| קייסי |
לפני 14 שנים •
5 בפבר׳ 2010
אשה שולטת ממש לא מתחרה בפטיש. אני, למשל, פטישיסטית לא קטנה בעצמי. אני פועלת בדיוק באותו שדה אסתטי. אני יכולה להתגרות מהמראה של פלג הגוף התחתון שלי בגרביוני לייקרה שחורים שקופים ומבריקים, למשל. או להנות מקשירת איבריו של הנשלט שלי בגרביונים שלבשתי רגע קודם. מובן שאלו רק דוגמאות קטנות. שלל דברים יכולים לעורר אותי מבחינה מינית. לפעמים אני חושבת שזה מגיע מאותו מקום שהפך אותי לדומיננטית. עודף טסטוסטרון כנראה. אני אוהבת לצוד, לכבוש ולנכס ואני מעוררת מינית מאובייקטים, גם אנושיים.
ואני אוהבת שהכל קורה מבחירה. אני מתחרמנת מהרעיון שהכיבוש שלי יסודי כל כך, שאם מתחשק לי לקשור, הקשירה מתבצעת ממניעים אסטתיים בלבד. אני לא קושרת כדי לכבול. הכבילה היא כולה במוחו של הנשלט. בחירה מודעת, לעיתים אומללה, להיות כפוף לתאוותיי. אין כאן תחרות עם אף אחד ושום דבר. אם האג'נדות מצטלבות, לרווחת כל הצדדים, כל האינטרסים מסופקים. לרגע לא חשבתי שצד אחד יוצא כאן פראייר. אם אין התאמה - יהיו אחרים שיספקו את הסחורה 
|
|
|
| underfoot |
לפני 14 שנים •
5 בפבר׳ 2010
גישה של: בלי חוכמות, מאפיין רמות טוסטסטורון גבוהות....
אני מוכן למכור לך את צ'ראנוחה ללילה אחד של שימוש, לא תתאכזבי, הוא נשמע לי מספיק חרמן בשביל להיות צייתן. |
|
|
| קייסי |
לפני 14 שנים •
5 בפבר׳ 2010
עם כל הכבוד לחרמנות שלו, ואין כבוד, היא מעניינת את התחת (ולא תרתי משמע). מה שמעניין אותי זו רק התשוקה שלי. הסיבות לציות שלו פחות רלוונטיות, כל עוד הוא משכיל לציית.
והציות שלו, עם כל הכבוד, הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק. כדי שיתחשק לי להכניע מישהו, הוא צריך להיות שווה הכנעה, מכל בחינה שעושה לי את זה. אגב, כשאני מדברת על "שלו", מדובר ב"הוא" גנרי. לא בצ'רנוחה. איך הגענו לצ'רנוחה בכלל? הבנאדם מעולם לא ציית, אני משוכנעת. רק פינטז ואונן נמרצות. |
|
|
האמפרי
|
לפני 14 שנים •
5 בפבר׳ 2010
underfoot כתב/ה: אצל המאונן הרציני אין טישו, יש מגבת ייעודית שנמצאת במגירה...כך שככלות הכל זוהי כתיבה למגירה.
מגבת יעודית במגירה היא שוות ערך לממחטת הבד איתה היו מקנחים את האף, אחר כך מקפלים ובבוא היום גם מכבסים וחוזר חלילה. הקץ לג'יפה ! |
|
|
| underfoot |
לפני 14 שנים •
5 בפבר׳ 2010
אני קורא למגבת שלי על שם הרומן הידוע של ארתור מילר All my sons
|
|
|
| קייסי |
לפני 14 שנים •
5 בפבר׳ 2010
אם נאחד את המגבת שלך והמקלדת של צ'רנוחה נקבל פעוטון שלם.
(וכולם בטח יהיו בו ילדי כאפות!) |
|
|
| underfoot |
לפני 14 שנים •
5 בפבר׳ 2010
את יודעת, לא הכל בחיים זה עלות-תועלת ואיך אפשר לנצל מצבים והזדמנויות ביתר קלות, אבל איש איש ותפקידו-דו.
אני אישית ממליץ על צ'ראנוחה, יש לו קלאס. |
|
|
| קייסי |
לפני 14 שנים •
5 בפבר׳ 2010
עוד קלאס כזה ואבדנו
ומה הקטע שלך עם צ'רנוחה שאתה מסרסר בו כך? בקצב הזה תסגור לו דילים עם ועדי עובדים |
|
|
רפאל
|
לפני 14 שנים •
5 בפבר׳ 2010
צ'ארנוחה כתב/ה: אנדר, שאלה טובה לגבי אנשים שאוהבים פנטזיות והיכן הם נמצאים בדיוק בזמן הזיון. אישית תמיד נראה לי בזבוז לאונן/להזדיין בלי להפעיל את הראש, הבנתי שיש אנשים שעושים את זה, מתרכזים בגופניות נטו, יש כאלה שמתגאים בזה, בעיני זה מחמיץ את כל העיקר ובפעמים הנדירות שזה קורה לי אני מרגיש החמצה. אבל יכול להיות שאנחנו דווקא אלה שמחמיצים את העיקר עם כל האובר מחשבה שלנו, מי יודע.
זו באמת שאלה טובה. אורגזמה היא עניין גופני בעיקר. ולכן ההתרכזות בגוף מפיקה, על פי רוב, אורגזמה חזקה יותר. אבל יש טעם בדברים של צ'ארנוחה (ובאופן חלקי אני גם מזדהה עם דבריו). ההתרכזות בגופניות מרגישה לפעמים כהחמצה, ויש רוצן לפנטז במהלך הפעולה הגופנית, לבד או בשותפות (כמפטפטים עם אחר או ממחיזים איתו משהו). אחרי הכל, לרוב הדבר שדוחף אותנו למין אינו גופני, אלא נפשי. ולכן הדבר שאותו צריך לספק הוא נפשי (או אולי, משהו נפשי שלוקח טרמפ על הגופני). |
|
|
|
רפאל
|
לפני 14 שנים •
5 בפבר׳ 2010
קייסי כתב/ה: עם כל הכבוד הראוי לחלומות שלכם, הם רלוונטים רק כשאג'נדות שלנו מצטלבות, אם הן מצטלבות. אם אתם חולמים להיות במקום שמתחשק לי שתהיו - בי מיי פאקינג גסט. אם לא - החלומות שלכם מעניינים אותי כקליפת השום (או כחומר קריאה משעשע).
זה לא אמין. זה לא אמין באותו מובן שזה לא אמין שסוליפסיט יכריז בפני אחרים שהוא סוליפסיסט. יש משהו בהשקפה סוליפסיסטית שעומד בסתירה לרצון לתת דין וחשבון לאחרים, ולהסביר להם מהיא השקפת עולמך. ובאותו מובן יש משהו מאוד לא אמין בכך ששולטת תכריז בפני נשלטים שהרצונות שלהם אינם רלוונטים מבחינתה. קשה לי בעקרון להבין הכרזה כזאת כמשהו כן, ולא כמשהו שיווקי או מתגרה. אנשים יכולים להיות אגואיסטים מאוד, ועסוקים מאוד בעולם הפנטזיות שלהם. כשאתה מאונן, אז כל השחקנים שבפנטזיה שלך מוחפצים בהגדרה. אבל כשנוצר מפגש אמיתי בין שני אנשים, זה נדיר מאוד שהרצונות של האחד לא יעניינו את האחר. אם זה היה נכון, היינו מסתפקים בפנטיזה ולעולם לא חורגים מתחומה. אנחנו זקוקים לאישור מאחר. אנחנו מגדירים את עצמנו ביחס לאחר. ובוודאי שזה נכון ביחס לשולטות, שבעצם זקוקות לעבד כדי להשיג ביטחון ביחס למקום שלהן כשולטות. אני חושב שבאמת הזאת באה לידי ביטוי בדברים שקייסי כתבה בהמשך "הכבילה היא כולה במוחו של הנשלט. בחירה מודעת, לעיתים אומללה, להיות כפוף לתאוותיי". והאמת הזאת גם מסבירה למה שולטות מתרגזות כל כך כשהן קוראות על עבד שעסוק בפנטזיות שלו ולא בהן. |
|
|