שחרית(מתחלפת)
|
לפני 20 שנים •
10 באפר׳ 2004
...והרי לכן החדשות
קרה לכם פעם שהדלקתם מצית, החזקתם אותו קרוב ליד ונהנתם מאוד??
אני מניחה שאם אתם כאן, אז כנראה שכן.. גם אני נהנתי בפעם הראשונה שלי וכן גם בשנייה ובשלישית. אבל יותר מכל אהבתי להחזיק את המצית הבוערת מתחת לכף היד שלה. בצעירותי אהבתי למצוא דרכים חדשות להעביר כאב קל באיבריי, אך עם התבגרותי מצאתי שאני יותר אוהבת להעניק את הכאב המתוק הזה לאחרות. והיא כל כך אהבה שאני מכאיבה לה. "אני יוצאת לעשן..." אמרה במבט אדיש, לקחה את הסיגריות והמצית ויצאה לרחוב. נעמדת בכניסה לבניין. עכשיו שלא תבינו לא נכון, היא הייתה קשוחה ולשונה חדה כתער - אך במחיצתי היא היתה כנועה וצמאה לכאב. נפגשתי איתה כבר מספר פעמים ובכל פעם היא ריגשה אותי מחדש, רוצה עוד, ללכת רחוק ככל שניתן. היא אוהבת שאני פראית איתה, שאני מכאיבה לה. פעם היא ביקשה ממני שאקשור אותה למיטה יותר חזק מבדרך כלל. רק כאשר ירד לה כבר דם מהיד היתה מרוצה. היא היתה המזכירה של העורך דין מהבניין ממול. כל כך יפה, צחורה, עדינה למראה ואינטנסיבית היתה. בכל פעם שנפגשנו הגיעה עם גחמה חדשה.. "נלך למגדל תצפית, אני רוצה לראות את העיר כשאת דופקת אותי", אמרה יום אחד. "בואי ניסע לצפון,לטבע, אני רוצה לשכב על מיטת 'סירה קוצנית' כשאת בתוכי" אמרה בפעם אחרת. וכך בכל מפגש יד דימיונה הובילה אותנו למחוזות חדשים. יום אחד חזרתי מהעבודה וראיתי אותה בחוץ מעשנת. היא סימנה לי שהיא רוצה להפגש היום והסכמתי. קבענו שאבוא אליה למשרד אחרי שכולם כבר הלכו ונראה לאן הרוחות נושבות. ב- 19:35 התקשרה שהשטח פנוי ושאבוא. הכנתי תיק עם כל הצעצועים שהיא אוהבת מאחר ולא ידעתי לאן הגחמה הבאה תוביל אותנו - באתי מוכנה. אני דופקת על הדלת מוודה שאף אחד ברחוב לא מסתכל, היא פותחת את הדלת ואני נכנסת. היא מתנפלת עלי בנשיקות חמימות ורטובות, מבהירה לי את רצונה ואני...בטח שלא מתנגדת. "אני חרמנית עלייך אש. כל היום במקום לקוחות ראיתי אותך מול העיניים, מדמיינת מה את עושה לי...קורעת אותי, רררר אני מרטיבה רק מהמחשבה עלייך..." "את יודעת שאני תמיד שמחה לעמוד לרשותך" השבתי וחיוך קטן ביצבץ מקצה פי. "אני רואה שהבאת את הכל" אמרה תוך כדי חיפוש מהיר בתיק. "וגם הוספתי עוד כמה רעיונות משלי...את יודעת, אלמנט ההפתעה" והחיוך התפרש לכל אורך שפתיי. "אני רואה שאת כבר עמוק בתוך הראש שלי...אני לא יכולה לחכות." אמרה והלכה לשרותים. בינתיים התמקמתי לי על הכיסא של הבוס. אהבתי את תחושת עור הכיסא על עור מכנסיי. שחור בשחור, חיכוך חלקלק....נדלקתי. תמיד רציתי לזיין אותה על הכיסא הזה, אבל היא פחדה שהבוס יגלה ויפטר אותה. "מלכה שלי, יפה לך על הכיסא של עודד, אבל את יודעת שהוא מתעצבן כשיושבים לו בכיסא, הוא מייד מרגיש את זה" "דווקא מאוד נוח לי כאן. בואי תתקרבי אלי." אמרתי "נו...את יודעת שאסור..." "אני אקבע מה מותר ומה אסור" קטעתי אותה באמצע ונעצתי בה מבט שלא משתמע לשני פנים, "בואי הנה עכשיו ותשתקי" ציוויתי. חיוך רחב התפרש על פנייה ומייד התייצבה לידי. "תמחקי את החיוך הזה מייד, אני אראה לך מה זה להתחצף אלי ככה. תביאי לי את התיק, תתפשטי ותנעלי את המשרד אם לא עשית את זה כבר". " - ואם לא אמרתי קודם אז קדימה, למצב נמוך" הוספתי היא מנמיכה לרצפה וכמו כלבה טובה מבצעת את הוראותיי. אני מפשפשת בתוך התיק ושולפת ממנו נר לבן עבה וארוך. מניחה אותו על שולחן העץ הכבד ומחזירה את ידי לתוך התיק. "תמתיני לי במטבחון על הבירכיים כדי שאוכל לבדוק אותך" "אני אוהבת שאת יצירתית" אמרה "אני רואה שאת רוצה לכאוב היום!?" "את יודעת שזה מה שאני אוהבת" המשיכה "נתתי לך רשות לדבר כלבה? לא נראה לי, על ארבע, במטבחון ועכשיו!!" הרמתי עליה את קולי. תוך פחות משנייה והיא נעלמת במבוך חדרי המשרד. הוצאתי עוד כמה אובייקטים מהתיק, אספתי את הנר ועשיתי דרכי לעבר המטבחון. היא כרעה על הריצפה, ממתינה לבואי. נעמדתי מעליה מאחור וקשרתי סרט שחור לעינייה. תפסתי חזק בשערה, משכתי את ראשה אחורה ולחשתי לאוזנה: "חצופה שלי, היום תקבלי מנת חינוך כפליים חזקה ממה שאת רגילה לקבל...אולי לא תוכלי ללכת מחר לעבודה ממה שאני הולכת לעשות לך עכשיו..." הרגשתי את נשימותיה מתחזקות וזרקתי את ראשה קדימה. "אמרת קודם שאת חמה עלי אש היום. בואי ונבדוק עד כמה את דוברת אמת..." שלפתי מצית מהכיס, הדלקתי וקירבתי אותו לאט לאט לעבר פניה. "לא לזוז כלבה, אם את זזה את חוטפת!" ארשת פניה הקרינה פחד וראיתי שהיא מתחילה להבין שהיום היא תכאבה כפי שלא כאבה מעולם. "יופי, ככה אני רוצה אותך - קשובה." פיניתי מקום על השיש וציוויתי עליה להתכופף כאשר חזה פרוש עליו ורגליה פשוקות. היא נרעדה מהמגע הקר של השיש אך ביצעה את מבוקשי. הדלקתי את הנר ונתתי לו לבעור כמה דקות תוך שאני מרחפת איתו מעליה, נותנת לה תחושה של הכאב ההולך ובא. החלקתי אצבע באיטיות על דגדגנה הרטוב, לאחר החזקתי חזק את ראשה על המשטח ועם הנר מטפטפת על גבה החשוף. טיפה אחר טיפה יצקתי שעווה רותחת על גבה לאורך חוט השידרה, עברתי על מקומות עם ריכוז עצבים גבוה בכדי להעצים את תחושת הצריבה. זעקות כאב נשמעו מגרונה והיא מתפתלת מתחתי... רעש צריבת השעווה הדליק אותי והמשכתי לטפטף למורד גבה, הגעתי לפתח עכוזה, פתחתי את לחייה ושיחררתי טיפה אחת ויחידה לעבר החור. פתאום נשמעה גניחה עמוקה ממנה ועצרתי. "לא, לא, אל תפסיקי עכשיו...אני לא יכולה שתפסיקי את משגעת אותי..." התנשפה "זאת כל הכוונה כלבה שלי" השבתי וכמובן הפסקתי מייד. הנחתי את הנר בצד וניגשתי לתיק. "אף תזוזה, תשארי ככה עם הראש דבוק לשיש, אני לא רוצה לראות אותך אפילו נושמת!!" פקדתי כדי שלא תתחיל להרגיש בנוח. שלפתי מהתיק מצית גדולה יותר עם קט אחיזה רחב ותושבת נוחה ללחיצה כדי שלא אכבה ממנו. פישקתי את רגליה עוד יותר, כך שאוכל לחשוף את איבריה. הדלקתי את המצית וקירבתי לאט ובזהירות אל דגדגנה. תחילה היא לא הבינה מה מעשי אך מהר מאוד החום החל להתפשט ולצרוב אותה. קולה עלה וירד כשם שנשימותיה נעשו מהירות וקצרות. "את עדיין חמה עלי?" התגרתי בה "כן...כן...יותר מאי פעם...." גנחה "רוצה עוד?" "כןןןןן..." אך האש היתה כבר ממש קרובה לבשרה והייתי חייבת להסיר את המצית מהאזור. אנחת רגיעה נשמעה מפי שיפחתי האמיצה ואני חוזרת לתיק להפתעה הבאה. הסרתי את הסרט מעינייה ופקדתי : "קומי כלבה, תקשרי את הסטרפ-און עלי וחסר לך שהוא לא יישב טוב..." היא התרוממה לאט, כמסוחררת אספה עצמה והתמקדה במשימה שקיבלה. "יפה מאוד כלבה, עכשיו רגלי!" הובלתי אותה לחדרו של הבוס וכאילו ראיתי את מחשבות הבעתה של הסאבית שלי דוקרות בה עם כל פסיעה. הבוס שלה היה איש קשה יום, רגזן ומאוד לא אהב שנוגעים לו בחפצים. התיישבתי על הכיסא של הבוס מלטפת את האיבר הגדול שהיה קשור אל חלצי וציוויתי : "תמצצי!!" היא הסתערה על איברי מוצצת במרץ רב, ידי אוחזת בשיערה מלווה אותה בכל ניעה והיא תופסת קצב... "זהו, מספיק כלבה טובה...תשכבי עלי לרוחב, תחת כלפי מעלה." שלפתי מטקת פינג-פונג מתחת לכיסא שהכנתי מבעוד מועד והפלקתי בקצב מתחזק עד שאחוריה הפכו ציבעם אדום. "ככה אני אוהבת לזיין אותך...חמה ואדומה" חייכתי "חיזרי לריצפה" אמרתי ונעמדתי מולה משפשפת את האיבר המתחמם. "קדימה, בירכיים לריצפה, ידיים על הכיסא - נשענת!" פקדתי כמשתוקקת לרחף פרשה ידיה על הכיסא ואימצה אותו לחיכה. כרעתי מאחוריה, כיוונתי ובניעה אחת מהירה החדרתי את כולי לתוכה. צמרמורת מתפשטת לכל איברי למגע רעידות גופה. היא גונחת, נמרחת, נאבקת...אני עוצרת בתוכה...מלטפת שיערה...היא נרגעת. בקצב מתגבר דפקתי אותה...חזק...מהר....מתחמם....חם...רותח...היא צועקת...כואבת... מרחפת.... גומרת.... למחרת היום, למרבה הפלא עודד לא שם לב להתרחשות שהיתה בחדרו כיוון שהיה טרוד בטלפונים הרבים שכן מזכירתו נשארה באותו היום בבית - "חולה". - סוף - |
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
10 באפר׳ 2004
שחרית מדהימה ,אוהבת את התשוקה שאת משדרת בכתיבתך מצד אחד ואת השלוות נפש מצד שני...את כותבת יפיפה.. נהניתי לקרוא ,חבל שזה קצרצר
|
|
|
|
שחרית(מתחלפת)
|
לפני 20 שנים •
10 באפר׳ 2004
תראי מה עשית לי
לגבי הקצרצר...כן אני קצת חסרת סבלנות בימים אלו 
|
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
10 באפר׳ 2004
מצפה למשו ?
שתפי , ספרי ספרי לחבר'ה !  (שזה אנחנו... (: )
|
|
|
|
שחרית(מתחלפת)
|
לפני 20 שנים •
10 באפר׳ 2004
אל תשאלי...
אני מחכה ש...
סתאאם...לא מגלה 
הפרטים נשמרים במערכת
|
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני 20 שנים •
10 באפר׳ 2004
חחחחחחחחחחח ילדונת...
חיכיתי חיכיתי ובסוף הבאת את הסיפור עליה
יפה לך.
|
|
|
|
שחרית(מתחלפת)
|
לפני 20 שנים •
10 באפר׳ 2004
סוף סוף
רואים אותך אור יקירה
תמיד שמחה לרצות
איך היה בחג? הוצאת את הכלבה לטיול?
}{ |
|
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני 20 שנים •
11 באפר׳ 2004
שמחה לרצות.... ההממממ....
נשמע כמו משהו שאולי אבדוק פעם....
ונעלמתי אל הציורים שלי יקירתי, ציירתי ארבעה ימים ולא ראיתי כלום פרט לציור. עכשיו אני חוזרת לאיטי אל הציביליזציה (ובעוד חצי שעה מסיעה חברה לשדה התעופה ומקבלת מזדה מדליקה ל 11 ימים)
|
|
|
|
שחרית(מתחלפת)
|
לפני 20 שנים •
11 באפר׳ 2004
חדשות טובות בפיך
שמחה לשמוע שחזרת לציור
מחכה לראות תוצאות
}{ שחר |
|
|