Lordpain(שולט)
|
לפני 14 שנים •
14 באפר׳ 2010
צר לי לבשר לך אבל את תמשיכי לקבל הודעות ליצניות איך שקראת לזה .
הרע והמר הוא חלק בלתי נפרד מהטוב והמתוק 
בעיקרון בחברה מעודדים את האדם להיות כמה שיותר רגיש ולא אדיש לזולתו אך במקרה הזה אני בכיף מעודד אותך לפתח אדישות כמה שיותר גדולה לכל מה שמפריע לך . זה הפתרון הכי טוב, בדוק !
|
|
|
| נוצות ומסמרים |
לפני 14 שנים •
14 באפר׳ 2010
(כי אני מתעצלת להיות עקרת בית טובה וללכת לקנות אורז. שמישהו יקנה לי אורז!)
אני חושבת שיש משהו מאוד מבטל באמירה שהמטרה הראויה היחידה היא "להגיע לשם". חלק מאתנו (כן, אני. ואולי עוד מישהי או מישהו) אוהבים את החיזורים, את דברי הכיבושין, את המשחק. אני אוהבת להיות מחוזרת, אני רוצה להיות מחוזרת, ומחזרים שמשעממים אותי, שיוצרים בי תחושת עומס, מחזרים שאינם מרגשים אותי ומרשימים אותי אינטלקטואלית, נמחקים מהרשימה. נתינה וקבלה אינסופיות הן קונספציות יפות מאוד- בתאוריה. במציאות זמננו מוגבל, יכולת הקשב שלנו מוגבלת וגם משאבינו מוגבלים. אני אדם נותן ואני אדם שיודע ואוהב לקבל, אבל כל סוג של התקשרות בין בני אדם מוגבלת לאמות מידה מסוימות. כמות, תדירות, איכות. ובזמן שאני מסכימה איתך שאין מביש בפורום פמדום משרשור שתכליתו להתלונן על טעמים שונים של כוס, האם לא רלוונטי לחלוק ולדבר על טעמים שונים בחיזור? לא מעט נשים בכלוב משתמשות בפנייה שלהן אל באי הכלוב הגברים כצורה להעצים את עצמן ולרמוס את מחזריהן, ובתגובה, מעודדות נורמה של פניות מנמיכות. אני לא אוהבת לא את טקטיקת ה-אני כל כך חכמה ואענה רק למי שמשתווה לי בחכמתו, וגם לא תגובות נוסח: אני מכיר את השטיק שלך, על ארבע ועכשיו. זו דינמיקה שנוצרת בדיוק בגלל הסירוב הזה, לקבל את העובדה שלא כל אחד מתאים לכל אחת, לא כל פנייה מתאימה לכל נמענת וש-כן, אפשר לדון בזה. so please, let's do |
|
|
Morticia
|
לפני 14 שנים •
14 באפר׳ 2010
נוצות ומסמרים כתב/ה: (כי אני מתעצלת להיות עקרת בית טובה וללכת לקנות אורז. שמישהו יקנה לי אורז!)
אני חושבת שיש משהו מאוד מבטל באמירה שהמטרה הראויה היחידה היא "להגיע לשם". חלק מאתנו (כן, אני. ואולי עוד מישהי או מישהו) אוהבים את החיזורים, את דברי הכיבושין, את המשחק. אני אוהבת להיות מחוזרת, אני רוצה להיות מחוזרת, ומחזרים שמשעממים אותי, שיוצרים בי תחושת עומס, מחזרים שאינם מרגשים אותי ומרשימים אותי אינטלקטואלית, נמחקים מהרשימה. נתינה וקבלה אינסופיות הן קונספציות יפות מאוד- בתאוריה. במציאות זמננו מוגבל, יכולת הקשב שלנו מוגבלת וגם משאבינו מוגבלים. אני אדם נותן ואני אדם שיודע ואוהב לקבל, אבל כל סוג של התקשרות בין בני אדם מוגבלת לאמות מידה מסוימות. כמות, תדירות, איכות. ובזמן שאני מסכימה איתך שאין מביש בפורום פמדום משרשור שתכליתו להתלונן על טעמים שונים של כוס, האם לא רלוונטי לחלוק ולדבר על טעמים שונים בחיזור? לא מעט נשים בכלוב משתמשות בפנייה שלהן אל באי הכלוב הגברים כצורה להעצים את עצמן ולרמוס את מחזריהן, ובתגובה, מעודדות נורמה של פניות מנמיכות. אני לא אוהבת לא את טקטיקת ה-אני כל כך חכמה ואענה רק למי שמשתווה לי בחכמתו, וגם לא תגובות נוסח: אני מכיר את השטיק שלך, על ארבע ועכשיו. זו דינמיקה שנוצרת בדיוק בגלל הסירוב הזה, לקבל את העובדה שלא כל אחד מתאים לכל אחת, לא כל פנייה מתאימה לכל נמענת וש-כן, אפשר לדון בזה. so please, let's do אני נוטה להסכים עם רוב, אם לא כל, מה שכתבת כאן ולא מוצאת איזו סתירה מהותית בין זה לבין מה שאני כתבתי תקני אותי אם אני ממש טועה לדעתך (את הפסקה האחרונה לא כל כך הבנתי, עמך הסליחה) אני לא רואה את זה כ"להגיע לשם" גם במימוש האוהב יש מקום לחיזור לצד הרבה עבודה והשקעה והוא בפני עצמו חלק מהדרך שקוראים לה חיים אבל חלק שאני אישית בחיים לא ארצה לוותר עליו (גם איזה כיף שבסוף כל יום עבודה מלא אילוצים יש מיטה חמה ואוהבת לבוא אליה, לא ככה?) בכל מקרה, בחוסר גבולות התכוונתי יותר לכבוד לגבולות שלהאחר שמבחינתי חלק מהדרך לתת אותו באמת, זה לא לשים גבול במקום בו אדם יכול לסיים ריצת 100 מטר, או מרתון למרחקים ארוכים, עם שיא אולימפי אם את מבינה למה אני מתכוונת...
|
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 14 שנים •
14 באפר׳ 2010
מבין ללבך, נוצות ומסמרים. לפתוח את הכלוב ולהתחיל את הגלישה בו מאדומה לא רצויה עד גועלית, לא מעודד להמשיך ולגלוש. ותתפלאי, למרות שאני גבר, נאלצתי לא אחת לנטוש את שורותיו של הכלוב לתקופות של חצי שנה עד שנה עד אשר אשַׁכח ממקלדותיהן, בלוגיהן ומחשבותיהן של אלו שבאמתחתן נותר להוסיף על כך שאיני מעוניין ליצור שום קשר עם אנשי/נשות הכלוב מעבר לפטפוט נעים (או לא) במסגרת הפורום. אחרי הנטישה האחרונה אף הצעתי לכלובי לקנות לו כובע אחת לשנה במחיר המנוי כדי שלא אחוש אוכל חינם מצד אחד ומצד שני אשאר חסום לאחוז מסוים של פניות.
פרטיותו של אחר אינה מובנת מאליה, מסתבר, ובעולם וירטואלי רבים מאלו שלא מכבדים את פרטיותו של אחר, גם אל זו שלהם מתייחסים כאל עניין של מה בכך, ולכן להסביר ו/או לבקש שינהגו באופן שיכבד אותם ואת הסביבה, יהיה בזבוז זמן מְשַׁוֵּעַ. אני מניח שהכלוב נגוע יותר משאר אתרים בזלזול הדדי בעיקר בגלל אופיו החושף והחושפני. דהיינו: אם את/ה מאפשר/ת לנו הציץ במיטתך, למה שתאסור עלינו לגעת? אולי בעתיד כלובי יבחר להעניק לבעל המנוי אפשרות לחסום מראש את כל חברי הכלוב ולהותיר רק למי שעמו/ם הוא מעוניין באינטראקציה אישית, לפנות אליו בפרטי. |
|
|
פסיכיאטר מתורבת
|
לפני 14 שנים •
14 באפר׳ 2010
הבעיה היא יותר מורכבת מסתבר
בוירטואל את מקבלת אלפי פניות וכו' וכו' . אולם באה המציאות וטופחת על פנייך , כי אז אפילו עקום אחד לא רוצה לפנות אלייך . אוייש זה כואב . איך זה יתכן ? איך בוירטואל כולם רוצים/חושקים/זוממים אותי , אולם במציאות לא יורקים לכיוון שלי. דילמה !
ובכן , תתנחמי בחיזור המלאכותי הזה , זה המיטב שתוכלי לקבל בנסיבות חייך . |
|
|
|
Morticia
|
לפני 14 שנים •
14 באפר׳ 2010
Brave Dwarf כתב/ה: מבין ללבך, נוצות ומסמרים. לפתוח את הכלוב ולהתחיל את הגלישה בו מאדומה לא רצויה עד גועלית, לא מעודד להמשיך ולגלוש. ותתפלאי, למרות שאני גבר, נאלצתי לא אחת לנטוש את שורותיו של הכלוב לתקופות של חצי שנה עד שנה עד אשר אשַׁכח ממקלדותיהן, בלוגיהן ומחשבותיהן של אלו שבאמתחתן נותר להוסיף על כך שאיני מעוניין ליצור שום קשר עם אנשי/נשות הכלוב מעבר לפטפוט נעים (או לא) במסגרת הפורום. אחרי הנטישה האחרונה אף הצעתי לכלובי לקנות לו כובע אחת לשנה במחיר המנוי כדי שלא אחוש אוכל חינם מצד אחד ומצד שני אשאר חסום לאחוז מסוים של פניות.
פרטיותו של אחר אינה מובנת מאליה, מסתבר, ובעולם וירטואלי רבים מאלו שלא מכבדים את פרטיותו של אחר, גם אל זו שלהם מתייחסים כאל עניין של מה בכך, ולכן להסביר ו/או לבקש שינהגו באופן שיכבד אותם ואת הסביבה, יהיה בזבוז זמן מְשַׁוֵּעַ. אני מניח שהכלוב נגוע יותר משאר אתרים בזלזול הדדי בעיקר בגלל אופיו החושף והחושפני. דהיינו: אם את/ה מאפשר/ת לנו הציץ במיטתך, למה שתאסור עלינו לגעת? אולי בעתיד כלובי יבחר להעניק לבעל המנוי אפשרות לחסום מראש את כל חברי הכלוב ולהותיר רק למי שעמו/ם הוא מעוניין באינטראקציה אישית, לפנות אליו בפרטי. נו גמדי יקירי, כפי שאתה בוודאי רואה לא צריך ללכת רחוק כדי להבין את הרמה האנושית של חלק מהמשתתפים כאן לא יותר פשוט להתעלם? יש פה גם אחלה אנשים ובכל מקרה יש הבדל של שמיים וארץ בין אנשים טובים שלפעמים אולי קצת לוחצים לבין חארות וזבעלות מצויים (ומאוד מתורבתים!) |
|
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 14 שנים •
14 באפר׳ 2010
כן, מורטישה. גם אני ברגע שקיבלתי הודעה במייל על התגובה (את שלך דווקא לא קיבלתי) וקראתי אותה, נכנסתי לבלוגו כדי לראות מה מניע אותו. לא ברורות לי תופעות לוואי מהסוג הזה.
לגבי התעלמות - לא תמיד ניתן להתעלם. זה תלוי במצב רוח באותו רגע, ביום שעבר עלינו ובזה המצפה לנו למחרת ETC... מה עוד שלמשל תגובה כזו היא כמו גוש חרא על תלולית של זהב או כמו שאומרים ביידית: א פרעמדער נאר איז א געלעכטער, אן אייגענער נאר איז א שאנד - טיפש זר גורם לצחוק, טיפש משלנו מעורר בושה. )-: |
|
|
שולה פנינים
|
לפני 14 שנים •
14 באפר׳ 2010
לפותחת השרשור: אולי את ילדייך (שיש או יהיו) תצליחי לחנך; מכל השאר ממליצה לך להתייאש מראש. כלומר, אין רע בכך שתוסיפי את "שאקבל רק פניות מעניינות, אינטליגנטיות, מנוסחות היטב" לרשימת הפנטזיות שלך, כל עוד את מכירה בכך שמדובר בפנטזיה.
מה לעשות שבתוך עמך את יושבת, ועמך לא כולו אוחז ביומרות של תרבות מעודנת. בלשון המעטה. ממילא את מצהירה שכאן רק לקשקש. אז אם מישהו כותב לך בגסות, ו/או מקלל אחרי דחיה, ברכי את כלובי ממציא ההתעלם.
לשאלתך: אין פורמט מנצח שבודאות יעניין אותי. מתייחסת כאשר ניכר שהכותב קרא את הפרופיל והבלוג ו/או יש לו משהו אינטליגנטי להגיד. |
|
|
|
פסיכיאטר מתורבת
|
לפני 14 שנים •
14 באפר׳ 2010
Brave Dwarf כתב/ה: כן, מורטישה. גם אני ברגע שקיבלתי הודעה במייל על התגובה (את שלך דווקא לא קיבלתי) וקראתי אותה, נכנסתי לבלוגו כדי לראות מה מניע אותו. לא ברורות לי תופעות לוואי מהסוג הזה.
לגבי התעלמות - לא תמיד ניתן להתעלם. זה תלוי במצב רוח באותו רגע, ביום שעבר עלינו ובזה המצפה לנו למחרת ETC... מה עוד שלמשל תגובה כזו היא כמו גוש חרא על תלולית של זהב או כמו שאומרים ביידית: א פרעמדער נאר איז א געלעכטער, אן אייגענער נאר איז א שאנד - טיפש זר גורם לצחוק, טיפש משלנו מעורר בושה. )-: זהו ? סיימת לנאום את נאום השמנים והמתוסכלים ? לא , כי אם אתה רוצה עוד אפשר , הרי בלאוו הכי תמיד אתה מתעצבן בתור לביטוח לאומי למה לא נתנו לך עוד אחוזי נכות . מכל מקום , הקרפדה דלהלן : נוצות ומסמרים רשמה ככה בפרופיל ואנחנו בדרך כלל מאמיים למה שנשים כותבות בפרופיל - " מה שתמיד משך אותי/הרתיע אותי ב-BDSM הוא שמדובר בקונספציה שיוצרת מראית עין של "בתוך" – הנגיעה באחר, העובדה שאת/ה מאפשרים לאחר להיכנס כביכול מתחת לעורך מבטלת את (איך נקרא לזה?) חרדת הקיום (קירקגור)/ הבדידות (קאמי) ונוצרת אשליה רבת עצמה של מגע (של "היכרות באמצעות התשוקות הכי אפלות וכו'"). " - מושך אותה / מתריע אותה . ועוד בולשיט של משפטים שהקשר בינה לבין המציאות מעלות ספקות בכושרה המציאותי לנבוח נביחות אמת . ונמשיך ....... זה (בעיני) הקונפליקט שממנו מנסות להימנע כ"כ הרבה נשלטות: מעין אמירת- יש לי נרטיב, יש לי זהות, אבל אני מבקשת לטשטש אותה, אני מבקשת למחות אותה, כדי שהשולט שלי יכתוב אחת אחרת במקומה (וגם: ההטמעות האולטימטיבית בשולט שלי היא, מבחינתי, מחיקת הזהות שלי). אבל זה בלתי-אפשרי, כי השולט, כאמור, מגיע מנרטיב מאוד קונקרטי (של עשיית רדוקציה לנשלטת), ולכן- למרות שהנרטיב הזה משחק לכאורה לפנטזיה שלו, אי אפשר (או: סתם ביזארי) לפנטז על עשיית רדוקציה לאדם נטול זהות. - כאילו מה ? יש לה זהות אבל היא נואמת על אחרות שאין להן זהות , הרי ברור שלשיטה כולם כאן מפגרות ומתוסבכות , אבל היא ? פשש נאורה , חכמה שנונה , פשוט מאוד - ירום הודה . ולסיום : אסור בתכלית האיסור לשעמם אותי נ.ב - אבל בנינו יבטטה , בתור זקן ועקום לא ציפיתי שתבין משהו , לך תמשיך לתמוך בה ובמורטי תמיכות נפשיות הזויות או לחילופין לך תצייר לב על קופסאות שימורים , כמה רומנטי . |
|
|
תחרה שחורה(נשלט)
|
לפני 14 שנים •
14 באפר׳ 2010
נוצות ומסמרים, יורשה לי לחלוק על הפוסט שלך ולכנותו מיותר.
אי אפשר "להזמין" טקסטים במסרים הפרטיים, כאלה מחמיאים ומנוסחים בטוב טעם. לפני המקלדות יושבים הרבה נשים וגברים ברמות השכלה ואינטליגנציה שונות, עם גישות ותפיסות מכל הסוגים ורשות הכתיבה נתונה לכולם - מה לעשות. אז יש פניות חביבות ומכובדות ויש דביליות או בוטות - אי אפשר לקבוע שבלונה לניסוח פניה. ברור שפניה מנומסת ומפורטת, ללא שגיאות כתיב יוצרת רושם חיובי ותזכה להתייחסות כזו או אחרת, בעיקר אם לפונה גם פרופיל ובו יותר מעשר מלים. את השאר מחקי, חסמי או התעלמי, מה יש פה להתלונן ולהתעצבן? |
|
|