שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

להיקבר בחיים-חלק ראשון-PRESTO/חניבעל

חניבעל
לפני 14 שנים • 16 בינו׳ 2010

להיקבר בחיים-חלק ראשון-PRESTO/חניבעל

חניבעל • 16 בינו׳ 2010
להיקבר בחיים /חניבעל
חלק ראשון PRESTO

לפעמים זה נדמה שהוא הביא אותי עד לפה רק כדי להיות שפחת ניקיון.כבר יומיים אני פה ובינתיים רק מנקה. יש לי עוד 4 שעות לנקות את כל הבית. אפילו זין אחד לרפואה לא ראיתי פה מאז שהגעתי.כל המוצרים הנלווים כבר חיכו לי פה. אולי הייתי צריכה לשבת לשיחה קצרה עם אמא לפני שאני מגיעה. אין לי שום פאקינג מושג.הזמן היה קריטי ולכן לא היה לי זמן להתבטל. העונשים שלו לא היו מאלה שאת מצפה להם. העונשים שכיף לך לקבל. עונשים שהם לא באמת עונשים. העונשים שלו היו באמת עונשים.כבר שנה שלמה הכוס שלי שייך לו. הגוף שלי לא שייך לו אבל הכוס שלי כן.אני צריכה לבקש ממנו אישור כדי לאונן. אני צריכה לקבל ממנו אישור כדי להזדיין עם החבר שלי. צריכה לקבל ממנו אישור כדי להחליף טמפונים בימי מחזור. צריכה לבקש ממנו אפילו פאקינג אישור כדי להשתין!!! אלוהים אדירים. כשהוא רחום השלפוחית שלי ריקה. אך כשהוא עצבני אסור לי לעשות אפילו במכנסיים. יש לו אמצעים לדעת מתי אני משקרת. מה הטעם ב24/7 אם אני לא משחקת לפי החוקים. שלו אלא מה.הייתי בהחלט צריכה לבקש הדרכה מאמא שלי. לא ניקיתי אף פעם בחיי. כבת הזקונים תמיד עשו את זה בשבילי. אפילו את החדר אני לא זוכרת אם סדרתי פעם את הבגדים בארון. אז ככה. יש לי פנטסטיק 4 ליטר כדי לנקות איתו את הרצפה. יש לי סנובון כדי לנקות את האסלות.הוא לא רצה חומרים עם אקונומיקה או לפחות כמה שפחות. הוא אמר שככל שהאוויר יהיה יותר נקי מריח לוואי של אקונומיקה כך יוטב לי. הוא לא פירט מדוע. פרוייקט רובה הוא קרא לזה. היה לי סנוקליר לחלונות ולכל הארונות והמון ניירות ניגוב. היה כמובן מטאטא ,מגב, סקוטשברייט וסמרטוטים. הסמרטוטים היו הבגדים שלי שאותם פשטתי עוד על סף מפתן ביתו. התחלתי כמובן עם האסלה .החלק הכי מזעזע לדעתי. הכי קשה לביצוע. לכן נתחיל עם הקשה . התחלתי לנקות את האסלה עם הסנובון ואחרי זה הוא אמר לי עוד לעבור עם השפריצר של הסנוקליר. לא יודעת איך אני אפילו זוכרת את כל השמות האלה. ואני עוד חשבתי שאני רחוקה שנות אור מאמא שלי.

THE HORROR THR HORROR את לא שווה כלום. את באמת לא שווה כלום. אני לא סתם אומר את זה כי את אוהבת להיות מושפלת. אני אומר את האמת שלי. אני אומר את האמת שלך. את יודעת את זה שאת לא שווה כלום. ובגלל זה את פה. להתחיל מאפס. להתנקות. להתחיל מחדש. מהתחלה. בראשית ברא בלה בלה בלה. מה עשית בחיים שלך עד עכשיו? את בת 34 ועדיין עם ההורים. אין לך בן זוג קבוע ועד שיש לך את נותנת לו כבר בפגישה הראשונה לדפוק לך את הפנים את התחת ועל הדרך את החיים. אין לך קריירה. בגיל 34 את עדיין מלצרית. האחיות הגדולות שלך כבר מסודרות. קריירה בתקשורת נשואות עם ילדים. רק את נשארת הכבשה השחורה של הבית. כלום. את יכולה להתאבד כאן ועכשיו ואני לא יודע אם יהיה לך מניין על הקבר.אני לא חושב שלמישהו יזיז. יש לך חברים? חברות? חברה טובה הייתה אומרת לך את האמת המרה בפנים. ולא יוצאת איתך רק כדי לצאת. כי לצאת מבחינתך זה החיים. זה העכשיו וזה כנראה כל העתיד שאי פעם יהיה לך. העיקר לצאת. להכיר עוד כלי זין על הדרך. השמות והמקצוע כבר לא משנים לך.את רק מעדיפה שלא יהיה לו ריח רע מהפה.לא אכפת לך אם מעשן רק בלי ריח רע מהפה. תני לי סיבה אחת למה לי להשאיר צואה שכמוך פה על הרצפה בבית שלי?!פאקינג רק סיבה אחת!

כבר סיימתי עם הסנובון באסלה ועברתי לדרישתו לשפריצר של הסנוקליר. לעבור בשנית על האסלה. אני נזכרת באותו סשן ראשוני אצלו אחרי כמה פגישות הכרות עמוקות וסקירה היסטורית כנתבקש. נזכרת ובוכה. זוכרת זה היה מן בור גדול שנפער לי בפנים. בור שנפער כמו אחרי בגידה טובה בי או אחרי אכזבה משמעותית.בוכה כי זה היה כל כך נכון. בוכה כי אף אחד לא אמר לי את זה מעולם. בוכה כי שילמתי לו כדי שישלוט בי וכדי שישפיל אותי. 200 לשעה. בוכה כי שלמתי למישהו שיוציא את האמת שלי מבפנים שידעתי אותה לאורך כל הדרך ותמיד התחבאתי ממנה באמצעות כל הפריקים שהיו לי ובינהם אפילו פועל רומני ועובד ניקיון ניגרי. מירקתי וניקיתי כל מרצפת שיש בתא השירותים הקטן. האסלה הייתה נקיה כמו שלא הייתה נקייה מעולם.אחד התנאים שלו היה שאם הייתי רוצה שהוא יזיין אותי בכוס הייתי מכניסה את הראש שלי עמוק עמוק לאסלה עם צינורית קטנה שאוכל לנשום מתחת למים. אחרי זה עוד סוגרת איכשהו את המכסה עלי כמובן שלא הרמטית. זה היה הרמז שאני צריכה דפיקה קטנה ומטריפה.

לאיזה גיל את חוזרת בסיוטים שלך?הצלפה. מה היה הטריגר?הצלפה. מה היה האירוע המחולל?הצלפה. מה לחשו לך שם במיטה בזמן שאת ישנת?הצלפה.לחישה שהאמנת בה. מה נעצר לך?הצלפה. מה נעצר בך?הצלפה. מי חילל אותך?הצלפה. אם בכלל. כל שאלה הצלפה. אין תשובה. רק שאלות. איני מעוניין בתשובות. זו את שצריכה להשיב. לעצמך. הצלפה.התחת שלך כבר נראה כמו ציור אבוד של ג'קסון פולוק.הצלפה.

אחרי כל כך הרבה הצלפות אני מאבדת מהתחושה. ההצלפה הארבעים היא כמו ההצלפה השישים. הכאב הוא בלתי נסבל רק בהתחלה. דווקא אחרי כמה עשרות הצלפות הכאב הוא נסבל. לומדים לחיות איתו. לאהוב אותו. כמו שאמורים לאהוב את הפגמים שלך. לא כך? אני מתרכזת בדברים אחרים. חולמת בהקיץ.סאב ספייס. שמעתי פעם ממישהו. לא זוכרת מי. הוא אמר שאם את לוחשת לבן זוגך בזמן שנתו העמוקה ביותר דברים שאת רוצה שהוא יאמין להם בקשר שלו אלייך זה בד"כ עובד. אין אצלו פספוסים. תמיד על התחת. על החריץ. על העכוזים. על הרווח בינהם ועל מה שבינהם.אחרי כל כך הרבה הצלפות אני כבר לא שומעת. לא את ההצלפות. לא את עצמי סופרת אותם.מפנימה את כל מה שהוא אומר לי בין לבין. כמו אותם לחישות שמישהו זר סיפר לי עליהם בזמן שינה. הברכיים כואבות. הצלפה. הייתי נופלת מותשת אם הייתי יכולה. הצלפה.ג'קסון מי?

אני כבר עם הפנטסטיק על הרצפה. פרוייקט רובה. רובה זה החומר שבין האריחים והמרצפות. עוברת אריח אריח. מרצפת מרצפת. אבן אבן. על הרצפה. על הבירכיים. עירומה. הבגדים כאמור הם הסמרטוטים שלי. ממרקת. מבריקה. מנקה. מלטשת.עוד שעתיים נשארו. עובדת בקצב. רוצה משהו קר לשתות. מזיעה כמו אותה בהמה חורשת בשדה. מזל שזו דירה קטנה שלא גרים בה. זה אומר הרבה פחות ריהוט. רק מיטה וריהוט בדסמי. בעיקר. אפילו המטבח לא מאובזר. אין אפילו מקרר. הדירה נמצאת במושב אי שם בפריפריה. ליד שדה התעופה. כל כמה דקות מטוס ממריא מעלינו. נשאר לי רק עוד חדר אחד. אחד אחרון. לפני הפינישים האחרונים. חדר ריק מאחורי חדר הבדסמ. חדר שהגישה אליו הוא רק דרך אותו חדר בדסמי זה. ממשיכה שוב בהחלטיות ובנחישות בפרוייקט רובה.עוד שעה וחצי פלוס.מתחילה לבכות שוב בלי סיבה. לא חסר סיבות מאז שאני עם אלכס. לא יודעת שום פרט אחר עליו. אלכס.והוא בכלל לא רוסי.

את צריכה להתנקות. הצלפה. להתחיל מבראשית. הצלפה. לשכוח את מי שאת ומה שאת. הצלפה. לשבור את המראה שאת כל כך שונאת אצלך בבית. הצלפה. לסלוח להורים. הצלפה. הם בני אדם עם שריטות בדיוק כמוך. רק כשאנחנו מתבגרים אנחנו מבינים את מה שכבר ידענו. הם לא האלוהים שהבטיחו לנו. הם אנושיים בדיוק כמונו. פגיעים וטועים. כאלה יותר. כאלה פחות.תסלחי להורים. הצלפה. תמחקי כל פרט חיובי מהזכרון שלך. דווקא את השליליים ואת הטראומות תשאירי. הדברים הטובים שקרו לך נשארו רק כזכרונות. הדברים הרעים שקרו לך הם הניסיון. הצלפה. ללכת כדי לחזור. הצלפה. הגשמה חדשה. קיום חדש. שם חדש. בבואה חדשה אך צל ישן. הצלפה.

סיימתי את פרוייקט רובה. נשאר רק פיניש אחרון. מטאטא , מגב והבגדים שלי.עוברת שוב ומפנשת. בודקת אם לא השארתי פינה לא ראויה ולא נקייה. בדיוק בזמן. מחזירה את הכלים למקומם. מחכה באותו חדר אחרון במרכזו על ארבע. ערומה. לא זוכרת מתי פעם אחרונה לבשתי משהו. זה הכי הרבה זמן שהייתי עירומה בלי תחתונים אפילו. בלי תכשיטים.בלי סממנים מזהים בכלל. נטולת זהות. נטולת אני. רק גופה. מתנשמת. זה מתקרב. זה מתחיל. לזה חיכיתי. על זה עבדתי וקרעתי את התחת.על זה ניקיתי וקרצפתי. הדלת נפתחת ודמות עמומה מופיעה בפתחה. אני לא מעיזה להרים את ראשי. עוצמת את עיניי ומחכה לבריאה. מחכה לתוכחה. מחכה לתודעה. מחכה לאלכס.הוא מתמקם מאחוריי. לא בודק את הניקיונות של הבית. אפילו לא מעיף מבט. אולי כן? לא מנידה עפעף. במאית השניה הוא שולח אותי ככה הביתה. ללא כלום. חזרה לאותה אני. הוא עומד שם מאחורי התחת שלי ואני עוצרת נשימה. ברגע אינטימי זה לא שמעתי אפילו המראה אחת קטנה. שקט.the horror the horror ואז הצלפה.

הצלפה. את צריכה להתנקות. הצלפה. להתחיל מבראשית. הצלפה. לשכוח את מי שאת ומה שאת. הצלפה. לשבור את המראה שאת כל כך שונאת אצלך בבית. הצלפה. לסלוח להורים. הצלפה. הם בני אדם עם שריטות בדיוק כמוך. רק כשאנחנו מתבגרים אנחנו מבינים את מה שכבר ידענו. הם לא האלוהים שהבטיחו לנו. הם אנושיים בדיוק כמונו. פגיעים וטועים. כאלה יותר. כאלה פחות.תסלחי להורים. הצלפה. תמחקי כל פרט חיובי מהזכרון שלך. דווקא את השליליים ואת הטראומות תשאירי. הדברים הטובים שקרו לך נשארו רק כזכרונות. הדברים הרעים שקרו לך הם הניסיון. הצלפה. ללכת כדי לחזור. הצלפה. הגשמה חדשה. קיום חדש. שם חדש. בבואה חדשה אך צל ישן. הצלפה.את צריכה למות כדי להיוולד מחדש. הצלפה. את צריכה להיקבר חיים.
פלינט​(שולט)
לפני 14 שנים • 17 בינו׳ 2010
פלינט​(שולט) • 17 בינו׳ 2010
מחד, לא היה לי קל לקרוא את הסיפור הזה.
מאידך, איכות נדירה של כתיבה !
מחכה להמשך,
שיר-לילית.