המעמד הגבוה

Dunbar{Supreme93} • 22 בינו׳ 2010

"להסב לי עונג, תוך העצמת מידת הסובייקטיביות שאני חווה על חשבונו של הזולת."


תרשי לי להשתמש בסלנג אינטרנט, נראה לי שזה יהיה ניגוד מתאים (עיין ערך נמוך/גבוה) - אוח

דוכיפת​(נשלט) • 23 בינו׳ 2010

הייתי אומר שאנדרפווט לאחר הפגנת שרירים של מאזוכיסט מפנטז הבטוח בעצמו ובדבריו זחל קצת לאחור ואיכשהו אומר דבר והיפוכו.
והייתי אומר שנשפכו כאן הרבה מילים,חלקם לא כל כך מובנות שבסופן לא הבנתי מה נאמר.
והייתי אומר שהתגובה של אנדרפוט למורטישה לא רק שהיא לא ראויה לנשלט האולטימטיבי כפי שהוא רואה את עצמו,אלא היא לא מתאימה בכלל לפורום,פסדו,לצערי, פמדומי,ובכלל ..
והייתי אומר,אבל נגמר לי.
אז מה עם הגלידה על הנעלים של מרי ג'ין.נשאר משהו???

חֵפֶץ • 23 בינו׳ 2010

דוכיפת, מצחיק שאתה אומר את זה, מבחינתי זה דווקא היה אחד השרשורים מאירי העיניים ביותר שנתקלתי בהם פה באתר. אין פה אמת אחת, וזה לא מפתיע שאנדרפוט מזגזג -- אבל מבחינת הצצה לעולם הפנימי של חלק מהמתדיינים פה, ומצד שני שיקוף של הפרובלמטיקה הנעוצה בפנטזיית הנשלטות הגברית, נדמה לי שהדיון סיפק את הסחורה.

ואם יורשה לי רגע לגבי העניין האחר, סגנון ההדיינות של מורטישה אינו לרוחי, אבל דברים רבים אינם לרוחי -- ובכל אופן היחס אליה אכן חרג, גם לדעתי, מגבולות הנימוס הבסיסי ביותר (אינני חושב שיש דרך מסויימת בה ראוי להתבטא בפורום פמדומי שהיא שונה מפורה אחרים); ומצד שני אחרת לא היינו זוכים למטבע הלשון הנפלא - גלידה מסוליית נעלה של מרי ג'יין

מרי ג'יין,

קייסי • 23 בינו׳ 2010

אני חושבת שהנהייה אחרי הפרקטיקה שתעגן את עולם הפנטזיות של מזוכיסטים מסויימים באיזו מציאות ממשית, אינה ממין הענין.

כמו שהיטיב לתאר זאת המלט, מדובר בכמיהה. זו מהות הפנטזיה. הכמיהה היא ערטילאית, נשגבת, גדולה מהחיים. ערגה להתאיין באפסות מוחלטת מול יישות על-אנושית. אנדרפוט קרא לה יפה 'טוטם'. אתה לא מתמזג עם אלוהות. אתה סוגד לבלתי מובן, לבלתי מוגדר ולבלתי מושג שבה.

התעתוע שחוות שולטות, כשהן נתקלות בכמיהה הזו, הוא ההנחה שניתן לגזור ממנה התנהלות תואמת במישור הפרקטי. זה לא יקרה, כי לא די בכך שאין שולטת אמיתית בסוג הפנטזיה הזה, אלא שאין בה אפילו אשה. "האשה", לצורך הענין, היא יישות אקראית ומקרית לחלוטין. באותה מידה היא יכלה להיות קיר, עמוד בבגדי עור, סנדל או מכונית.
להציע לאשה מהסוג הפנטסטי לטעום את סוליותיה רק עלול, בסופו של יום ומעלליו, לחשוף את העובדה, המביכה והמאכזבת, שהיא אשה. מזוכיסט אמיתי יודע את זה, וימעט לטלטל את עולמו בנסיונות אמיתיים לממש את הכמיהה.

לא כל "הנשלטים" הם כאלה. יש מזוכיסטים שהאשה היא אובייקט מקרי שנועד לשרת את עולם הפנטזיות שלהם בלבד. ממה שהבחנתי ברוב המקרים, ככל שהמילים גבוהות והפואטיקה מרטיטה יותר, חיבורן להתנהלות בפועל מצטמצם. מנגד יש נשלטים שחפצים לענג ולהתמסר או נכונים לשים את נפשם וגופם בידי אשה ולשמש צעצוע מסוג כזה או אחר.
איש איש וטעמו, אשה אשה וטעמה. על מנת למנוע עוגמת נפש וניפוץ פנטזיות לכל הצדדים, רצוי להבחין ביניהם.

Mary Jane • 23 בינו׳ 2010

קייסי היקרה,

איני מתכחשת למרחב הסגור לכאורה, בו מנהל המאזוכיסט שיג ושיח עם עצמו. כאמור, אין בכך כל פסול, וזה אף מעניין מבחינה אנתרופולוגית, במובן מסוים
לא זו אף זו, אני גם לא נרתעת מקרבתם של נשלטים, אשר אני מזהה בהם את העניין באופן מובהק ובוטה-משהו. לראייתי, יש בכך דבר מה אקזיסטנציאליסטי כמעט נוגע ללב, ותגובה לחיים, שאינה משוללת חן, מפאת היותה בראש ובראשונה יחס לא נדוש לקיום.
עם ההבנה הזו, אני בוחרת כיצד להתייחס לפרטנר ולחוויה:

לעתים מדובר במפגש ארעי המזדמן לי עם זר, נאמר במסיבה או באירוע דומה אחר. במסגרת החוויה הזו, התודעה שלו ורחשי לבו מעניינים אותי מעט מאוד, עליי להודות (למעשה, הם לא מעניינים אותי כלל. שיהיה יפה, צייתן ושתקן, זה הכל). עלייך להבין, כי הניכור העולה מסיטואציה כזו רצוי גם עבורי, שכן ככל שהמרחק גדול יותר, כך היחס החפצי, עליו אני מתענגת, מתאפשר ביתר קלות. אמנם אין כאן 'שליטה' של ממש, אבל העונג זמין וקל, ויש בכך די עבור הדוניסטית כמוני
במקרים אחרים, לרוב כאשר אני מכירה ומעריכה את האדם הניצב מולי, העונג שלי טמון דווקא בהכנעתו כסובייקט ובהכרה הבלתי מתפשרת שלו בסובייקטיביות שלי ובעליונותה. תקשורת כזו בין תודעות תתאפשר רק אם אשכיל לייצר מרחב, בו אין הפרטנר מסוגל, גם אם יחפוץ בכך וכל כמיהותיו יכוונו לכך, לחמוק ממני כסובייקט.

נשאלת השאלה כיצד עושים זאת, כיצד כופים על אדם להתנער ממסכת השרעפים המסמאת עיניו ומותירה אותו מוקף באובייקטיבים? יש כמה עקרונות מנחים לכך, אפרטם בקצרה על מנת שלא אצטייר כנוראית מידי :
א. ידע הוא כוח. דירבון הפרטנר לפטפט אודות נטיותיו תוביל להיכרות מעמיקה עם הנקודה הארכימדית המניעה אותו, חולשותיו, כמיהותיו וכו.
ב. סירוב גורף לבצע את הסצנה הספציפית בה הוא חושק. מפנטז על ליקוקי כפות רגליים מעלות החמה ועד בוא הלבנה? מצטערת, אני לא בקטע.
ג. במקביל, הבהרה מה כן עושה לי את זה. אותי משעשע לבחור בדברים איומים במיוחד ולומר בפשטות שזה מה שאני אוהבת. בכנות, אני יכולה להנות הנאה שלמה רק מהבעת הפנים המבולבלת הנסוכה על פניו עת הוא מנסה לגשר בין החלום לשיברו.
ד. בסופו של דבר, תאוותו גדולה והוא נעתר. לאחר שהסכמתו בידייך, הגיע הזמן ל......במחשבה שנייה, אולי עדיף שלא לפרט. אלמנט ההפתעה הוא חשוב

Re: מרי ג'יין,

Eta Carinae • 23 בינו׳ 2010

למרות שאינני מבין דבר בפסיכואנליזה מודרנית (מודה שנכשלתי בקורס),
אולי כדאי לשאול את גואל רצון איך מנצלים את זה במישור הפרקטי/
נדמה לי שהוא עשה עבודה לא רעה

מרי ג'יין,

קייסי • 23 בינו׳ 2010

מבריקה ומשעשעת כהרגלך.
עלי להודות שחרף דבריי הקודמים, אף אני שואבת סיפוק מסוים מדי פעם מ"פרויקט שיקום שכונות" דומה לזה שציירת כאן בכישרון רב, שנועד לעצב בצלמך ולרוחך את הקשים ביותר לעיצוב.
ועדיין, קראי לי אולי תבוסתנית, אך דומני שיש להבחין בין הניתנים ללישה ובין המקרים האבודים שישחיתו את זמנך. אלה שבסופו של דבר תמצאי עצמך מפיקה מהם הנאה קונקרטית מועטה בלבד, ובוודאי לא כזו ששווה את ההשקעה.

וענין נוסף שברצוני לציין, ללא קשר, הוא מידה מסוימת של אי נוחות שחשתי למקרא השרשור הזה. לצערי, מצאתי אותו מזכיר באופן מטריד עולם תוכן שונה לחלוטין, לכאורה: מילואמיניקים.
פאמדומיסט ותיק וחביב העלה לו לפורום בדס"מי תמונה של שלוש עלמות חן. אני מניחה שהדבר נעשה שלא בידיעתן, וארחיק לכת ואנחש אפילו שלא ברצונן ושלא בטובתן, אילו גונבה השמועה לאוזניהן.
והנה, מיד התקבצה לה חבורה שלמה של שוחרי פאמדום והחלו לברור להם מבין השלוש, על סמך מראן באותה תמונה, את מושא "הסגידה" החביב עליהן. זה בורר את זו, והשני מעדיף את ההיא, והשלישי אינו מוצא את האחרת ראויה מספיק לכבוד.

העתיקו נא סצינה זו לבסיס נידח בדרום הארץ, ושוו בדמיונכם חבורת מילואמניקים כרסתנים ומקריחים שנערמים להם באחת הזולות, מגרבצים בנחת ומאווררים את עמדתם הכה מעניינת בענין שלוש חיילות צעירות ויפות שפוסעות מולם ועוסקות בענייניהן.

נכון, הטרמינולוגיה שונה במעט. המילואמניקים ודאי היו משתמשים במינוחים כמו "הייתי משחיל", "תוקע", "מגרז" או "מרים" את זו, ובשניה "לא הייתי נוגע במקל".
בפורום שלנו יבחרו, מן הסתם, במילים כמו "הייתי לוקק את אצבעות רגליה" או "נושק לחריץ ישבנה הצחור" של זו, בעוד חברתה אינה אריסטוקרטית מספיק לטעמי.
מכמניהן הפיזיים של הנערות שיועמדו לשיפוט אולי לא יהיו קימורי שדיהן או עכוזן, כמו אצל המילואמניקים, אלא זוית ההרמה האנינה של אפן, או האופן שבו הן אוחזות בכלי הנגינה שלהן.

אך בשני המקרים, ספק אם כל אחד מאותם גברים היה מעז להביע את דעתו, פנים אל פנים, באוזני מי מאותן נערות, מחשש (לא בלתי סביר) שהוא ודעתו הבלתי רלוונטית יחוו טעמה של דחייה.
רק בחסותה החמימה, הדביקה והמיוזעת של החבורה, מאמץ לו כל אחד חוות דעת מלומדת בענין אותן נערות, משל הללו היו סופרות אותם בכלל, כדי לבזותן ממרחק בטוח ולהקטין אותן, בדמיונם, למימדיהם שלהם.

את שיאה של אותה תחושה מטרידה מצאתי בסצינת הקונצרט הפרטי המתוארת. שם הגדילו המפנטזים לעשות וקיבצו את הנערות בדמיונם לשרת אותם עצמם. בבחינת - ינגנו הנערות לפנינו ואנו "נסגוד" בחשאי ובאין מפריע לסטילטו שלהן. גם לצרכי עולם הדמיון העשיר שלכם - יריתם לעצמכם ברגל, לטעמי, כשהוזלתם כך את מושאי הפנטזיה שלכם.

Bloody • 23 בינו׳ 2010

קייסי, את חושבת כך, אני חושב אחרת. בפנטזיה שלי, אני אעשה איתה מה שבא לי. זה לא שיש שם ברירה אחרת. כשאני מול אישה בשר ודם, אני נותן לה לעשות מה שבא לה, לשביעות רצון משותפת. מה הבעיה כאן?



נ.ב.
המונח "לא הייתי נוגע בה עם מקל" יצא מהשימוש והוחלף ב"לא הייתי נוגע בה עם ציין ליייזר" העדכני יותר.
בברכת מילואים נעימים,
בלאדי.

מה הבעיה?

קייסי • 23 בינו׳ 2010

למעט גסות הרוח, לטעמי, שבמתן פומבי לביקורת הקבוצתית הזו על שלוש 'עוברות אורח' מקריות, לצורך הענין, ולהוציא הזילות השוביניסטית שחשתי כאן, במסווה של האדרה פאמדומית, ועוררה בי אסוציאציות כאלה ואחרות - גם אני איני מוצאת כל בעיה (או לחילופין: כל ענין) בפנטזיות שלך.

Re: מה הבעיה?

Bloody • 23 בינו׳ 2010

טוב, לצורך העניין לא הייתה לי ולו פנטזיה אחת, בטח שלא פומבית, בנוגע לאותן עלמות החן שבתמונה, אבל בסדר