Minerva(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
3 בפבר׳ 2010
מאזוכאדיזם, שלא לומר קארין ארד במיטבה
"יימח שמוק
אני לא חרא של בנאדם מטבעי, אבל גיליתי שנשים נמשכות ליחס משפיל ולהתנהגות מבזה. אני מבין שזה כנראה קשור לאשליית כוח וחולשה, אבל איפשהו זה מרגיש לי לא לגמרי נכון. נשים באות אלי שוב ושוב, זוכות לאותו יחס, ואני קוצר פירות שלא מגיעים לי. השאלה היא אם להמשיך ככה עד שתבוא אחת שתגרום לי לכבד נשים, או מה. ותרגישי חופשי לקלל, זאת דרך נהדרת של מין חלש לפרוק תסכול. רק תוסיפי לזה גם תשובה הגיונית. תום קודם כל אני מרגישה חופשי לקלל, אבל אינני בלתי הגיונית. אתה חייב להבין שבשמונה שנים קיבלתי בערך שתי שאלות שבאמת עניינו אותי, ושלך ביניהן (כן, זאת היתה מחמאה. סמנו את התאריך בקלנדר שלכם). אני מתכוונת לתת לך תשובה הגיונית, תום, אבל אני לא מוכנה לשמוע אחר כך תלונות כי זה לא היה מצחיק. מה לעשות, החיים לא מצחיקים. במיוחד התחום שבינו לבינה. נתחיל בזה שאתה צודק פעמיים: רוב הנשים אכן חובבות יחס מבזה, ונכון שזה קשור לאשליית כוח ושליטה. אבל בל נשכח עוד עובדה חשובה, והיא שגברים נוהגים באותה צורה בדיוק. גם הם, בדיוק כמונו, מאבדים עניין כשנחמדים אליהם ומכבדים אותם, ונצמדים כעלוקות לנשים שדורכות עליהם, לא רוצות אותם, וגורמות להם להרגיש לא שווים. תאמין לי, הייתי בשני הצדדים. נסיק מזה שאשליית כוח ושליטה היא לא נחלתן הבלעדית של נשים, אלא שהמין האנושי סובל מכמה בעיות נפשיות קשות, שזאת הקלה מביניהן. עוד דבר, לא פחות חשוב: ההתנהגות שלך לנשים, העצמי הרומנטי שלך שאתה מתאר כ"חרא", לא הופיע כי "ככה הן מעדיפות". אולי אתה לא זוכר את הרגע המסוים שבו זה קרה, אבל אני בטוחה במיליון אחוז שאם תחשוב טוב, תיזכר שהטריגר הראשון לשינוי מילד חמוד ומאוהב לחרא־לעתיד היה דווקא דחייה שחווית - מילדה אחת שלא בהכרח היתה לה בעיית ערך עצמי, אלא פשוט לא רצתה. גם זה קורה. לא בכל פעם שמישהו דוחה אותנו זה בגלל שהוא "מפחד", "לא מסוגל" או "עם בעיה של ערך עצמי". לפעמים הוא פשוט לא מעוניין, ואנחנו לוקחים את זה עקום. והנה אנחנו מגיעים לעוד בעיה של המין האנושי: אנחנו לא טובים בהכלה של רגשות שליליים, ודחייה זה אחד הגרועים שלנו. בדחייה הראשונה, אחרי שעברת את שלב השוק, האבל ושברון הלב, התחלת להיות חשדן כלפי בחורות, ומהפחד להידחות שוב - לא להבין את הסימנים ולהיתפס בעיניהן ובעיני עצמך כאידיוט - התחלת מיוזמתך להיות לא נחמד לבחורות. וככה החל כדור השלג הזה להתגלגל במורד ברירת המחדל. ההתנהגות הזהירה שלך נתפסה אצלן כאדישות, גרמה להן להרגיש דחויות ולהיסגר, והבחור הבא אחריך קיבל את הריקושט וגרם להן לרצות אותו יותר (הערך העצמי שלהן כבר פגוע בשלב הזה). אבל מה אכפת לו? הוא לא נפגע; רוצים אותו. בקיצור, גילית נוסחה מנצחת. אבל מה, הניצחון הזה הוא אשליה. אתה אמנם לא נפגע, אבל גם אין לך את מי לאהוב. ככל הנוסחאות והשיטות המנצחות, גם השיטה הזאת חזרה אליך לפנים. וזה השלב שאתה מדבר עליו. כלומר זאת לא רק החולשה שלה, אלא גם החולשה שלך. לא רק הן מקולקלות, כולנו מקולקלים. כי תאמין לי, יש מה להעריך בנשים, אבל רק בנשים שיצאו מהמעגל הזה שאתה נמצא בו, ואת אלה בדרך כלל גברים כמוך לא רוצים כי הן לא מספיק מסתוריות. אז לפני שאתה בא בטענות נוספות, שפוט את עצמך בדיוק באותם קריטריונים שבאמצעותם אתה שופט את הבנות, כי אתה לא יותר טוב מהן. ולשאלתך, לא הייתי מציעה לך לחכות עד שתבוא מישהי שתגרום לך לכבד נשים, אלא להפך. כנס את ביציך והתכונן לקבל דחיות עקב כך שאתה נותן להן כבוד. ככה תתחיל להיות מסוגל להכיל את התחושה הזאת, לא לפחד ממנה ולא להקיש ממנה על עצמך, הסיכוי לפגוש מישהי שמסוגלת לקבל אהבה והערכה יגבר - וגם, על הדרך, אולי תתבגר." http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3797650,00.html בניסיון (בלתי צליח כנראה) להסיר מסדר היום את הנוקדנות הטכנית, אעיר כי: התהיה איכה ואימתי הפכה קארין ארד לאושיה אקזיסטנציאליסטית - כבודה במקומה. המבקשים להעיר שהפוסט הזה שייך למקום אחר, מוזמנים לקרוא שוב את הטקסט ולשקול את עמדתם. כך או אחרת, זו דעתי ואני תומכת בה. |
|
|
| צלילה |
לפני 14 שנים •
3 בפבר׳ 2010
אהבתי מאוד.
טקסט ראוי ומעניין . נראה לכאורה כי כולנו הקשנו את ליבנו בעקבות אדם זה או אחר כשלמעשה אין ספק כי האדם שנענש דה- פאקטו , הוא אנחנו. הנוהג האנושי נוטה לזלזל במה שהוא משיג בנקל ולהעריך את ההשגים שהוא עובד קשה עבורם . בדרך, שכחנו שהעבודה הקשה היא אינה המטרה כשלעצמה וטוב צרוף יכול להתגלות גם ללא מפח נפש. את המבחן הזה לאחרונה למדתי משניים מהטובים בחבריי. ויחד עם זאת, אמשיך לגלות חשדנות כלפי טוב מוגזם רוך מוגזם ואהבה מופרזת . לצערי, המציאות מוכיחה שאלה הנוקטים בהם סובלים מחוסר כנות . וכפי הנהוג אכפור בעיקר, אסבול קשות מגלוריפקציה עצמית מטובלת בקורטוב טענות לייחודיות בשילוב תודעה כוזבת ( ולא ע"פ מרקס בפשט) ואומר: אני שונה. |
|
|
Morticia
|
לפני 14 שנים •
3 בפבר׳ 2010
לל'ג כתב/ה: ויחד עם זאת, אמשיך לגלות חשדנות כלפי טוב מוגזם רוך מוגזם ואהבה מופרזת . לצערי, המציאות מוכיחה שאלה הנוקטים בהם סובלים מחוסר כנות . חבל שאחרי כל מה שאמרת זה מה שאת באמת חושבת אני די משוכנעת שהמציאות הוכיחה לא מעט פעמים גם אחרת ובכלל, מה זו אהבה מופרזת? אפשר להבין שאנשים אוהבים את מי שעושה להם רע ואפשר אולי גם להבין שיש לנו נטייה לעשות רע למי שאוהב אותנו? והדרך לאושר איכשהו תמיד הרבה יותר קצרה... |
|
|
פסיכו לוג(שולט)
|
לפני 14 שנים •
3 בפבר׳ 2010
אייי קארין אהובתי...
הפעם דווקא לא התרשמתי מהתשובה שלה. מה שכן מצא חן בעיני היתה דווקא שאלת הבחור. לפעמים מפתיע להיזכר שיש כאלו שקצת אכפת להם מעבר לתשוקה של האקט עצמו. נותן עוד תקווה. (מעודד גם שיש כאן בחורה שקוראת בלייזר. גם זה נותן תקווה) |
|
|
| underfoot |
לפני 14 שנים •
3 בפבר׳ 2010
י שקורא בבלייזר לא נותן שום תקווה למין האנושי.
|
|
|
JabberwockY(שולט)
|
לפני 14 שנים •
3 בפבר׳ 2010
underfoot כתב/ה: י שקורא בבלייזר לא נותן שום תקווה למין האנושי.
זה בסדר, למין האנושי אין שום תקווה גם ככה. |
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 14 שנים •
3 בפבר׳ 2010
אנדר סיכם במדויק את מה שאני מרגיש. גם לגבי בלייזר וספציפית גם לגבי קארין ארד.
|
|
|
|
פסיכו לוג(שולט)
|
לפני 14 שנים •
3 בפבר׳ 2010
underfoot כתב/ה: י שקורא בבלייזר לא נותן שום תקווה למין האנושי.
תקרא לזה נחמת טיפשים. אבל מעודד אותי שגם נשים יכולות לרדת לרמה שלנו. |
|
|
|
Minerva(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
3 בפבר׳ 2010
underfoot כתב/ה: י שקורא בבלייזר לא נותן שום תקווה למין האנושי.
ברור. בדיוק לשם כך המציאו את מי שמהגג בפורום של הכלוב. |
|
|
| underfoot |
לפני 14 שנים •
3 בפבר׳ 2010
הכלוב הרבה יותר ברמה, גם בשעותיו הקשות.
אין שום דבר באמת נוראי בבלייזר, זה משהו בין 'לאשה' וטופ-גיר. אני יכול לראות את הקסם לקהל היעד. |
|
|