Bloody
|
לפני 14 שנים •
27 בינו׳ 2010
מורטישה, אז את גם מפנטזת על סאב פגום?
|
|
|
Mary Jane
|
לפני 14 שנים •
27 בינו׳ 2010
כאמור, אין לי בעייה עם פנטזיות כשלעצמן. גם אני מפנטזת לעתים קרובות ואף מרחיקה לכת בדמיונותיי.
הביקורת שהבעתי עניינה בהידרדרות הפוטנציאלית של הנשלט להיעדר פעולה, לרבות אימפוטנציה- עניין שחורה לי אישית, שכן יש לי עניין רב בנשלטים ומעט עניין באימפוטנציה. יתכן, כי הפוסט הנוכחי אינו המקום המתאים לביקורת כזו, ועם זאת, אלו התחושות שהתעוררו בי עם קריאת הטקסט. מכל מקום, צ'ארנוחה, נראה לי שיש לי את הזכות להביע ביקורת גם מבלי שיכנו אותי סתומה, גם לא בעקיפין. מעבר לכך, תהא אשר תהא, אתה יכול להיות בטוח בכך שלעולם לא אגיב יותר לדבריך. |
|
|
ריפרף
|
לפני 14 שנים •
27 בינו׳ 2010
מרי ג'יין כפרה אני פשוט חולה עליך
הפוסט אכן יפה מאוד ומזכיר את כוחן של פנטזיות וכמה בקלות הן יכולות להפוך לתחליף לחוויה. |
|
|
|
Bloody
|
לפני 14 שנים •
27 בינו׳ 2010
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 14 שנים •
27 בינו׳ 2010
אני לא מבינה איך הבנתם מזה שהפנטזיה היא תחליף לחוויה.
הייתה פה פנטזיה, היא נכתבה מאד יפה, ואותי היא די ריגשה. ראיתי בה גם מידה מאד עדינה, מדוייקת וטובת טעם של לעג עצמי. לא ממש לעג, אלא משהו מעודן יותר, רך יותר, דק יותר. מה המילה שאני מחפשת?... באותה מידה אני יכולה לכתוב כאן פוסט ציורי ונרגש על כמה שאני אוהבת שוקולד, ולקבל מלא תגובות שגוערות בי על הפרעת האכילה שלי ועל כך שבשביל לשמור על הבריאות אני חייבת לאכול גם אורז. יא אללה. |
|
|
|
ריפרף
|
לפני 14 שנים •
27 בינו׳ 2010
יולי Yuli כתב/ה: אני לא מבינה איך הבנתם מזה שהפנטזיה היא תחליף לחוויה.
הייתה פה פנטזיה, היא נכתבה מאד יפה, ואותי היא די ריגשה. ראיתי בה גם מידה מאד עדינה, מדוייקת וטובת טעם של לעג עצמי. לא ממש לעג, אלא משהו מעודן יותר, רך יותר, דק יותר. מה המילה שאני מחפשת?... באותה מידה אני יכולה לכתוב כאן פוסט ציורי ונרגש על כמה שאני אוהבת שוקולד, ולקבל מלא תגובות שגוערות בי על הפרעת האכילה שלי ועל כך שבשביל לשמור על הבריאות אני חייבת לאכול גם אורז. יא אללה. פנטזיות מהוות תחליף לחוויה גם בלי קשר לפוסט. לא צריך לקחת את זה מאוד קשה. הפוסט מתאר יפה מאוד את העונג והסיפוק מהחוויה הדמיונית, שכבודה מונח במקומה. העונג הזה יותר דורש פחות מאמץ וכרוך בפחות סיכון וזה מזכיר לי את הנטיה האנושית להסתפק בו. עם ההשוואה לשוקולד ואורז אני לא כל כך מסכים, אם היית כותבת פוסט נרגש על חטיפי חרובים או כמה את אוהבת לדמיין שוקולד אולי היתי קונה לך איזו חבילת טרפלס מרירה שתנער אותך . 
|
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 14 שנים •
27 בינו׳ 2010
אבל פנטזיה וסקס בשניים, זה לא כמו לדמיין שוקולד ולאכול שוקולד.
כי מה שאתה מדמיין הוא לא העתק של מה שאתה חווה, ולפעמים אפילו לא של מה שאתה רוצה לחוות. בעצם, אולי רק אצלי זה ככה - ההתנהלות שלי במיטה והניהול שלי את הפנטזיות שונים ברמה מאד עקרונית עד שכמעט ואין קשר ביניהם. מה אתך? איך זה אצלך? כי אצלי אוננות היא לא תחליף לסקס, אלא פעולה בפני עצמה. אמנם יש קשר, אבל לא של "הדבר האמיתי" ותחליפו, אלא חוויות שמתנהלות באופן שונה. |
|
|
|
ריפרף
|
לפני 14 שנים •
27 בינו׳ 2010
כולם שואבים סיפוק מיני מסקס ומאוננות.
נכון יש צבעים, קולות, סגנונות אחרים. אבל לשפיך עצמו יש את אותו טעם. בסופו של דבר היצר המיני בא על סיפוקו. עכשיו אפשר לדבר על כל המסביב... ואני לא רוצה להבהיל אותך יולי, אבל זה לא נגמר בסקס.
|
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 14 שנים •
27 בינו׳ 2010
ריפרף כתב/ה: כולם שואבים סיפוק מיני מסקס ומאוננות.
נכון יש צבעים, קולות, סגנונות אחרים. אבל לשפיך עצמו יש את אותו טעם. בסופו של דבר היצר המיני בא על סיפוקו. עכשיו אפשר לדבר על כל המסביב... ואני לא רוצה להבהיל אותך יולי, אבל זה לא נגמר בסקס. גם להבהיל אותי זה בסדר, אבל You're not quite there yet. מה לא נגמר בסקס? וממתי אוננות מביאה את היצר על סיפוקו? |
|
|
המלט
|
לפני 14 שנים •
27 בינו׳ 2010
אין כמו השרשור המשעשע הזה כדי להמחיש כמה בלבול, מבוכה ואי-הבנה מתקיימים בעונה ועת
אחת בפורום זה בין אחדות מנציגות המין ההורס לאחדים מנציגי המין ההרוס.. מתיישב לו אדם אינטליגנטי ורהוט, וכותב שיר הלל ל'אני המאונן', שלא לומר - שיר המנון ל'אני' בכלל . הוא מצייר ביד חופשית את צבעי דמיונותיו, מדפדף בקול רם בספריית זכרונותיו ופותח צוהר ואשנב אל תוך מכמני נפשו וכמוסת תשוקתו. רוח הדברים אוורירית וקלילה, כרוח אגבית המניעה וילון לבן מעל מצע-אוהבים לאחר התעלסות ארוכה ומענגת. לא אשה מסויימת עומדת לנגד עיניו כשהוא חושב-כותב את הדברים. כל מילותיו של המכתב -- מילה מילה -- כולן פועלות חרוצות בכוורת עמלנית שדבש-האני שלה ניגר על פני המסך, מפיסקה לפיסקה, משפט למשפט, אות-לאות. לא ניגון שבח והודיה למין הנשי בכללותו יש כאן, גם לא אפס קצהו של בוז לשום אדם, איש או אשה. לא שום דבר מאלה. הענין הוא : 'אני'; והתפאורה קלילה וחייכנית. אבל לא לאורך זמן. לא חולפת יממה וההדוניסט שכתב לפנינו את תסריט האוננות שלו נקלע למתקפה. אחת קובעת תוך הפגנת התנשאות לא מידתית בעליל כי האיש בעצם חי בסרט אותו הואיל בטובו להקרין לנו ברוב כשרון והומור -- ושהענין אינו 'האני המאונן', אלא ה'אני האימפוטנט'. וכאילו לא די בהטחת עלבון זה, (שכצפוי נתקל בעלבון-נגדי לפי הדין הנוהג במקומותינו) אז לא רק זאת האחת אלא אף זאת השניה, שקובעת -- כמו תמיד -- ששוב עסקינן בביזוי המין הנשי.ובין זאת האחת לזאת השניה מתכרכמות מילותיו של המכתב הקליל והאורירי, מתקמטים צליליו של שיר ההלל המשכשך במעיין החיפוש המתמיד אחר הסיפוק העצמי (ע"ע הדוניזם) , סר טעמו של דבש המילים הניגר, נפעמים מושגי האימפוטנציה וביזוי הנשים על שנקראו לשווא, והאמת - שדומה שלעולם לא תמצא כאן מנוח -- חומקת מבויישת בין הצללים ובאין רואה למקום אחר. נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך חמישי ינו' 28, 2010 2:21 am, סך-הכל נערך 3 פעמים |
|
|