שוסי
|
לפני 14 שנים •
25 בינו׳ 2010
יד ביד,
תמיד. |
|
|
פלינט(שולט)
|
לפני 14 שנים •
25 בינו׳ 2010
בוא נחשוב בקול... ראובן כתב/ה: m''m הינה תת-קטגוריה בתוך יחסי שליטה כוללניים. עיקרה: עיצוב דפוסי פעולה של הנשלט/ת, בכל תחומי החיים, כולל ההיבטים הפעוטים ביותר. כעת שאלה מתחום ה m''m:
בעת הליכה ברחוב, האם על הנשלטת ללכת מאחורי האדון, לצדו או לפניו? R שהרי במילה "רחוב" אינך מתכוון דווקא לרחוב ... סביר להניח שכוונתך לשדרת החיים. לפיכך, אם תלך מאחריו כיצד יראה את דפוס פעולתה וכיצד יהנה מפירות עיצובו? אם תלך מלפניו כיצד יתאפשר לה להביט בעיניו ולהפנים שיעוריו? אם תלך לצידו ומכשול יוצב בשדירת החיים האם ישכילו לעקוף אותו? ובתום העיקוף, האם יפגשו בשנית? עזוב. עדיף לה להשאר בבית. להכין ארוחותיו ולנקות אחר בהמותיו. לפעמים אפילו רצוי לה לגרבץ כמה שעות של היגיינה. פריקית של נקיונות (שיר-לילית) |
|
|
Gemmini(לא בעסק)
|
לפני 14 שנים •
25 בינו׳ 2010
במצב אידאלי
על 4 לצדו עם רצוע...
עד אז.. צעד וחצי מאחוריו בצד מספיק שהוא יוביל אך היא גם תהיה בטווח השמיע. זו דעתי הצנועה 
|
|
|
תמונה כפרית
|
לפני 14 שנים •
25 בינו׳ 2010
ניהול והתנהלות
בעיני הניסיון לנהל מישהו עד האספקטים הכי קטנים של חייו הוא משעשע
זה כמו לנסות לספור כמה נשימות בדקה מותר לאדם לנשום בעיני זה מתיש לכל הצדדים. בעיני כללי מקרו הם יעילים ומועילים ככל שיורדים ליותר ויותר פרטים כך יותר ויותר קשה לנהל ולהתנהל. וזה לא יצליח להחזיק מעמד לאורך זמן מתישהו מישהו ישבר (לרוב המנהל לפעמים המנוהל) לגבי מי הולך ואיך, האסכולה הגוריאנית טוענת שעליה ללכת צעד אחד אחריו לשמאלו ואני שואלת מה אם היא זו שמכירה את הדרך??? מי אז יוביל? מה אם הדרך משובשת והיא זקוקה לידו האמיצה להאחז בה? מה אם סתם כך בלי שום סיבה מתחשק להם ללכת ברחוב שלובי זרועות? |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 14 שנים •
25 בינו׳ 2010
Re: ניהול והתנהלות תמונה כפרית כתב/ה: בעיני הניסיון לנהל מישהו עד האספקטים הכי קטנים של חייו הוא משעשע
זה כמו לנסות לספור כמה נשימות בדקה מותר לאדם לנשום בעיני זה מתיש לכל הצדדים. בעיני כללי מקרו הם יעילים ומועילים ככל שיורדים ליותר ויותר פרטים כך יותר ויותר קשה לנהל ולהתנהל. וזה לא יצליח להחזיק מעמד לאורך זמן מתישהו מישהו ישבר (לרוב המנהל לפעמים המנוהל) לגבי מי הולך ואיך, האסכולה הגוריאנית טוענת שעליה ללכת צעד אחד אחריו לשמאלו ואני שואלת מה אם היא זו שמכירה את הדרך??? מי אז יוביל? מה אם הדרך משובשת והיא זקוקה לידו האמיצה להאחז בה? מה אם סתם כך בלי שום סיבה מתחשק להם ללכת ברחוב שלובי זרועות? אף אחד לא אמר שזה מתאים לכולם 
אישית, הרעיון להתנהל ככה באופן קבוע ויומיומי ומוחלט נראה לי מגוחך, כשיש מערכת יחסים שהיא מעבר למפגש של שעה וחצי פעם בשבועיים. אבל אני מאד אוהבת את האפשרות לנסח כללים כך שיהיו זמינים להפעלה בכל רגע. אני אוהבת לדעת שאני יכולה, תוך כדי הליכה משותפת ברחוב, לתת לו מבט רב משמעות ולומר לו להיכנס למצב, ומיד הוא נכנס למצב הזה שהוריתי לו. או לחליפין, לקחת כלל אחד ולהפוך אותו לקבוע. למשל עניין ההליכה מצד שמאל. להגדיר לו, אתה תמיד הולך לשמאלי. ולעקוב אחרי אי-ההתבלבלות שלו. צייתנות כזאת, של למלא את הדרישות שלי ברצינות תהומית לא משנה כמה הן מטופשות, מקסימה אותי. כשאני נותנת הוראה כזאת, שהוא צריך לזכור לקיים כל הזמן, ומבלי שאצטרך לחזור ולהזכיר אני רואה אותה מבוצעת בהקפדה, אני ממש נמסה. |
|
|
|
תמונה כפרית
|
לפני 14 שנים •
26 בינו׳ 2010
Re: ניהול והתנהלות יולי Yuli כתב/ה: תמונה כפרית כתב/ה: בעיני הניסיון לנהל מישהו עד האספקטים הכי קטנים של חייו הוא משעשע
זה כמו לנסות לספור כמה נשימות בדקה מותר לאדם לנשום בעיני זה מתיש לכל הצדדים. בעיני כללי מקרו הם יעילים ומועילים ככל שיורדים ליותר ויותר פרטים כך יותר ויותר קשה לנהל ולהתנהל. וזה לא יצליח להחזיק מעמד לאורך זמן מתישהו מישהו ישבר (לרוב המנהל לפעמים המנוהל) לגבי מי הולך ואיך, האסכולה הגוריאנית טוענת שעליה ללכת צעד אחד אחריו לשמאלו ואני שואלת מה אם היא זו שמכירה את הדרך??? מי אז יוביל? מה אם הדרך משובשת והיא זקוקה לידו האמיצה להאחז בה? מה אם סתם כך בלי שום סיבה מתחשק להם ללכת ברחוב שלובי זרועות? אף אחד לא אמר שזה מתאים לכולם
אישית, הרעיון להתנהל ככה באופן קבוע ויומיומי ומוחלט נראה לי מגוחך, כשיש מערכת יחסים שהיא מעבר למפגש של שעה וחצי פעם בשבועיים. אבל אני מאד אוהבת את האפשרות לנסח כללים כך שיהיו זמינים להפעלה בכל רגע. אני אוהבת לדעת שאני יכולה, תוך כדי הליכה משותפת ברחוב, לתת לו מבט רב משמעות ולומר לו להיכנס למצב, ומיד הוא נכנס למצב הזה שהוריתי לו. או לחליפין, לקחת כלל אחד ולהפוך אותו לקבוע. למשל עניין ההליכה מצד שמאל. להגדיר לו, אתה תמיד הולך לשמאלי. ולעקוב אחרי אי-ההתבלבלות שלו. צייתנות כזאת, של למלא את הדרישות שלי ברצינות תהומית לא משנה כמה הן מטופשות, מקסימה אותי. כשאני נותנת הוראה כזאת, שהוא צריך לזכור לקיים כל הזמן, ומבלי שאצטרך לחזור ולהזכיר אני רואה אותה מבוצעת בהקפדה, אני ממש נמסה. יופי יולי, את חוזרת על דברי במילים אחרות זה יפה וכייף למשהו ספציפי, ו/ או לזמן מוגדר אבל אי אפשר בעיני לנהל ככה חיים שלמים כל הזמן. אני אישית מאד אוהבת את הטיקסיות ויש דברים שנמצאים שם כבר באופן אוטומטי אבל אצלי הם שייכים לבועות זמן, ולא חלק בלתי נפרד מהיום יום אני חושבת שעבורי זה היה אולי יכול להיות מתיש אולי זה עיניין של הרגל אבל בהחלט יש כאלו שמה ששמור אצלי לבועת זמן הוא יום יומי אצלם וזה יפה מאד ועדין בעיני לנסות ולנהל אדם אחר בפרוטרוט רב מאד לאורך זמן יתיש מתיהו את אחד הצדדים - ושוב בעיני בלבד ביחוד אם צריך את אותו הכלל לשנות בהתאם מה קורה אם (נניח אם לבד, עם חברים מהתחום, עם חברים לא מהתחום, בציבור ועוד) |
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 14 שנים •
26 בינו׳ 2010
Don't walk behind me, I may not lead. Don't walk in front of me, I may not follow. Just walk beside me and be my friend. ...
|
|
|
מקבי(מתחלף)
|
לפני 14 שנים •
26 בינו׳ 2010
או מאחורה, כדי לעשות לו כבוד, או מקדימה, כדי שיוכל להסתכל לה על התחת.
|
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 14 שנים •
26 בינו׳ 2010
מקבי כתב/ה: או מאחורה, כדי לעשות לו כבוד, או מקדימה, כדי שיוכל להסתכל לה על התחת.
או מאחורה, כדי שתוכל להחמיא לי על התחת. או מקדימה, כדי לבעוט מהדרך ילדים מעצבנים. או מהצד (של הכביש) כדי שבמקרה של סכסוך עם משפחות הפשע, היא תהווה מגן אנושי כנגד נסיונות חיסול מכלי רכב, אופנועים ואפילו אופניים שנוסעים בהתאם לחוק. |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 14 שנים •
26 בינו׳ 2010
Re: ניהול והתנהלות תמונה כפרית כתב/ה: יולי Yuli כתב/ה: תמונה כפרית כתב/ה: בעיני הניסיון לנהל מישהו עד האספקטים הכי קטנים של חייו הוא משעשע
זה כמו לנסות לספור כמה נשימות בדקה מותר לאדם לנשום בעיני זה מתיש לכל הצדדים. בעיני כללי מקרו הם יעילים ומועילים ככל שיורדים ליותר ויותר פרטים כך יותר ויותר קשה לנהל ולהתנהל. וזה לא יצליח להחזיק מעמד לאורך זמן מתישהו מישהו ישבר (לרוב המנהל לפעמים המנוהל) לגבי מי הולך ואיך, האסכולה הגוריאנית טוענת שעליה ללכת צעד אחד אחריו לשמאלו ואני שואלת מה אם היא זו שמכירה את הדרך??? מי אז יוביל? מה אם הדרך משובשת והיא זקוקה לידו האמיצה להאחז בה? מה אם סתם כך בלי שום סיבה מתחשק להם ללכת ברחוב שלובי זרועות? אף אחד לא אמר שזה מתאים לכולם
אישית, הרעיון להתנהל ככה באופן קבוע ויומיומי ומוחלט נראה לי מגוחך, כשיש מערכת יחסים שהיא מעבר למפגש של שעה וחצי פעם בשבועיים. אבל אני מאד אוהבת את האפשרות לנסח כללים כך שיהיו זמינים להפעלה בכל רגע. אני אוהבת לדעת שאני יכולה, תוך כדי הליכה משותפת ברחוב, לתת לו מבט רב משמעות ולומר לו להיכנס למצב, ומיד הוא נכנס למצב הזה שהוריתי לו. או לחליפין, לקחת כלל אחד ולהפוך אותו לקבוע. למשל עניין ההליכה מצד שמאל. להגדיר לו, אתה תמיד הולך לשמאלי. ולעקוב אחרי אי-ההתבלבלות שלו. צייתנות כזאת, של למלא את הדרישות שלי ברצינות תהומית לא משנה כמה הן מטופשות, מקסימה אותי. כשאני נותנת הוראה כזאת, שהוא צריך לזכור לקיים כל הזמן, ומבלי שאצטרך לחזור ולהזכיר אני רואה אותה מבוצעת בהקפדה, אני ממש נמסה. יופי יולי, את חוזרת על דברי במילים אחרות זה יפה וכייף למשהו ספציפי, ו/ או לזמן מוגדר אבל אי אפשר בעיני לנהל ככה חיים שלמים כל הזמן. אני אישית מאד אוהבת את הטיקסיות ויש דברים שנמצאים שם כבר באופן אוטומטי אבל אצלי הם שייכים לבועות זמן, ולא חלק בלתי נפרד מהיום יום אני חושבת שעבורי זה היה אולי יכול להיות מתיש אולי זה עיניין של הרגל אבל בהחלט יש כאלו שמה ששמור אצלי לבועת זמן הוא יום יומי אצלם וזה יפה מאד ועדין בעיני לנסות ולנהל אדם אחר בפרוטרוט רב מאד לאורך זמן יתיש מתיהו את אחד הצדדים - ושוב בעיני בלבד ביחוד אם צריך את אותו הכלל לשנות בהתאם מה קורה אם (נניח אם לבד, עם חברים מהתחום, עם חברים לא מהתחום, בציבור ועוד) סבבה, צודקת. פשוט בהתאם להודעה הפותחת, הייתי מעדיפה כרגע להתמקד ביישום של אותן בועות, מאשר בשאלת גודלן והמקום שהן תופסות במערכת היחסים. לנהל אדם בפרוטרוט לאורך זמן זה בוודאי מתיש. אבל אם נעזוב רגע את שאלת אורך הזמן ונאמר - אוקיי, בפרקים שבהם כן עושים את זה - איך עושים את זה. הבה נחלוק משלנו. מתחשק לי להרחיב את שאלתו של ראובן ולדבר על עוד פרטים. מושך אותי העניין הזה של קודים שמשהוחלט עליהם, הם מיושמים שוב ושוב, מבלי שיהיה צורך להורות עליהם מחדש. כמו למשל עניין קצב ההליכה. כוס קפה קבועה שמחכה לי בבוקר כשאני מתעוררת. איבר בגוף שלא נוגעים בו ללא רשות. ישיבה נמוך יותר כשמארחים חברים. אנשים לא שמים לב לזה - הבית שלנו קטן וכשמארחים אנשים תמיד יש מישהו שיושב על כיסא ומישהו שיושב על כרית על הרצפה. אם חלוקת המקומות בינינו קבועה, מעטים ישימו לב, וגם אם ישימו מה אכפת לנו. הנחיית לבוש שיש להקפיד עליה - חולצות מכופתרות בלבד, חצאיות ארוכות מהברך בלבד... ולפעמים יש רק החלפת מבטים שאיש לא משגיח בה, או תנועת יד רפה, שמהווה פקודה - לשתוק, לעמוד, להגיש... סימן שמוסכם עליו והוא נותר בתוקף למשך חודשים, ומשתמשים בו מידי פעם. אני חושבת שאפשר להפוך כללים כאלה לקבועים, מבלי שהם יהפכו לטורח. יש הרבה הרגלים שנטמעו בזוגיות שלנו, של הרבה מאיתנו - הוא תמיד זה שפותח את הדלת, הוא תמיד זה שסוחב את השק הכבד... דברים שנראים מובנים מאליהם. אז נוסיף עוד כמה קודים, מיוחדים לנו. למה לא. ככל שאני חושבת על זה יותר כך זה נראה לי מזמין יותר, נעים יותר, רצוי יותר. כשהתחלתי לכתוב בשרשור הזה חשבתי שזה נורא מעייף, כל החוקים האלה. אבל עכשיו אחרי שהקדשתי לזה מחשבה... למה לא, בעצם? אם יש זוגיות שחובקת את היומיום, אפשר לתבל אותה באופן זה ולהכניס בה ריגוש. ואם זו מערכת יחסים של מפגשים מופרדים, הרי שזה בכלל הופך לקל - כי אז החוקים תקפים רק באותם פרקי זמן תחומים היטב. כמובן שזה עובד גם אם שני הצדדים רואים את זה כמרגש ומעניין. אם לאחד מאיתנו זה לא מרגיש במקום, כל העסק הופך למגוחך ומיותר. |
|
|