רצה להצהרות כאלו.. ברור לי שאדם שלא יכול להגיב בזמן סשן ובכל זאת בוחר, באופן עקבי, פרטנרים מזדמנים או נצלנים שהוא לא ביסס איתם אמון לפני כן, יש לו נטייה חזקה להרס עצמי וכדאי שיטפל בכך בדרך זו או אחרת. אבל לא כל אדם שהטראנס הזה קורה לו הוא אוטומטית לא שפוי, וצריך תרופות...