אנונימיות המפתח |
לפני 14 שנים •
13 במרץ 2010
לא מצליחה
לפני 14 שנים •
13 במרץ 2010
אנונימיות המפתח • 13 במרץ 2010
אני נמצאת ועוסקת בBDSM כ-4 שנים, החבר הראשון שלי הכיר לי את התחום והתאהבתי. תמיד הייתה לי משיכה לזה, אך עד החבר לא היה לי אומץ לבקש או לרמוז לדבר שכזה.
מאז היו לי כמה שולטים, חלקם היו במסגרת מערכת יחסים וחלקם היו שולטים לשם שליטה ותו לא. ב-4 שנים שאני בתחום אני הצלחתי להבין ואפילו להקביל את חיי הBDSM לחיי ונילה, כמו שם גם כאן יש סטוצים ומערכות יחסים, איכשהו הראייה הזאת הצליחה להתרגם אצלי כהסבר לאיך שאני מצליחה לשרוד כאן. בגלל שאני כל כך הרבה זמן בעולם הזה, אני כבר לא מצליחה להנות מסקס ונילי, רגיל. היו לי חברים וניליים, שמהם הייתי מתחמקת בלילות לשולטים התחלופיים שלי, בשביל לקבל את הסיפוק השבועי/חודשי. לפני כ-7 חודשים אני נאנסתי, לא על ידי איש קהילה או בכלל מישהו שקשור. אדם שאני לא מכירה, שתפס אותי באמצע הרחוב. אחרי האונס היה לי קשה להפתח מבחינה מינית מול גברים/נשים. מה שכולם הסבירו לי כטבעי, תקופה שתעבור או לפחות משהו שאני אצליח להתרגל ולחיות על פיו. שבתור מחשבה, זאת המחשבה הכי גרועה, לדמיין את החיים שלי מסתדרים לפי כמה דקות נוראות של אימה. אני לא חושבת שיש רמות של סבל, אבל אם היו נראה לי אני הייתי בראש הטבלה, נהפכתי חרדתית, סהרורית, דיכאונית, אנמית ועוד הרבה דברים שבעקבותם איבדתי את העבודה ואת הבן זוג. לפני חודשיים הרגשתי שסוף סוף שמתי את כל הסיפור מאחוריי, עד כמה שאני יכולה, וניסיתי לחיות את חיי כמו שחייתי קודם, לקחת את העצה של כל קרוביי ופשוט לחיות כמו שאני מכירה. אבל בסשן המיני הראשון אני בכיתי עד כדי חנק, והתעלפתי מרוב חרדה. אני אוהבת BDSM, הגוף שלי כמהה לו. וכל ניסיון שהיה לי מאז אותה חוויה נרואית, נגמר בסיטואציה מוכרת, אני מקופלת בוכה בפינה כל שהיא, מנסה לשמור על הנשימות שלי. אחרי כמה פעמים וכמה ניסונות הצלחתי להחזיק עד הסוף, שתוך כדי יש לי מחשבות אימה ופלאשבקים. לשמוע שולט מדבר אליי כשפחה, מה שפעם היה מחרמן ומחמיא, היום הפכו לדיבורי אימה, אני לא מסוגלת לשמוע גבר שאומר לי מה לעשות, אני לא מסוגלת להרגיש את חוסר האונים שממנו כל כך נהניתי בעבר. אני כמעט מכריחה את עצמי להנות מBDSM'משהו שמוטבע בי, משהו שאני לא יכולתי להסתדר בלעדיו, עד כדי בגידה בבני זוגים ונילים. היום מקבל משמעות אמיתית יותר של "התעללות". אני מתוסכלת, לא מצליחה להנות מסקס ונילי, ורק מפחדת מסקס BDSMי. אז הצטרפתי לאתר במטרה לכתוב לכם, ובתקווה לקבל כמה עצות שאני לא יכולה לקבל משום מקום אחר. גם בן זוגי מזדהה עם התסכול שלי והרצון לעבור את זה אבל בלי רעיון איך. אני אשמח ואודה לכם אם תצליחו לעזור לי, לנו, לחיות כמו שאנחנו אמורים לחיות ולנסות להתגבר על הסיוט הזה. תודה. |
|
אחותופל |
לפני 14 שנים •
13 במרץ 2010
לפני 14 שנים •
13 במרץ 2010
אחותופל • 13 במרץ 2010
נשמע ממש נורא מה שעבר ועובר עלייך... אני לא מומחית, אבל נשמע לי שאת גם סובלת מתסמונת פוסט טראומטית - את לא מצליחה להתאושש אחרי האונס, יש חרדות, דכאונות וכו' ויש לך פלאשבקים ממנו. זו טראומה קשה מאוד וזמן החלמה זה גורם חשוב, אבל הוא לא מספיק - כדאי גם לטפל בטראומה עצמה, בכל הרגשת חוסר האונים והאימה שחווית וכו'. יש טיפולים שמתאימים להתאוששות מטראומות ומתסמונות פוסט טראומטיות.
בינתיים, לחזור על הטראומה - דרך הבדסמ ומין קשה בכלל - זה רק מעורר את מעגל הטראומה - בלי שתוכלי להיחלץ ממנו. בדרך כלל לגוף ולתודעה יש נטייה לחזור על כך, בנסיון נואש להביא לריפוי של החוויה, אבל לרוב זה לא קורה (כמו שזה לא קורה לך בתוך הסשן) והטראומה משתחזרת. ממליצה לעשות הפסקה מהבדסמ, ואולי ממין בכלל (אם זה התחושות שהוא מעלה בך) לבינתיים ובינתיים לחפש תמיכה - ישנם טיפולים מתאימים, קבוצות תמיכה, סדנאות וכו'. אפשר ליצור קשר עם מוקד לנפגעות תקיפה מינית שיוכלו לספק מידע. אני לא חושבת שאת צריכה "להחזיק מעמד" עד לסוף הסשן אם זה מה שקורה לך בו. עברת חוויה קשה ואיבדת בה הרבה דברים - וכרגע היכולת להנות מבדסמ הוא אחד מהם. אז בינתיים תתייחסי לזה ברצינות. אולי יום אחד תוכלי להנות שוב ואולי לא, אבל קרה שינוי - זה כואב, זה חרא ועצוב, אבל זה המצב וכדאי להתמודד איתו ולא לנסות להמשיך הלאה כאילו לא קרה דבר. קרה הרבה מאוד. איבדת הרבה מאוד. נותר לי רק לחזק אותך ולאחל לך בהצלחה. המון בהצלחה, תרגישי טוב ויהיה טוב בקרוב! |
|
אחותופל |
לפני 14 שנים •
13 במרץ 2010
לפני 14 שנים •
13 במרץ 2010
אחותופל • 13 במרץ 2010
אוף
נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך שבת מרץ 13, 2010 10:46 pm, סך-הכל נערך פעם אחת |
|
זאת(שולטת) |
לפני 14 שנים •
13 במרץ 2010
המרכז לתמיכה לנפגעות תקיפה מינית
לפני 14 שנים •
13 במרץ 2010
זאת(שולטת) • 13 במרץ 2010
http://www.1202.org.il/template/default.asp?siteId=1&maincat=1
http://shovrotshtika.co.il/ אני מאמינה שיש שם כמה אנשים עם קצת יותר ידע איך לעזור במקרה שלך, מעבר לכך, שולחת חיבוק חם. ואוהב. |
|
פעם פרח(נשלטת) |
לפני 14 שנים •
13 במרץ 2010
Re: לא מצליחה
לפני 14 שנים •
13 במרץ 2010
פעם פרח(נשלטת) • 13 במרץ 2010
אנונימיות המפתח כתב/ה: לפני חודשיים הרגשתי שסוף סוף שמתי את כל הסיפור מאחוריי, עד כמה שאני יכולה, וניסיתי לחיות את חיי כמו שחייתי קודם, לקחת את העצה של כל קרוביי ופשוט לחיות כמו שאני מכירה.
אני לא חושבת שזה אפשרי. עברת משהו טראומטי ומאוד מטלטל. אני חושבת שהחיים כפי שהכרת אותם הם לא כל כך רלוונטים כרגע. בנוסף לזה נשמע שעדיין לא טיפלת בכל מה שקורה לך בעקבות מה שקרה. אני גם חושבת שזה רעיון לא טוב לשים את עצמך בסיטואציות שגורמות לך לתגובות כאלה. זה מאוד מפתה להכריז אחרי 7 חודשים שהחיים חזרו למסלולם, שאת יכולה להנות מהמיניות שהייתה לך מקודם. אבל הנפש שלך אומרת אחרת. אני מניחה שהתשובה היא ללכת לטיפול, רצוי עם מישהו שיודע מה זה בדס"מ. |
|
Rise |
לפני 14 שנים •
13 במרץ 2010
לפני 14 שנים •
13 במרץ 2010
Rise • 13 במרץ 2010
אני לא יודעת כמה את מאמינה בטיפולים פסיכולוגים או פסיכאטריים ואיזה טיפול\ייעוץ עדיף במקרה של תקיפה כזאת. אני כן חושבת שמוטב יהיה אם תפני לאיש מקצוע, שידע איך לעזור לך לדעת מה הוא המקום בו את נמצאת כרגע. טיפול יאפשר לך להתמודד עם כל מה שמרכיב אותך ואת חייך(בדסמ ולא רק), אני מאמינה שהוא ייתן לך כלים מבוססים יותר מעצה בפורום.
לצד הרצון שלך לקיים בדסמ נמצאת חווית האונס שעברת, תגובה שלילית כל כך שנגרמת במהלך סשנים היא מן הסתם קריאה של אי מוכנות מסויימת. לא בטוח שאת צריכה לקחת את המסוגלות להסתשן כנקודה בה החלמת. לא בטוח שהחיים הנוכחיים שלך צריכים להדחף לתבנית הישנה שלהם. אני הייתי מתרחקת ממקום בו בדסמ הוא חסך שצריך למלא למרות שמהלך הפעולה מענה אותי. הייתי מייעצת לך לחקור את הגבולות שלך מחדש, ולהתחיל נמוך, עם פרטנר שמכיר אותך טוב ומסוגל להיות רגיש ואחראי כלפי נסיגות. מלא בהצלחה לך |
|
מישלי |
לפני 14 שנים •
13 במרץ 2010
קודם כל, אני שולחת חיזוק, חיבוק וחיוך...
לפני 14 שנים •
13 במרץ 2010
מישלי • 13 במרץ 2010
מאד קשה לתת עצה מבלי להכיר אותך ואת הסיטואציה, למרות שאת מתארת אותה בבהירות.
אני ממליצה על עדינות וסבלנות. אם את נפגשת עם שולטים, השתדלי לקבל עליהם דעה נוספת מאשה שמכירה, זאת כדי לדעת שזה מישהו שיש לו מבט שפוי וחכם על BDSM ועל נשים. ידעי את אותו שולט שמולך בטראומה שעברת, ודאי שיש איתו תקשורת מקסימלית ופתוחה. התחילי בעדינות, תני לעצמך זמן לחוש שאת בטוחה, לראות שלגבר שמולך - אכפת. זה נוגע גם אם זה בן זוגך, במידה והוא ה"שולט" שלך. וכן, אני ממליצה על טיפול - אבל שיהיה מול איש מקצוע שמבין BDSM, לא חסרים פסיכולוגים ומטפלים שלא מבינים ומזלזלים. בהצלחה לשרותך מיש |
|
Bent |
לפני 14 שנים •
14 במרץ 2010
אנונומית יקרה
לפני 14 שנים •
14 במרץ 2010
Bent • 14 במרץ 2010
למעט חיבוק תומך, אין הרבה שנוכל לעשות על מנת להקל עליך.
ההתמודדות לאחר מקרה כמו שלך היא אישית ובלעדית. קחי בחשבון שרק זמן והרבה עבודה עצמית תעזור לך. ובהחלט תקשיבי לבוטן שהעלתה את הקישור של המרכז לנפגעות תקיפה מינית, שם ורק שם יוכלו לעזור לך. לצערי לבדס"ם אין יכולת ריפוי, אחרת הייתי שמח להחליף את הרנטגן/אורן זריף ולהציע טיפול משחרר בשוטים ועקרבים (תמורת תמורה הולמת כמובן). מה שכן, ישנן פה הרבה נשים שעברו תקיפה, ואולי אחת מהן תרים את הכפפה ותיצור איצך קשר אישי. בהצלחה לך. BENT |
|
No Name |
לפני 14 שנים •
14 במרץ 2010
לפני 14 שנים •
14 במרץ 2010
No Name • 14 במרץ 2010
עברת חוויה קשה והקושי לגיטימי ומובן וליבי איתך !!!!
אין עצת קסם שעובדת במקרה הזה. אבל אני יכולה לספר לך עלי שעברתי חוויה אלימה קשה מאוד שאחריה היה לי מאוד קשה לחוות בדסמ ועד היום יש לי מדי פעם תזכורות, אבל במקביל אני מצליחה להנות מבדסמ ( מה שלא חשבתי שיקרה שוב אגב.. ) זה לא פשוט, לגוף יש את הזכרון שלו ועל כן כאב כרגע מתחבר באופן אוטמטי לחוויה שעברת כפי שציינו קודמותי קוראים לזה פוסט טרואמה. יקירה, כל אחת מתמודדת בקצב שלה וביכולת שלה עם הטראומה. אל תמהרי לאף מקום. אני מאמינה שאם את נמצאת בקשר מחבק, חם ואוהב לאט לאט דברים ישתנו לך, כי זה מאוד עוזר. ולא הייתי פוסלת עזרה מקצועית, אבל זה תלוי בתחושה הפנימית שלך. את מוזמנת לפנות אלי גם בפרטי }{ |
|
Arya(אחרת) |
לפני 14 שנים •
22 במרץ 2010
פעם ראשונה שאני כותבת כאן
לפני 14 שנים •
22 במרץ 2010
Arya(אחרת) • 22 במרץ 2010
הרגשתי צורך להגיב לך..
יקירה, זה טבעי. אני עברתי אונס בגיל מאוד צעיר ושוב בגיל מאוחר יותר, וכשגיליתי שאני נמשכת לבדסמ, הייתי בהלם מעצמי. שנאתי את עצמי על זה שאני בכלל מסוגלת לחשוב על להישלט אחרי מה שעברתי. אבל זו מי שאני, ואני כבר לא יכולה לברוח מזה. אני רק יכולה לומר לך שעם הזמן זה משתפר, שהכאב הזה הולך ופוחת. מספר חודשים זה לא מספיק זמן. זו חוויה שצריך לעכל ולעבד ולכעוס ולרצות למות ולהפנים ולהמשיך הלאה.. וזה תמיד יהיה שם, אבל פחות. אני, למשל, לא מסוגלת להישלט על ידי גברים.. לפחות בינתיים. זה לא עושה לי טוב. אבל בגלל שאני נמשכת גם לנשים- אני נשלטת ע"י נשים. זו חוויה אחרת לגמרי. מחזקת, מחבקת ומאחלת לך הצלחה.. |
|