רק לגמור!

רק לגמור!

BRUCE​(מתחלף) • 13 במרץ 2010

סיפור שכתבתי. חילקתי אותו לארבע שיהיה קל לעכל. לכל החרמנים שמתקשים בדחיית סיפוקים - שאר הסיפור נמצא בבלוג שלי. לכל שאר החרמנים - החלקים הבאים יפורסמו פה בפורום בקרוב


רק לגמור

אני שוכב על הגב עירום. גילי נכנסת לחדר לבושה בתחתונים וגופייה בלבד. היא נועצת בי את המבט הערמומי שלה. נדמה לי שראיתי חצי חיוך.

גילי כבר על המיטה. היא מתיישבת לי על השוקיים ומסתכלת על האיבר שלי, שמוט ימינה על צידו. העור של הירכיים שלה כל כך חלק על השוקיים שלי. כן, עכשיו אני בטוח - זה חיוך על הפנים שלה.

העיניים שלה לא זזות מהזין שלי שהולך ותופס נפח עם כל שנייה שעוברת. אני באמת כבר לא יודע עם הזין הנעמד שלי גורם לחיוך שלה או שדווקא החיוך המתפשט שלה הוא זה שמביא לי את הזקפה. מה שבטוח, הזין שלי עכשיו מתוח לגמרי. גם החיוך של גילי.

"זה כל כך קל איתכם... אני רק מסתכלת עליו והוא עומד", היא עדיין לא מסיטה את המבט מהזין שלי. אני לא מגיב. גילי מקרבת את הראש שלה אל הכיפה של הזין ועוצרת. היא מסתכלת עלי והחיוך שלה נעלם. אני סופר את השניות בחרדה. נשיפה קרירה וחפוזה שלה על הכיפה גורמת לזין שלי לנוע באי נוחות. גילי צוחקת. "יש לך אינסטינקטים בריאים", היא ממשיכה לצחוק ואז נושפת נשיפה ארוכה יותר על הכיפה כאילו לזרות מלח על הפצעים. הזין שלי נרתע שוב. היא אפילו לא מנסה להתאפק מלצחוק. בסוף היא נרגעת. גילי נשענת לאחור מחוייכת, תומכת את ידיה בכפות הרגליים שלי. אני נשאר שקט.

"מה יש לך היום?! אתה כזה רגזני...". היא מרכינה את הראש שלה ימינה. "אההה.... אני יודעת!" היא לא מחכה לתשובה ומושיטה את היד לחפון את האשכים שלי. "ואוו", האצבעות שלה שוקלות אחת אחת את זוג האשכים המנופחים. "איזה גודל! איך אתה מצליח לסחוב אותם?!" המבט שלה רציני למרות השאלה הרטורית. "זה לא הנטל הפיזי כמו המשא הנפשי", אני עונה לה ומשתדל לצאת אינטיליגנט. החיוך חוזר לפנים שלה. היא אוהבת שאני עונה לה. בעיקר כי תמיד יש לה תשובת נגד טובה. "אז אתה בעצם אומר לי שאין לך בעיה מבחינה פיזית להמשיך ככה עוד שבוע..." היד החמימה עוזבת את שק האשכים והאצבע המורה שלה עוברת לנוע ברפרוף על עמוד הזין שלי. מלמטה ועד למעלה. ושוב למטה. ושוב למעלה.

אני יודע כבר לא לענות. גם כי אין לי תשובה טובה מספיק וגם כי אין לי סיכוי מול החריפות שלה. האצבע שלה ממשיכה בתנועות העולות ויורדות, מקפידה להתעכב באזור הגחון של הזין, בחיבור שבין הכיפה לעמוד. אלוהים, אני חייב לגמור! היא מסתכלת על היד שלי המאוגרפת בצד הגוף וכאילו קוראת את המחשבות שלי. "מסכן, כמעט נכנעת לאינסטינקטים שלך. אתה יודע שאסור לך לגעת בו". הקול הרציני שלה גורם לי להשפיל את המבט. "זה בסדר...", הטון שלה הופך לרך. "ברור לי שאתה לא שולט בזה... הדחפים שלך חזקים ממך...".

גילי מתכופפת לצד המיטה וחוזרת כמנצחת עם אזיקונים אלסטיים. היא גוחנת מעלי על מנת לקשור את הידיים שלי לראש המיטה. הגופייה שלה עולה למעלה והראש של הזין שלי משתפשף לאורך הבטן שלה ואז בין הירכיים שלה. זה כל כך נעים... הקשירה שלי אורכת הרבה זמן. אני יודע שהיא עושה את זה בכוונה. תוקעת את החזה שלה מול הפנים שלי. נותנת לזין שלי להתחכך לה בין הרגליים. זה כל כך מגרה, אבל אין לי סיכוי שבעולם לגמור ככה.

"עכשיו אני באמת יכולה להנות", היא מחייכת אלי אחרי שסיימה לקשור לי גם את הרגליים. היד שלה תופסת את עמוד הזין שלי וסוחטת אותו כלפי מעלה. טיפה מנצנצת מופיעה בקצה הכיפה. גילי מאושרת. היא מרפה מהזין ומורחת עם האצבע את טיפת הקדם זרע על כיפת הזין. האיבר שלי מקפץ עם כל סיבוב שלה סביב הכיפה. "תני לגמור..." אני מבקש בשקט.

"מה לגמור???" היא חצי מופתעת חצי נעלבת. "אבל רק התחלנו..." גילי משלבת את הידיים על החזה בהפגנתיות. "אבל את שוכחת שאני כבר יותר משב..." אני אפילו לא מספיק לסיים את המשפט וגילי קופצת: "יש לך בעיה! זו בעיה שהיא גם פיזיולוגית וגם מנטאלית, אבל אל תדאג - מצאתי לה פתרון!" הגבות המורמות שלי מבהירות לה שאני מתקשה לעקוב. "הבעיה שלך היא שיש לך אובססיה לגמור!", אני מנסה להשחיל מילה. היא לא מאפשרת לי. "אבל אני עליתי על סטארט אפ!" היד שלה נשלחת אל בסיס הזין שלי וסוחטת אותו שוב כלפי מעלה. טיפה גדולה של נוזל קדם זרע מצטברת על הכיפה ואז מתחילה לרדת במורד הזין. "האובססיה שלך לגמור גוברת ככל שהזקפה שלך חזקה יותר!" גילי משתמשת בשובל שהשאירה אחריה הטיפה כחומר סיכה ומתחילה לאונן אותי. שנייה לפני שאני גומר היא מרפה ומסתכלת על הזין המפרכס שלי שפולט עוד ועוד נוזל קדם זרע עם כל קפיצה.

"הנה, עכשיו עומד לך הכי חזק שאפשר! נכון שאתה הכי רוצה לגמור עכשיו בעולם?!" אני מהנהן בין ההתנשפויות. היא מחייכת אלי חיוך מאזן לאזן. אני מחייך אליה בחזרה, מחכה לשפשוף הגואל. "אם ככה, מכאן אנחנו מסיקים - שככל שפחות יעמוד לך - פחות תרצה לגמור!" החיוך נמחק לי מהפנים ומתחלף בנשיכת שפתיים. החיוך של גילי ממשיך להאיר את החדר. היד שלה נשלחת קדימה אל הלחי שלי ומסיטה לי את המבט הצידה. "כמו בבדיקת דם. אם לא תסתכל זה יהיה לך יותר קל...". טפיחה קטנה על הביצים. ועוד טפיחה. ועוד אחת. הכאב מתחיל להתפשט לי בחלל הבטן. אני רואה אותה בזווית העין משגיחה עלי שלא אסיט את המבט. היד שלה ממשיכה במלאכה בלי רחמים. פעם מכה יותר חלשה ופעם קצת יותר חזקה. משאירה אותי באי ודאות. רק עם הכאב העמום הזה. כל מה שמעניין אותי עכשיו זה המכה הבאה. חי ממכה למכה.

דקות ארוכות עוברות. המכות מפסיקות. שקט. "כבר לא בא לך לגמור כמו קודם, נכון?!" אני מסובב את הראש חזרה אליה. העיניים המחייכות שלה תקועות על הזין המדובלל שלי, ואז מביטות אלי. אני מניע את הראש לשלילה. הביצים שלי כואבות רצח. גילי רוכנת קדימה ועוברת לשכב לצידי. היד שלה מלטפת לי את החזה. הפה שלה צמוד לאזן שלי. "חבל", היא לוחשת לי בשקט וממשיכה בליטופים. "דווקא עכשיו אני מה זה חרמנית...", גילי מנשקת אותי בצוואר. הזין שלי מתעורר, אבל נשאר לשכב על הצד כשהוא חצי באוויר. אני לוקח אוויר ונושף לאט. גילי מפסיקה ללטף אותי ושולחת את היד לתוך התחתונים שלה. "אוף... אני רטובה לגמרי", היא ממשיכה לדבר בשקט ולנשק אותי בצוואר. הזין שלי מקבל את הזווית המוכרת, כמו טיל שעולה לשיגור. גילי מרכינה את הראש מהצוואר שלי ומסתכלת עליו, מלווה אותו במבטה בדרך לזקפה מפוארת.

המשך בקרוב... (או בבלוג)

תהום​(מתחלפת) • 14 במרץ 2010

נו מה עם ההמשך?

קטסטרופה{Adonai} • 15 במרץ 2010

בשביל מה צריך המשך?
גם ככה זה ארוך ומשעמם.
אז נכון, את מזוכיסטית אבל מה עלינו שלא?...

ygyg • 15 במרץ 2010

אני חייבת להגיד שאני מאוד נהניתי לקרוא ולא היה לי משעמם בכלל, ההיפך.
תמשיך לכתוב...(:

Morticia • 15 במרץ 2010

וב"תמשיך לכתוב" היא כמובן התכוונה לפותח הפוסט המקורי
ולא לאפס הנבזי
שהדגים לנו מזוכיזם, ועוד מן הסוג הפחדני, מהו
(לא קטסטרופה, אתה לא מת שמישהי תוריד לך סטירה, מה פתאום? )

כה אמרה לס איז מור באשר לפוסט רק לגמור!



(נורא רציתי לומר את זה...)