הפער בין הדימיון למציאות

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 12 בינו׳ 2010

ברווזן, אפשר אולי לשמוע דוגמה?

התמסרות והליכה בעקבות עדיין אינה איבוד עצמי.
ראשית, דיברנו על הגשמת פנטזיה: מהו הפער בין הדמיוני המלהיב לאמיתי המנפץ. האם יש ביניהם פער ואם כן מהו טבעו.
שנית, וזו הסיבה שביקשתיך להדגים - קל לי מאד לדמיין איך הרצון לחיות את הקסם במלואו יכול להטיל *נשלט/ת* לתוך תהומות מצלקות. מהצד השולט קשה לי לתאר לעצמי נטילת סיכון כזאת מהצד השולט.

אני הראשונה לומר שההתמסרות היא הדדית ושולט שלא מתמסר זה איכסה פיכסה. אבל אופי ההתמסרות הוא שונה. ככל שנדבר על יחסי שליטה כדו-שיח, כהדדיות, כהשלמה - דבר אחד יוותר שונה מהותית: *איבוד שליטה* ותוצאותיו. מה ויתור על שליטה יכול לעשות. הסיכונים שאקט כזה מביא. מה קורה כשהפנטזיה שלך כוללת איבוד שליטה? האם אינהרנטית זה אומר שתאבד את בקרת המציאות?

לשולט/ת אין ממש סיכון כזה. כמובן שכל אחד יכול לאבד שליטה (על עצמו, על אחרים, על המצב), אבל במקרה של שולט מדובר בתרחיש של תאונה, של טעות או רשלנות. אתה לא *אמור* לאבד שליטה. ואילו פנטזיה של נשלט כוללת העברה מודעת של השליטה לאדם אחר. כשלוקחים את זה לקיצוניות, אתה יכול למצוא תא עצמך מתרסק מעצם זה שקיבלת את מה שרצית.

כששאלתי את השאלה הראשונה שלי, היה זה מתוך הנחה שאתה כותב את אשר אתה כותב כי התרסקות שכזו זרה לך. הפחד מהמקומות אליהם ההתמסרות יכולה לקחת אותך לא בכך שהיא עלולה להשתבש אלא מעצם טבעה - קשה לי להאמין שחווית אותו, באופן עליו אני מדברת עכשיו. נדמה היה לי שאתה מדבר על יתרונות של תופעה שאין לך היכרות של ממש איתה.

כמובן, ייתכן ואני טועה. איני מכירה את הסיפור שלך. כך היה נדמה לי מדבריך. אם פירשתי אותם לא נכון, אנא הדגם, שאוכל לעמוד על טעותי.

ברווזן​(שולט){פרהנטו} • 12 בינו׳ 2010

הרבה מה לספר ולהכביר במילים, אין לי.
מצאתי את עצמי זורם עם אשתי לעתיד, ופשוט לא הכרתי את המישהו שהייתי בזמן הזה. כאילו האני הקודם שלי נעלם. מדובר דווקא מהצד השולט של העניינים, ולא מהנישלט, אבל עדיין.
יצאתי מהחווייה עם תחושות חדשות ועמוקות, שכמותן לא הרגשתי .
פשוט יצאתי מהסשן אדם אחר. ולפי ההרגשה, טוב יותר.
כמו שאמרו בסרט "ספיידרמן": "עם כח גדול, באה אחריות גדולה". הרגשתי את הכח, ומיד לאחריו את האחריות. והאהבה. והרצון, והעצמה הפנימית, והכמעט הארה, בואו נקרא לזה כך, שנתנה לי כמה תובנות על עצמי ועל החיים, בצורה שהצליחה לשנות אותי.
אני מגדיר איבוד העצמי, בצורה שבה אתה לא אותו אדם שהיית לפני.
את העצמי ההוא, שהייתי רוב חיי הבוגרים, שהולך לפי המוסכמות, ילד טוב ירושליים, "חנוניאק" כזה- אותו איבדתי. אבל מצאתי את העצמי האמיתי, המקובע לאדמה, עם ביטחון עצמי,עצמה נפשית, ועוד הרבה דברים טובים, שהייתי מנותק מהם.

אני נמצא עם האישה היחידה שאני סומך עליה מספיק כדי ללכת לאיבוד איתה לחלוטין. היחידה שאני סומך עליה שתוכל להוציא אותי מאיבוד העצמי והשפיות תוך כדי. מי שמכיר אותי, יודע שמחמאה גדולה מזו, אני לא מסוגל לתת.

את שואלת שאלות, שלא ניתן לענות עליהן לדעתי. כל אדם הוא שונה, היכולת שלו לעמוד בעינוי מנטלי היא שונה. יש כאלה שלוקחים סמים קשים כל החיים (הקצרים שלהם) ולא מתאשפזים במוסד לחולי נפש, ויש כאלה שיכולים להגיע לשם בגלל עישון משהו שנחשב לסם קל. יש כאלו שהם עמידים באופן יוצא מהכלל ללחץ, ויש כאלה שנשברים כשקצת לא נחמדים אליהם.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 13 בינו׳ 2010

אני חושבת שאנחנו מדברים על דברים שונים לחלוטין.

Re: הפער בין הדימיון למציאות

תמונה כפרית • 13 בינו׳ 2010

יש לא מעט אנשים בסביבה ש 24/7 זו לא פנטזיה עבורם אלא דרך חיים.

ומתמודדים עם הקשיים כשהם צצים כפי שמתמודדים עם כל קושי אחר.

לגבי פנטזיות בכלל, לפעמים כייף להגשימן, לפעמים לא קל ואף קשה.

עוצרים, בודקים, רואים מה לא קל ומתמודדים איתו.

לא כל פנטזיה ניתן להגשים, לפעמים יפה לה לנטזיה להשאר שם במחוזות הפנטזיה.

וזה בסדר גמור ואחלה.

אם קיים פחד מפני המימוש כנראה שמי שרוצה למש עדין לא ממש "שם"

ואני לא רואה טעם לקחתו לשם, כי רוב הסיכויים הם שזה יוביל למקום לא טוב.

למכור כשלון בגלל פחד ונבואה שמגשימה את עצמה, מריח לי כמו ניסיון למניפולציה זולה.

הפחד נולד להגן עלינו, לשמור עלינו ממצבים שעלולים להיות קשים עבורנו,

גם אם אנחנו לא תמיד מודעים לקושי או לבעיה. ולכן אין לזלזל בו, כן יש לפרק

אותו להתמודד איתו ללמוד מאיפה הוא מגיע ולמה.

לתוך 24/7 אי אפשר לקפוץ,(בדיוק כפי שלא קופצים מיד להתחתן עם מי שפגשנו לפני דקה לקפה)

זה תהליך שלוקח זמן, זה מצריך הכירות עמוקה,

אימון ובטחון רב במי שמולך.

ברווזן​(שולט){פרהנטו} • 13 בינו׳ 2010

אולי...

רק על עצמי לספר ידעתי

עינבר • 15 בינו׳ 2010

לפעמים , אבל כל אדם הוא שונה. חשוב שנכיר את עצמנו ואת הפנטזיות ואת...
אני איבדתי את עצמי בתוך מה שהיה אמור להיות 24/7 ולקח לי שנים למצוא את אותה אישא שהייתי התחילת אותו קשר.
אני חייבת להדגיש שלא היה לי שום צורך לברוא את עצמי מחדש בכל תחומי החיים.
הרגשתי נפלא , חזקה ומוצלחת בחיים שהיו מחוץ לקשר.
נכנסתי לקשר טוטאלי מתוך פנטזיה מינית, רומנטית. נהנית כל כך מכל האלמנטים של ה BDSM והייתי מאוהבת שנים בבחור שאיתו בחרתי להגשים את הפנטזיות.
אולי, אם בוחרת להיכנס לקשר, בעל חוסן נפשי ממוצע, הדברים לא היו נגמרים כ"כ רע מבחיניתי.
קשה היה לי להסביר בפורום את קו הגבול בין BDSM להתעללות, אבל חצינו אותו.
הוא, מסיביתיו הוא, שלא אפשרו לעמוד באחריות שהוא לקח עליי או להתעניין במה הוא עושה לי.
אני, מפני שבמספר רגעים נתונים נספחתי לתוך הפנטזיה והתעלמתי מהפחדים ותמרורי האזהרה.
אבל מה שהיה כל כל עצוה ונורא היה שאיבדתי את עצמי לחלוטין ולא נבאתי מחדש.
ברגע שהבנתי שעשיתי טעות ואני צריכה לחזור לעצמי, לא היו לי כוחות לעשות זאת.
חודשים הייתי צל אדם. צל של עצמי, צל של אישה שידעה מי היא ומה היא רוצה בחיים.

הסיפור שלי הוא שלי. הוא מושפע מנתינת אמון באדם שחשבתי שאני מכירה היטב, אך לא היה ראוי לו. הסיפור שלי מושפע מעודף הביטחון העצמי שלי - התחושה האמונה שלא יוכל להגרם לי נזק ממשחק תפקידים. הוא מושפע מהפער הגדול בין העוצמה שהפגנתי בחוץ והכניעות הטוטאלית שהייתה לי בתוך הקשר והקושי האישי שלי לנוע ביניהם.

אבל ללא ספק, הנזק שנגרם לי היה תוצאה של היסחפות לפנטזיה והתעלמות מהפחדים.

כמו כל השאלות שאנחנו מעלים בפורום, אין תשובה נכונה וחד משמעית.יש הרבה אישי, הרבה לפעמים. אני יכולה להגיד שאני מאמינה שסאביות , כמו כל תפקיד בחיים: מקצוע, הורות, זוגיות, חברות, הוא תפקיד נרכש. הוא תפקיד שמתבסס על ידע ושיש לנו על עצמנו, על בן זוגנו והמון התנסויות.אפשר לנסוטת כל דבר, אבל צריך גם מנגנוניי בקרה. לבדוק האם טוב לי או רע לי. הכי טוב לבדוק ביחד, מתוך דיאלוג בין כל המשתתפים.

טוב, אני מאחרת לישיבה (ולכן יש שגיאות דפוס בפוסט).

סוף שבוע קסום

ע.

ברווזן​(שולט){פרהנטו} • 15 בינו׳ 2010

אני שמח שהכל נגמר בטוב עבורך.
אכן יש פה המון אישי והמון "אולי", מסכים לחלוטין.

Re: הפער בין הדימיון למציאות

dahanc​(שולט) • 16 בינו׳ 2010

מסכים לחלוטין עם תמונה....!


מבחינתי נותר רק לפנטז על 24\7...עקב היותי נשוי...

כך שעבורי נותרה רק הבועה....


הפנטזיות נועדו להיתגשם בדרך כלל כשהמציאות מאפשרת...

ומהפחד מהכישלון...נותר רק להסיק ,ובעיקר ללמוד...!!!

ההבדל בין מציאות לפנטזיה של 24/7

אלעד(שולט) • 16 בינו׳ 2010

פנטזיות ויהיו מפורטות וצבעוניות ככל שיהיו הן עדיין רק תמונה דו ממדית וחסרת עומק שבאה לשקף כמיהה או רצון אחד, או מקסימום מספר רצונות בולטים ומוגדרים בלי לנתח יותר מדי את הסביבה בה הם יתקימו ברמה הלוגיסטית היום יומית.

או בקיצור
מי שיש לו פנטזיה למשל על שפחה 24/7 יפה וזמינה שהוא מחזיק כלואה במקלט, בדרך כלל לא עצר לחשוב על הדלי עם הקקי שלה שהוא יצטרך לפנות משם כל יום או על תוספת ההוצאות למזון שהוא יצטרך כדי להאכיל אותה. מה גם שהשפחה הנאה והיפה לאחר חודשים במקלט או בכלוב משום מה נוטה להתקמט, להחוויר ולהראות קצת פחות מושכת...

ותסלחו לי אם כתבתי קצת בבוטות.

לרצות משהו ולפנטז עליו זה כמעט תמיד שונה ממה שאתה מקבל בסוף כשאתה מנסה ליישם את זה.

Re: רק על עצמי לספר ידעתי

נקשר אליך • 16 בינו׳ 2010

לפעמים , אבל כל אדם הוא שונה. חשוב שנכיר את עצמנו ואת הפנטזיות ואת...
אני איבדתי את עצמי בתוך מה שהיה אמור להיות 24/7 ולקח לי שנים למצוא את אותה אישא שהייתי התחילת אותו קשר.
אני חייבת להדגיש שלא היה לי שום צורך לברוא את עצמי מחדש בכל תחומי החיים.
הרגשתי נפלא , חזקה ומוצלחת בחיים שהיו מחוץ לקשר.
נכנסתי לקשר טוטאלי מתוך פנטזיה מינית, רומנטית. נהנית כל כך מכל האלמנטים של ה BDSM והייתי מאוהבת שנים בבחור שאיתו בחרתי להגשים את הפנטזיות.
אולי, אם בוחרת להיכנס לקשר, בעל חוסן נפשי ממוצע, הדברים לא היו נגמרים כ"כ רע מבחיניתי.
קשה היה לי להסביר בפורום את קו הגבול בין BDSM להתעללות, אבל חצינו אותו.
הוא, מסיביתיו הוא, שלא אפשרו לעמוד באחריות שהוא לקח עליי או להתעניין במה הוא עושה לי.
אני, מפני שבמספר רגעים נתונים נספחתי לתוך הפנטזיה והתעלמתי מהפחדים ותמרורי האזהרה.
אבל מה שהיה כל כל עצוה ונורא היה שאיבדתי את עצמי לחלוטין ולא נבאתי מחדש.
ברגע שהבנתי שעשיתי טעות ואני צריכה לחזור לעצמי, לא היו לי כוחות לעשות זאת.
חודשים הייתי צל אדם. צל של עצמי, צל של אישה שידעה מי היא ומה היא רוצה בחיים.

הסיפור שלי הוא שלי. הוא מושפע מנתינת אמון באדם שחשבתי שאני מכירה היטב, אך לא היה ראוי לו. הסיפור שלי מושפע מעודף הביטחון העצמי שלי - התחושה האמונה שלא יוכל להגרם לי נזק ממשחק תפקידים. הוא מושפע מהפער הגדול בין העוצמה שהפגנתי בחוץ והכניעות הטוטאלית שהייתה לי בתוך הקשר והקושי האישי שלי לנוע ביניהם.

אבל ללא ספק, הנזק שנגרם לי היה תוצאה של היסחפות לפנטזיה והתעלמות מהפחדים.

כמו כל השאלות שאנחנו מעלים בפורום, אין תשובה נכונה וחד משמעית.יש הרבה אישי, הרבה לפעמים. אני יכולה להגיד שאני מאמינה שסאביות , כמו כל תפקיד בחיים: מקצוע, הורות, זוגיות, חברות, הוא תפקיד נרכש. הוא תפקיד שמתבסס על ידע ושיש לנו על עצמנו, על בן זוגנו והמון התנסויות.אפשר לנסוטת כל דבר, אבל צריך גם מנגנוניי בקרה. לבדוק האם טוב לי או רע לי. הכי טוב לבדוק ביחד, מתוך דיאלוג בין כל המשתתפים.
[/quote]

אני מבין לליבך ונורא מצטער לשמוע שחווית חוויה כזו כואבת. אני שמח שבסופו של דבר התגברת על הכל ונעמדת חזרה על הרגליים. זה מראה שאת אדם חזק.
החוויה שעברת מזכירה לי חוויה דומה ששמעתי ממישהי שקרובה אלי מאוד. מישהי שאני מאוד אוהב והיא יקרה לי. היא עברה חוויה כואבת שדומה למה שאת עברת.
זה כואב לי כל פעם מחדש כשאני נזכר בזה וקשה לי לשמוע סיפורים עצובים כאלו.

באשר לפנטזיה...
ברב המקרים זה לא כזה פשוט וקל במציאות כמו שזה קל בראש. בפנטזיה אין כאב ואין קושי נפשי וקושי פיזי ואין מגבלות או נסיבות של חיי היום יום. יש רק את החוויה, החרמנות, הכמיהה והרצון להגשים
איזשהו יצר עמוק ולהגיע לסיטואציה מסויימת שנראית הכי אידיאלית, כמו תמונה או תצלום שקיימים בראש ושם אנחנו רוצים להיות. שם אנחנו רואים את עצמינו.
מתוך הנחה שכישלון זה כאשר לא מצליחים להגשים את הפנטזיה ולהוציא אותה לפועל, ו/או לא מצליחים לרצות את השולט/ת באופן מושלם, יכולות להיות הרבה סיבות ולא רק פחד מכישלון או הצלחה.
יש כאלו שהם חבלנים סידרתיים של החיים שלהם וברגע האחרון הם ידאגו להרוס לעצמם בכל מיני דרכים. יש כאלו שמענישים את עצמם ולא מרשים לעצמם לחוות הצלחה או נחת והגשמה. יש כאלו
שנכשלים בכוונה כדי להוכיח לעצמם שהם לא מוצלחים או לא יכולים. וכן, יש גם כאלו שמפחדים מכישלון או הצלחה ואז הם יכשלו מתוך הפחד להצליח או יפעלו מתוך פחד לא להכשל ובאופן מפתיע יכשלו.
מניסיון אני יודע שכשמפחדים ממשהו שיקרה או לא יקרה, בסופו של דבר הוא באמת קורה (או לא קורה) וזה נכון באופן כללי לכל תחום בחיים...