סיפור של חורף

סיפור של חורף

הפולניה​(אחרת) • 30 בינו׳ 2010

יש בסיפור הזה מעט שליטה וגם היא מרומזת מאוד אבל זה עדיף על הכלום ששורר פה בדרך כלל


1. הסתיו אורח
חצי שנה אחרי שנפרד משירה הבין אופיר שהוא נופל שוב לתוך תהום הדיכאון שארבה לו מאז הגיוס. למרות שהודה שהפרידה הייתה מוצדקת, ואפילו חש הקלה מסוימת בחודשים הראשונים, הוא לא הצליח להמשיך הלאה, לנער מעליו את העצבות ולפתח עניין בנשים אחרות. במקום לסובב את ראשו אחרי בנות יפות שגדשו את הרחובות, מענטזות על עקבים גבוהים בבגדי קיץ הדוקים, מנופפות שער מבריק וריחני ומשקשקות בעדיים צבעוניים הוא תר בעיניו אחרי מקומות גבוהים מספיק כדי להשליך את עצמו אל הקרקע הקשה, להתנפץ עליה ולסיים אחת ולתמיד את הכאב המציק הזה שעינה אותו.
כל זמן שהקיץ עמד בתוקפו והשמש איחרה לשקוע הוא הצליח להתמודד, אבל כשהקיץ החל מפנה את מקומו לאט לאט לסתיו ישראלי הפכפך, שעות האור התקצרו והשמש איחרה לזרוח כשל כוחו והוא פנה לעזרת הוריו שנחרדו עד עומק נשמתם והחישו אותו לרופא שאילץ אותו למלא שאלון ארוך מידי וחטטני מאוד, הכריז שהוא אובדני ואשפז אותו בבית חולים.
אחרי שהות של כמה חודשים במחלקה פסיכיאטרית עבר אופיר להתגורר בהוסטל לפגועי נפש כשהוא שמן יותר בכמעט עשרים ק"ג, שערו מסופר בתספורת איומה, וכולו רצוץ וחסר ביטחון מרוב שיחות עם פסיכולוגיים וניסיונות חוזרים ונשנים להתאים לו תרופה פסיכיאטרית שתשפר את מצבו.
בהוסטל החל לחזור לאט לאט לעצמו, השיל במהירות עשר ק"ג מעודף המשקל שצבר בגלל השילוב של בטלה, דיכאון, והאוכל הנורא של בית החולים, נפטר מהתלות הנפשית בחוות דעת של פסיכיאטריים ופסיכולוגיים, גילה את תענוגות עישון הגראס ופיתח בוז וחשדנות כלפי הממסד הרפואי בכלל, וכנגד טיפולים נפשיים בפרט.
הוא שהה בהוסטל במשך שלוש וחצי חודשים רצופי סכסוכים קטנוניים, אי הבנות וקטטות מעיקות עם הצוות המטפל ועם החולים האחרים ולקראת שלהי הקיץ החם והמעיק מאס עד עמקי נשמתו בחיי הבטלה חסרי התוחלת, ובקשקשת הפסיכולוגית שכבר יצאה לו מכל החורים - כמו שסיפר להוריו שהמשבר המשפחתי גרם להם להתגרש סוף סוף אחרי שנים של חיי זוגיות מתוחה ורעה - ובעזרת אחיו הגדול ובן דודו שהתגייסו יחד לעזרתו מצא עבודה בבית מלאכה קטן שנזקק לעובד צעיר ונבון עם זוג ידיים חזקות וראש פתוח שלא פוחד להזיע ולהתאמץ.
המשכורת המסודרת והקבועה שנכנסה מידי חודש לחשבון הבנק שלו אוששה את עוז רוחו ומרדנותו של אופיר והוא נכנס לויכוח מר עם מנהלת ההוסטל שהחליטה להעיף אותו החוצה אחרי שנמצאו עקבות של גראס בבדיקת השתן שלו עקב מה שהיא כינתה - שימוש לא חוקי בסמים מסוכנים.
אופיר הרים טלפון נרעש לקובי, בן דודו, ושפך לפניו את מר ליבו, וקובי הרגיע אותו ובישר לו בשמחה שרק הבוקר ביקש ממנו ידיד ותיק שלו מישהו בשם אלון אזולאי, המכונה אלונזו, למצוא לו דייר שיעזור לו להשלים הכנסה.
"הוא גר בבית ממש שווה עם גינה ויחידת דיור נפרדת לאורחים, אבל מאז שצמצמו לו את המשרה והשותף שלו נסע לחו"ל הוא לא מצליח לשלם את שכר הדירה, ובמקום לעזוב הוא מעדיף להשכיר את הדירה בקומת העמודים לדייר משנה."
"קומת העמודים?" תהה אופיר בחשדנות.
"בעל הבית ניצל את החלל שהיה בין העמודים מתחת לבית וסידר שם יחידת דיור חמודה מאוד עם כניסה נפרדת ושירותים והכול." ביאר קובי, "זו דירה חמודה וקומפקטית וממש לא יקרה." פיתה את אופיר שהיה לחוץ בזמן בגלל הדרישה התקיפה של אם הבית של ההוסטל שיתפנה משם מיד, והסכים לשכור את הדירה בלי לבדוק אותה קודם.
יום אחר כך העביר בעזרת אביו ואחיו את ארבעת הקרטונים שהכילו את כל חפציו לבית של אלון שקיבל אותו במאור פנים, הורה לו לקרוא לו אלונזו, כמו כולם, וכיבד אותו ואת אביו ואחיו בלימונדה קרה וטעימה שהכין מהלימונים שגדלו בבוסתן הקטן שהקיף את הבית.
"ממש יפה פה." התרשם גולן, אחיו של אופיר, "הנה, תראה אבא, חצבים." הורה באצבעו על שורה של שרביטים פורחים בקצה הגינה, מתנודדים מעדנות ברוח השרבית.
"החצב פורח הסתיו אורח." אמר יוסי, אבא של אופיר, וניסה להסוות את דאגתו לבנו הצעיר בחיוך עליז.
"הסתיו אורח, הקיץ בורח." השלים אלונזו את החרוז, חייך חזרה אל יוסי ומזג לו עוד לימונדה משיבת נפש.
"הוא נראה גדול וחזק, אבל הוא רק ילד." שח יוסי לאלונזו, תוהה איך יסתדר בנו הצעיר והרגיש עם הגבר רחב הכתפיים והשחום שהשיבה שזרקה בשערו הקצוץ היוותה ניגוד מוזר לפניו החלקים מקמטים.
"בן כמה הוא?" שאל אלונזו, מנמיך את קולו כך שיהלום את קולו הרך של יוסי - גבר שמנמן ועייף למראה שמאז אשפוזו של אופיר והתמוטטות נישואיו קפצה עליו זקנה, ופניו העגלגלות וטובות המזג נחרשו קמטי דאגה.
"אופיר בן עשרים ושלוש, כמעט עשרים וארבע." אמר יוסי וסקר את אלונזו במבט שואל.
"אני מבוגר יותר ממנו בחמש עשרה שנים." נענה אלונזו לשאלה שלא נשאלה, "מספיק מבוגר להיות כמעט אבא שלו." חייך חיוך מרגיע אל יוסי חמור הסבר, "אל תדאג, אני אשגיח על הילד." הבטיח.
"הוא סובל קצת מדיכאון." הסביר יוסי בלחש, "בקיץ הוא מרגיש יותר טוב, אבל כשיש פחות שמש ופחות שעות אור הוא ... הוא נעשה טיפה עצוב, ומאז שהוא נפרד מהבחורה ההיא ... אני לא מאשים אותה כמובן, אבל ...."
"הוא לוקח תרופות?"
"כבר לא, אבל אם הוא שוב ידרדר אז אולי... אני פשוט לא יודע... כל רופא אומר דבר אחר ויש כל כך הרבה סוגים של תרופות ולכל אחת יש תופעות לוואי אחרות... אני פשוט לא יודע מה יותר גרוע, התרופה או המחלה."
"את זה נצטרך להשאיר לאופיר להחליט." הרצין אלונזו, והניח יד מנחמת על כתפו השחוחה של האב המודאג, "אני מבטיח לשים עין על הילד." חזר ואמר בקול חרישי וחמים ששיכך מעט את מצוקתו של יוסי שהיו לו מספיק ודי דאגות בחיים גם בלי לחרוד למצבו הנפשי של בנו הצעיר.

אלונזו קיים את הבטחתו והקפיד לדרוש בשלומו של הדייר הצעיר שלו כל בוקר, ואף הגדיל לעשות והזמין אותו לארוחת ערב, הזמנה שאופיר דחה בביישנות בתירוץ שהוא בדיאטה ונמנע בעיקרון מאכילת ארוחות ערב.
בהתחלה היו השיחות שלהם מנומסות וקצרות, מצוות אנשים מלומדה, אבל אחרי שבילו יחד אחר צהרים חם ומתיש אחד בניסיון לפרק לפני בוא הגשם את הנדנדה שעמדה ברחבה מול דלת דירתו של אופיר, ניסיון שצלח בסופו של דבר אחרי שהשניים שפכו זיעה לרוב והצחיקו זה את זה בהמצאת קללות יצירתיות לתפארת השפה העברית, הם הפכו לידידים והתחילו לחוש נוח יותר אחד במחיצת השני.
יום אחרי שפירקו יחד את הנדנדה הסוררת צנחו הטמפרטורות והיורה המטיר גשמי ברכה על האדמה הצמאה. רק אז התברר שהדירה בקומת העמודים לא מתאימה להתמודדות עם תהפוכות החורף הישראלי.
"אולי היה יותר טוב אם בעל הבית לא היה משדרג את המחסן הזה לדירה." נאנח אלונזו וניסה לגרוף במגב את מי הגשם שהציפו את הדירה הקטנה.
"זה כל כך מתאים למזל הדפוק שלי, עד שמצאתי דירה שאני יכול להרשות לעצמי היא מוצפת." גנח אופיר בתסכול והתעטש עיטוש לח שבישר שפעת מתקרבת, "כל מה שרציתי זה קצת פרטיות, והנה הכול מוצף ..." עוד עיטוש אחד קטע את דבריו והוא קינח את אפו והתעטף בשמיכת הפוך שלו, שוקע בשתיקה נוגה.
"נו, די, זה רק קצת מים, לא צריך לעשות טרגדיה משיטפון קטן." ניסה אלונזו להצהיל את רוחו של אופיר נכה הרוח.
"אני כזה כישלון, לא הייתי צריך לעזוב את ההוסטל." גנח אופיר בקול בכייני שהרגיז את אלונזו שתיעב רחמים עצמיים גם אצלו, ועוד יותר אצל אחרים.
"די כבר עם זה ילד." כעס על אופיר, "תפסיק לילל ותעזור לי." דרש, משך מעל הגבר הצעיר את השמיכה והאיץ בו לאסוף את חפציו ולעלות למעלה.
אופיר שהשיל עוד כמה ק"ג ממשקלו מאז שעבר לדירתו החדשה התנער, סילק את השמיכה, ופשט את חולצתו הרטובה, חושף את פלג גופו העליון בפני אלונזו והחל לחפש משהו יבש ללבוש.
הילד דווקא נראה די טוב, הרהר אלונזו - שגמר אומר שהוא התנזר מגברים זמן רב מידי - רק שלא יתחיל להתבכיין לי פה, נחרד והחל לאסוף בזריזות ספרים, דיסקים ופריטי לבוש חיוניים, דוחס אותם למזוודה ענקית שמצא מתחת למיטתו של אופיר.
בכוחות משותפים הצליחו השניים להעביר חלק נכבד ממלתחתו וחפציו של אופיר לקומה העליונה של הבית וסדרו למענו את הספה בסלון.
"עד שבעל הבית יחזור מחו"ל ויביא פועלים לתקן את הנזילה תוכל לישון פה." אמר אלונזו בנדיבות, וניסה לא לחשוב על גופו החשוף של אופיר שכמו הבהב בעירומו מול עיניו גם אחרי שאופיר עטה על גופו חולצה.
אופיר התיישב בכבדות על הספה ונאנח, "תודה אלונזו." אמר בעצב.
"אני יודע שספה הזו לא ממש נוחה, אבל היא לפחות יבשה." ניסה אלונזו להישמע מעודד ומסביר פנים, מזכיר לעצמו בפעם המי יודע כמה שאופיר סטרייט, ושאין שום דבר מגוחך, שובר לב ואידיוטי יותר מהומו שנמשך לסטרייט.
"לא נורא, אני לא מפונק." הבטיח אופיר, "המיטות בהוסטל היו יותר גרועות, אבל ... אה... זאת אומרת ...." הוא הסמיק מעט, ופיתח עניין מוגזם בדוגמת השטיח הנאה שהיה פרוש למרגלות הספה, "מה נעשה אם תרצה לארח אצלך מישהי?"
"זה לא יקרה." אמר אלונזו ביובש.
אופיר הרים אליו מבט תוהה, "למה לא? הרי אתה לא נזיר."
"אני לא." הסכים אלונזו בנחת, "אבל בנות ... זאת אומרת נשים ... בקיצור, אני לא בעניין שלהן וזהו." סיכם קצרות, כועס על עצמו שעדיין, עשרים שנה אחרי שיצא מהארון, הוא מגמגם כשוב עליו לחשוף את עצמו בפני זרים.
לרגע השתררה בין שניהם שתיקה נבוכה, ואז קפץ אופיר ממקומו ושינה בחיפזון נושא, מציע במפתיע להכין ארוחת ערב למארחו שהסכים בשמחה.
רק בסופה של ארוחת הערב המצוינת שבישל אופיר - שהיה טבח חובב נלהב וברוך כישרון - הם שבו לגעת בנושא המעיק שהביך את שניהם.
זה קרה בתום הארוחה כשאלונזו שיבח את אופיר על כשרון הבישול שלו והודה שהוא טבח גרוע, ועקר בית רשלן, מאשים בכך את אימו המרוקאית שפינקה אותו ולא הניחה לו להתקרב למטבח.
אופיר העיר בביישנות שהוא תמיד חשב שכל ההומואים מיטיבים לבשל והם מסודרים ונקיים כמו נשים, ובחיים הוא לא היה מנחש שגבר כמו אלונזו הוא...
אלונזו נכנס בחיפזון לדבריו ואמר שלא כל הנשים כל כך מסודרות, הנה אימא שלו למשל מבשלת לא רע, אבל היא בלגניסטית איומה.
"ואימא שלי דווקא מאוד מסודרת, אבל ממש לא מוצלחת במטבח, זו הסיבה שלמדתי לבשל, אחרת הייתי מת מרעב." צחק אופיר.
איזה חיוך יפה יש לו חשב אלונזו, ומיד שב ונזף בעצמו להפסיק להיות אידיוט חרמן והתחיל לפנות את הכלים מהשולחן.
"אז מה אתה עושה בקשר לסקס?" שאל אופיר, והתכופף כדי לסדר במדיח את הכלים שהגיש לו אלונזו, מקפיד לא להביט בפניו של מארחו.
"בזמן האחרון אני לא עושה הרבה, ואתה?" שאל אלונזו באומץ, ומיד התחרט על חטטנותו והזכיר לעצמו שאופיר רק ילד והוא בטח הרבה יותר ביישן ממנו.
"מאז שאני ושירה ... מאז שהיא עזבה אותי אני בעיקר עושה ביד." הודה אופיר, והסמיק.
"גם אני." אמר אלונזו ונאנח, "אחרי שבועז הסתלק סופית אני ... אני בסוג של פסק זמן מ..." כשהבין שהרחיק לכת בגילוי הלב שלו השתתק לשנייה, ואחר כך אמר לעצמו שעל הזין שלו, ולמה הוא עושה חשבון לילד הזה, והמשיך לדבר בגילוי לב, מסביר לאופיר שהוא אחרי מערכת יחסים ארוכה וקשה שנגמרה רע ולכן הוא החליט לנוח קצת מגברים, פחות או יותר.
"מה זאת אומרת פחות או יותר?" חקר אופיר, ומיד נבהל והתנצל ואמר שהוא מבקש סליחה שהוא כזה חטטן, אבל הוא תמיד חשב שהומואים לא עושים סיפור גדול מסקס ו.... זאת אומרת... "טוב, עזוב, תשכח מהשאלות המפגרות שלי." ביקש ונמלט מהמטבח, מבוהל מעצמו.
אלונזו צחק חרש לעצמו למראה נסיגתו החפוזה של שותפו לדירה, אבל כשהצטרף לאופיר על הספה חזר והרצין כדי לא להביך את הצעיר ובמשך שאר הערב הם ישבו וראו יחד בכובד ראש ראוי את התכנית על רצח רבין, ושמחו לגלות ששניהם חושבים שכל הקונספירציות שנטוו סביב הרצח הנתעב מגוחכות להפליא וחסרות כל טעם.
אחר כך הם אמרו זה לזה לילה טוב ונרדמו כל אחד במיטתו, שבעים ורגועים, ומרוצים אחד מחברתו של השני.

"ותגיד לבועז הזה שלך שהכול בגללו!" צעק אמנון על אלונזו במהלכו של נאום ארוך וממורמר בו פירט לפני אלונזו ואופיר למה קודם כל אסור לאופיר לחזור לגור בדירה למטה, ושנית כל למה צריך להגיד תודה ולברך ברכת הגומל שאופיר עדיין חי ולא שוכב מרוסק איברים ומעוך מתחת לקיר מתמוטט.
"למה בגלל בועז ולא בגלל הקבלן המעפן שלקחת?" שאל אלונזו באדישות (מעושה, אבל אמנון לא היה יכול לדעת את זה) שהעלתה את חמתו של אמנון כבד הגוף והקירח עד להשחית.
"כי האקס הנחמד שלך הוא זה שהביא לי את הקבלן הקעקער הזה, וזה בכלל היה הרעיון שלו להפוך את המחסן לדירה כדי שתוכלו להיפרד בלי שהוא יצטרך לעבור דירה."
זו הייתה הפעם הראשונה שאלונזו שמע על היוזמה הבוגדנית הזו של בן זוגו לשעבר והידיעה הזו נקבה חור של עצב שחור ומכאיב בליבו שטרם החלים מהפרידה מבועז.
"עכשיו אתה מבין למה הוא אקס, ואפילו לא מיתולוגי, סתם חרא אקס." הפטיר בזלזול ואפילו חייך למרות שמה שבאמת רצה היה לחבוט בפרצופו המדושן של אמנון.
"טוב, אז מה הולך לקרות איתי עכשיו?" התערב אופיר בשיחה.
הם נפנו והביטו בו, ספק נרגזים ספק מודאגים. "אתה תצטרך למצוא דירה חדשה." פסק אמנון, "כי עד שאני אוציא מהקבלן הרמאי הזה את הכסף ששילמתי לו ואבנה מחדש את הדירה שלך בטח תעבור שנה, אם לא יותר."
"מה, לחפש דירה חדשה עכשיו?" נבהל אופיר והביט מוטרד בחלון שם הידפקו גשמי ברכה על החלון, וליבו שקע בקרבו רק מעצם המחשבה על עצמו, על כל ארבעת הקרטונים שלו, עמוסי החפצים, משוטטים בחוץ בגשם, מחפשים קורת גג יבשה ובטוחה.
"או שתישאר לגור עם אלונזו." הציע אמנון שהויתור על חלק משכר הדירה שהניב הבית לא ערב לו כלל.
"אתה לא מתבייש אמנון? לא רק שזרקת את הילד מהדירה שלו אתה גם רוצה לקחת מממנו שכר דירה בשביל לישון על ספה דפוקה?"
"אני לא זרקתי אף אחד, זה הכול באשמת הקבלן הזה, הבן אלף שבנה הכול עקום ומתפרק, עדיף שהוא יישן על ספה בסלון שלך ולא מתחת לגג מטפטף ועוד יסתכן שייפול עליו קיר." התמרמר אמנון על חוסר הצדק, "אתה יודע מה?" פנה אל אופיר, "תעביר את הדברים שלך לחדר הקטן ואני מוותר לך על שכר דירה של חודשיים."
"איזה חדר קטן? אתה מתכוון לחדר ארונות הזה שאפילו המחשב שלי נחנק בתוכו?" מחה אלונזו.
אמנון פרש את ידיו במחוות אין ברירה והעווה את פניו בהתנצלות, "מה אני יכול לעשות?" אמר נוגות, "לקחת אותו לישון איתי ועם האישה?"
"ומה עם כל הרהיטים שיש למטה?" העלה פתאום אופיר עוד קושיה, "אם אתה הולך לשפץ את הדירה צריך להוציא אותם."
"טוב." נאנח אמנון במר ליבו, "אני אוותר לך על שכר דירה של שלושה חודשים אם תעביר הכול למעלה. תוכלו לסדר הכול בסלון ובמרפסת." הציע בנדיבות לאלונזו.
"באמת תודה רבה לך, זה מה שרציתי תמיד, להיות סבל ולגור עם שותף במחסן מפוצץ מרהיטים." התרגז אלונזו.
אמנון רטן וגנח, וחזר והזכיר לאלונזו שהכול באשמת הבועז שלו, אבל בסופו של דבר ויתר גם לאלונזו על שכר דירה של חודש כדי שיואיל להניח לאופיר ולחפצים מהדירה למטה להתאכסן אצלו עד שיתוקן הנזק, מה שייקח אלוהים יודע כמה זמן, ובטח לא יסתיים לפני הקיץ, והלך לדרכו, ממורמר וכועס על גורלו האכזר של בעל בית שמשכיר דירות לפרנסתו.
"אין מצב שאני אצליח להכניס מיטה למקום הצר הזה." דחף אופיר את ראשו לחדר בו אחסן אלונזו את המחשב שלו, ואת קרש הגיהוץ לצד כמה קרטונים עמוסי ספרים שכבר שנתיים הוא מבטיח לעצמו לבנות להם כוננית, או לפחות לקנות אחת באיקאה.
"בטח שנצליח." טפח אלונזו בעידוד על שכמו של אופיר שהיה המום מגודל האסון שנחת עליו, "נוציא מפה את כל השמט'ס שלי ונסדר לך יופי של חדר."
"אני לא חושב שזה יצליח." אמר אופיר בפסימיות.
"קודם נעביר את הרהיטים מלמטה לפה ואחר כך נחליט מה לעשות איתם." הציע אלונזו ובעיני רוחו כבר ראה איך הוא מסדר יפה את ספריו על הכוננית שאמנון הביא מבית אחותו הגרושה ותקע בסלון הדירה למטה.
התברר שהפסימיות של אופיר הייתה מוצדקת, אמנם הכוננית מצאה לה מקום טוב באמצע הסלון של אלונזו ונראתה טוב עם כל ספריו מסודרים עליה לתפארת וגם לדיסקים שלו ולספרים ולדיסקים של אופיר נמצא מקום מרווח על מדפיה, אבל המיטה של אופיר נתקעה בפתח החדר ועד שלא פירקו אותה אי אפשר היה להכניס אותה פנימה וגם אחרי שהצליחו להכניס אותה פנימה ולהרכיב אותה חזרה התחוור להם שבגלל רוחבה אי אפשר לפתוח את דלת הארון.
"מה אני אעשה עם ארון שאי אפשר לפתוח?" התייאש אופיר שהיה עייף ונרגז ורעב מאוד.
אלונזו נאנח, משך בשתיקה בכתפיו, פירק שוב את המיטה ואחר כך החל לגרור לחדר את הקרטונים עם בגדיו של אופיר, מקלל בליבו את בועז ואת אמנון ואת החורף והגשם והקור ואת עצמו שיצא הומו דפוק, חרמן ובודד.
אופיר ראה שמצב רוחו של שותפו למאבק בתלאות הדיור שלהם קודר ואין לו פתרונות קסם ולכן הפסיק להתלונן ועזר לו כמיטב יכולתו. מותשים הם השעינו את המיטה המפורקת על הקיר, דחסו פנימה עוד כמה ארגזים וקרטונים עמוסים חפצים שונים ומשונים, ואחר כך פרשו מהעבודה, הכינו לעצמם כריכים מכל מה שמצאו במקרר והתיישבו לאכול אותם על הרצפה בסלון כי על הספה נחו המחשבים של אלון ואופיר שטרם נמצא להם מקום.
"מחר בבוקר נסדר אותם על השולחן מחשב שלי ליד הכוננית בסלון." תכנן אלונזו שהמנוחה והאוכל השיבו את רוחו, "ואז נארגן אותך בחדר הקטן, יהיה צפוף קצת אבל לא נורא, זה רק עניין זמני."
"ואיפה אני אישן הלילה?" שאל אופיר ופיהק, עייף מכל סחיבת הרהיטים וגרירת הקרטונים הכבדים.
אלונזו נאנח וקם, "על הספה, קדימה בוא נעיף מפה את המחשבים ונארגן לך מקום לישון."
"אין לי כוח." מחה אופיר, "עזוב, אני כבר אישן ככה, על השטיח."
"השתגעת? תקפא מקור, קום." פקד אלונזו על אופיר העייף, הושיט לו יד ומשך אותו לעמידה, "אתה יודע מה," נמלך בדעתו, "בוא, תישן הלילה אצלי, מחר כבר נחשוב מה עושים."
"איפה אצלך, במיטה שלך?" השתומם אופיר ופיהק פיהוק ענקי.
"כן, אל תדאג, היא גדולה מאוד, יהיה בסדר." הבטיח אלונזו ופיהק גם כן, התנצל שהוא נורא עייף, העיר שאיזה מזל שמחר יום שישי ויש להם את כל סוף השבוע לסדר הכול והציע לאופיר להתקלח ראשון, הצעה שהצעיר המותש קיבל בתודה.
אחרי שאופיר התקלח הוא נרדם חיש קל בצד שהיה פעם של בועז, ואילו אלונזו שהיה עייף לא פחות שכב ער חצי לילה, משגיח בקפידה שלא ייווצר שמץ של מגע בינו לבין הגוף הצעיר והחמים שהיה שרוע לצידו, רפוי ותמים, ומפתה מאוד.
לבסוף גברה עליו העייפות וגם הוא נרדם, והשניים ישנו שינה עמוקה, לא מודעים אחד לנוכחותו של השני עד שבבוקר הגיח אופיר מתוך ערפילי חלום ארוטי מהביל שפקד אותו ממש לפני עלות השחר, הסתובב על צידו והתרפק בישנוניות חושנית על גוף מוצק וחלק שנדמה לו כחלק מחלומו. ישן למחצה חיכך את זקפת הבוקר שלו כנגד ישבן שרירי, מלטף בחמדה בטן שטוחה וחלקה וגלש ממנה אל ערווה סבוכה, מתענג על הנוכחות האנושית החמימה במיטתו שהייתה ריקה זמן רב מידי.
במשך כמה שניות ישנוניות נענה אלונזו המנומנם לליטוף הנעים שנפסק בפתאומיות כשידו של אופיר נתקלה באברו הזקוף של חברו למיטה. שניהם התעוררו באחת, קלטו מיד איפה הם ומה הם עושים והתרחקו זה מזה, נבוכים ומבוישים.
"אני ראשון בשירותים." הכריז אופיר שהתאושש ראשון, ונמלט בזריזות מהמיטה. אחרי שסיים את ענייניו פנה הישר למטבח להכין קפה, משאיר מאחוריו את אלונזו שהתכרבל בשמיכה, טמן את ראשו מתחת לכר וקילל נמרצות את בועז, את הקבלן הרמאי, את אמנון הקמצן, ואת הזין המטופש שלו שלא מבדיל בין סטרייטים להומואים.

2. אני לא הומו

הפולניה​(אחרת) • 30 בינו׳ 2010

מתוך הסכמה אילמת התעלמו השניים מאירועי אותו בוקר והתרכזו בפתרון מעשי של מצוקת הדיור שלהם. אחרי שהשלימו עם העובדה שאין מה לעשות, המיטה של אופיר מונעת את פתיחת דלתות הארון, הם החליטו להשאיר אותה נשענת על הקיר, סמכו כנגדה את המזרן, סדרו את בגדיו של אופיר בארון, והפכו את הסלון לחדר השינה הזמני של אופיר.
המחשבים אוחסנו בחדר השינה הקטן ונשארה השאלה מה לעשות עם הטלוויזיה?
"אכפת לך אם אני אקח אותה לחדר השינה שלי?" שאל אלונזו, "אני אוהב להירדם מול המסך." הודה, נבוך קצת מההרגל המוזר הזה שפיתח אחרי שבועז הסתלק במפתיע, משאיר אותו טרף לנדודי שינה.
"זה לא מפריע לך לישון?" התפלא אופיר.
"לא, בדיוק ההיפך, זה מרדים אותי, ועדיף טלוויזיה מאשר כדורי שינה."
"לא אכפת לי, אני בקושי רואה טלוויזיה, מעדיף לקרוא." אמר אופיר, קצת בשחצנות, אבל אחרי שאכלו ארוחת ערב חגיגית שהוא הכין לכבוד יום שישי הוא התיישב על קצה מיטתו של אלונזו, רק כדי לראות את יומן החדשות, ואחר כך התחילה סדרה ישראלית חדשה שהפתיעה אותו לטובה באיכותה, והוא נשאר לצפות בה, וכדי שלא יקפא מקור התכרבל בזהירות מתחת לשמיכה של אלונזו, שהתחיל לנמנם עוד בהפסקת הפרסומות הראשונה, וצפה בעניין בסדרה, שוכב בקצה המיטה, גבו אל אלונזו הישן. כשהיא הסתיימה הוא כיבה את הטלוויזיה, אמר לעצמו שעוד רגע הוא קם והולך למיטה שלו ונרדם.
לפנות בוקר הטמפרטורות צנחו ונעשה קר עוד יותר, ושני הגברים הרדומים צייתו לאינסטינקט קדום והצטנפו אחד כנגד השני, שואבים חמימות, ביטחון ונוחם אחד מגופו החם של רעהו. הבוקר האפרורי הלח והקר מצא אותם צמודים אחד לשני בתנוחת כפיות, זקפתו של אלונזו צמודה אל שיפולי גבו של אופיר וזקפת הבוקר של אופיר לפותה בכפו של אלונזו ששוב חלם חלום ארוטי על האקס שלו.
רק לקראת סוף החלום על בועז נסקה תודעתו הרדומה של אלונזו אט אט, מפלסת את דרכה בין ערפילי השינה לעבר ערות חלקית, וכמה שניות לפני שהגיע לשיא הוא כבר ידע שהוא לא מחזיק בזרועותיו את האקס שלו אלא גבר אחר, ובכל זאת לא הצליח להפסיק לנוע כנגד גופו הרפוי של אופיר שהתאים את עצמו אליו בצייתנות, ולא מחה גם אחרי שאלונזו פלט גניחת סיפוק, השעין את ראשו על כתפו והגביר את קצב השפשוף של ידו על הזין שלו. כל אותו זמן אופיר המשיך להעמיד פני ישן, ושכב בשקט בלי לרמוז שהוא חש בגבר הצמוד אליו, מתנשף ורוטט כנגד גבו, מענג במיומנות רבת ניסיון את הזין הזקוף שלו, והמשיך לשתוק גם אחרי שפלט באנקה חנוקה את זרעו על אצבעותיו של אלונזו שנישק בעדינות את עורפו לפני שקם בשתיקה והלך להשתין.

אני חייב לדבר עם הילד, להרגיע אותו או משהו, היה אלונזו חושב לעצמו לפחות פעמיים ביום, ולעיתים גם יותר, אבל איכשהו הרגע המתאים לא הגיע אף פעם. בלי להיות ממש מודעים לכך שניהם התחמקו בתירוצים סבירים לגמרי מעימות ועשו הכול כדי לסור אחד מדרכו של השני.
מפגינים כושר תמרון וחוש מדויק לעיתוי הם הצליחו להעסיק את עצמם באלף ואחת זוטות של יום יום כדי שלא כדי שלא ישהו יותר משניה בודדת באותו חדר ואז יאלצו חלילה לשוחח על אירועי אותו לילה שטרד את מנוחתם.
הדבר הקרוב לדיון כן ונוקב התרחש בשבת בצהרים, כמה שעות אחרי האירוע המביך. זה קרה בחטף ובלי תכנון רגע לפני שאופיר הסתלק לאכול ארוחת שבת אצל אחיו הגדול.
את בוקר אותה שבת הוא בילה מול מסך המחשב שלו, כותב מיילים ומשוחח עם ידידים במסנג'ר, ובכל פעם שאלונזו עבר בסביבה היה נזכר במשהו דחוף שעליו להגיד למישהו ממכריו ומתעמק בדבקות במסך הנייד שלו או ברשימת הכתובות במסנג'ר, מצליח להימנע ממבטו של אלונזו שהבין בסופו של דבר את הרמז, השתקע בעיתון השבת והניח אותו לנפשו.
הסטטוס קוו הופר כשאופיר עטה על עצמו מעיל גשם, נעל מגפים, אחז במטריה ופנה לצאת החוצה.
"רק שנייה אופיר, חכה רגע." השליך אלונזו את מוסף השבת ואחז בזרועו של אופיר שקיווה לחמוק בשקט מהבית.
"עזוב אותי!" נבח אופיר, הודף מעליו את אלונזו המופתע.
"נו, די, מה עובר עליך?" מחה אלונזו וניסה שוב לאחוז בזרועו, "למה בעצבים? אני רק רוצה שנשוחח קצת."
"לא רוצה, אין לי מה להגיד לך." משך אופיר בחזרה את זרועו, "ואל תיגע בי."
"אבל אופיר, תקשיב... בכל זאת, הרי ... אני רק רוצה להסביר...."
"אין לנו על מה לדבר ולא מעניינים אותי ההסברים שלך! מה שקרה זה שחלמתי שאני עם בחורה, עם החברה שלי אם אתה חייב לדעת, ומה שקרה אחר כך זה ש... זו הייתה סתם טעות, הכל קרה כי בעצם ישנתי, הייתי בתוך חלום ואז... לא משנה, מה שחשוב זה שהכול קרה בטעות ומתוך שינה."
"גם אני לא הייתי לגמרי ער כשזה קרה." הסכים אלונזו בתחושת רווחה מסוימת שהיה בה גם שמץ של אכזבה.
"לא נכון." סגר אופיר בפניו את פתח המילוט שפתח לעצמו, "למה אתה משקר? אני יודע שבסוף כבר היית מספיק ער כדי ... לא חשוב, אני לא רוצה לדבר על זה יותר וגם לא לחשוב על זה, אני רק רוצה שתדע שאני לא הומו ושאם תיגע בי עוד פעם אתה מת, הבנת?" נהם בתוקפנות לתוך פרצופו ההמום של אלונזו.
נבוך ומושפל הניד אלונזו בראשו לאות הן, מחליט ברוב תבונה שעדיף לו לשתוק.
"בסדר," נחה דעתו של אופיר, "אני הולך עכשיו לאחי לאכול צהרים ואני אחזור רק אחרי שהשבת תצא, אז שתהיה לך שבת שלום." הכריז ויצא החוצה אל הגשם ששוב טפטף בחוץ, טורק בתקיפות את הדלת בפניו של אלונזו שנותר מאחור, מושפל ופגוע.
אחרי שהתאושש מהזעזוע שגרם לו העימות הלא נעים עם אופיר הזכיר לעצמו אלונזו שהוא הבוגר והמנוסה יותר מבין שניהם ושאין טעם להיפגע מדבריו של בחור צעיר ומבולבל, וחוץ מזה העניין היה יכול להיגמר בתביעה על הטרדה מינית, או גרוע מכך, בתלונה על אונס ולכן במקום להיעלב יותר טוב שיגיד תודה ויודה שהוא נהג בחוסר שיקול דעת פושע, נגרר אחרי הזין שלו והגיב בטיפשות חרמנית של מתבגר. בן אדם בגילו אמור להבין שלא עושים דברים כאלו עם אף אחד, בעיקר לא עם שותפים לדירה מהזן הסטרייטי.
ההכחשה הגורפת של אופיר למה שהתרחש באמת באותן דקות הייתה מעליבה, אבל אם יניח בצד את רגשותיו הפגועים עליו להודות שאופיר צודק - במקרים מעורפלים מסוג זה ההדחקה היא המדיניות הכי טובה,
ובין כה וכה מה הטעם להתרגש מכל השטות המביכה הזו? הרי אין ספק שבקרוב אופיר יעזוב לדירה מוצלחת יותר, או שיידלק על בחורה חדשה שתשכיח ממנו את השירה ההיא, ואם יהיה לו מזל אולי גם זה וגם זה, בכל מקרה עדיף פשוט לשכוח מהעניין המטריד הזה ודי.
ובכל זאת, למרות נאום התוכחה הנבון שנאם בינו לבין עצמו, לא הצליח אלונזו להפסיק לחשוב על אותן דקות מתוקות וסודיות, משחזר בזיכרונו שוב ושוב את תחושת העונג הגנוב שהוא ידע ששניהם חשו, מתענג על זיכרון הרעד המסעיר שעבר באופיר כשגמר ועל האנחה החרישית שנפלטה מפיו כשהצמיד לעורפו נשיקה, אנחה שהוא שמע בה, כנראה שבטעות, עונג וסיפוק והכרת תודה.
יכול להיות שאני לבד כבר יותר מידי זמן? הרהר לעצמו, הגיע הזמן למצוא לי מישהו, החליט, להפסיק לחשוב על בועז ולהתאושש, וכמעט שהתיישב שוב מול אטרף לרענן את הכרטיס השכוח שלו, אבל היה כל כך קר, והוא היה עייף ומדוכדך מידי וכפות ידיו היו קרות כל כך... בסופו של דבר הוא בחר להתכרבל בפוך מול הטלוויזיה, להשתיק את קולה המנדנד, לאונן באיטיות מול אורה המהבהב ולשקוע אחר כך לאט בשינה.
מאז אותה שיחה הם הקפידו להמתין עד שהאחר גמר את עיסוקיו במטבח או מול המחשב וכך הצליחו לא להיתקל זה בזה במשך כמה ימים למרות שחלקו את אותו מרחב מחייה.

בשבוע שבא אחר כך מזג האוויר נעשה בהיר ושמשי, יותר לא ירד גשם, אבל השמש שקעה מוקדם וכבר בשבע בערב שרר בחוץ חושך מוחלט. למרבה הצער לאף אחד משניהם לא היה די זמן ליהנות מחמימות השמש החורפית הנעימה. עמוסים בסידורים ובעבודות הסיחו בהצלחה מרובה את דעתם זה מזה, שוקעים בהקלה בטרדות היום יום, עסוקים מכדי לחשוב אחד על השני. במשך כמעט שבוע הם היו נתקלים זה בזה במטבח בדרכם איש לעבודתו, מחליפים ברכת בוקר טוב זריזה ורבע משפט מנומס לפני שחפזו החוצה, חוזרים הביתה עייפים ורעבים, מותשים מכדי לחפור בעבר,
בערבים היה כל אחד מהם מסתגר בפינתו - אופיר היה יושב שעות מול המחשב, או משתקע בספר, ואלונזו הסתפק בעיתון או בנמנום מול הטלוויזיה - האירוע הקטן והלא משמעותי שקרה באותו בוקר שבת רחוק הלך והתכסה שכבות של שכחה והדחקה.
במשך כמה ימים חייהם התנהלו בשקט ובשלווה עד שבערב יום חמישי יצא אופיר לחגוג את יום הולדתו העשרים וארבע - שחל יומיים קודם - עם בן דודו ועם עוד כמה חברים משותפים. הוא שב הביתה בשתיים לפנות בוקר, מתפרץ פנימה בדהרה ומניח לדלת להיטרק ברעש מאחוריו, רץ לשירותים והקיא את נשמתו לאסלה, מעיר למחצה את אלונזו הישן שנתקף סלידה לשמע קולות ההקאה שלו.
אחרי שאופיר הוריד את המים אלונזו עצם את עיניו וניסה לשווא לחזור להירדם וכמעט שהצליח עד שרעש רם של כיסא נופל, קללות מגומגמות וקול חבטה מעורר דאגה הקפיצו אותו בבהלה ממיטתו החמה.
אלונזו הדליק את האור בפרוזדור ורץ לסלון, מגלה שם את אופיר שנכשל בחושך ונתקל בכסא, שוכב על השטיח, נאנק מכאבים. הוא הרים את הצעיר הגונח ובדק אותו, ולראשונה מאז העניין ההוא הביט ישירות בפניו.
"חטפת מכה ממש גועלית במצח." הודיע לו בנחת.
"מה אתה אומר?" סינן אופיר בציניות, וכשל שוב לשירותים להקיא עוד קצת.
"מה קרה אופיר?" הלך אחריו אלונזו, מודאג. "אתה בסדר?"
"כן, כן, סתם, שתיתי קצת יותר מידי." גנח אופיר, ושטף את פניו המיוזעות, "אני בסדר, לך לישון." מלמל ונשען אחוז צמרמורת על הקיר.
"יורד לך דם." בישר לו אלונזו, "שב רגע בשקט." סגר את מכסה האסלה והושיב עליה את אופיר שניסה להתנגד.
"נו, תרגיע, שב בשקט רק רגע." הצמיד מגבת למצחו המדמם, אוחז בו בזהירות.
"אל תגיד לי מה לעשות." ניסה אופיר להדוף אותו מעליו, "תעזוב אותי." גנח, מנסה לשמור בצורה מעוררת רחמים על שמץ מכבודו.
"עזבתי." מאס אלונזו בכפיות הטובה שלו והניח לו, "שיהיה לך לילה טוב." הוסיף בשמץ רשעות וחזר למיטתו.
הוא התרווח לו מתחת לשמיכתו החמה, הקשיב איך אופיר מתקלח, וכמעט שנרדם שוב כשאופיר, לבוש בחלוק מגבת, שערו הלח מדיף ניחוח שמפו, התיישב פתאום על מיטתו ושאל אם יש לו אקמול או משהו אחר נגד כאבים כי הראש מתפוצץ לו.
"יש במטבח, אני אביא לך." יצא אלונזו באנחה מהמיטה החמה והלך למטבח. מצא כדור אקמול, מילא כוס במים וחזר לחדר השינה, מגלה את אופיר שוכב פרקדן ומנמנם על מיטתו וחלוקו הצהבהב פתוח מעט, חושף טפח מגופו הערום.
אלונזו כבש גניחה וניער את כתפו של אופיר, "קום." פקד עליו, "קח את האקמול שלך ולך לישון."
אופיר התיישב בצייתנות, בלע את הכדור, שתה את כל המים, הניח את הכוס על שידת הלילה ונשא מבט מתחנן אל אלונזו, "אני מרגיש ממש חרא, אפשר להישאר פה הלילה?" שאל בנמיכות רוח של אחד שהתפכח מהר מידי.
"לא." אמר אלונזו בתוקף, "לך מפה."
"בבקשה, אני רק רוצה לדבר קצת." התחנן אופיר וחנק התייפחות.
"לדבר על מה?" נכנס אלונזו למיטה והתעטף בשמיכה עד סנטרו.
אופיר ראה בכך אישור להישאר, ניער מעליו את החלוק שהיה לח מעט וחמק מתחת לשמיכה החמה, מקפיד להישאר בקצה הצד של בועז ולא לגעת באלונזו ששכב מכווץ בצד שלו.
"פגשתי את שירה." התוודה חרש, "יצאתי לבלות עם הבן דוד שלי ועם עוד כמה חברים, הם הזמינו אותי לפאב לחגוג את היום הולדת שלי, היה ממש נחמד עד שפתאום שירה נכנסה עם בחור אחד ..." הוא נאנק ומשך את השמיכה עד למעלה מראשו.
"בגלל זה שתית?" שאל אלונזו, מרשה לעצמו לחוש מעט השתתפות בצערו של שותפו הצעיר לדירה שהתנער במפתיע מהעמדת הפנים האדישה בה אחז כל אותו שבוע וחשף בעצמו פן רך ופגיע.
"כן, בדרך כלל אני שונא להשתכר, אבל היא ... הם התחבקו ו...." אופיר לא הצליח יותר לעצור את דמעותיו, דמעות של ילד נעלב.
אינסטינקטיבית הושיט אליו אלונזו יד בניסיון לנחם אותו, וקפא כשאופיר התהפך על צידו ונצמד אליו, מתייפח על חזהו כמו ילד.
"די, די, יהיה בסדר." מלמל רכות, וליטף את גבו הערום של אופיר, מקלל את הזקפה חסרת הרחמים שלו שנתקעה בינו לבין הצעיר השקוע בצערו. הוא נהג לישון במכנסי התעמלות בלויים שברגע זה עמדו בקושי בלחץ הפתאומי, וחש נבוך ומודע לעצמו עד כאב.
ניסיונו להרגיע ולנחם את אופיר האומלל, שעדיין היה שתוי מעט, היה מגושם ומאולץ, וכל המעמד נראה לו מביך ומטריד, "אולי תלך למיטה שלך?" ניסה להדוף בזהירות את גופו של אופיר מחוץ למיטה, אבל לשווא, הבחור הצעיר והעייף שעבר זעזוע רגשי וגופני כאחת כבה כמו נר ונרדם בפתאומיות, וכל מה שאלונזו הצליח לעשות היה לסובב אותו על צידו כדי לפנות לעצמו מעט מקום.
לרגע עבר בו הרהור שאולי כדאי שילך לישון על הספה של אופיר אבל השעה הייתה שלוש לפנות בוקר, היה קר וחשוך, והוא חיכה כל השבוע ליום שישי בטלני ועצל בו יוכל לישון עוד קצת בבוקר, והנה הילד הזה תקוע לו שוב במיטה, ערום ורפוי, עורו חלק וריחני, פניו רגועות עכשיו, שריטה מאדימה על מצחו ויהלומי דמעות תלויים על ריסיו... צריך ללכת לכבות את האור בפרוזדור הרהר לעצמו אלונזו, ובעודו חושב על כך נרדם גם כן והקיץ שוב אחרי שעתיים בגלל אופיר שהצמיד את ישבו החשוף לבטנו.

מנומנם הניח אלונזו את ידו על מותניו של אופיר וכמעט ששקע שוב בשינה כשחש את אופיר אוחז בפרק ידו ומושך אותה אל חלציו והתעורר בבת אחת. הזין של אופיר - שהוא לא תיאר לעצמו שיזכה שוב לגעת בו - כמו זינק אל בין אצבעותיו, זקוף וחלקלק. אופיר נאנח בהנאה כשאלונזו סגר עליו את אצבעותיו והחל מתנועע כנגד גופו, דוחק לעברו את ישבנו כך שהזין של אלונזו, שהזדקף גם הוא, התמקם בדיוק בין עגבותיו החשופות – בדיוק התנוחה שבה היו שבוע קודם, נזכר אלונזו בבהלה, "אופיר די עם זה." מחה, וניסה להתרחק מהגוף הלהוט הצמוד אליו.
"לא, לא די, תמשיך, אני נורא חרמן." נצמד אליו אופיר בעקשנות.
"אבל..."
"בבקשה ... אל תפסיק..." התחנן אופיר, "זה כל כך נעים."
אלונזו אמר לעצמו שהוא עושה טעות אבל ידע בינו לבין עצמו שלא יפסיק ואמנם המשיך לחכך את אברו הזקוף על ישבנו של אופיר עד שגמר עוד לפני שהספיק לפשוט את מכנסיו. אחר כך הפך את הצעיר על גבו ומילא את פיו בזין שלו, מתענג על עוביו ועל טעמו, ולא הפסיק עד שאופיר גמר בתוך פיו באנחה רמה ואחר כך עוד הגדיל לעשות ובלע הכול בלי היסוס.
"וואו, זה היה .... זה.... סליחה שלא הזהרתי אותך שאני גומר, אבל זה היה כזה וואו... אף בחורה עוד לא מצצה לי ככה." התנשף אופיר.
"שתוק כבר אופיר, פשוט תסתום ודי."
"בסדר, אבל רק שתדע אלונזו שלמרות שזה היה מדהים זה לא אומר שאני הומו."
"אני יודע אתה לא הומו, אתה סתם גבר חרמן, הבנתי, עכשיו עוף מפה." פקד אלונזו והסיר את מכנסיו הקצרים שנקרעו עקב אירועי אותו בוקר, ניגב בהם את מפשעתו הלחה, שמט אותם אל הרצפה וחזר לשכב במיטה באנחה.
אופיר שהתעלם מדבריו התהפך על צידו והתרפק עליו בפינוק, דוחק לעברו את ישבנו.
"אופיר נו, די כבר." ניסה אלונזו למסוך תוקף בקולו.
"עוד מעט, רק רגע." מלמל אופיר, שוב רדום, ואלונזו שנזף בעצמו בתוקף להפסיק להיות אידיוט חסר אופי כרך את גופו סביב הגוף הצעיר והחמים, מחכך בעונג את לחיו על הרכות הקפיצית של שלף השער שהותיר הספר בקצה עורפו הרחב, נישק את העור הרך והענוג של כתפיו, השעין את מצחו על גבו ונרדם גם כן.

צלצול רם של פעמון הדלת שלווה בכמה דפיקות חסרות סבלנות ניער אותם בחטף משנתם, ורק אז נזכר פתאום אלונזו שאמנון אמר שיקפוץ ביום שישי עם ראמי הקבלן לבדוק את הדירה. הוא נאנח, משך בזהירות את ידו מתחת לעורפו של אופיר שניסה להמשיך לישון וקם לפתוח את הדלת.
אמנון, בעל הבית, עמד בפתח, מכורבל בסוודר אפור מכוער, וקרחתו מבהיקה באור הבוקר התפרץ חסר סבלנות פנימה, כולו תוסס מרוב מרץ, "תלבש משהו ישנוני, אתה עוד תקפא לי מקור." זרק לעבר אלונזו, וחפז לסלון, סקר אותו במבט מהיר ונבון שראה הכול והסיק מיד מסקנות ואז החזיר את מבטו אל אלונזו שהתעטף בפיזור נפש במעיל פליז מרוט שתלה על הקולב מאחורי הדלת ונראה בו מגוחך למדי, גם כי המעיל היה בלוי ומקומט וקטן מידי, וגם כי אלנוזו היה יחף ולבוש רק במכנסים קצרים וקרועים, מוכתמים במפשעה בכתמי זרע.
"לוני, אתה נראה ממש גועל נפש." פסק באכזריות, "ואיפה הילד?" תהה ונעץ באלונזו מבט חשדני.
"עדיין ישן אני חושב." חיכך אלונזו - שרק אימו וידידים מאוד ותיקים כמו אמנון כינו אותו בימים אלו לוני – את פניו עטורי הזיפים בכף ידו שריחו של אופיר עדיין דבק בה.
"אני צריך להתקלח נוני." מלמל, יותר לעצמו מאשר לאמנון שפעם, בימים שבהם שניהם היו צעירים, רזים ושריריים יותר, שם החיבה שלו היה נוני.
"אתה בהחלט צריך." הסכים אמנון, ניגש אליו, נעץ בו מבט חודר, קירב אליו את פניו ורחרח אותו מעט, "וכמה שיותר מהר יותר טוב." הוסיף בסלידה.
"אין מה להגיד, כשאתה צודק אתה צודק." הסכים אלונזו, פשט מעליו את המעיל, השליך אותו ברשלנות על כיסא והלך למקלחת בלי לשים לב שהמעיל נפל על הרצפה.
"אני מקווה שאופיר לא היה פה הלילה." העיר אמנון, הרים את המעיל שסר חינו ותלה אותו שוב על הקולב, שם יישאר תלוי למעצבה עד שיושלך אחר כבוד לזבל.
"תמשיך לקוות, התקווה היא רגש נאצל ביותר." הצהיר אלונזו בבדיחות הדעת, השיל מעליו את המכנסיים, קירב אותם לאפו, העווה את פניו בסלידה, שמט אותם על רצפת המקלחת ופתח את הברז.
"לוני ..." נעמד אמנון בפתח המקלחת שאלונזו הותיר פתוחה, "תשמע לוני...." התחיל, אבל השתתק כי גופו הערום של אלונזו טרף את מחשבותיו ובלבל את דעתו.
"רק רגע, תן לי כמה דקות להתארגן." ביקש אלונזו, נכנס לתוך זרם המים החמים ונשא את פניו אל התקרה המתקלפת מעט, מניח למים לשטוף את שערו ולזרום על גוו הערום.
אמנון נאנח ורכן לרצפה, הרים את מכנסיו הזנוחים של אלונזו ושמט אותם בהבעת תיעוב לתוך סל הכביסה שעמד בפינה. "אני לא מבין איך אתה מצליח להיכנס לאותן מכנסים כבר עשרים שנה." העיר בטרוניה.
"אם לא היית רץ להתחתן כל כך מהר נוניצק'ה גם אתה היית ממשיך ללבוש את אותה מידה שלבשת פעם." הצטחק אלונזו, והחל להקציף שמפו בשערו שנותר, כמו להכעיס, שופע ומלא כמו פעם כשהם נפגשו בטירונות, שני ההומואים היחידים בפלוגה שזיהו מיד זה את זה במקלחת. במשך כמה חודשים קסומים שזכרם טרם פג מליבם הם היו מאוהבים מאוד, ובאורח פלא נותרו חברים טובים גם אחרי שההתלהבות וחרמנות הנעורים פינו את מקומם לשגרה.
מאז שהתנשקו לראשונה חלפו עשרים שנה והם השתנו מאוד, רק בתמונות הישנות - ששניהם נצרו בסתר - הם נשארו לוני ונוני, עלמים דקי גזרה ויפי תואר, בעלי רעמות שער מלא וחיוך קורן, חבוקים ומתלהבים, מטיילים יחד ברגילה הראשונה שלהם, ישנים באותו שק שינה, מאושרים כמו שאפשר להיות מאושר רק בגיל עשרים.
כמה חודשים אחרי אותו טיול בלתי נשכח במדבר יהודה הם כבר לא היו זוג, נפרדו בריב גדול, ובכל זאת, למרות שאמנון נכנע ללחץ המשפחתי והתחתן עם בחורה ממשפחה טובה שהביאה לו שלושה ילדים, שיהיו בריאים, ואילו אלון בחר ללכת בכיוון ההפוך, להתנתק מהוריו שבורי הלב ולחיות כהומו במשרה מלאה, הם התגברו על הכעסים והמתחים, שמרו על קשר ונותרו ידידים טובים.
עם השנים הפך אמנון לבעל בעמיו, איש משפחה מסור, עמוס התחייבויות, בעל כרס ופימה, חשבון בנק דשן ומשרה מכובדת, ועדיין חמק מידי פעם לדירת זיונים קטנה ודיסקרטית כדי לספק בסתר את תאוותו הסודית לגופות גבריים, צעירים ושריריים.
אלונזו נשאר רווק חופשי וחסר התחייבויות, בלי משפחה ובלי בן זוג, החליף בני זוג, דירות ומקומות עבודה, ולמרות ששערו החל להאפיר בטנו נותרה שטוחה ושרירית, וחיוכו קרן, כובש ושמח כמו פעם, כשעוד היה בטוח שהוא אף פעם לא יגיע לגיל ארבעים.

3. נשיקה של גבר

הפולניה​(אחרת) • 30 בינו׳ 2010

אלונזו יצא מהמקלחת, עורו נוטף מים ועיניו עצומות, וגישש אחרי המגבת. אמנון הגיש לו אותה באדיבות, ואפילו טרח ושפשף את כתפיו בקצה אחד שלה בעוד אלונזו מיבש את שערו בקצה השני. לרגע עמדו קרובים מאוד, מביטים אחד בעיניו של השני, מחייכים זה לזה בשתיקה נינוחה של חברים ותיקים מאוד, עד שאופיר הפציע פתאום במקלחת, יחף וערום, מפהק פיהוק גדול בדרכו אל האסלה, ונעצר כהלום רעם למראה השניים.
שלושתם קפאו, נדהמים ושתקו עד שאלונזו שהתאושש ראשון אמר לאופיר הנבוך בוקר טוב, "אם בא לך להתקלח יש מים חמים." הוסיף בקור רוח, אחז בזרועו של אמנון ומשך אותו החוצה, סוגר אחריו את דלת המקלחת.
"תגיד, אתה השתגעת?" נשען אמנון על המשקוף והתבונן בעיניים קרועות לרווחה באלונזו שהתלבש לאיטו, נוהג כאילו אין לו אף דאגה בעולם. בניגוד להבעת פניו השלווה מוחו של אלונזו דהר במהירות, שוקל בורר ופוסל משפטי הסבר שיניחו את דעתו של אמנון הסקרן.
"זה לא מה שאתה חושב." הפטיר לבסוף, ואפילו הוסיף חיוך למרות שבתוכו פנימה היה לחוץ ומתוח.
"לא מה שאני חושב? נו, באמת." העווה אמנון את פרצופו בסלידה, "איזה תירוץ עלוב, ובכלל, מאין לך מה אני חושב?"
"כי אני מכיר אותך איזה שנה שנתיים ויודע איך הראש שלך עובד." השיב אלונזו, "ואני אומר לך שזה לא מה שאתה חושב, הילד לא הומו וזה שהוא ישן איתי באותו חדר לא אומר כלום."
"וואלה?" הפטיר אמנון בלעג, "אז למה העברתם לילה באותה מיטה?"
"ככה יצא." ענה אלונזו בחוסר רצון, "ואני מעדיף לא להרחיב." הוסיף בחופזה, "וחוץ מזה זה בכלל לא עסקך נוני."
"זה כן עסקי כי אבא של אופיר הוא ידיד של הורי, ואני גם מכיר טוב את אחיו הגדול... זה בהחלט עסקי אלון, ואם אתה מנצל את המצב של הילד המסכן הזה אז ..."
"זה מה שאתה חושב עלי?" נעלב אלונזו, "שאני אעשה דבר כזה, ועוד לבחור כל כך צעיר?"
"הוא לא כל כך צעיר." נכנס אמנון לדבריו, "אבל הוא עבר תקופה מאוד קשה והוא קצת לא יציב... גם אם הוא החליט שהוא פתאום הומו אני מעדיף שהוא יעשה את זה עם מישהו אחר, לא אתך."
"אתה מדבר שטויות." התרגז אלונזו, "ותרשה לי להגיד לך אמנון שאתה האחרון שיכול להטיף מוסר למישהו."
פניו הדשנים של אמנון האדימו ומצחו החל להזיע מרוב רוגז, "למה בדיוק אתה מתכוון אזולאי?" נהם בכעס.
"אתה יודע בדיוק למה אני מתכוון רוזן." חייך אליו אלונזו בקנטרנות. הם עמדו ולטשו זה בזה מבטים זועמים שהזכירו להם את התקופה המתוחה שעברה על ידידותם אחרי שאמנון הודיע לאלונזו שהוא החליט להישאר בארון ולהתחתן למרות שידע שהוא יבגוד באשתו לעתיד.
אחרי כמה שניות מתוחות אמנון נשבר והסב את מבטו, "אתה צודק לוני," אמר חרש, "ואני לא מטיף לך מוסר, אני פשוט דואג לך, זה הכול."
"אני יודע." נחפז אלונזו להשיב, וליטף בתנועה מתנצלת מעט את כתפו של ידידו הוותיק, "אתה צודק." הוסיף, "הוא כבר לא ממש ילד, אבל הוא במצב נפשי לא כל כך טוב ... אתמול הוא נפגש במקרה עם האקסית שלו בפאב... היא הייתה עם בחור אחר והילד לקח ללב, שתה יותר מידי ואחר כך חזר הביתה והקיא ... ואם זה לא מספיק הוא גם נפל וחטף מכה במצח... אל תשאל, סיפור שלם, ניסיתי לעזור לו קצת ובסוף נרדמנו יחד על המיטה שלי, זה הכול, או. קיי?"
אמנון נד בראשו, "או. קיי."
"שלום ובוקר טוב!" הכריז קול גברי רועם, וגבר מוצק ושחום לבוש בגדי עבודה מאובקים נקש סמלית על משקוף הדלת שנותרה פתוחה ונכנס, "יש מישהו בבית?" שאל.
אופיר הגיח מהמקלחת, ערום לגמרי חוץ ממגבת שהייתה כרוכה על מותניו, "בוקר טוב." אמר בנימוס, מביט בפליאה בזר שהופיע פתאום בפתח הבית.
"אני ראמי." אמר האיש, מעביר מבט סקרני על גופו של אופיר שהוריד יפה ממשקלו העודף ותוצאות מאמציו בחדר הכושר התפיחו את שריריו.
אופיר חש במבט הבוחן והסמיק, מודע פתאום לעירומו, "מה אתה עושה פה?" שאל בקול בוטה, "מי אתה בכלל?"
"אני ראמי, הקבלן." הסביר הזר בלי להיעלב כלל, וחייך חיוך שרמז שהוא לא נפגע מהטון האנטיפאטי של אופיר אלא ההיפך, מוצא אותו משעשע.
"אהלן ראמי." חש אלונזו לעזרתו של אופיר, "מה נשמע גבר?" לחץ בחמימות את ידו של ראמי וחיבק אותו קלות, "תכיר, זה אופיר, השותף שלי לדירה." אמר לראמי, ותוך כדי כך הדף קלות את אופיר לעבר חדרו. "לך להתלבש אופיר, שלא תצטנן." האיץ בצעיר שנעלם חיש קל, ועד שהתלבש והעביר מסרק בשערו כבר היו השלושה בדירה למטה, סוקרים את מצבה בכובד ראש, מאיצים בראמי לתת להם הערכת מחיר ולוח זמנים לגבי שיפוצה.
"מאיפה אתה מכיר את הראמי הזה?" שאל אופיר אחרי שאמנון וראמי הסתלקו לדרכם, והם התיישבו לאכול ארוחת בוקר משותפת.
"מהצבא." חייך אלונזו, "איזה בחור יפה שהוא היה פעם, אני לא מאמין שכבר עברו מאז עשרים שנה."
"מה, גם הוא הומו?" שאל אופיר בתמימות.
אלונזו משך בכתפיו, "סוג של." הפטיר בחוסר רצון.
"וגם אמנון."
"כן, בערך."
"מה זאת אומרת בערך, הוא כן או לא?"
"כן ולא." אמר אלונזו, ומילא את פיו בחביתה.
"איך אפשר להיות כן ולא? או שהוא הומו או שהוא לא הומו."
"זה לא כל כך פשוט ילד." ניסה אלונזו להסביר, "אם היו נותנים להם לבחור לבד, בלי לחצים משפחתיים וכלכליים אז אולי... מצד שני אני לא מאמין שאמנון היה מוכן לוותר על הילדים שלו, וגם ראמי... לא יודע, זה לא כל כך פשוט, כל העניין הזה."
"אבל אתה ויתרת."
"כן, אני ... נו, הייתי אז בן עשרים, מה כבר ידעתי מהחיים שלי? וחוץ מזה אולי בעתיד אני כן אביא ילד עם מישהי שלא רוצה בעל אלא רק אבא לילד שלה? כבר היו דברים מעולם."
"אבל אתה לא רוצה משפחה, לחיות עם מישהו?"
"בטח שכן, עם מישהו, רק לא עם אישה, עד שאני ובועז נפרדנו חשבתי ש... עזוב, לא חשוב, מה שחשוב זה שראמי אומר שעד שהקירות לא יתייבשו הוא לא יכול להתחיל לעבוד, ולדעתו עדיף לחכות לקיץ, וזה אומר שאני ואתה ... זה אומר שכדאי שתתחיל לחפש סידור אחר."
"למה, אני כל כך מעצבן אותך?"
"לא, בכלל לא, אבל ... זאת אומרת ...." הוא דקר בעצבנות את שאריות החביתה שלו, "אל תיעלב אופיר, אבל אני חושב שעדיף שלא נגור יחד."
"בסדר, איך שאתה רוצה, אבל אולי אתה יכול לספר לי למה נפרדת מבועז?"
"מה זה משנה עכשיו? נפרדנו ודי, ולמה אתה ומה שמה נפרדתם?"
"שירה, שמה שירה, ואני לא יודע בדיוק למה, אהבתי אותה מאוד, והיא אותי, ובכל זאת לא הפסקנו לריב, אולי נפרדנו בגלל שאני הומו?"
"בחייך.... אתה לא הומו, אתה סתם בודד וחרמן, וגם אני."
"ומה עם אמנון וראמי? מה הבעיה שלהם? למה הם נשואים לנשים אם הם הומואים?"
"כי ככה יצא, כי יותר קל ככה, גם אם אתה הומו עדיף להיות נשוי לאישה כמו כולם."
"אז איך זה שיש להם ילדים אם הם הומואים?"
אלונזו גיחך. "בגילך אתה עדיין לא יודע איך עושים ילדים?"
"כן, בטח שאני יודע, אבל ..."
"גם הומואים יכולים עם נשים, וחלק אפילו נהנים מזה ואוהבים את הנשים שלהם, אבל צריכים גם מידי פעם ... אתה חושב שאני לא יכול להתחתן ולהיות מאושר עם אישה? בטח שכן, אבל איפה אני אמצא אחת שתסכים שאני אבגוד בה עם גברים?"
"לא יודע, איפה ראמי ואמנון מצאו?"
"אל תהיה טמבל, הנשים שלהם לא יודעות כלום, אני חושב... וגם אם הן יודעות, או חושדות, הן מעדיפות לשתוק."
אופיר קימט את מצחו בפליאה. "אני לא מבין את זה, תגיד, למה אמנון הביא את ראמי? הם חברים?"
"לא ממש חברים, יותר מכרים מחברים, ובעיקר שותפים בדירה."
"איזה דירה? הדירה הזו?"
"לא, לא הדירה הזו, שותפים בדירת הזיונים שלהם, ולפעמים גם בבחורים, שניהם אוהבים אותם צעירים ורזים."
"כן." נזכר אופיר וגוון ורדרד עלה בלחייו, "שמתי לב איך ראמי הסתכל עלי... זה היה די מביך, פתאום הבנתי איך בחורות מרגישות."
"רק מביך? לא מחרמן?" חייך אלונזו
"לא יודע... אולי, קצת, אבל בעיקר מביך. תגיד אלונזו, מתי הבנת שאתה הומו?"
אלונזו צחק. "מזמן, עוד לפני שהתחלתי להתגלח, אבל אצל כל אחד זה קורה בגיל אחר, יש כאלו שיודעים מוקדם ויש כאלה שזה לוקח להם זמן. למה אתה שואל, פתאום החלטת שאתה הומו?"
"אני לא יודע." הזעיף אופיר את פניו, "עד היום הייתי בטוח שרק בנות מעניינות אותי, אבל אחרי מה שקרה... לא יודע, בחיים לא האמנתי שאני אוכל לישון מחובק עם גבר."
"עזוב, זה קרה רק בגלל שהיית שיכור. תאמין לי, עדיף ללכת עם נשים, הן הרבה יותר נחמדות ויותר קל להסתדר איתן מאשר עם גברים."
"זה מה שנדמה לך, נשים זו צרה צרורה, אתך אני מסתדר יותר טוב מאשר עם שירה, או עם החברה הקודמת שהייתה לי."
"כי אנחנו בקושי מדברים."
"כן, אבל אנחנו ... אבל..." אופיר האדים, "תגיד, גם עם בועז עשית דברים כאלה?"
אלונזו צחק במטרה להסוות את אי הנוחות שחש. "כן, עשיתי דברים כאלה, וגם אחרים."
"איזה אחרים?"
"נו, די ילד, אני לא שואל אותך מה עשית עם שירה אז בבקשה, תפסיק לחקור אותי, אם אתה רוצה לדעת איך הומואים מזדיינים לך ותוריד לך פורנו הומואי מהאינטרנט."
"לא אוהב פורנו, זה מגעיל אותי." אמר אופיר, קם והחל לאסוף את הצלחות מהשולחן
"יש בזה משהו." הסכים איתו אלונזו וקם גם הוא, "האוכל היה ממש טעים אופיר, תודה."
"בבקשה." אמר אופיר, "תגיד אלונזו, יש מצב ש... ש.... עזוב, לא חשוב, תשכח מזה."
"לשכוח ממה?"
"אני לא יודע איך להסביר, אתה תצחק ממני."
"נשבע לך שלא." ניגש אליו אלונזו, ידיו עמוסות בכוסות, הוא הניח אותן בזהירות בכיור ונגע בכתפו של אופיר,"נו, מה?" שאל בחביבות.
אופיר הסתובב אליו והם עמדו פנים אל פנים, מביטים אחד בעיניו של השני, "מה הבעיה ילד?" הניח אלונזו כף יד חמה על לחיו הסמוקה של אופיר שהיה נמוך ממנו בכמה סנטימטרים.
"אני רוצה שתיתן לי נשיקה." פלט אופיר במהירות, ומבוהל מדבריו עצם את עיניו בחזקה, "אני חייב נשיקה מגבר כדי לדעת איך אני מרגיש עם זה." הוסיף הסבר מגושם.
"בבקשה." אמר אלונזו בפשטות, ונישק בעדינות את מצחו השרוט. "ככה?"
"לא, לא ככה." אמר אופיר, "ככה." הצמיד את שפתיו לאלו של אלונזו.
אחרי שנייה של היסוס הם התחילו להתנשק נשיקה שהפכה למאבק כוחות קצר ואלים שבסופו הדף אופיר את אלונזו מעל פניו, "לך תזדיין." אמר בזעם וברח החוצה, ושב רק בערב, שיכור ומסטול ועדיין כועס.

"נו, די, מספיק, מה עובר עליך?" הדף אלונזו מעליו את אופיר וניסה לשווא לקום. הוא נרדם מול הטלוויזיה והתעורר מבולבל כשאופיר התיישב עליו, כבד, שתוי וזועם, וניסה לתקוף אותו, או לנשק אותו, ואולי לאנוס אותו? אלונזו לא ידע מה בדיוק מנסה הצעיר לעשות, אבל זה לא מצא חן בעיניו, הוא שנא שמעירים אותו בגסות והשתוקק להשתין, וכל העניין הלא ברור עם אופיר נמאס עליו לגמרי.
"תעזוב אותי, מופרע אחד." התרגז, דחף את הצעיר שהדיף ריח לא נעים של שתן וקיא, וחש סיפוק מביש כששמע את ראשו מתנגש בקיר ברעש שהזכיר לו חבטה של כף יד על אבטיח בשל.
אחר כך קם בכבדות מהמיטה, כל גופו כואב ותפוס מעבודת הסבלות שעשה ביומיים האחרונים, והלך להשתין, מדלג על גופו של אופיר ששכב על השטיח, פניו כלפי מטה כאילו נרדם פתאום.
אלונזו השתין, רחץ את פניו במים קרים, בהה לרגע בראי, העביר יד על שערו, תהה בפעם המאה אם אולי כדאי לו לצבוע אותו ולהעלים את השיבה שפשתה בו, ביטל שוב את הרעיון כאידיוטי, וחזר לחדר השינה.
אופיר שכב עדיין באותה תנוחה, ואלונזו נתקף פתאום בהלה, ומה אם הוא לא ישן? אולי הוא התעלף? הרי הוא חטף מכה די רצינית בראש, ומה אם....
אחוז חרטה השתופף מעל הגוף הרפוי, אחז בכתפו וניער אותו בעדינות, "אופיר, היי, אופיר, מה קורה אתך ילד?"
"עזוב, תן לישון." מלמל אופיר והסתובב על צידו, מתקפל כעובר. רק אז שם אלונזו לב שמצחו שנשרט יום קודם שוב מדמם.
"אופיר, בחייך, יורד לך דם, נו, קום כבר."
"לא רוצה, עזוב אותי."
"אבל אתה תקפא מקור על הרצפה, נו, בחייך, קום." משך אותו אלונזו לישיבה, ואחר כך, גונח מרוב מאמץ, הרים אותו, השעין אותו על כתפו וגרר אותו למקלחת.
הוא התכוון רק לשטוף את מצחו המדמם, לפשוט מעליו את חולצתו ומכנסיו ולהשכיב אותו במיטה, אבל אופיר החל פתאום להשתעל, ובלי אזהרה הקיא לפתע על הרצפה, מטנף את עצמו ואת אלונזו הנרגז.
"לעזאזל אתך, יא מגעיל! אם אתה לא מסוגל להשתכר בלי להקיא תעבור לשתות קולה." צעק, הפשיט אותו בגסות מבגדיו, ודחף אותו מתחת לזרם המים.
"תתרחץ, אתה מסריח." פקד עליו, "וגם אני." הוסיף בסלידה, פשט מעליו את הטרנינג שלו שהיה מטונף מקיאו של אופיר, שטף את הבגדים של שניהם בכיור, הכניס אותם למכונת הכביסה, שפך שפע של אבקה, הוסיף מרכך, ואז הפעיל אותה.
בינתיים הספיק אופיר להתאושש מעט, לחפוף את הראש, ואפילו לצחצח שיניים, "תתנגב ועוף לי מהעיניים." פקד עליו אלונזו בקשיחות, "וכל זמן שאתה גר איתי באותה דירה אני לא מרשה לך לשתות יותר, תפנים שאתה שתיין גרוע, עדיף שתסתפק במיץ או בתה, ברור?"
"ברור." לחש אופיר, מדוכדך, "סליחה אלונזו, זה לא היה בכוונה." הוסיף בקול אומלל.
"בסדר, בסדר, עכשיו עוף מפה, תן לי להתקלח בשקט." רטן אלונזו.
"תודה אלונזו." אמר אופיר ואפילו ניסה לחייך, הניסיון לא עלה יפה והוא ויתר והסתלק.
אלונזו התקלח היטב, ואפילו התגלח, ואחר כך חזר למיטתו, וגילה שם, מופתע, את אופיר, ישן לו שנת ישרים, זרועותיו כרוכות סביב הכרית של בועז.
לרגע חשב להעיר אותו ולסלק אותו לספה שלו, ואחר כך העיף מבט בשעון, ראה שכבר כמעט חצות והחליט שהוא עייף מידי, ועדיף לוותר ופשוט ללכת לישון.
אלונזו נרדם לצידו של אופיר הישן, אבל התעורר משום מה לפנות בוקר, ובמשך כמה שניות שכב מנומנם, מנסה להבין מה העיר אותו עד שקלט שאופיר, השוכב לצידו, מייבב חרש.
"אופיר." הוא הושיט יד, נגע בזהירות בכתפו של הצעיר וחש לפליאתו שגופו רועד. "אתה בסדר?" שאל שאלה מטופשת, כי היה ברור שאופיר לא בסדר, מאוד לא בסדר."
"מה קרה, כואב לך משהו?"
"לא, אני... אני בסדר, סליחה שהערתי אותך."
"לא נורא. תגיד, למה אתה רועד? קר לך? יש לך מספיק שמיכה?" משך אלונזו את השמיכה והיטיב אותה על כתפיו של אופיר.
"תודה." לחש אופיר, ודחף את אגרופו לפיו כדי לעצור את קול ההתייפחות.
"מה הבעיה ילד?" השפיל גם אלונזו את קולו ללחישה, "למה אתה בוכה?"
"אני פוחד." התייפח אופיר שלא יכול היה להתאפק יותר, "אני נורא פוחד." התוודה ונצמד לאלונזו, רועד כמו ילד מבוהל.
"פוחד ממה?" השתומם אלונזו וחיבק אותו.
"לא יודע, אני פשוט פוחד." ילל אופיר.
"אופיר, אתה לוקח את התרופות שלך בזמן?" חקר אלונזו, מלטף את גבו בתנועות קצובות בניסיון להרגיע את התקף הפאניקה שלו.
"לא כל כך, אני לא אוהב את הכדורים האלה, הם עושים לי הרגשה משונה."
"איזה מין הרגשה?"
"הרגשה של ... של כלום."
"כלום?"
"כן, כאילו אני לא ממש ער, עם הכדורים האלה אני לא פוחד יותר אבל אני מרגיש מזויף, הכול נעשה שטוח כזה."
"אבל בלי הכדורים אתה מרגיש יותר מידי, הנה, תראה איך אתה פוחד סתם בלי סיבה."
"אני לא פוחד סתם, יש לי סיבה טובה לפחד."
"איזה סיבה? ממה יש לך לפחד? בטח לא ממני."
"לא ממך, מעצמי."
מעצמך? מה יש לך לפחד מעצמך? אתה מדבר שטויות, עדיף שלא תשתה יותר."
"בסדר."
"תגיד, למה התרגזת עלי קודם?"
"מתי קודם, כשנישקת אותי?"
"כן, כשהתנשקנו, ואני מזכיר לך שזה היה רעיון שלך, אז למה כעסת? זה היה כל כך גרוע?"
"בדיוק ההפך." אמר אופיר בקול קודר.
אלונזו שתק מעט וחשב, "אה... עכשיו אני מבין." אמר לבסוף נעלב מעט.
"לא, אתה לא." נאנח אופיר, מגלה להפתעתו שהשיחה עם אלונזו שיככה את התקף הפאניקה שלו, ומה שמפליא עוד יותר - חיבוקיו ומגע ידו עוררו שוב את חרמנותו. הוא דחף יד מתחת לחולצתו של אלונזו, מעביר יד לאורך עמוד השדרה שלו ונישק אותו שוב.
"מה אתה עושה אופיר? תפסיק."
"לא רוצה, מה תעשה לי?" התגרה בו אופיר שרוחו הטובה שבה אליו.
"לא יודע, מה אתה רוצה שאני אעשה?" חייך אלונזו שאהב את הכיוון אליו פנתה השיחה.
"תנשק אותי."
"כדי ששוב תתרגז עלי?"
"אני לא אתרגז, מבטיח." גישש אופיר אחרי פיו של אלונזו והם התנשקו שנית, נשיקה ארוכה ועדינה, והפעם בהסכמה הדדית ובלי עצבים.
"עכשיו יותר טוב." סיכם אלונזו את הנשיקה.
"כן, הרבה יותר." הסכים אופיר, "אפשר עוד?"
"עוד נשיקה?"
"גם, וגם עוד דברים." הסמיק אופיר בחשכה והצמיד את אברו הזקוף לירכו החשופה של אלונזו שהבין מיד את הרמז.
"אתה בטוח?" התעקש להעמיד דברים על דיוקם.
"כן, לא, אולי.... לא יודע, בוא ננסה." נאבק אופיר בחרמנותו הגואה, חרמנות ורצון בנחמה שרק מגע אנושי יכול לשכח.
גם אלונזו השתוקק לאותו סוג של נחמה והם גיששו בזהירות בחושך אחד אחרי השני, מלטפים זה את זה בשמץ ביישנות שהלכה והתפוגגה ככל שהחרמנות התגברה, ושוב גמר אופיר בפיו של אלונזו, אבל נרתע כשאלונזו הניח את כף ידו על אברו שנותר זקוף. אופיר ניסה לגעת בו אבל נרתע לבסוף, מבויש וסולד מהמגע באבר מין גברי. אחרי שאלונזו הבין שלא יזכה לפורקן מידי בן זוגו למיטה, הוא השלים עם המצב, הפך את אופיר על צידו, משך אותו אליו והתחכך בגופו עד שגמר בין פלחי עכוזו.
"אתה כועס?" שאל אחר כך אופיר, מבויש.
"מה? בגלל שלא רצית לגעת לי בזין?"
"כן." לחש אופיר, "סליחה, רציתי אבל לא הצלחתי... לא יודע למה."
"מזל שלא ביקשתי שתמצוץ לי." הצטחק אלונזו.
"הבעיה שכל העניין הזה של סקס עם גבר עוד לגמרי חדש לי, אני עוד לא בטוח שאני יודע מה לעשות."
"זו לא תורה כל כך גדולה, אחרי הכול לשנינו יש אותו ציוד, מה שנעים לך תעשה גם לי."
"כן, אבל ... זאת אומרת... אני מתכוון..." אופיר לא הצליח להסביר אפילו לעצמו מה בדיוק עוצר בעדו וגמגם הסברים ותירוצים עד שאלונזו איבד את סבלנותו.
"די, עזוב, מאוחר מידי לחשוב על זה. בוא נלך לישון. רוצה חיבוק?"
"כן, בבקשה." הצטנף אופיר בזרועותיו החמות של אלונזו ונרדם מיד, חש בטוח ומוגן.
"אולי אתה יכול להסביר לי מה אתה חושב שאתה עושה מר אזולאי?" שאל אלונזו את עצמו בחומרה, אבל מאחר ולא מצא תשובה סבירה והיה עייף מאוד הוא השעין את ראשו על גבו של הצעיר הישן, ונרדם גם כן.

4. זורמים

הפולניה​(אחרת) • 30 בינו׳ 2010

למחרת בבוקר אלונזו התעורר ראשון, זינק באומץ מתוך המיטה החמה למקלחת הקרה, ואחרי שהשלים את שגרת הבוקר ופינק את עצמו בקרם לחות מיוחד לגבר - שבדרך כלל שכח להשתמש בו - החליט שנמאסה עליו ההתחמקות וההדחקה ועליו להכות בברזל בעודו חם ולהגיד את אשר על ליבו כדי להעמיד דברים על דיוקם.
הוא פסע מהמקלחת, נחוש ורציני, משך בתנועה זריזה את השמיכה מעל אופיר ששכב מכורבל תחתיה ורק קווצה משערותיו מבצבצת החוצה ועמד נדהם למראה זקפת הבוקר של שותפו הצעיר לדירה שהתעסק בה בסתר השמיכה, מעביר עליה את אצבעותיו הלוך ושוב, וכמובן שהתמרמר על הפלישה הפתאומית לפרטיותו.
"סליחה." התנצל אלונזו, נבוך מאוד מתוצאות נחישותו, "לא התכוונתי, רציתי ש... זאת אומרת, חשבתי שכדאי ש... אני יכול בבקשה?" שינה במפתיע את הנושא, ובלי להמתין לתשובה כרע על ברכיו מול הזין הזקוף של אופיר ולקח אותו לפיו.
אופיר גנח תשובה חיובית והתמסר עד שגמר בפיו של אלונזו, ואז, למרבה הפליאה אמר שהוא רוצה גם, משך את אלונזו למיטה ובמו ידיו מרט מעליו את תחתוניו וניסה לראשונה בחייו למצוץ זין.
בהתחלה הוא השתעל ונחנק, אבל התעקש להתמיד, ובעזרת הדרכתו הסבלנית של אלונזו התמיד במשימתו עד הסוף, למרות שלבלוע את הזרע היה מעל לכוחותיו.
"אתה לא חייב, זה בסדר." הרגיע אותו אלונזו בחיבה, והלך להכין ארוחת בוקר.
אופיר הצטרף אליו אחרי כמה דקות, מגולח ורחוץ, ומעט נבוך, אבל מוכן להפסיק להתחמק ולפתוח במשא ומתן על עתידם המשותף כשותפים לדירה ולמיטה.
"אז מה קורה איתנו עכשיו?" ירה את יריית הפתיחה, ולגם את הקפה שהכין לו אלונזו.
"עכשיו הולכים לעבודה, אבל קודם תאכל משהו." דחף לעברו אלונזו, ששנא לדבר אחרי סקס והעדיף לאכול, את הצלחת הגדושה חצאי לחמניות מרוחות בקוטג' ומקושטות בפלחי עגבנייה.
"לא בא לי, אני לא רעב." מחה אופיר.
"אבל כתוב פה לקחת כל בוקר אחרי האוכל." צמצם אלונזו את עיניו כדי להטיב לקרוא את האותיות הזעירות שהיו מודפסות על חפיסת התרופות שהביא איתו אופיר מההוסטל.
"אני רוצה להפסיק לקחת תרופות."
"בלי להתייעץ קודם עם רופא?" קימט אלונזו את מצחו בתוכחה. "נראה לי שזה לא רעיון טוב."
"די כבר לוני, אתה לא אימא שלי, מספיק."
אלונזו חייך, "אני לא." הסכים ברוח טובה, "וממתי אתה קורא לי לוני?"
"מאז שהתחלתי למצוץ לך." העז אופיר להגיד, ומיד הסמיק.
אלונזו רכן מעל השולחן ונישק את מצחו בחיבה, הודיע לו שהוא ילד חמוד ומצחיק, ולא הניח לו לצאת מהבית לפני שאכל לחמנייה, סיים את הקפה ולקח כדור.
"אתה יותר גרוע מאם הבית של ההוסטל." התלונן אופיר - שהדאגה של אלונזו נגעה לליבו ושמחה אותו - לפני שהלך לעבודה.
"ואל תשכח שאני גם יותר חזק ממנה." הזכיר לו אלונזו בבדיחות הדעת, הזכיר לו שוב לקבוע תור לרופא, ונפרד ממנו בחיבוק.

עמיתיהם לעבודה של אלונזו ושל אופיר התרגלו כבר לפרצופים החמוצים שלהם בבקרים, ולברכות הבוקר טוב היבשות שלהם, והופתעו למצוא אותם באותו בוקר עליזים ומחייכים, ומלאי שמחת חיים, וכשמצב הרוח הטוב של שניהם נשמר לאורך כל היום, ואפילו התעצם בצהרים, כשהם שוחחו זה עם זה בטלפון הנייד - אופיר התקשר לאלונזו לספר לו שקבע פגישה עם הרופא מיד אחרי העבודה, וחייך חיוך קורן שהאיר את כל החדר כשאלונזו הבטיח לבוא לאסוף אותו מהמרפאה – כל מכריהם במקומות העבודה שלהם הסיקו שמשהו טוב קרה לשניהם.
בבית המלאכה שבו עבד אופיר ריכלו העובדים האחרים, שהיו כולם גברים נשואים מטופלים בחובות וילדים, שהנה הילד כנראה פגש מישהי, ואיזה תענוג זה לראות אותו מחייך סוף סוף, ובמשרד בו עבד אלונזו החליפו הבנות, שכולן חיבבו אותו מאוד והיו בקיאות בפרטי הפרטים של חייו, מבטים ותהו בשקט בפינת הקפה אם אלונזו חזר שוב לאקס שלו, או מצא מישהו חדש?
היו במשרד שלו עוד שני גברים חוץ ממנו, אבל אחד מהם היה סטרייט ודתי שהתבייש לדבר על הומואים, והשני שלא התבייש מכלום, וגם סטרייט לא היה, רק הקשיב בשקט, הצטער שהמתין זמן רב כל כך לפני שהעז לפתוח את הפה, וקיווה בסתר ליבו שמדובר רק בריבאונד זמני ושהוא לא החמיץ את ההזדמנות שנוצרה אחרי שאלונזו נפטר סוף סוף מהאקס הנתעב שלו.

"סיפרת לו?" שאל אלונזו את אופיר כשהוא נכנס למכוניתו אחרי הפגישה אצל הרופא.
"לא." הודה אופיר, נבוך מעט, "רק אמרתי לו שאני מרגיש יותר טוב עכשיו ואני רוצה לרדת מהקלונקס."
"אבל מה אם שוב תתחיל לפחד ולהיות מדוכא?"
"אז אני אתגבר על זה לבד, נמאס לי לקחת תרופות, זה מעצבן ומיותר, ומרגיז אותי שמה שאני מרגיש נובע מכימיקלים ולא ממני."
"אני מבין, אבל אל תשכח שגם המוח שלך מייצר כימיקלים, התרופות רק נועדו לאזן אותם."
אופיר נשף ברוגז, "אתה נשמע בדיוק כמוהו." החווה בסנטרו לכיוון המרפאה, "מאיפה אתה יודע כל כך הרבה על העסק הזה? גם אתה לקחת תרופות פסיכיאטריות?"
"לא, עוד לא הזדמן לי, אבל אני מתמצא כי יש לי מספיק מכרים וחברים שלקחו, אפילו בועז .... לא משנה, בוא נסכים שאני פשוט מבוגר וחכם יותר ממך, בסדר?" סיכם אלונזו את השיחה בחיוך מפייס, הוריד יד אחת מההגה, לקח את כפו של אופיר והניח אותה בחיקו.
"לא בסדר." הרעים אופיר את פניו בפינוק, אבל השאיר את כף ידו על ירכו של אלונזו, מחליק בעדינות על הזקפה שהחלה להתהוות בסתר מכנסי הג'ינס שלו, מכנסים שהוא משך מעליו ברגע שדלת הכניסה נסגרה מאחוריהם והשאיר זרוקים על סף חדר השינה שלהם, מוטלים ליד החולצות שהם פשטו בקוצר רוח בחפזונם להגיע למיטה.
"עם נשים זה לגמרי אחרת." סיפר אחר כך לאלונזו שחייך בפיזור נפש, הצמיד אותו אליו ונרדם.
אופיר שכב מנומנם בתוך החיבוק החם שלו, מבטיח לעצמו שעוד רגע יקום להכין משהו לאכול, שום דבר לא בוער, וכמה נעים שאפשר פשוט לגמור ולנמנם אחר כך בלי להרגיש אשם בחוסר רגישות, ואיזה מוזר זה שלא צריך לפתות ולהתחנף לפני הסקס, ואין צורך להיות תומך ואיתן, ולהוות צוק יציב של גבריות כמו שהוא חש שהוא נדרש להיות כשהיה עם שירה שבשום פנים ואופן לא הייתה מסכימה להיכנס למיטה בלי לקפל קודם את הבגדים בארון, להתקלח בקפדנות ולהתבשם ו.... הוא נישק את כתפו של אלונזו ונרדם גם כן, מחייך.
"אני מעדיף שבינתיים לא נספר שום דבר לאף אחד." אמר אחר כך, כשהם ישבו ואכלו פיצה שהזמינו בגלל שהתעצלו לבשל, וחש מעט נבוך, וטיפה חרד שאולי אלונזו ייעלב ולא יבין, ובעצם איך הוא יידע מה אלונזו מרגיש? שירה הייתה מתעטפת בשתיקה זועפת, מסתגרת במרפסת ומשוחחת משם בנייד הוורוד שלה שיחות נפש ארוכות עם חברותיה, אבל איך הוא ידע שאלונזו כועס עליו, או נעלב ממה שהוא אומר, או לא אומר?
"לא לדבר יותר מידי זה אחלה." אמר אלונזו בשלווה, ונגס עוד ביס בפיצה בלי להתרגש מכך שמגש הקרטון השמנוני, ששימש תחליף לצלחת הגשה, מטנף את אצבעותיו ואת השולחן.
"אני פשוט לא מבין עדיין מה קורה איתי." ניסה לבאר, "נכון להיום אני די מבולבל, אף פעם לא הרגשתי ככה קודם."
"איך ככה?" שאל אלונזו, נשען לאחור ומתח את רגליו הגרובות מניח אותן על הכסא הריק שעמד מולו.
"אה... לא יודע, שמח כזה, וחרמן ו.... לא יודע, אני חושב שאני מרגיש פשוט טוב, וזה משהו שמזמן לא קרה לי ביחסים עם מישהו, בטח שלא עם גבר כי אף פעם קודם לא עלה בדעתי שאני יכול עם גבר... ואיך אתה מרגיש?"
"לא יודע." אמר אלונזו בנחת, "בערך כמוך אני חושב, אבל למה לחפור ולנתח כל דבר? בוא נזרום ונראה מה קורה. בא לך עוד פיצה?"
"לא, אני מלא."
"גם אני, יאללה, בוא נלך לראות חדשות."
"אבל מה עם הבלגן שעשינו?"
"מה איתו?" הביט אלונזו בלי התרגשות על שאריות הארוחה שלהם שהיו פזורות על השיש והשולחן, "למה אתה דואג? אתה חושב שהבלגן יברח?" צחק הבטיח לאופיר שהכול יישאר ככה עד מחר ומשך אותו לחדר השינה.
הם השתרעו על המיטה וצפו בחדשות עד הפסקת הפרסומת הראשונה, חתכו ממנה לסרט פעולה רצוף מכות ואלימות שריתק אותם עד ששכחו לגמרי מהחדשות, וכשהוא תם התפשטו והתקלחו יחד.
במקלחת אלונזו הדגים לאופיר איך אפשר לנצל את המים והסבון לביצוע כל מיני פעלולים סקסיים שבינם לבין ניקיון לא היה ולא כלום, ואחר כך היה עוד סרט פעולה ישן בשחור לבן שאלונזו היה פשוט חייב לראות כדי להסביר לאופיר למה המערבון הזה גאוני למרות שהוא עתיק יותר משניהם יחד, ואחר כך הם נרדמו חבוקים, ואת שאריות הפיצה והכלים המלוכלכים פינו רק למחרת בבוקר.

"תשמע, אתה לא חייב, זה לא הכרחי אופיר, באמת שלא."
"אבל אני רוצה."
"אני יודע חמוד, אבל אם זה מכאיב לך תעצור אותי מיד."
"בסדר. תגיד, למה לך זה לא מכאיב?"
"כי... כי ככה, האמת שבהתחלה גם לי כאב טיפה, אבל התגברתי ולמדתי ליהנות מזה, אבל יש כאלו שלא נהנים וגם זה בסדר."
"מי היה הראשון שעשית את זה איתו?"
"אחד... לא חשוב."
"מה, אתה לא רוצה לספר לי?" נפגע אופיר.
"עדיף שלא."
"למה לא?"
"כי הוא נשוי כיום ו... עזוב, עדיף לא לדבר על זה."
"אתה לא סומך עלי?"
"אני סומך עליך, אבל אני פשוט..."
"זה היה אמנון?"
"לא, את אמנון פגשתי רק בצבא, התחלתי להזדיין עוד קודם."
"בן כמה היית."
"בן שש עשרה וחצי."
"והוא?"
"בן עשרים וארבע."
"כמוני."
"כן, כמוך, אבל אז חשבתי שהוא ממש בוגר והרגשתי ילד לידו. הוא היה שכן של הורי, והייתי מאוהב בו מגיל ארבע עשרה. ברגע שראיתי אותו במדים נדלקתי עליו והייתי בטוח שאם הוא ידע מה אני מרגיש הוא יגעל ממני, הערצתי אותו, חלמתי עליו כל לילה והתביישתי בזה כל כך... הייתי כזה טמבל."
"אז איך קרה שבסוף כן הייתם יחד?"
"לא יודע, פשוט קרה."
"נו, די, אל תהיה כזה לוני, תספר לי." הפציר אופיר ואלונזו נכנע והתחיל לספר.
"ניר נהג לרוץ כל בוקר כדי לשמור על כושר וכשעליתי לכתה יוד תפסתי אומץ וביקשתי שייתן לי להצטרף אליו, אמרתי לו שאני רוצה להתאמן כדי להגיע לצבא בכושר טוב. זה היה סתם תירוץ כמובן, אימא אמרה שהוא הולך להתחתן בקרוב ולנסוע לדוד שלו באמריקה ורציתי להספיק להיות איתו כמה שיותר לפני שהוא יעלם לתמיד. היינו רצים בבקרים ונעצרים למנוחה בחורשת איקליפטוסים אחת, היום היא כבר איננה, בנו עליה שכונה של בנה ביתך, אבל אז היו שם רק עצים והיינו יושבים כמה דקות מתחת לאיזה עץ, נחים ומדברים, וגם מתגוששים קצת, כאילו בצחוק, ויום אחד הוא נישק אותי על הלחי... החזרתי לו נשיקה על הפה ו.... טוב, ככה זה התחיל."
"ואיך זה נגמר?"
"נגמר מהר, חודשיים אחר כך הוא התחתן ונסע לאמריקה ויותר לא ראיתי אותו."
"היית בחתונה שלו?"
"לא. הורי הלכו, אבל אני אמרתי שאני חולה ואפילו טבלתי את המדחום בתה כדי לזייף חום, ומה שמצחיק זה שלמחרת באמת קמתי חולה, אולי כי בכיתי כל הלילה ...."
"לוני המסכן."
"שטויות, אין מישהו שלא נשבר לו הלב לפחות פעם אחת, זה חלק מההתבגרות וכל אחד עובר את זה, אפילו אתה."
"כן, אבל רק אני הגעתי לבית משוגעים בגלל פרידה מבחורה."
"לפחות לא התאבדת לי."
"האמת שניסיתי, אבל גם בזה נכשלתי."
"מזל שלי." נישק אותו אלונזו על מצחו.
"ושלי." התרפק עליו אופיר, "טוב, דיברנו מספיק, עכשיו אני רוצה לנסות."
"בסדר, אבל תגיד לי אם יכאב לך, מבטיח?"
"כן, אל תדאג כל כך."
אלונזו השכיב את אופיר על בטנו, הגביה את ישבנו בעזרת כרית, ולאט לאט ובזהירות ניסה לחדור אליו.
בניסיונות הראשונים אופיר התכווץ ולא הצליח להתרפות, אבל עם הרבה סבלנות ושפע משחה הוא הצליח להירגע ולבסוף גמר בצעקת עונג.
"עכשיו אני באמת הומו." הכריז בתמימות.
אלונזו צחק, "אם זה מה שאתה רוצה להיות אז כן, זה מה שאתה."
"מה, זה תלוי רק בי? זה לא גנטי?"
"לפעמים, אבל לא תמיד, חלק גדול ממה שאתה עושה במיטה תלוי גם בך, בחינוך שלך ובהחלטות שלך בחיים, וכמובן גם בפרטנר שלך."
"או בפרטנרית."
"כן, נכון." הסכים אלונזו בעצב.
"איך אתה מסביר את זה שעד שנפגשתי אתך לא עלה בדעתי להיות עם גבר?"
"לא יודע, איכשהו נפגשנו במקום הנכון ובזמן הנכון וקרה מה שקרה. האמת שתמיד נזהרתי לא להסתבך עם דו מיניים, אבל החיים הם עסק לא צפוי, ואתה לא יודע אף פעם מאיפה תיפול עליך המכה."
"אני נחשב בעיניך למכה?" נעלב אופיר, "ולמה החלטת שאני דו מיני?"
"נו, אז מה אתה אם לא דו מיני?"
"טוב, עכשיו נעלבתי." הזעיף אופיר את פניו, והפך את גבו לאלונזו.
אלונזו צחק ומשך אותו אליו לחיבוק, "נו, די, טיפשון אחד, מה אתה עושה פרצופים? אתה לא יודע שבעצם כולנו דו מיניים?"
"כן, קראתי את התיאוריה הזו, אבל לא השתכנעתי, אני לא מרגיש דו מיני,אני מרגיש ... אני מרגיש שפעם הייתי עם שירה ואהבתי אותה מאוד עד שזה נגמר, ועכשיו אני אתך ואני אוהב אותך."
"אתה אוהב אותי? באמת?" שאל אלונזו וניסה לחייך למרות שחש פחד קר לופת את ליבו ואפילו ליטף בחיבה את לחיו של אופיר שהביט בו במבט מלא תום ואמון,
"כן, בטח, אחרת הייתי ישן אתך ועושה אתך כל מה שאנחנו עושים? גם אתה אוהב אותי לוני?"
"אני ... כן, זאת אומרת אני.... תראה מה השעה? אני חייב לרוץ לחדר כושר, הבטחתי לדני שנתאמן יחד והוא יכסח אותי אם אני אאחר." נמלט אלונזו למקלחת.
"גם אני רוצה לבוא." זינק אופיר מהמיטה ונכנס אחריו למקלחת, "אני יכול?"
"בטח, אבל לא תכננת ללכת לאכול ארוחת ערב אצל אימא שלך?"
אופיר העווה את פניו במורת רוח, "אוף, לא בא לי, היא שוב תתחיל להשמיץ את אבא ואת הדודה שמבזבזת יותר מידי כסף על נעלים ואיפור, אני מעדיף לבוא אתך."
"טוב, אז תזדרז, שלא נאחר." רטן אלונזו.
הם חפזו למכונית ואלונזו נהג בשתיקה לחדר הכושר, אוחז בהגה בפנים חמורות. אופיר ישב לידו, מציץ בו מידי פעם בדאגה, מתחרט על גילוי הלב הנמהר שלו, תוהה אם יש משהו שהוא יכול להגיד כדי לתקן את פזיזותו.
"הדני הזה, הוא יודע עליך?"
"מה, שאני הומו? בטח שכן, אנחנו עובדים יחד כבר כמה שנים, ועוד קודם ראינו זה את זה פה ושם במסיבות ובאטרף."
"באטרף? זאת אומרת שגם הוא הומו?"
"כן, בטח, הוא חי איזה עשר שנים עם מישהו, דווקא בחור נחמד, הם אפילו חשבו להתחתן בקנדה, אבל בסוף זה לא הסתדר והם נפרדו, וכמה חודשים אחר כך גם הסיפור שלי ושל בועז נגמר.... זה קורה הרבה אצל הומואים."
"וגם אצל סטרייטים."
"כן, נכון, אבל אצל הומואים יותר."
"תגיד לוני, אתה כועס עלי?" הניח אופיר יד הססנית על ברכו של אלונזו שנמלא רגשי אשמה וחרטה.
"לא, למה אתה שואל?" ניסה להתכחש למתח שהעכיר את האווירה.
"כי מהרגע שאמרתי לך מה אני מרגיש כלפיך אתה נראה ... לא יודע, לחוץ קצת."
"אני לא לחוץ אופיר, אבל אני מודה שאני טיפה מופתע, אנחנו מכירים רק חודש פחות או יותר ו.... טוב, על שנינו עברה תקופה קשה מאוד לפני שנפגשנו, אני חושב שאנחנו צריכים להיזהר ולא למהר לשום מקום."
"כן, אתה צודק, חבל שפתחתי את הפה, אני כזה טיפש לפעמים."
"אל תדבר ככה, אתה לא טיפש, אתה אחד הבחורים הכי נחמדים שאני מכיר, אני שמח שנפגשנו, החורף הזה עובר לי ממש בכיף בזכותך."
"אבל אתה לא אוהב אותי."
"בטח שכן, אל תהיה טמבל, אני לא מזדיין עם אנשים שאני לא אוהב, אבל ... זאת אומרת... יש אהבה ויש אהבה ו.... אוף, סיבכת אותי אופיר."
"כן, אני יודע, סליחה, לא התכוונתי." שילב אופיר את ידיו על חזהו והתכנס בתוך עצמו, מדוכדך.
אלונזו החנה את המכונית, כיבה את המנוע, ואחר כך רכן ונשק לאופיר על לחיו. "נו, די חמוד, אל תחמיץ פנים, זה עושה קמטים, בוא נלך להזיע קצת ולשרוף שומנים עם דני."
"לא בא לי." הסב אופיר את פניו לעבר החלון, "לא מתחשק לי לדבר עם אף אחד."
"אני יודע, אבל דווקא בגלל זה כדאי לך לנסות, זה ישפר לך את המצב רוח, נו, בוא חמוד, הגיע הזמן שתכיר עוד הומואיות חוץ ממני."
אופיר נגרר אחריו בחוסר חשק, מרגיש איך עננת הדיכאון שניער מעליו בחודשים האחרונים חוזרת ואופפת אותו.
דני כבר חיכה להם בחדר הכושר וחייך בנימוס כשלחץ את ידו של אופיר שהתאמץ להחזיר לו חיוך.
אלונזו התאמן באותו חדר כושר כבר כמה שנים והכיר היטב את כל אנשי הצוות, הוא ביקש מעוז, מאמן הכושר החביב עליו, להתאים לאופיר תוכנית אישית, השאיר אותו להשגחתו, והלך עם דני להרים משקולות.
"הוא נורא חמוד, אבל ממש צעיר, איפה פגשת אותו?" חקר דני בסקרנות.
"במיטה שלי." צחק אלונזו, וסיפר לדני בקיצור את תולדות ההכרות שלו עם אופיר.
"אז אתה הראשון שלו? עד עכשיו הוא היה רק עם בנות?" השתומם דני, "תשמע אלונזו, זה לא עסקי, ושיישאר ביני לבינך, אבל... ותסלח לי שאני מתערב בעניינים שלך, אבל לדעתי הסיפור הזה לא ייגמר טוב."
"אתה צודק, זה באמת לא עסקך." הצטחק אלונזו, ואחר כך טפח על שכמו של דני והבטיח לו שזה בסדר, הוא סולח לו על ההתערבות כי הוא יודע שכוונותיו של דני טובות, והוא לגמרי צודק, הוא חשב עם הזין ולא עם הראש וכל הסיפור עם אופיר בטח לא ייגמר טוב, אבל ככה יצא, ועכשיו כבר אין מה לעשות.
"לא נכון, תמיד יש מה לעשות." מחה דני והתמתח מלא קומתו כדי להציץ מעבר לכתפו של אלונזו איך עוז המדריך מסביר לאופיר את יתרונותיו של מכשיר הכושר החדש שנועד לחטב את שרירי הישבן והירכיים ביעילות ובלי לפגוע במפרקים. "תראה איך כל ההומואים החרמנים האלה בודקים את החבר החדש שלך." התמרמר, למרות שגם הוא לטש מבטים באופיר שנראה סקסי מאוד בחולצת הטריקו הלבנה המתוחה על כתפיו.
"הוא לא בדיוק החבר שלי." הסתייג אלונזו, "ולמה שהם לא יסתכלו? הוא בחור די יפה, לא?"
"הוא ממש חמוד, אבל הוא קצת צעיר, בן כמה הוא?"
"עשרים וארבע, צעיר יותר ממני בחמש עשרה שנים." אמר אלונזו, מעט נבוך, "ואני בכלל לא בטוח שהוא לא יחזור להתעניין בקרוב שוב בנשים, בעצם אני די בטוח שאחרי שהחורף ייגמר והבחורות יצאו מהמעילים ויתחילו להסתובב שוב עם מחשופים ומיני הוא יחליט שעם כל הכבוד לי הוא מעדיף ציצים וכוס."
"אז למה לך להשקיע זמן במשהו זמני?"
"בחייך דני, מה אתה, ילד? יש משהו לא זמני בחיים? הכול זמני, בעיקר יחסים עם גברים, לך אני בטח לא צריך לספר את זה."
"מה עובר עליך? אתה נורא ציני היום." התמרמר דני שדבריו של אלונזו העציבו אותו.
"מה לעשות, ציניות זה כמו שיער שיבה וקמטים, משהו שבא עם הגיל."
"טוב, טוב, מספיק כבר, עדיף שתשתוק ולא תדבר שטויות, דיכאת אותי כל כך עם הדיבורים שלך עד שכמעט שכחתי להזמין אותך למסיבת יום ההולדת שלי."
"ממתי אתה חוגג ימי הולדת דני? בן כמה אתה בעצם?"
"בן ארבעים בעוד שבועיים." חייך דני בעגמומיות, "אל תגיד כלום, אני יודע שאין לי שום סיבה לחגוג, בעצם הייתי מעדיף לשכוח את התאריך הזה, אבל אין סיכוי, ואם אני לא אעשה מסיבה ואזמין אנשים אני בטח אשב בבית ואוכל את הלב, עדיף כבר לנסות לחגוג, ואני אשמח מאוד אם תבוא ותביא אתך גם את אופיר."
"תודה דניל'ה, אני לא יכול להתחייב בשם אופיר, אבל אני אבוא ברצון." הבטיח אלונזו והפתיע את דני כשהוסיף להבטחה גם חיבוק ונשיקה על לחיו.

5. הומולדת

הפולניה​(אחרת) • 30 בינו׳ 2010

"לחגוג מסיבת יום הולדת בגיל ארבעים? זה לא קצת מפגר כזה?"
"אולי, אבל זה עדיף על לשבת בחושך ולהרגיש ממורמר כי אתה כבר בן ארבעים."
"גם אתה תעשה מסיבה בגיל ארבעים?"
"לא חושב, מסיבות זה לא ממש הצד החזק שלי."
"אז מה תעשה?"
"אין לי מושג, אני מעדיף להדחיק את כל הנושא של הגיל שלי."
כשאני אהיה בן ארבעים אני אסע לטיול בחו"ל, אבל אני מתכנן משהו ממש מיוחד, אולי ליפן, או לסין."
"או להודו?"
"לא, הודו חמה ומלוכלכת מידי בשבילי."
"יש לך כל כך הרבה שנים עד שתהיה בן ארבעים, אולי עד אז יספיקו לנקות אותה?"
"נראה לך?" צחק אופיר, ואחר כך שאל אם אלונזו בטוח שהוא באמת רוצה שהוא יבוא איתו למסיבה של דני.
"לא רק אני רוצה אלא גם דני, מצאת חן בעיניו, הוא בפירוש ביקש שאני אביא אותך."
"לא יודע, אני קצת מתבייש, חוץ ממך אני לא אכיר שם אף אחד."
"כל החברים של דני בחורים מאוד נחמדים, אתה תהנה מאוד."
"מה, כולם שם יהיו הומואים? לא יהיו בכלל בנות?"
"יהיו, אבל במיעוט מוחץ, ורובן יהיו לסביות."
"לסביות יפות וחרמניות שישתכרו ויתמזמזו לפני כולם?" שאל אופיר וניצוץ חרמני נדלק בעיניו.
"לא, לסביות שמנות ומכוערות ששונאות גברים ויש להן קעקועים מפחידים ושפם."
"אתה צוחק עלי?"
"רק קצת, אבל אל תדאג, על כל לסבית עם שפם יהיו שלושה אוחצ'ות מאופרות על עקבים שינסו לבדוק מה גודל החבילה שלך."
"לא נכון, די כבר לוני, אתה תשמור עלי, נכון?"
"אני אנסה, אבל האמת שגם אני די פוחד מהם."
"אולי כדאי שאני לא אלך, אימא כבר מתלוננת שלא רואים אותי יותר ושהיא מתגעגעת אלי."
"מה, ותיתן לי ללכת לבד, לא חבל עלי?"
"מצחיק מאוד." צבט אופיר את ישבנו וחייך, ואחר כך הרצין, "אתה צוחק אלונזו, נכון? זה לא כל כך נורא כמו שאתה מספר."
"האמת שיותר גרוע, בשעות הראשונות הם עוד מנסים להיות מנומסים, אבל אחרי שמפלס האלכוהול עולה... טוב, אתה כבר תראה לבד." חייך אלונזו, ואופיר החזיר לו חיוך, וקיווה שהוא רק מתלוצץ. הוא אף פעם לא הלך למסיבה של הומואים, והמחשבה שרוב הנוכחים יהיו גברים מהסוג שרואה בגברים אחרים מטרה לחיזורים ולכיבוש הרתיעה אותו מעט.
הכול יהיה בסדר, אמר לעצמו כשהתלבש לקראת המסיבה, מה אתה פוחד? אתה כבר לא ילד, הספקת להיות כבר בהמון מסיבות בימי חייך, אז מה הבעיה שלך? נזף בעצמו, אבל זה לא עזר והוא נשאר מתוח ועצבני. הוא ידע איך להתנהג במסיבות רגילות אבל חשש ממסיבות שבהן גברים אחרים לא יתחרו בו על חסדי הנערות אלא יביטו בו כמו שהוא נהג להביט פעם, לפני ששירה ריסקה את חייו, בנשים - מבטים אומדים ומעריכים שנותן צייד בטרפו.
הוא לא היה רגיל שגברים מביטים בו כך, המחשבה שהוא מהווה אובייקט מיני לגברים הפחידה אותו וערערה את בטחונו. גם במכון הכושר הוא חש עצבני ונבוך בגלל המבטים הבוחנים שהופנו לעברו, אבל לפחות שם היו גם נשים, ואף אחד לא שתה אלכוהול, במסיבה זה יהיה אחרת, כולם יהיו משוחררים וחרמנים ... ומה אם מישהו ינסה לגעת בו, איך עליו להגיב? בחורה רשאית במקרים כאלו לסטור לגבר, להתלונן על הטרדה מינית ואפילו לצעוק אונס, אבל הוא גבר, אמנם הומו, אבל בכל זאת גבר, וגברים לא אמורים לצרוח ולסטור למי שמנסה לגעת בהם, או שאולי כן? וחוץ מזה ממתי הוא נעשה הומו? מה, רק בגלל שהוא ישן עם גבר אחד הוא כבר נחשב הומו? ואם כן למה הוא לא מרגיש הומו ולמה המחשבה שלעולם לא יזכה יותר לגעת באישה ערומה מצערת אותו כל כך?
חבל שהסכים ללכת למסיבה הארורה הזאת, עדיף היה להישאר בבית, הכול באשמת אלונזו, או שאולי הוא נעשה כזה בגלל התרופות הארורות האלו? הסוגים הראשונים שלקח כשרק התחיל להרגיש רע וכל עולמו התפורר סביבו גרמו לו להשמין ושיבשו את שנתו, ובהתחלה אפילו הפריעו לו ליהנות מאוננות ועיכבו את האורגזמה שלו.
אחרי שעבר להוסטל הרופא החליף לו אותן לקלונקס שגם הוא שיבש את חייו וטשטש אותו, נדמה היה לו שהסוג החדש שהוא לוקח כעת ושנקרא בשם המצחיק - ציפראמיל מועיל יותר, אבל אולי בגלל הציפראמיל הזה...
"אתה נראה ממש נהדר." החמיא לו אלונזו, "אני אצטרך להשגיח עליך טוב במסיבה, שלא יחטפו לי אותך."
"אל תדבר שטויות! מה אני, איזה כוסית שאסור להשאיר לבד?" נהם בזעף לעבר אלונזו שחיוכו השמח נמוג, ואת שאר הדרך הם עשו בשתיקה לא נעימה.
רק כשאלונזו החנה את המכונית ועמד לצאת הצליח אופיר לנסח התנצלות מגומגמת, והודה שהוא עצבני ומתוח, ומרגיש מאוד נבוך מכל עניין המסיבה. "אני יודע שזה נשמע מפגר, אבל אני לא מרגיש הומו, חוץ ממך בחיים לא נגעתי בצורה כזו באף גבר, ואני מתחיל לחשוב שאולי אני ואתה ... שכל זה קרה רק בגלל התרופות שאני לוקח וזה... ושאולי זה בכלל טעות ו.... אתה חושב שאני מדבר שטויות?"
"לא יודע, כשהייתי צעיר יותר חלמתי שמישהו ימציא תרופה שתרפא אותי מההומאיות שלי, אבל עד כמה שידוע לי אין דבר כזה, ואין גם אף כדור שיכול להפוך סטרייטים להומואים."
"כן, אתה צודק, אני מדבר שטויות. אני נורא לחוץ מכל המסיבה הזו, חבל שבאתי."
"אפשר לחזור, לא יקרה כלום אם אני אפספס מסיבה אחת, כבר חגגתי מספיק בימי חיי, אתה רוצה שנחזור?"
"כן, לא, לא יודע... לא. בוא ניכנס, טיפשי לחזור עכשיו, אחרי שכבר עשינו את כל הדרך לכאן. סליחה שאני דביל כזה, בוא ניכנס, יהיה בסדר."
"בטוח?"
"לא, אבל אם אני לא אנסה איך אני אדע?"
"יש בזה משהו." התחייך אלונזו, ורוחו הטובה שבה אליו, "יאללה, זזנו?"
"זזנו." הסכים אופיר ויצא מהמכונית, נשם עמוקות וניסה לחייך בעודו פוסע בעקבות אלונזו.
דני ערך את המסיבה בבית הוריו - שהסתלקו ברוב התחשבות לכמה ימי נופש באילת - הם גרו בבית גדול עם פאטיו מקורה זכוכית ושופע צמחיה שהוסב לאולם ריקודים. בחדר האוכל עמד מזנון שופע אוכל ושתייה, בלונים תלו מהתקרה, המוזיקה הייתה משובחת, והאורחים הביאו איתם מצב רוח מעולה. כולם היו חביבים וידידותיים אל אופיר שנרגע והתחיל ליהנות, ואפילו רקד עם כמה מהנשים שהיו במסיבה. הוא לא העז לשאול אם הן לסביות אבל שמח להיווכח שכולן נעימות למראה, חייכניות, לא משופמות וכלל לא מפחידות.
רוב האורחים היו בגילו של בעל השמחה ומבוגרים ממנו, והעדיפו לשוחח ולשתות, וגם הצעירים יותר שכן רקדו זה עם זה נהגו באיפוק. בשעתיים הראשונות איש לא צבט את ישבנו, או נהג בחוצפה, וגם הנשיקות והחיבוקים שהחליפו זה עם זה וזו עם זאת היו צנועים למדי. רק אחרי שהאוכל נגמר וחלק מהאורחים עזב החלו העניינים להתחמם, המוזיקה נעשתה סוערת יותר, האורות התעמעמו, אנשים התחילו לעשן ולשתות ברצינות, וכשאופיר סר לשירותים הוא הבחין במישהו שבלע פיסת קרטון צבעוני. במטבח הכין צעיר שחום בעל ראסטות כמה נרגילות שהדיפו ריח מוזר, אבל למרות שרחבת הריקודים נעשתה צפופה יותר, ופה ושם נגעו בו אנשים במקרה, או אולי לא, הוא נשאר רגוע והמשיך ליהנות.
אלונזו היה כל הזמן לצידו והוא שתה ונעשה שמח וקופצני ואמר שוב ושוב לאלונזו שהוא שמח שהוא בא, ובאמת הגיע הזמן שיחגוג קצת, אפילו המחשבה המפחידה שהוא לעולם לא יזכה יותר לחבק אישה וללטף חזה נשי חשוף ויפה הטרידה אותו פחות. הוא אפילו העז לרקוד עם בחור צעיר ודקיק אחד ששערו הארוך גלש על כתפיו וחיוכו הביישני והמתוק הזכיר לו את חיוכה של הילדה שהוא היה מאוהב בה פעם, כשהיה בתיכון, ואז נשמע רעש צוהל מכיוון דלת הכניסה ומישהו צעק בקול שתוי ושמח - "בועז! מה אתה עושה פה? מתי חזרת לארץ?"
מאחורי גבו הוא שמע את דני מקלל חרש, וחש את כף ידו של אלונזו מתהדקת על כתפו. "בוא, אנחנו הולכים." אמר וגרר את אופיר אחריו.
"אלונזו, בחייך, תפסיק להיות אידיוט." רץ דני אחריהם, ותפס את זרועו של אלונזו, "לא היה לי מושג שהוא בא, בטח ארי הזמין אותו, בכלל לא ידעתי שהוא חזר לארץ."
"אני יודע דני, זה בסדר, אין לי טענות אליך, אבל אם לא אכפת לך אני מעדיף להסתלק עכשיו, הגיע הזמן להשכיב את הילד לישון."
"אני לא ילד, ואני לא עייף." התנער אופיר במרדנות. הוא שנא שאומרים לו מה לעשות, בעיקר כשהיה שתוי מעט, "אני נהנה, למה אני צריך לברוח מהבועז הזה?"
"הילד צודק." אמר דני חרש, "אין שום סיבה שתברח ממנו."
"אני לא בורח, פשוט לא בא לי לראות אותו."
"אם הוא חזר לארץ אתה תראה אותו כל הזמן, אלא אם כן תכניס את עצמך למעצר בית." התווכח דני, "נו, די, אל תהיה תינוק אלונזו, לך תגיד לו שלום כמו גבר, לא מתאים לך לברוח כמו נקבה."
אלונזו רטן והעווה את פניו במורת רוח, אבל נכנע ונשאר, וכשבועז הופיע בפתח החדר, מוקף חברים וידידים, הוא ניגש אליו, לחץ את ידו בקרירות בוטחת, הציג בפניו את אופיר שהסמיק לנוכח המבט האומד שנעץ בו בועז, ואפילו נשאר במסיבה עוד חצי שעה אחר כך, רקד וחייך ונישק את פיו של אופיר הנבוך לפני שגרר אותו החוצה למכונית.
"נו, נהנית? שאל את אופיר כשהם צנחו עייפים למיטה.
"כן, מאוד. היה ממש כיף, חבל שהבועז הזה בא וקלקל הכול."
"לא נורא, הרי הייתי צריך להיפגש איתו בסופו של דבר, ראית איזה מבט הוא תקע בך?" צחק אלונזו וחיבק את אופיר שהדף אותו מעליו בטענה שיש לו סחרחורת ובחילה.
"זה בגלל ששתית, מחר תרגיש יותר טוב." הבטיח אלונזו, הניח לו ונשכב בגבו אליו, עצם את עיניו, העמיד פני ישן וחשב על האקס שלו, ועל ההבעה שעלתה על פניו כשראה אותו מנשק בחור צעיר ונאה.
גם אופיר שכב בעיניים עצומות, חושב על בועז וכמה מוזרה נעשתה התנהגותו של אלונזו ברגע שהוא נכנס למסיבה, ותהה מה הוא עושה לכל הרוחות באותה מיטה עם ההומו הזה שכנראה מאוהב עדיין באקס שלו בדיוק כמו שהוא מאוהב עדיין בשירה.

הם התעוררו למחרת בשעה מוקדמת מידי מקול רעם מתגלגל שאחרי בא פרץ של גשם אלים ורועש ובהתאמה מושלמת למזג האוויר הסוער בחוץ פצחו בריב.
אופיר התרגז על אלונזו שלא הוריד את המים ושהאסלה מסריחה כמו השירותיים הציבוריים של התחנה המרכזית, ואלונזו, שעצביו היו מרוטים בגלל הפגישה הלא צפויה עם האקס שלו, ושידע בסתר ליבו שאופיר צודק והוא עקר בית רשלן, ענה לו בגסות שזו הדירה שלו ושאם לא נאה לו שיעוף לכל הרוחות.
בבוקר קיץ חם ויבש אופיר היה מן הסתם אוזר די כוחות נפש כדי לקבל את דבריו של אלונזו כפשוטם ומסתלק, אבל ברק שהבזיק מבעד לחלון, ורעם מתגלגל ומבשר רעות שבא מיד אחריו מיתנו את הדחף שלו לצאת מהבית בסערה ולמצוא לו מקום אחר לגור בו, ובמקום לעזוב הוא הזכיר לאלונזו בעוקצנות שהבית לא שלו אלא של אמנון, ושהוא משלם שכר דירה בדיוק כמו אלונזו, ולקינוח ציין שהעובדה שהוא ישן עם אלונזו אין פירושה שהוא אמור לנקות את בית השימוש שלו.
"אז אל תנקה." רטן אלונזו בקצרה, ומשך את השמיכה מעל לראשו.
"אבל השירותים מסריחים." התקומם אופיר.
"אז מה, החיים עם עסק מסריח לפעמים." ענה אלונזו בשלווה מרתיחה.
"הם מסריחים רק אצל עצלנים שלא מנקים אחריהם את הטינופת שלהם." קצף אופיר שהיה פחות מנוסה מאלונזו במריבות זוגיות, ועוד לא למד שמי שמתרגז יותר הוא זה שמפסיד בסופו של דבר.
הם המשיכו לריב עוד כמה דקות עד שאפילו אופיר הבין שהם לא רבים בגלל הרגלי הניקיון של אלונזו. אופיר קלט פתאום שמה שגורם לו לעמוד באמצע הבית בבוקר קר וגשום כשהוא לבוש רק בתחתוניו מאמץ את מוחו במטרה להעליב, לפגוע ולעקוץ כמיטב יכולתו את האיש שהוא ישן איתו בחודשים האחרונים היא לא חוסר הרגישות שלו לאסלות מסריחות, אלא תחושת העלבון בגלל הצורה בה ניצל אלונזו את נוכחותו והפגין כלפיו חיבה פומבית רק כדי לעצבן את האקס שלו.
הוא השתדל לנסח את רגשותיו כלפי היחסים שלהם, המוזרים, הלא מנומקים והמטרידים, במילים חריפות שיבהירו לאלונזו עד כמה היחס הזה היה פוגע, לא צודק, וחסר הגינות, אבל משב רוח חורפי קריר חמק מבעד לחרכי החלון, נשב על גבו וצמרר את עורו, שיכך את זעמו ופגם בלהט טיעוניו ושיחק לידיו של אלונזו שחיכה בסבלנות רבת ניסיון עד שאופיר יתעייף ויירגע.
במקום להשיב לאופיר הזועם כגמולו, להסביר או להתנצל הוא העיר בנעימות שאפשר לדבר גם במיטה, לא צריך לעמוד באמצע החדר ולריב בקור הזה בלי בגדים, והרים את שולי השמיכה בהזמנה.
"אני לא רב." מחה אופיר שטון דיבורו הרך של אלונזו בלבל אותו ושיבש את זעמו, "אני בסך הכול מנסה ..."
"נו, בוא תיכנס למיטה, אתה בטח קפוא." פיתה אותו אלונזו.
אופיר התפתה וחזר למיטה, אבל בהתחלה שכב נוקשה ולא מתפייס, מסרב להפשיר לתוך חמימות גופו של אלונזו המשיך להסביר לו עד כמה קשה לו להיות בן זוגו, ואיזה שינוי מזעזע עבר על חייו מהרגע שהתחיל לישון איתו, וכמה הוא כועס ופגוע מחוסר ההגינות שנוהג בו אלונזו, אבל לאט לאט, ככל שגופו התחמם יותר כך נרגע זעמו והוא הפסיק לקצוף ולהתמרמר ודיבורו הפך להיות מתון ושקט יותר.
רק אחרי שאופיר התעייף ונדם פצח אלונזו בדיבור, "אתה צודק לגמרי." הסכים בנחת, "במסיבה באמת לא הייתי בסדר, ברגע שבועז צץ שם פתאום איבדתי לגמרי את הראש, אתה בטח מבין כי זה בדיוק מה שקרה לך כשנפגשת פתאום עם שירה." צירף עקיצה קטנה להתנצלותו.
אופיר חש שההשוואה לא הוגנת, אבל לא ידע להסביר את תחושתו ולכן שינה נושא, "אתה עדיין מאוהב בבועז?" שאל, נזכר, נבוך, איך שתה והקיא באותו ערב ארור כשראה את שירה חבוקה בזרועות אחר.
"לא יודע, לא, בטח שלא, אבל אני לא יכול להיות אדיש כלפיו, היינו יחד כמה שנים טובות, פעם הייתי מאוהב בו מעל הראש, אני חושב שתמיד יהיו לי רגשות כלפיו."
"למה נפרדתם?"
"אין לי מושג, מבחינתי יכולנו להישאר יחד כל החיים, אבל אחרי כמה שנים נמאס לו, הוא התחיל להיות חסר מנוחה, משועמם, רצה לפתוח את היחסים לעשות שלישיות, לא יודע, ניסיתי להיות סבלני ומבין, לחכות שהוא יירגע, אבל אחרי שמצאתי אותו במיטה שלנו עם מישהו ...." אלונזו נאנח כשנזכר באותו בוקר חורף נורא. "זה קרה בדיוק לפני שנה, גם אז היה גשם וקר, ובגלל הגשם הייתה אצלנו הפסקת חשמל בעבודה וחזרתי הביתה מוקדם מידי.... אחרי שראיתי אותו מזדיין עם בחור אחר לא יכולתי יותר, הפסקתי להדחיק את מה שידעתי כבר מזמן, שנמאסתי עליו, שהוא פשוט לא רוצה אותי יותר, ונפרדנו."
אופיר שדבריו של אלונזו נגעו בפצע שהותירה בו הפרידה משירה הסתובב וחיבק אותו בשתיקה, והם שכבו צמודים זה לזה, מנחמים בשתיקה אחד את השני.
"ולמה אתה ושירה נפרדתם?" הסב אלונזו את השיחה מעצמו לאכזבות הרומנטיות של אופיר.
"כי הייתי חרא כלפיה, אין לי מושג למה התנהגתי כלפיה כמו מפגר, אבל בסוף קרה מה שפחדתי ממנו תמיד, היא התעייפה ממני והפסיקה לאהוב אותי. אולי זה היה קורה גם אם הייתי מתאמץ להיות מר מושלם, אבל אני אף פעם לא אדע כי בחרתי להיות זבל של בן אדם ולהבריח אותה, ומה שבאמת אוכל אותי זה שאני יודע שהכול קרה באשמתי. הפסיכולוגית שלי אמרה שיש לי יצר הרס עצמי ורגשות אשמה וכאלה ובגלל זה הכשלתי בכוונה את הקשר עם שירה."
"ומה לדעתה הסיבה שאתה איתי?" התבדחה דעתו של אלונזו שלא רחש כבוד רב לפסיכולוגים.
"אהה... האמת ש... היא לא יודעת עלינו." הודה אופיר, נבוך מעט.
"היא לא יודעת שאתה מפשל עם התרופות ולא מקפיד לקחת אותן בזמן, והיא לא יודעת שאתה ישן איתי... מה עוד לא סיפרת לה?"
"שאני מעשן חשיש לפעמים."
"אז בשביל מה אתה הולך אליה אופיר, לא חבל על הזמן שלך ועל הכסף של אבא שלך?"
אופיר שתק, נבוך, ומאחר ולא ידע איך להשיב לטענות הצודקות שהטיח בו אלונזו שלח יד לזין שלו, וככה הצליח הסיח את דעת שניהם מבעיותיהם בצורה מוצלחת מאוד שהעסיקה אותם עד שהגיע הזמן לקום.
מאחר וזה היה יום שישי הם לא היו צריכים ללכת לעבודה, אבל היו להם די והותר עיסוקים וסידורים שהעסיקו אותם עד הצהרים.
הם ניקו יחד את הבית, ואחר כך ניצל אלונזו את מזג האוויר שהתבהר ויצא לחצר, לגזום את הגדר החיה, ולגרף את העלים מהדשא, ואופיר עמד ובישל אוכל שיספיק להם לכל השבוע, והכין רשימת קניות למוצאי שבת, ובעוד הוא חוכך בדעתו אם כדאי לנקות את המקרר לפני שיצנח למיטה לשנת אחר צהרים של יום שישי - שהיא כידוע השינה המתוקה ביותר במשך השבוע - או שכדאי לדחות את זה לשבוע הבא, צלצל הנייד שאלונזו השאיר בבית.
אופיר לקח אותו במטרה להביא אותו לאלונזו, ובדרך הציץ וראה שהמצלצל הוא בועז אבל משל ברוחו ובלי להגיד מילה הגיש לאלונזו את המכשיר הקטן והרעשני, ופרש חזרה למטבח כדי לבחוש את המרק, עוקב דרך חלון המטבח הפונה לחצר אחרי אלונזו ששוחח עם האקס שלו שיחה ארוכה מאוד.
אופיר הבחין שבהתחלה היו פניו רציניות, ואפילו זועמות, אבל במהלך השיחה הוא הפשיר מעט, החל לחייך, וכשסיים אותה נראה כמעט עליז.
"מה יש לאכול?" שאל אחרי שסיים לדבר וחזר למטבח, "אני ממש מת מרעב."
"יש כל מיני דברים." ענה אופיר בחוסר אדיבות, כמעט בגסות, "לך לשטוף ידיים, ואל תסתובב לי בגרביים, תזרוק אותן לכביסה ותנעל נעלי בית." פקד בזעף על אלונזו שסירב להירמז ולשאול למה הוא כועס והמשיך לחייך ברוח טובה.
"כן יקירתי." התלוצץ, ולפני שהסתלק כדי למלא את מצוותו של אופיר הגניב נשיקה שובבה על עורפו. הוא חזר לבוש בבגדים נקיים, נעלי בית על רגליו, וידיו נקיות למשעי, התיישב וטעם מהמרק, שיבח את טעמו, וסיפר לאופיר ששקע בשתיקה קדורנית שזה עתה סיים שיחה ארוכה עם בועז.
"מה הוא רצה ממך?"
"רצה לגשש ולבדוק מה קורה איתי, ואם הדרך פנויה לחזור."
"ומה אמרת לו?" שאל אופיר והדף את צלחת המרק שלו מעל פניו.
"אמרתי שלא כמובן, למה, מה אתה היית אומר אם שירה הייתה רוצה לחזור אליך?"
"שירה הייתה מעדיפה להצטרף למנזר השתקנים מאשר לחזור אלי." אמר אופיר שמראה פניו העליזות של אלונזו מילא אותו כעס נורא, ומאחר ולא היה מסוגל יותר להעמיד פנים שהוא אוכל קם והלך מהמטבח, הטיל את עצמו על הספה, והחל לתכנן בינו לבין עצמו את התאבדותו, עיסוק חולני שהוא התמחה בו בתקופה האיומה של הפרידה משירה ושהיה נסוג אליו כל פעם שמשהו בחייו היה משתבש שוב.
אלונזו סיים את המרק, שיצא באמת מוצלח מאוד, ואחר כך הלך לבדוק מה שלום אופיר. "נו, מה קורה אתך? למה אתה עצוב?"
"אין לי מושג למה, אבל רע לי לוני, בא לי למות."
"אל תדבר ככה, בוא, תאכל משהו." הפציר בו אלונזו שלא לקח יותר מידי ברצינות את הצהרותיו של אופיר, אולי כי שמע דיבורים בסגנון הזה מחברים רבים שלו שבסופו של דבר המשיכו לחיות ופה ושם גם התנערו מהעצב והצליחו להיות מאושרים.
"לא בא לי, אני ...." החל אופיר לסרב ואז הנייד שלו צלצל פתאום, וזו הייתה אימו ששוב נדנדה לו שהיא מתגעגעת, ושאלה למה לא רואים אותו יותר?
"בסדר, אז מה דעתך שאני אבוא הערב?" קטע אופיר את הטרוניה האימהית שמרטה את עצביו.
אימו שמחה מאוד והם נדברו להיפגש בעוד כשעתיים לארוחת ליל שישי עם כל המשפחה, ושוב נותר אלונזו לבד בערב שישי.

6. גילויים חדשים

הפולניה​(אחרת) • 30 בינו׳ 2010

דני התקשר קצת אחרי שאופיר יצא לבקר את אימו ואמר שהוא רוצה להודות לאלונזו שבא למסיבה שלו, לשאול מה נשמע ומה שלומו ושלום אופיר ולאחל לו שבת שלום.
"הכול בסדר." אמר אלונזו, תוהה מעט מה עובר על דני שמעולם לא התקשר אליו קודם בגלל סיבות כל כך קלושות, ובעצם עלה בדעתו, הם כמעט לא דיברו זה עם זה מחוץ לשעות העבודה, מה עובר על דני בזמן האחרון?
"נהניתי מאוד מהמסיבה למרות ההפתעה שבועז עשה לי."
"אני באמת מצטער על זה." שח דני, "התקשרתי לארי כדי לברר מה פתאום הוא עשה פשלה כזו והוא טוען שלא הייתה לו ברירה, בועז התעלק עליו ולא עזב אותו."
"מה זאת אומרת לא הייתה לו ברירה? תמיד יש ברירה."
"כן, אבל אתה מכיר את ארי, הוא תמיד מנסה לצאת בסדר עם כולם. בועז פשוט העמיד אותו בפני עובדה ולא היה לו נעים להגיד לו לא, אבל בסוף הכול יצא לטובה, בועז ראה שיש לך מישהו חדש... יש לך מישהו חדש? אתה ואופיר... אתם יחד כאילו?"
אהה! חשב לעצמו אלונזו, אז בגלל זה הוא התקשר.
"האמת דני שזו שאלה די קשה, כיום אני מרגיש שאנחנו יותר כאילו מאשר יחד."
"באמת?" ניסה דני להישמע מלא צער, "למה?"
"כי הנה, יום שישי בערב ואני יושב לבד בבית, איזה מזל שלפחות אתה התקשרת."
"ואיפה הילד?"
"הלך לבקר את אימא שלו."
"נו, טוב, אימא יש רק אחת." הצטחק דני, "אבל למה הוא לא לקח גם אותך איתו."
"יש להם איזה ארוחה משפחתית או משהו, גם אחיו והחברה שלו באים, וגם הבן דוד ... מה יש לי לעשות שם?"
"אבל הוא לפחות הזמין אותך?"
"לא." הודה אופיר, "וגם אם היה מזמין לא הייתי בא, אבל הוא אפילו לא ניסה."
"אז מה באמת קורה בינו לבינך?"
"לא יודע, זה מסובך מידי להסביר בטלפון."
"אז אולי תסביר לי פנים אל פנים." הפתיע דני.
וואלה! חשב לעצמו אלונזו, דני? מי היה מאמין שדווקא דני... "אני אשמח מאוד." ענה בזהירות, "אבל אתה בטח עסוק."
"ממש לא, בזמן האחרון אני כמעט לא יוצא יותר בימי שישי, עברתי כנראה את הגיל לחגוג בלילות."
"מה עברת את הגיל? אתה רק בן ארבעים, לא שמעת שהחיים מתחילים בגיל ארבעים? שאני אקפוץ אליך או אתה אלי?"
"הדירה שלי הפוכה ומבולגנת נורא, עדיף שאני אבוא אליך." הציע דני ותוך כדי דיבור עשה סביב עצמו ריקוד ניצחון קטן ועליז שאלונזו לא היה יכול לראות כמובן.
"יאללה, בוא, אני מחכה לך."
לבוש ג'ינס הדוק ומחמיא התייצב דני אצל אלונזו נושא איתו בקבוק יין שנשאר ממסיבת יום ההולדת, ושקית בייגלך חמים וטריים שקנה בדרך. השניים התרווחו על הספה, אכלו ושתו, ריכלו וקשקשו, והתענגו מאוד אחד על חברת השני.
במאמצים משותפים עלה בידם להיזכר שהם נפגשו לראשונה כמעט לפני עשרים שנה באיזה תרגיל מילואים גדול, ומאז היו נתקלים זה בזה פה ושם במסיבות ובמילואים, עד שהתחילו, ממש במקרה, לעבוד יחד באותה חברה.
אחרי שהיין נגמר הם החליטו לצפות בטלוויזיה ועברו לשבת על מיטתו של אלונזו, נינוחים מאוד התעטפו בשמיכה צמרירית קלה, ושתויים מעט החלו לשוחח על ההווה - דני שב והעלה את הסתייגויותיו מהקשר בין אופיר לאלונזו שהודה שדני צודק, אבל מאחר והוא ואופיר בודדים, והם חולקים דירה, וקר לישון לחוד ובסך הכול נוח להם אחד עם השני אז ....
"אלון, איך זה שאני ואתה .... שלא יצא לנו אף פעם להכיר אחד את השני יותר טוב?" נכנס דני לדבריו.
"לא יודע." הודה אלונזו, "אולי כי אף פעם לא היינו פנויים במקביל? תמיד או שלך היה מישהו או שאני הייתי תפוס."
"יש כאלה שבעיניהם זו לא סיבה מספיק טובה." הצטחק דני.
"אני לא אחד מהם, אם אני עם מישהו אני איתו לגמרי."
"אפילו אחד כמו בועז?" תהה דני.
אלונזו נאנח, "לקח לי די הרבה זמן להבין שבועז לא מסוגל להיות מונוגאמי, היום הוא טוען שהוא התבגר, ושמעכשיו הוא יהיה נאמן, אבל מבחינתי זה כבר מאוחר מידי, אני לא מוכן לקחת את הסיכון."
"מה, הוא ניסה לחזור אליך?" נדהם דני, "מתי?"
"אתמול, הוא התקשר וניסה לשכנע אותי שננסה שוב."
"אני מקווה שאמרת לו לא."
"בטח, מה אתה חושב? נפנפתי אותו בלי לחשוב פעמיים."
"בגלל אופיר?"
"אה...." אלונזו היסס, "גם בגלל אופיר, אבל אני מקווה שלא רק בגללו."
"גם אני." אמר דני בכובד ראש, ואז במקום להסביר רכן לעברו, אחז בכתפיו ונישק את פיו נשיקה קצרה ולוהטת.
"דני?" נדהם אלונזו, "מה אתה עושה?"
"מה שרציתי לעשות כבר מזמן, הייתי צריך לפעול מהר יותר, אבל כמו טיפש חיכיתי שתתאושש מהסיפור עם בועז... אלון, אני לא יכול יותר, נו, תגיד משהו." ביקש דני והביט באלונזו במבט חודר, ממתין במתח לתשובתו.
"דני אני ... אני... אני לא יודע מה להגיד, חבל שלא דיברת קודם."
"תמיד היה לי עיתוי מחורבן." אמר דני בעצב, והניח לכתפיו של אלונזו, "אני באמת מצטער."
"גם אני, תשמע, אף פעם לא חשבתי עליך בצורה כזו, אני .... אני באמת לא יודע, חבל ששתקת עד עכשיו."
הם הביטו זה בזה - שני גברים בני אותו גיל בערך, אלונזו שחור עיניים, שחום, בעל גוף חזק ושרירי וראש עמוס תלתלים, ודני בהיר וצנום ממנו, פניו צרים ונבונים, שערו קצוץ ועיניו הכחולות ערניות ומלאות רגש. פתאום, אחרי שנים כה רבות של הכרות מצא אלונזו את עצמו מביט בדני מחדש, ומגלה שהוא אוהב את מה שהוא רואה, ולהפתעתו של דני רכן לעברו והחזיר לו נשיקה, ובעוד השניים מתחילים להכיר זה בזה צדדים חדשים, ולחקור אחד את גופו של רעהו, גילה אופיר צדדים חדשים ומפתיעים אצל בני משפחתו שהתכנסו בהרכב מלא בדירה ששכרה אימו אחרי הגירושין, ובעיקר הופתע לגלות שם את אביו.
"מה אתה עושה פה?" שאל וחיבק אותו בחמימות, אופיר היה קרוב מאוד לאביו ותמיד שמח להיות במחיצתו.
יוסי החזיר לו חיבוק חם, אמר לו שהוא נראה מצוין, וכמה טוב לראות את כל המשפחה שוב יחד.
"כל המשפחה?" הופתע אופיר, "למה אתה מתכוון כל המשפחה? ומי זו הבחורה הזו שדבוקה לגולן?"
"ארוסתו." קרן אביו בשמחה, "הם הולכים להתחתן וגם אני ואימא ..."
"אבא ואני חושבים לנסות שוב." נכנסה אימו לדבריו, כמו שנהגה לעשות מאז ומתמיד.
אופיר שלח מבט מופתע לעבר אחיו שחייך והנהן לעברו באישור. אפילו קובי שאופיר היה קרוב אליו מאוד לא התנגד לאיחוד המשפחתי המפתיע הזה, ואופיר מצא את עצמו יושב עם כולם סביב השולחן, מרים כוס, לחיי שני הזוגות - הזוג הצעיר, והזוג הוותיק שעומדים להתאחד - ונאלץ לשמוע נאום נמלץ של דודו, אביו של קובי, שהספיק לשתות קצת עוד קודם בזכות הנישואים, ויתרונותיהם של חיי המשפחה המאושרים לעומת הרווקות הבודדה.
"ועכשיו תורך ותור קובי למצוא כלות נחמדות, להתחתן, להביא ילדים ולעשות קצת נחת להורים." סיים את נאומו וקרץ לעבר שני בני הדודים לפני שהתיישב לקול רעם מחיאות כפיים סוערות.
"זה ייקח עוד קצת זמן." ניסה אופיר להרגיע את הרוחות, "בגילי לא ממהרים כל כך להתחתן."
"אל תחכה יותר מידי זמן חס וחלילה, שלא תישאר בסוף רווק זקן כמו הבחור הזה שאתה גר אצלו, הבן של אזולאי, אני באמת לא מבין למה אף אחת לא תפסה אותו, הוא דווקא בחור נחמד." העיר יוסי בתום לב, ורק אז גילתה לו אשתו שאלון של אזולאי הוא הומו, וזו הסיבה שהוא לא נשוי.
"מה, באמת?" נדהם יוסי בתמימות, "את בטוחה? הוא בכלל לא נראה כזה, למה לא אמרת כלום לפני שאופירי הלך לגור איתו?" פנה בטרוניה לאשתו שהזכירה לו שבהתחלה אופיר גר בדירה נפרדת, ורק בגלל הגשם שהרס את דירתו הוא נאלץ לחלוק מקום מגורים עם הבן ההומו של אזולאי.
"נו, די, אבא, אז מה אם הוא הומו, זה לא מדבק." רטן גולן מנסה להרשים את ארוסתו בדעותיו המתקדמות, אבל הוא היה במיעוט, הדור המבוגר יותר חשב שעדיף שאופיר היה מוצא לו מקום מגורים אחר, ושעם כל הכבוד להומואים ....
"ולא שיש לי משהו נגדם, הם לא יכולים לשלוט בזה, אבל יש אצלם כל מיני מחלות ... יותר טוב שתיזהר ותמצא לך מהר מקום אחר." ייעץ הדוד לאופיר ואביו ואימו של אופיר, וגם קובי בן דודו הנידו בראשיהם בהסכמה.
אם הייתי באמת הומו הייתי קם עכשיו ומספר להם את האמת, חשב אופיר לעצמו, ובעצם למה שאני לא אעשה את זה? ממה יש לי לפחד? מה יכול להיות, מה כבר הם יעשו לי אם אני אגלה להם שאני ואלונזו לא רק גרים באותה דירה אלא גם ישנים יחד ואפילו מזדיינים? שאל את עצמו, ובכל זאת, למרות שידע בדיוק מה הוא רוצה להגיד המשיך לשתוק, ובמקום לענות להוריו בנאום תוכחה אמיץ שמח בסתר לבבו שלא הביא איתו את אלונזו לביקור המשפחתי הדביק הזה.

בסוף הכינוס המשפחתי, אחרי שכל האוכל נאכל והיין נשתה, הסיע גולן את אופיר במכוניתו לביתו. בדרך חזרה הם שוחחו על הצעד המפתיע של הוריו שהחליטו להתעלם מהגירושים ולחזור לגור יחד.
"זה לא יחזיק מעמד." שיער אופיר, "אני לא מבין מה עובר על אבא, איך הוא שכח איך אימא מיררה לו את החיים?"
"אתה תמיד היית בצד של אבא." מחה גולן, "שכחת שגם הוא עשה לאימא את המוות עם הפסיב אגרסיב הפולני שלו."
"יכול להיות." סירב אופיר להסתבך בויכוח הישן ההוא, "הם מאוד שונים זה מזה וזו עוד סיבה למה הם לא צריכים לחזור."
"אני לא מסכימה אתך." התערבה ארוסתו של אחיו בקול רך, "אני לא יודעת מי אשם במריבות שלהם, "אבל לדעתי שניהם למדו לקח, הבינו שעדיף להיות יחד ולא לחוד, ושכדאי לנסות לתקן את הזוגיות שלהם מאשר לחיות לבד."
"בהחלט." הסכים גולן, "אין דבר יותר גרוע מאשר להיות בודד בלי משפחה, רחמנות על ההומואים שאין להם ילדים, נורא עצוב לראות איך הם מזדקנים לבד כמו כלבים."
"יש הומואים שמקימים משפחות ונולדים להם ילדים." מחתה ארוסתו של אחיו.
"כן, אבל זה אף פעם לא נוח וטבעי כמו משפחות נורמאליות, כמו המשפחה שתהיה לנו יחד." השיב אחיו וליטף את ברכה של ארוסתו שחייכה אליו באהבה, ואופיר שהסכים איתו בסתר ליבו שתק ושמח כשהגיע הזמן לרדת מהמכונית.
"על סף הדלת הוא נפגש מופתע בדני שהיה בדרכו החוצה, ורק חצי תאוותו בידו, החליף איתו כמה מילות ברכה ונכנס הביתה.
"איך היה? בילית יפה?" שאל אלונזו ושמח שחוץ מכמה נשיקות וחיבוקים תמימים יחסית לא קרה שום דבר נוסף בינו לבין דני.
"כן, היה בסדר, אחי הולך להתחתן, והורי רוצים לחזור לגור יחד."
"יופי להם, מתי אחיך מתחתן?"
"רק בעוד חודשים, הם החליטו לחכות עם החתונה עד האביב כדי שהם יוכלו להתחתן בחוץ, אולי בחצר של ההורים שלה."
"רעיון נחמד, גם אני מוזמן?" שאל אלונזו.
"אהה... לא יודע." הופתע אופיר, "אתה בטוח שאתה רוצה לבוא לחתונה של אחי?"
"לא ממש, אבל אני רוצה לדעת מה קורה אתנו אופיר, אחיך בטח מצפה שתבוא עם מישהו, ומאחר ואתה ואני ... הרי אנחנו יחד אז ..."
נבוך ומושפל הוא לא הצליח להשלים את המשפט, והם הביטו זה בזה בשתיקה עד שאופיר השפיל ראשון את עיניו, אמר שהוא לא קיבל עדיין הזמנה, ובכלל, מוקדם מידי לדבר על זה, והוא עייף ורוצה לישון, והם נרדמו אחד לצד השני בלי להתחבק כמו תמיד.
למחרת בבוקר הם התעוררו כמו תמיד עם זקפה, ובשתיקה מנוכרת ויעילה ניצלו אחד את גופו של השני כדי לפרוק זה על זה את החרמנות שצברו במשך הלילה ואחר כך קמו והלכו לעבודה, נפרדים זה מזה במנוד ראש קריר, בלי חיבוק ובלי נשיקה.

אפילוג[align=center]
בחודשים שבאו אחר כך הם הלכו והתרחקו זה מזה בהדרגה, וככל שמזג האוויר החורפי הלך והתחמם כך הם בילו פחות ופחות זמן יחד. הם
אמנם המשיכו לישון זה עם זה, והיה גם סקס, בעיקר בבקרים, אבל רגשות החיבה והתשוקה שחיממו אותם כל החורף התפוגגו לאט לאט.
אלונזו החל לבלות יותר ויותר מזמנו הפנוי עם דני, שהמשיך לחזר אחריו בסבלנות, ולא ניסה להסתיר את ההתקרבות שלהם מאופיר, שמצידו התיידד מאוד עם המזכירה החדשה שהגיעה למפעל, ויום אחד, קצת לפני פורים, הוא שאל את אלונזו אם הוא יכול להביא אותה לישון אצלו אחרי מסיבת פורים שבטח תסתיים מאוחר בלילה, ואלונזו השיב לו באדישות שאין בעיות, הוא בין כה וכה תכנן לצאת לבלות בפורים עם דני ולהישאר לישון אצלו אחרי הבילוי.
לפני שיצאו מהבית למסיבות פורים נפרדות חיבק אלונזו את אופיר ונישק את לחיו בחיבה, אמר לו להיזהר, לבלות יפה ולא לעשות שטויות, ואופיר החזיר לו חיבוק ואמר, "בטח, וגם אתה אלונזו, תשמור על עצמך." ולרגע הם נצמדו זה לזה בחוזקה, ואחר כך נפרדו והלכו כל אחד לדרכו, וזו הייתה הפעם האחרונה שהם נגעו זה בזה בצורה כזו.
מיד אחרי פסח החלו החמסינים של עונת המעבר, אבו ראמי החל לשפץ את הדירה והרעש והאבק היו בלתי נסבלים, אופיר עבר לגור שוב עם הוריו, ומשם עבר כבר לגור בדירתה של חברתו החדשה שהייתה חמודה וצעירה ובניגוד לשירה העריצה אותו והשתוקקה להתחתן איתו – במשך כל החתונה של גולן היא חשבה רק איך החתונה שלה ושל אופיר תהיה יפה ומפוארת יותר - ואילו אלונזו עבר לגור עם דני בדירתו הקטנה, ושנה אחר כך הם שכרו יחד דירה גדולה יותר ואפילו דיברו על חתונה בקנדה, מה שגרם להתרגשות רבה בין הקולגות שלהם במשרד.
בסופו של דבר הם ויתרו על הטיסה לקנדה והסתפקו בטקס מקסים שערכו על שפת הים בליל ט"ו באב, ומאז הם חיו יחד בשלווה ובאושר, מאושרים ואסירי תודה שמצאו זה את זה, ורק לפעמים, כשהיו מתכרבלים יחד בלילות חורף קרים דני היה מקנטר מעט את אלון (הוא לא אהב לקרוא לו אלונזו והכינוי הישן ההוא התפוגג לאיטו ונשכח) בגלל הריבאונד ההזוי שהיה לו פעם עם בחור סטרייט, ואלון היה מחייך בפיזור נפש ומרגיע אותו שזה לא היה רציני, סתם סיפור של חורף.