| sagur |
לפני 14 שנים •
20 בפבר׳ 2010
לילך - פרק רביעי "הבדיקה"
לינק לפרק הראשון:
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=27208 לינק לפרק השני: http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=27209 לינק לפרק השלישי: http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=27212 קשר בין שני אנשים נפרם מתוך מארג שלם של משמעויות. זר כי יראה לא יבין זאת. עליך להיות טבול עד מעל צוואר בהקשר החברתי, תרבותי, לשוני ורגשי כדי לבין את ריחוף המבט, פישוק השפתיים, הנגיעה הקלה עם כף פשוטה על הכתף, נחמה או השלמה ? הגבר העומד נבוך, צווארו, אם תביטו בו מאחורי הגב, מעוקל מטה כמו צינור שבור והאישה, היא יושבת על קצה הכורסא, דרוכה, ממוקדת, ידיה נעות בקצב התרגשותה הגואה, היא טווה תוכניות, מסדרת לה את עולמו של האחר בתבניות קטנות של ריגושים, הריגושים שלה. האחר, במקרה זה, במבט מאחור, צינור שנשבר, משפשף את ידיו באי נוחות על כיסי המכנס, רגליו מקפצות כל כמה שניות לימין ולשמאל והיא מדברת, נואמת, מכריעה הכרעות. כשרואים מעברו האחד של מסלול החיים את הצד השני, חומקות הדקויות הרכות של הרגש. היא לא מרגישה את פחדיו, חולשתו, המאבק הפנימי הכמוס בין כעס, פחד ותשוקה להיכנע לכוחן הכובש של מילותיה, של תפאורת עתידה, פסקנות נקישת לשונה. בסוף הכול מצטמצם למופע פוזיטיבי בודד, בעל מאפיין משפטי מובהק. חוזה. מסמך מחורץ סעיפים, לשונם כללית-אדישה, יופיים בכך שהם סגורים לעולם החי, הנושם, המשתוקק, דוחסים אין ספור משמעויות, תקוות ופחדים לכדי "כדלהלן" אחד: אני חתמתי, אמרה בעליזות מופגנת, עכשיו אתה? היא הטילה עלי מבטה בכמעט שאלה. התכופפתי לחתום. היא מחייכת, קמה ונושקת על לחיי. אני שמחה, היא אומרת, זו התחלה חדשה. היא נוטלת את המסמך החתום ומשחילה אותו לתוך ניילונית דקה, מתייקת בקלסר משרדי אפור ופשוט, מניחה בתוך מגירה, מסתובבת ושוב מחייכת. תתפשט, עכשיו, פשוט תתפשט בלי לשאול שאלות ובלי לדבר. התפשטתי. זו הפעם הראשונה שהתפשטתי מולה. המון זמן שאנחנו מכירים והנה זו הפעם הראשונה שהיא רואה אותי עירום לגמרי. התפשטתי לאט, היא לא דיברה, הנחתי את הבגדים במסודר על הרצפה לרגלי, כמו שראיתי שעבדים עושים בסרטים, כמו בסיפורים שקראתי, על אותו רגע מוחלט של כניעה, נקודת האל-חזור, הדטרמיניזם של האובדן העצמי שמוזן על ידי התשוקה, הרעב לכאב, לבושה, לביזוי. היא ניגשה אלי ולא חייכה. ידידה הושטו קדימה, ידיים בהירות, חלקות, דקות, בלי ציפורניים. היא החלה ללוש את עורי, בתחילה באזור הבטן, ללחוץ לחיצות עמוקות, קצת לצבוט, צובטת חזק יותר את צמיגי העור הלבן שגידלתי בצידי גופי, את זה צריך להוריד, מלמלה לעצמה, בלי להרים את הראש. אחרי זה טיפסו ידיה למעלה, אל החזה, תנועותיה טכניות מאוד, היא לא התנשמה ולא גילתה תשוקה, לחצה בקצה האצבעות על עיגול הפטמה, חזק בלי להרפות, צריבה חדה של כאב אל תוך הראש, אני משתנק קצת, היא מתעלמת, ממשיכה לפטמה השנייה ואותו הדבר. היא לפתע אומרת – אוי, מחייכת, מכה בכפה על ראשה. מסתובבת לשולחן וחוזרת מייד עם בלוק צהבהב ועט כדורי. רושמת: 1. גובה - 187 ס"מ 2. משקל – 88 קילוגרם 3. צריך להוריד בערך 6 קילו, בעיקר בצידי הגוף וקצת מהבטן. 4. עור בהיר מאוד, צריך לחשוב אם כדאי לשזף או שנשאיר ככה. 5. פיטמות קצת טפוחות, ורדרדות, קצת נשיות אולי, רגיש לכאב. 6. שיניים בריאות, אין חורים, אולי צריך קצת הלבנה אם נרצה לעשות איתו משהו בעתיד. 7. קרחת, צריך לשמור מגולח כל הזמן, עיניים קצת אדמומיות. 8. תחת לבן, לא שעיר בכלל, עגול, אפשר עדיין לעצב יותר. חור קטן, בתול, רגיש כשדוחפים אצבע. 9. רגליים די שריריות, ארוכות, שעירות מדי, לגלח? 10. איבר מין – 6 סנטימטרים כשרופס, לא הצלחתי להעמיד, מתרגש. 11. ביצים גדולות יחסית, שעירות, מעניין לאיזה גודל יגיעו לאחר נעילה (לא לשכוח לבדוק את ההזמנה של החגורה). אחרי שעה קלה של בדיקה היא טפחה קלות על לחיי, בתנועה אדנותית. הסתובבה ועזבה את החדר. נותרתי לעמוד שם בלב הסלון, הביתי כל כך, תרבותי, לא יודע בדיוק מה לעשות עם עצמי. שמעתי אותה צועדת באחד החדרים הפנימיים, מדברת עם מישהו בטלפון. דלת נטרקת. המשכתי לעמוד בלב הסלון בלי לזוז, מחשבותיי קפואות, עצמתי את עיני והמתנתי. |
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 14 שנים •
20 בפבר׳ 2010
בבקשה,
לא לעשות לנו סשן המתנה ארוך במיוחד...
|
|
|
| גיא 22 |
לפני 14 שנים •
20 בפבר׳ 2010
יוצא מהכלל.
כתוב ברמה גבוהה מאוד !!!
יש לי הרגשה שעכשיו יתחיל האקשן האמיתי.. לא ?
|
|
|