חיילת מג"ב - הגיגים על פנטזיה

underfoot • 9 בפבר׳ 2010

כל מזוכיסט הוא גם סאדיסט, שכן הוא טווה בראשו תסריט של השפלה קשה וסאדיזם. גם בפנטזיות הכי פאמדום שיש, בה העבד זוחל על גחונו על המדרכה והוא חוטף הצלפות קשות, בעיטות לביצים ודריכות על אצבעות הידיים שלו, גם שם יש לצד המלכה והעבד שמשחקים איזה מן טיפוס כזה שעומד בקצה הסמטה החשוכה ומביט על כל הסשן הזה ומתחרמן מהאלימות.

הנטיה להיות סוויץ' או דווקא להעדיף צד אחד באופן מוחלט היא יותר סוג של נטיה אסתטית מאשר עניין מהותי, הסוויצ'ים פשוט חוגגים את האלימות משני צידי המטבע שלה, והסאבים חיים את כל חייהם בלי בכלל לדעת עד כמה סאדיסטים הם משום שהם אסתטית לא מתחברים לצד השולט.

השולט הוא אגרסיבי מטבעו והנשלט הוא פאסיב-אגרסיב, אם להשתמש בקצת פסיכולוגיה בגרוש (שלפעמים היא טובה ונכונה ממש כמו תרופת סבתא)

ההבדלים בין פאמדום למיילדום הם בעיקר בסגנון, פה מנשקים רגליים ושם בולעים, פה דורכים עליך ויושבים עליך ושם חודרים מכל חור אפשרי. זה הכל משרת אותה מטרה, תחושת הפורענות והגיצים בבטן אצל הסדיסט והמזוכיסט, שני הפכים שמשחקים אותו משחק.

הדורבנים​(נשלט) • 9 בפבר׳ 2010

כמובן, שאין קשר בין מיילדום לפאמדום.

גם אין קשר בין מאוויוה וייצריה של השולטת ואלו של לנשלט, וגם לאלו לסוויץ'. עוד סביר גם להניח שהקשר בין בדס"ם לאלימות, גם אם קיים, הוא לא עיקר הסיפור בבדס"ם, שכל כולו התמסרות וכניעה מצד אחד, ושליטה והכלה מן הצד השני.

להגיד שהכל מיש מש, זה כמו להגיד שכדורגל וקרב סכינים בין כנופיות במועדונים זה אותו הדבר, או להגיד שציור של ואן גוך ואקט ההתאבדות שלו זה אותו הדבר. כן, הייצרים הם דומים. האם היצרים הם אלה שנותנים משמעות מוחלטת לדברים?

מי שרוצה לראות כך את פני הדברים, יבושם לו.

underfoot • 9 בפבר׳ 2010

להצביע על קשר מסוים שעובר כחוט השני בין כמה מחלקות בחיים זה לא אומר שאני מציע לעשות מיש מש.

האם יצר הפורענות מעניק משמעות מוחלטת לפאמדום? לא. אבל הוא מעניק לה משמעות גדולה. לא ברור לי מאיפה את מתעקש להציג את עצמך כסוג של העץ-הנדיב, מעין אדם כזה שהכניעה שלו היא בעצם התמסרות ולא תוצר של חשק מיני, הרי ברור שאתה מפיק מכך עונג עילאי אז למה ההכחשה? הנואשות הזאת לראות את עצמך כאידיאליסט, מרטיר שדבק בערכים האמיתיים של האצילות ולא נכנע לבהמיות כמו כל אותם מאוננים עם פנטזיות היא התעקשות לא ברורה.

למה אתה חושב שאתה כל כך יותר טוב צודק ונכון? מה הופך אותך לכזה פאמדומיסט צודק?

Morticia • 9 בפבר׳ 2010

סאדו מזוכיזם הוא חלק מעולם השליטה ולא כל עסקני השליטה מחוייבים אליו
או נמשכים לפן הספציפי הזה
או נמשכים אליו בצורות כאלו ולא אחרות
זה לא עושה אותם פחות בקטע או פחות לגיטימיים

נכון, לפעמים הסבת הנאה לאחר והתמסרות מענגת גם את הצד המתמסר והמענג
זה רע?
בעיניי זה נפלא ורק מגביר את העונג ההדדי כפליים!

פאמדומיסט?
לא מבינה מה זה אומר

מעריץ ומתמסר לנשים דומיננטיות? זה אני יכולה להבין

אז מה?
כל מי שרואה את העולם הגדול מחוץ לנקודת המבט של הנרקיס הוא בגדר מרטיר?

אם זו לא אני, זה פוג, אם זה לא פוג, זה שרגא

אם אין מי לך ידך לך

(וזה הרבה יותר ממה שתכננתי להגיב בפוסט הזה כיוון שאני לא רואה מקום להפריד בין דעותיי הפוליטיות וההומניות לבין פנטזיות מיניות והמעשים המתוארים, בין אם פברוק חוצה גבולות או מקרה אמיתי שראוי שיטופל על ידי הרשויות, בעיני פשוט מתועבים and personaly I find absolutely nothing cool about it)

Morticia • 10 בפבר׳ 2010

אגב צ'ארנוחה, כשקראתי את דבריך נזכרתי באיזה בחור חביב ששימש לי כמשרת לפני מספר שנים
היה מנקה עבורי, עושה סידורים, כאלו מין
זה לא היה על רקע מיני או רומנטי, לפחות לא מבחינתי, ולכן גם לא שרד לאורך השנים

אחת ההשתוקקויות הגדולות שלו היו תמיד ללקק לי את המגפיים כהבעת תודה להתמסרותו לצרכיי
מאחר והוא היה כל כך טוב, יעיל ומועיל, לא ראיתי לנכון למנוע ממנו את החוויה
על אף שיש משהו בכך שקשה להסב הנאה מינית ישירה מליקוק המגפיים שלך
(אלא אם תכניס אלמנטים של כח וכאלה)

אבל אני זוכרת שהייתי תמיד מתבוננת בו בזמן שהוא היה עושה את זה והייתי נהנית מזה
זו היתה דרכי להודות לו ואכן יש משהו מענג בעינוג האחר
הוא הרוויח את זה מבחינתי פייר אנד סקוור

מה גם שפטישים זה דבר שבעיניי מאוד מסקרן

מצד שני, יתכן ריגוש מיני מתחושת הכח והשליטה שיש לך על האחר
עבורי זה משהו סקסי, לא רודני
ובכל מקרה כל זה לא רלוונטי כשהמגפיים יורדים כיוון שאם למשל בכף רגלי החשופה עסקינן,
אני מה זה נהנית וזו מה זה גם התשוקה שלי...

אחלה תום וויטס

הדורבנים​(נשלט) • 10 בפבר׳ 2010

אנדר, אני שמח שהעלית את הנקודה הזאת, שתמיד אני שמח לחדד, ונדמה לי שדעותי בנושא המרטיריות, עצים נדיבים, וכו' הם דיי ייחודיות באתר הזה:

ובכן. כל נשלט הוגן, אסור שיחשוב לרגע שהוא פועל מאצילות אידיאליזם אלטרואיזם מרטיר אציל וכו'. בשום אופן. מכאן קצרה הדרך להרגשה שבכך שאתה משרת את המלכה אתה "עושה לה טובה", ושהיא חייבת לך משהו בחזרה.

מצד שני -אני לא מסכים לטענה שלך שאנחנו בהמיים.. אנחנו - אני ואתה, בסך הכל אנשים, לפעמים נחמדים, לפעמים (כשמעצבנים אותנו) לא, עם צרכים מיניים ואחים, אוהבים ושונאים, וכו'. לא שונים במובן הזה מכל וניל מזדיין (תרתי).
כמו שאמרת - אנחנו מפיקים עונג עילאי מהשפלה, וגם משירות המלכה, הרגשה ענקית של סיפוק עצמי, שהיא מעניקה לנו. צריך כל יום להגיד לה תודה, על שנתנה לנו להגשים את עצמנו ולהרגיש ככה. זה שגם היא מפיקה מאיתנו עונג ותועלת, לא גורעת מהכרת התודה הטבעית הזו.

צ'ארנוחה - זה היה ספר אמיתי שהרמתי באקראי (לא באינטרנט) באיזו חנות לחוברות קמיקס בכיכר הקרובה לביתי. ככה שמצטער - לא יכול לעזור בקישור.

מה שעולה

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 10 בפבר׳ 2010

מחשבה ראשונה - הנה, לא הפרדת בין מציאות לפנטזיה. השתמשת בדיוק במציאות שלך: החיילות נראות בעיניך לא אנושיות. העוברים במחסום הם מסכנים ועלובים. המרחק בין שני הצדדים הללו מאד גדול. האחד עריץ, השני קורבן. קיצוניות.
כשרואים את זה ככה, כמה קל לתעל את זה לפנטזיה. עוד לפני שהתחלת לפנטז, כבר הסיטואציה הזו מנותקת, לא אנושית. היא כבר שבלונית, כבר wonderfully סטריאוטיפית.
מכאן, לעשות לזה קצת פוטושופ - לייפות את החיילות, לתקן את גזרת המדים, להוריד את הקורבן על הברכיים או על הגחון, להוסיף לו מבט תחינה נהדר, להעלים את המפקד - זה כבר משחק ילדים, תיקונים קוסמטיים בלבד.

אין מציאות ופנטזיה מנותקים. יש את הראש שלך ואיך שהוא רואה את העולם.

מחשבה שניה - אולי, בעצם, זה מה שמחרמן - להתגרות מסיטואציה שאמורה להדליק באדום את נורות המוסר. להסתכל עליה כפלקט, להשתמש בה. במקום לכעוס על העוול, לנכס את התמונה המזעזעת, להשפיט אותה לצרכים שלך.
להפוך משהו שמייצר תחושת חוסר אונים, לכלי שלך. להפוך את מקור הכח שלו. אתה שולט עכשיו בתמונה הזו, כותב את הטקסט שלה. גם דרך לעבד אותה, וגם דרך ליצור חרמנות דרך מרחק סמנטי.
שבעצם, כמו במחשבה הראשונה, הוא לא ממש מרחק. לא סמנטי, אולי רק אסתטי.

מחשבה שלישית - מממ, מדים

Brave Dwarf • 10 בפבר׳ 2010

הסתבכתי. מצד אחד העלית נושא לו איני יכול הגיב כי בדקתי את עצמי והגעתי למסקנה שאם אגיב ישירות אליו, אהיה בלתי הוגן כלפיך. מצד שני העלית טיעונים משוחררים מהפוסט עצמו שריתקו אותי, אבל אני לא יכול לשאול או לברר דבר כי מראש הצבת בקשה (ואני נוהג לכבדן) ששולטים לא יגיבו כאן. מצד שלישי, איני נוהג להטריד אנשים באדומות.

אני בזהירות:
"גם שם יש לצד המלכה והעבד שמשחקים איזה מן טיפוס כזה שעומד בקצה הסמטה החשוכה ומביט על כל הסשן הזה ומתחרמן מהאלימות"
לא קוראים לטיפוס הזה לא עבד לא עבדה לא מלך לא מלכה אלא מציצן? סטייה ידועה ומקובלת בקרב ה.. מציצנים.

אבל זה פחות משנה. אני לגבי אסתטיקה מה שקוראים אותו "תּוֹרַת הַחֵן וְהַיֹּפִי". דהיינו, לפי השקפת עולם שלך, TOP (וגם אני, כמוך, לא רואה הבדל בין "מלכה" ל "אדון" ולכן נקרא להם בנהוג בעולם - TOPים) שפוקד/ת עליה/ו להכאיב לו/ה, לא אסתטי/ת לעומתה/ו (ה- "bottom") המסרב/ת בטענה שלהכאיב למישהו אחר, פשוט לא מעמיד לה/ו את הדגדגן/זין?

"הנטיה להיות סוויץ' או דווקא להעדיף צד אחד באופן מוחלט היא יותר סוג של נטיה אסתטית מאשר עניין מהותי"

אלימלך • 10 בפבר׳ 2010

מורטישה, אם לא הבנת מה זה פאמדומיסט,
תקראי שוב את ארבעת השורות הראשונות בתגובה הראשונה שלך.

ולגבי התגובה השניה שלך, תיזהרי שרפאל לא יפרוץ בצעקות - גוועלד, גוועלד, לא אמין, לא אמין...

ולגבי הפוסט עצמו, מאחר ואנדרפוט מסתייג מתגובותי הרדודות, אחסוך אותן ממנו.

Mary Jane • 10 בפבר׳ 2010

אני מסכימה עם ההסבר הפרוידאני-משהו של אנדר, פרט לכך שהעדפת צד זה או אחר מקורה לא בבחירה אסתטית כשלעצמה, אלא במבנה האישיות, חוויות מהותיות בחיים וכיו"ב, אשר יחדיו מעצבים הכרעות אסתטיות, מוסריות ומיניות. בנוסף חושבת, כי אלימות היא אמנם גורם מכונן, אך לא נכון לעשות רדוקציה למניעים הנפשיים המושכים אדם לפעילות סאדו-מאזוכיסטית ולהעמידם רק על האגרסיביות שבנפש.

באשר לאוכ' הסובלת במחסומים, ובכלל, סובלת, ברצוני לחדד ולהבהיר דבריי לעיל: הסיטואציה, על אף היותה רווית אלמנטים של מישטור, משמעת, כפייה ואליימות, אין בה דבר מעורר בעיניי, נהפוך הוא, זו תעודת עניות וכו'. לעומת זאת, הרגישות הגדולה של הכותב, הניכרת מכתביו, יחסו לעולם והתבוננותו בסיטואציות, דווקא מאוד מעוררת סאדיזם לטעמי. זה מזכיר לי סצנה מהסרט 'סאלו או 120 ימים של סדום', בה המענים דחו בשאט עלמה מופקרת ומצחקקת והעדיפו על פניה בחיוך רחב, לא בלי רוע, אחת בוכייה ומיוסרת.