מה בא קודם

underfoot • 3 בפבר׳ 2010

הו, העובדה שדבר מה כלשהו היט-דה-ספוט של דבר מה אחר עדיין לא אומרת שהייתי יוצר קשר עם הבחורה הזאת. הדבר האחרון שחסר לי בחיים כרגע זה מישהי שאינה רוצה להתאהב ושמעוניינת לנצל, זה וללמוד על החיים ממישהי שמתעקשת לשחק אותה שוטרת-צבאית.

כל מי שכותב פה רוצה קודם כל להיות מובן, כי באף מקום אחר כמעט לא מבינים אותו (מהזווית המיוחדת של הפנטזיה המינית). בגלל זה אין לי סבלנות למרטירים של מוסר ופמניזם - כל זה שווה לזבל כאשר אתה מנסה לחקור תופעה מסוימת.

אני לא צריך להתנצל על הנטיות המיניות שלי, בטח שלא כאן, אני רק צריך להסביר אותן ולנסות לפרק אותן לחתיכות אולי בשביל להבין מה בדיוק קורה שם. ברור שהפנטזיות הפרועות ביותר שלי אינן קשורות במילימטר למה-רוצות-נשים, או לפוליטיקלי-קורקטנס, או לש"סק, הן פשוט מתרחשות - קצת כמו סופת טורנדו - ואני רוצה להבין אותן ואת מקומן בחיי. הן פרועות ומופרעות לחלוטין ואני הוא הפילטר שממתן אותן ועושה החלטות לכאן או לכאן. אני לא יכול לבחור את התגובה המיידית שלי כאשר אני רואה את הפרופיל המגרה עם המילים והמראות שלוחצים על הכפתור, זה הטבע של המפלצת. אני יכול לבחור מה אני עושה עם זה ולהחליט שיש גם שיקולים אחרים בחיים שאינם קשורים לפנטזיות שלי ואף מנוגדים וכן הלאה, וזה כבר הטבע שלי, הבן ואיך שהוא בוחר להתמודד עם המפלצת הזאת.

כשמתארים סופת טורנדו לא אכפת לנו האם היא בלעה לתוכה אנשים, רמסה בתים, ריסקה מכוניות, פגעה בבתי-חולים ורצחה זקנים. אין שום משמעות למוסר כאשר אתה מתאר תופעת טבע. וכך גם אצל הפנטזיות הפרועות - הן שם, בהחלט שם, והן כמו תופעת טבע: פראיות, אלימות ולא מהססות להיות גזעניות, מגעילות, רעות ומסריחות וגם מגעילות ומזיקות לבריאות. ההתמודדות של האדם עם הפנטזיות האלו היא שדה הפעולה האנושי שבו הוא משלב בין צרכים והתחשבות, מוסר ומציאות, אינטימיות וחברות, אבל אסור אף פעם לשכוח שיש בתוכנו (חלקנו, כן, לא כולם) יצר פרוע מבעבע וגועש שלא נתון לשום מרות כלשהי ושזה בסדר שהוא שם ולא צריך להרגיש שאנחנו טועים בגלל מה שמכנן בתוכנו. מותר לפנטז ולחלום על הכל, פשוט הכל, כל מה שעולה בראש הוא בסדר לחשוב עליו, לגלגל אותו, לטוות סיפורים מסביבו ולאונן עליו.

כולם חפים מפשע, חוץ מהאינקוויזיטורים שמחפשים להעניש אנשים על מה שהם חושבים.

Morticia • 3 בפבר׳ 2010

אתה בעיקר רוצה להשמיע ולשמוע רק את עצמך

וזה מעייף...

המלט • 3 בפבר׳ 2010

גם הפנטזיות שלי עסוקות קודם כל בי, ולא במה נשים רוצות, או אפילו במה אשה מסויימת רוצה.
במובן זה הן שפחות נאמנות שלי: אני קובע מתי הן באות, באיזה מינון ולכמה זמן. והן באות
ומפייסות אותי. על כן הן *שלי*, ולא של אף אחד אחר. עם זאת, מידת תלותי בהן אינה פחותה
ממידת שיעבודו של כל אדון אחר לשפחותיו: טול אותן ממנו והריהו אבוד, לפחות זמנית.

רפאל • 3 בפבר׳ 2010

אנדר אינו מעייף. הוא אחד הכותבים שבגללם הפורומים ראויים לקריאה. והוא, יחד עם עוד כמה כותבים, מפרנסים קהילה שלמה שהתחביב הנפוץ ביותר בין חבריה הוא שיפוט והערכה של עולמם הנפשי של אחרים. מורטישה, אותי היה מעניין יותר לקרוא על העולם הפנימי שלך, ופחות על הביקורת שיש לך על עולמם הפנימי של נשלטים כאלו או אחרים.



ובקשר לפוסט שפתח את השרשור. אני חושב שהשאלה "מה קודם למה" היא רטורית. כלומר, אינה שאלה שמנסים להבין באמצעותה אלא שאלה שמביעים באמצעותה. החוויה המזוכיסטית (ובעצם לא רק היא) קשורה בסתירה: "אני רוצה את מה שאיני רוצה". ואחת הדרכים לקיים את הסתירה הזו, ולתחזק את המזוכיזם, היא לשאול באופן נצחי "אז אני בעצם רוצה את זה או לא רוצה את זה? אני יזמתי את זה או שכפו את זה עלי? עינגו אותי או שהשפילו אותי?"

Eta Carinae • 3 בפבר׳ 2010

בהמשך לדברים שנאמרו מעלי, אשמח באמת ללמוד קצת יותר ממך ופחות לשמוע ביקורת על הפנטזיות של אחרים.

ובכלל, מדוע כל נשלט שיש לו פנטזיה מיד מואשם ב"שליטה מלמטה" או משהו בסגנון הזה...
הרי בפנטזיה שלי אני תמיד שולט על העניינים- ולכן המסקנה מדבריכן היא שנשלט "אמיתי" הוא בהכרח אדם שאינו מפנטז.

Morticia • 3 בפבר׳ 2010

רפאל, למיטב זכרוני, על אף שזה היה כבר די מזמן, בפעם האחרונה ששאלתי אותך אם יצא לך אי פעם לקרוא בבלוג שלי טענת שלא מעניין לך לקרוא בלוגים
ותאמין לי ששם הדבר האחרון שמעניין אותי זה הדברים שנכתבים כאן
אז אם פתאום עולמי הפנימי נהיה לך מעניין, אתה מוזמן

וכאן לא תמצא את מרבית עולמותיהן הפנימיים של מרבית הנשים הכותבות באתר מהסיבה שכאן התחושה לא מתיישבת עם ההזמנה שנתתי לך עכשיו

וצייתניות גדולות לא ימצאו דווקא כאן

לא ידעתי שהבעת דעתי הפרטית נחשבת לביקורת
לא ידעתי שכל מה שמישהו כותב כאן דורש מילת אמן מצדי ומצד כל הנשים

שים לב לתגובות שלי, לצד תגובות של אנשים אחרים ואל מול ההפרכות המוגזמות שאנשים מנפחים אותן אליהם, לצד ירידה לרמות אישיות מלוכלכות שהאמן לי שאני נמנעת להביא לך עדויות להמנעות שלי לרדת לאותן הרמות

כן, לדעתי ליקוק חור התחת זה לא משפיל כי אם מענג וכן, אני מרגישה חופשייה לומר את זה
זו דעתי - כך אני רואה את זה - כך נדרש גבר לראות ת זה בבואו אל מקדשי

איפה לדעתך המקום בו נשים יכולות לחשוף את פנטזיות הדומינציה שלהן?
במקום בו רוב הגברים מתייחסים אליהן כמו אל זבל וטוענים שאנו כלל לא קיימות?

Eta Carinae איני מכירה אותך ולא ממש יודעת מנין אתה מסיק את המסקנות שהסקת אבל אתה בהחלט נוגע בסוגייה שחוזרת על עצמה כאן הרבה והיא דווקא המהירות בה אנשים מזנקים לפרשנויות של האחר ולא מתעכבים לרגע על ניסיון להבין את כוונתו.

לא כל נשלט שיש לו פנטזיה מואשם בשליטה מלמטה

מה שלא מונע את האפשרות ששליטה אכן פעמים רבות מגיעה מלמטה ושישנן פנטזיות שלא נעימות לנשים לקריאה ולא מבטאות אופי דומיננטי נשי בשום צורה
(אז מה אם היא מרביצה?)

האם אנחנו כאן על תקן קישוט ומימוש פנטזיות או שמא דעתנו באמת מעניינת כאן מישהו?
האם ללקק לכולם כאן את חור הישבן, מעשה כה משפיל בעיניכם, רק כי יש לכם פנטזיה?

הכרתי דרך עולם השליטה, וגם שלא ישירות דרכו אלא פשוט דרך העולם על אף שנדמה שנשים מגיעות לכאן כי בחוץ אף אחד לא רוצה אותן, סאבים מדהימים שעניין גם עניין אותם מי אני ומה אני רוצה
שחלק מהפנטזיה שלהם היה להתמסר למה שאני רוצה
לשחרר, להרפות, לתת, להתמסר
לא רק רצו - יכלו!
ושהעיסוק הבדס"מי שלהם לא התחיל ונגמר בפנטזיות
בטח ובטח שלא בכאלו שמבזות נשים במהותן ו/או קובעות את כל מערך יחסי השליטה
בוודאי שהם לא קיימו לצד אותן פנטזיות מציאות בה הם מתייחסים לנשים בצורה משפילה, מזלזלת ומבזה
כשהדבר האחרון שמעניין להם זה מה באמת אישה חושבת או מה באמת אישה רוצה

אין אדם בלי פנטזיות
ואין אדם בלי דעה

היד האוחזת את השוט זו האשליה הגדולה ביותר בנושאי דומינציה בעולם השליטה

כולכם יודעים תמיד לומר כמה נדירות "מלכות אמיתיות" וזה לרוב הרבה בולשיט
נשלט אמיתי הוא אדם שבאמת מתמסר לצרכי האחר
או לפחות מגלה בהם עניין
קצת פה ושם משתדל...

והרי גדולתה של מלכה לא תהיה לעולם בהנפת שוטה כי אם בסבלנותה
התתקן אותי על שאני טועה?
ועם זאת, כמה קקה על אותה אישה לאכול להערכתך?
ואיך זה משרת את פנטזיית הנשלט הזו שלך?

ההערה של היילני
שימו לב - היילני
(וזכותה ובמקומו מונח כבודה)
לאנדר
מבחינתי במקומה ולא בגלל שכל מי שמפנטז הוא שולט מלמטה אלא כי השליטה הגברית כאן בפורום המיועד לשליטה נשית היא אולי בשם המזוכיזם אבל ממש לא בשם האישה

שלא נדבר על כך שהיא אלימה

ותפסיקו לדבר אתי על פמיניזם כי אני אצליף לכולכם בישבן

פמיניזם זה לא איזו קללה לכל אישה שלא נעים לה כשגברים עומדים מולה עם סדין לבן על הפנים ומנסים ללבן את גופה בברזל חם


ואם נשים דומיננטיות בעלות דעה עצמאית ודרך משלהן שאינה צייתנית במהותה, כי אם בטוחה ומובילה, תהיה דרכה באשר דרכה, לא עושות לכם את זה אז בכלל לא אכפת לי מה הפנטזיות שלכם, בדיוק כשם שלכם כלל לא אכפת מה הפנטזיות שלי
אבל מקומכם כנראה לא כאן

ואני בגדולתי בכלל לא ביקשתי לסלק אף אחד כי אם לפתוח ערוץ נוסף לאלו המתעניינים בשליטה המנוהלת בפועל על ידי אישה ובהתאם לגחמתה, תשוקתה ורצונה

לילה טוב

underfoot • 4 בפבר׳ 2010

רפאל תודה על הסופרלטיב, וההתיחסות העניינית לטיבו של עניין

כתבת -

אני חושב שהשאלה "מה קודם למה" היא רטורית. כלומר, אינה שאלה שמנסים להבין באמצעותה אלא שאלה שמביעים באמצעותה. החוויה המזוכיסטית (ובעצם לא רק היא) קשורה בסתירה: "אני רוצה את מה שאיני רוצה". ואחת הדרכים לקיים את הסתירה הזו, ולתחזק את המזוכיזם, היא לשאול באופן נצחי "אז אני בעצם רוצה את זה או לא רוצה את זה? אני יזמתי את זה או שכפו את זה עלי? עינגו אותי או שהשפילו אותי?"



אני מסכים איתך שהשאלה עצמה אינה באמת מחפשת תשובה, שכן אין תשובות בעולם שכולו זיג-זגים ומראות והפוך-על-הפוך, אלא מחפשת להצביע על איזשהו קשר-גורדי בין השאיפה האנושית הבסיסית להשיג את מבוקשנו ולהגיע לסיפוק, לבין הצורך להקטין את עצמנו עד לכדי נקודה קטנה ולחוש את אין-האונים המתקתק הזה.
כמו הילד-הזה-הוא-אני שאביו ישן על הכורסא והוא בא ונעמד מתחת לידו של אביו ומזיז את ראשו כך שראשו בעצם מלוטף, ואת הליטוף הוא מבקש.

למה המזוכיזם צריך להיות מתוחזק על ידי סימני שאלה? האם כל תופעת טבע שמהותה מתח מסוגלת לשרוד רק באוויר הדליל של חוסר הוודאות?

רפאל • 5 בפבר׳ 2010

המילה "מתח" אינה מביעה מתח. כך גם משפטים פשוטים עם נושא ונשוא. בשביל להביע מתח לרוב צריך להשתמש במבנה לשוני מורכב. למשל, משהו שיש בו "או" או "אבל".

"נכון שיש כאן מכות, אבל זו לא בדיוק אלימות."
"האם אני רוצה לציית למישהי, או שאני רוצה שמישהי תציית לפנטזיה שלי?"

אני לא יודע אם מזוכיזם צריך להיות מתוחזק באמצעות סימני שאלה בהכרח. אני חושב שכל ניסיון לדבר על מזוכיזם הוא בעיקרון חסר נחת. אם מדברים על המזוכיזם בצורה מנוכרת (אולי כמו שאני עושה עכשיו) אז אולי אפשר להפיק משהו "מלומד" שיהיה ברור ורגוע. אבל המוזוכיסט, כשהוא מדבר מהבטן, יסתער על כל אמירה מסוג כזה ויוסיף לה איזה "או" או "אבל". כלומר, הוא יכניס בה חוסר נחת כדי שהיא תרגיש נכון.

ממש גרוע​(אחר) • 5 בפבר׳ 2010

מי שמראה חוסר עניין בגברים לא מושכת אותי כהוא זה.

פעם אולי הייתי מוצא כמוך משיכה בדבר כזה, היום - הפוך, פרופיל כזה מבריח אותי.

underfoot • 6 בפבר׳ 2010

אני מבין מה שאתה אומר רפאל אבל לא מסכים. במילה מתח נמצא כל מה שצריך להמצא - היינו מטען המשמעות שלה - השפה היא בסך הכל כלי, מכשיר לביטוי, להעברת מסר. אין ספק שאפשר משפטים מורכבים, אבל בשביל מה? אני מעדיף קודים של מורס, קרירים ומדויקים. כשאני כותב סיפור אז אני משתמש במשפטים מורכבים אבל בנסיון להסביר, לציבור וגם לעצמי, עניינים סבוכים אני מוצא שהנסיון לפשט דבר מה הוא המוצלח יותר. את הרגש אני חווה במורכבות אבל על הרגש אני דן בקצרנות עניינית.

משפטים כמו: אני אוהב כשהיא דורכת לי על הראש, אבל זה גם נורא כואב לי בלב שככה מתייחסים אלי - הם משפטים מדויקים שמעבירים את המתח והדרמה אפילו, אבל הם לא עוזרים לי בכלל לפשט את העניין לכדי דבר מה מובן. דרושה לקוניות בשביל אנליזה. משפטים דו-משמעיים הם סוג של אויב הבהירות.

אבל אין כמוני שמח על הביקורת שלך, זה גם מעניין ומעורר מחשבה וייתכן ואתה צודק ועלי לשים לב לסגנון הכתיבה, וגם מעיד שמישהו פה אכן קורא את מה שכותבים. הידד!