בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
11 באפר׳ 2010
כמהפעמים :)
קראתי בעיון גם הפעם, את דבריך הנוספים.
תני לי להציע לך (ולאחרים) הסבר שונה. בדס"ם הוא בעצם תהליך המפיק סם מסויים בגופנו. הגוף שלנו כל כך מתוחכם שדי בריטואל קבוע כדי להתחיל לשחרר את תרכובת הסם הטבעי הזה. לפעמים יש צורך בחליבה פיזית של הסם - הצלפות למשל. אבל הרוב המוחלט מופק מהמצב המנטלי. כמו הרבה סמים, הוא משפיע גם על העוררות הנפשית והמינית, אצל כל אחד בדרך אחרת. הוא מייצר היי שנקרא סאב-ספייס ודום-ספייס, ובמצבים מסויימים זה מהסוטולים היותר חזקים ומשובחים שיש. גם סמים רגילים הם רק "לוחצי מתג" והגוף הוא זה שמניב את החומרים הממסטלים. למה אנשים אוהבים סוטול? אולי כי גידלו אותם בדרך כזו או אחרת (שזה תמיד נכון) אולי כי הם בעלי הערכה עצמית נמוכה (שזה תמיד נכון) אולי כי אמא שלהם היתה זונה (שזה בדר"כ נכון, חוץ מאמא של ישו) או שפשוט, כי זה נעים וזה מרגיש אחלה. אבל אליה וקוץ בה, לכל ערב שבת, כמו שאמרו לי כשהייתי 6 ימים בכלא הצבאי, יש מוצאי שבת. וזה בעצם היה הדבר הכי חשוב שהבנתי בצבא - יש תשלום על ההיי הזה, כי ההיי הזה לוקח ממאגר קיים ששולח בזריקה אחת את כל הדלק הזה. והתשלום הוא הדאון. הדאון שאת מדברת עליו. את יכולה לנטוע את זה ביסודות מוסריים שתבחרי לך (זה ריק, האנשים רעים, זה אסור, זה מראה על הערכה/מחלה/ווטאבר) ואת יכולה להבין שזה התשלום על כך. יותר מכך, לא כולם משתמשים באותם סמים בבדס"ם, ולא על כולם זה משפיע דומה. ישנם כאלה שזה משפיע עליהם כמו שכטה מג'וינט, סבבה, היי, קצת עייפות, למחרת קמים רגיל. ישנם כאלה שההיי גבוה, וכך הדאון. יש כאלה שיש להם געגועים לסם, לתחושות. התמכרות ברמה שקשה לשלוט בה. יש כאלה שפעם בכמה זמן עושה להם נעים. יש כאלה שבלי הסם הזה לא יכולים לזיין, (היה לא מזמן פוסט על כך), יש כאלה שהוא תבלין, יש כאלה שבלעדיו סתם פושר להם - כמוני. הריגוש בינוני, סבבה, אבל עם שליטה זה ממש מרגש - לא סתם סקס. אם רע לך, תבחני למה, ועל מה את מוכנה לוותר. זה נכון שאפשר להגמל, ולאט לאט מצליחים להנות מדברי פשוטים ו"רגילים". אבל, כך נדמה לי, רובנו יכולים לשלב אהבה ונילית עם צרכים בדסמים, וזה כולל חיבוקים, ליטופים, וסקס רך. למה לא, זה רק מעצים את הסטירה בפעם הבאה. |
|
|
| מאדאם קירי(שולטת){אהובי המתו} |
לפני 14 שנים •
11 באפר׳ 2010
1. מסכימה עם מה שמ_טורפת אמרה. כמובן, שניתן להחיל את זה (כפי שציינה cai) על דברים נוספים. למשל, על ספורט. יש כאלה שמכורים לאדרנלין ולשאר האנדורפינים (או מה שזה לא יהיה) שהגוף שלהם מייצר במהלך האימון. יש כאלה שמשחקים במשחקי מחשב. יש כאלה (להבדיל) שמהמרים. המשותף לכל הפעולות הללו היא שכל אחת מהן גורמת לנו לריגוש. וכמו שמ_טורפת אמרה, יש כאלה שנהנים וזהו, יש כאלה שחווים תחושת דאון.
2. כמה פעמים, דבר אחד לא הצלחתי להבין מדבריך: מנין תחושת הדאון הזו נובעת? האם התחלת לשאול את עצמך למה הגעת לבדס"מ והחקירה דיכאה אותך, או שמא, אחרי סשן, פתאום נכנסת לדיכאון ללא סיבה נראית לעין? אני שואלת כי מעולם לא נתקלתי בכזה דבר ומאוד מסקרן אותי להבין את התהליך. |
|
|
| underfoot |
לפני 14 שנים •
11 באפר׳ 2010
RIR יקרה,
ההומואים מבחינתי הם באותה שורה של השחורים, הנשים או כל קטגוריה חברתית אחרת שנלחמת על זכותה לחירות. אין טיפול נגד הומואיות כמו שאין טיפול נגד צבע עור שחור או מוצא אתני זה או אחר. זכותו ואולי אפילו חובתו של כל אדם לקבל את עצמו ואת האיכויות האנושיות איתן נולד והומוסקסאליות היא תופעה שקיימת בטבע באופן די עקבי והמשכי לאורך ההסטוריה, תופעה אוניברסלית. אבל הסאדו-מאזו הוא לא תופעת טבע, ממש לא. השליטה היא יצר טבעי אין ספק, אבל לרוב זהו חלק ממאבק כוחות שמניע את העולם והכניעה לשם התענגות היא למיטב הבנתי סוג של פיתוח אנושי. ההומואים הם די נורמליים מבחינתי - רוצים לעשות אהבה, לענג, להתענג, אין שם ביטול עצמי אלא משחק של זהות וג'נדר. ההומו אינו הומו כי הוא לא אוהב את עצמו, נהפוך הוא - הוא אוהב את עצמו והוא אוהב את בן-זוגו והם מקיימים אהבה. מבחינה נפשית הכל די תמים. לא כל מי שאוהב סאדו-מאזו צריך טיפול פסיכולוגי. אבל חלק זקוקים לעזרה, בשביל חלקנו כל הסיפור הזה הוא קצת יותר מדי. הסאדו-מזוכיסטים משחקים הרבה פעמים עם הנרטיב של האהבה עצמו, ואצל השחקנים הקיצוניים יותר הם בכלל לא אוהבים את עצמם ועושים הכל בשביל לחרבן לעצמם כל אפשרות לעשות אהבה עם מישהו שבאמת יאהב אותם. עד כדי שאין הם סובלים אנשים שרוצים ואוהבים אותם, וזה מצב די פסיכי. הפנטזיה הופכת קיצונית מצד אחד, ומצד שני היא גם נהיית כוחנית, והאדם מוצא עצמו בקרוסלה די עצבנית של סטרס נפשי ודיכאון. וכאן פתאום הקבלה העצמית הופכת למסוכנת מאוד. האם אדם שהורס לעצמו את החיים ביסודיות עם סמים צריך לקבל את עצמו כמו שהוא כי זה הדבר הנכון לעשות? ומה לגבי השמן המורבידי, זה ששוקל כמו פיל צעיר ושימות בעתיד ממחלה הקשורה למשקלו העודף. לפעמים הקבלה העצמית היא הדבר הכי גרוע שאדם יכול להעניק לעצמו. האם כל משחק בהסכמה הוא בסדר? ברור שלא, ההסכמה היא סוג של אליבי מוסרי לומר - כאן אין מבצעים פשעים, אין פה כפיה. אבל מה לגבי אדם שרוצה לפגוע בעצמו והוא נותן לכם אקדח? ואנשים עם נטיה להרס עצמי ומזוכיזם מיני הרבה פעמים חולמים שבאמת יכאיבו להם בלב, או שיפגעו בהם פיזית, שיטילו בהם מומים רגשיים, שיבעטו להם באשכים. רציתי לומר כמה מילים ויצא לי הרצאה שלימה, אני פשוט די שיכור מסיידר אגסים ששתיתי מוקדם יותר הערב. יש בישראל סיידר אגסים? |
|
|
| מאדאם קירי(שולטת){אהובי המתו} |
לפני 14 שנים •
12 באפר׳ 2010
אנדר יקירי,
ראשית, תודה על התשובה הארוכה. בהחלט הענקת לי כמה נקודות למחשבה. שנית, כרגע אין לי זמן, אבל בהחלט אשתדל לענות לך כמה שיותר מהר. שלישית, סיידר אגסים? מתפרעים, מה? |
|
|
| מאדאם קירי(שולטת){אהובי המתו} |
לפני 14 שנים •
14 באפר׳ 2010
אנדר יקירי,
מה שאתה אומר לגבי ההומוסקסואליות הוא ברור לך ולי, אבל לא ברור להרבה אחרים. למשל, לפני מאתיים שנה זה לא היה ברור בכלל - נטיה הומוסלקסואלית נחשבה להפרעה נפשית חמורה. אני מניחה ששמעת על אלן טיורינג, האב הרעיוני של המחשב ואחד ממפצחי האניגמה הגרמנית? טיורניג הואשם בהיותו בעל נטיות הומוסקסואליות ונמצא אשם. העונש: טיפול הורמונולי. בעקבות הטיפול החליט טיורינג ליטול את חייו (בגיל 42), מה שגרם לאנושות לאבד את אחד המוחות הגדולים ביותר שאי פעם חיו בה. זה לגבי עניין הנטיות המיניות. לגבי כל השאר: אני מניחה שיש משהו במה שאתה אומר, שאצל כל אחד הבדס"מ בא לידי ביטוי בצורה אחרת. חשבתי הרבה על מה שכתבת ועל מה שכתב לי בחור נוסף (מטעמי צנעת הפרט לא אכתוב את שמו). הוא גרם לי לחשוב על הדבר הבא: מצד אחד אני אומרת שאדם צריך לקבל ולאהוב את עצמו כפי שהוא, כי כך נולדנו ואין טעם להילחם במי שאנחנו. מצד שני, אני סובלת מהפרעת קשב וריכוז ולוקחת ריטלין. אם לא הייתי לוקחת ריטלין, סביר להניח שבשלב מסוים הייתי מתאבדת כשאני אכולת שנאה עצמית. או, במילים אחרות: עד שהתחלתי לקחת ריטלין (=עד שהבנתי שיש לי בעיה) לא קיבלתי את עצמי ובטח ובטח שלא אהבתי את עצמי. ואחר כך, כשהבנתי שיש לי בעיה, לא ניסיתי לקבל אותה אלא נלחמתי בה (באמצעות תרופות). מחשבה מעמיקה בנושא גרמה לי להבין את הדבר הבא: הפרעת קשב וריכוז היא בעיה עבורי, היא מפריעה לי. היא עומדת בדרכי להצלחה. לכן, זה משהו שאני מנסה לפתור. הסטיה המינית שלי, לעומת זאת, היא משהו שגורם לי עונג, כך שאני לא רואה שום סיבה להילחם בה. הבאת כמה דוגמאות קיצוניות, כמו אדם שנכנס עמוק לסמים ואדם שרוצה לפגוע בעצמו. על כך אומר לך את הדבר הבא: בנאדם צריך לקחת אחריות על החיים שלו. בגלל זה, למשל, אני חושבת שלאף אחד אין זכות למנוע מהזולת להתאבד. הבחירה הזו, האם לחיות או למות, שייכת לאדם אחד בלבד - לזה שבחייו מדובר. כל דבר אחר היא התערבות בוטה. כמובן, כל זה נאמר בהסתייגות; ברור שאם חבר שלי ירצה להתאבד אני מאוד לא אוהב את הרעיון, בלשון המעטה. אבל זה רק בגלל שאני אנוכית וכי אני רוצה את אותו החבר. בסופו של דבר, אתמוך באותו החבר. לא בשמחה ולא בלב שלם, אבל בסופו של דבר ההחלטה היא שלו - ושלו בלבד. כך לגבי עניין ההסכמה: באופן אישי לא אטיל מום תמידי באף אחד. אבל אם מישהו ממש רוצה להטיל בעצמו מום? - וואלה, אלה החיים שלו. מי אני שאומר לו מה לעשות איתם? לצערי אין לי שורה תחתונה לסיום. הייתי רוצה להגיד משהו בסגנון "מי שזה מפריע לו שילך לטיפול, מי שלא - שלא". אבל אני לא יודעת אם זה משהו שנכון להגיד; לא חסרים הומוסקסואלים שהיו שמחים לקבל טיפול ולהיות סטרייטים, אבל טיפול כזה לא קיים. בצורה דומה, אני לא יודעת אם יש בכלל דרך לטפל בסטיות בדס"מיות . אבל בכל מקרה, מכיוון שאני בכל זאת צריכה לכתוב משהו לסיום, אאחל לך להגיע לשלב בו בדס"מ יגרום לך הנאה טהורה ותו לא. |
|
|
Morticia
|
לפני 14 שנים •
14 באפר׳ 2010
אני חושבת שהדברים האלה מאוד אינדיבידואליים
ומה שאולי קשה עבורי יכול להיות מאוד קל עבור האחר ולהיפך אני לא רואה את זה כתחרות ומשוכנעת שאין אמת אחת שעל כולנו להשתחוות לה ההשוואה של איך פעם היו מתייחסים להומוסקסואלים קצת חורה לי כי זה גם טיעון שקהילת הפדופילים תטען גם ביניהם יש מי שמבקש לקדם את פעילותם כמיניות נורמאלית ובריאה ומפריע לי כאן לפעמים להתקל בהנאה מינית מסבלי עמים אשכרה שמבחינתי חוצה את הגבול באותה המידה לא מוצאת באמת מקום להשוואה בין מזוכיזם לבין הומוסקסואליות לא מוצאת מקום גם להגביל למזוכיזם את כל עולם השליטה ועדיין לא כולם באים אל עולם המזוכיזם ו/או הסדיזם ממקום כל כך נקי של נטייה שלא נדבר על הצורך להיות בשליטה (על עצמך הכוונה ועל כן החשיבות של ההסכמה) גם הפסיכיאטריה כיום לא מתייחסת לשום ביטוי מיני בריא בין שני בני אדם בוגרים למען הנאתם ובהסכמתם המלאה כאל הפרעה גם ליכולת פיזור קשב לא חייבים להתייחס כאל הפרעה וההשוואה שעשית לי אישית היתה מאוד קשה וכבר ממש חרתה אפשר גם אפשר להתקדם עם פיזור קשב בחיים וואה וואה (תתפלאים כמה טייסים ומנהלים בכירים, שלא נדבר על שלל יוצרים "סובלים" ממנה) יש אנשים שלא מסוגלים לקיים מערכת יחסים רגשית אינטימית עם אחרים יש אנשים שכל כך עסוקים בצורך שלהם לחטוף סטירה שהם מפגע ציבורי אשכרה אלו הפרעות אישיות ש בעיני לא פשוטות לא לאדם הסובל מהן ולא לסביבה ורחוקות מלהיות משהו מיני בריא כמובן שיש גם המון בריאות בביטוי מיני חופשי מן הצד השני הקיצר... אינדיבידואלי אמרתי? ואני עוד אעיז ואומר שבעוד שישיבתו של אוסקר ווילד בכלא היתה עוול איום ונורא ישיבתו של המרקיז דה סאד בכלא היתה מוצדקת מסיבה מאוד טובה ואם תשאלי אותי, זה גם כנראה מה שהוא באמת רצה |
|
|
| מאדאם קירי(שולטת){אהובי המתו} |
לפני 14 שנים •
16 באפר׳ 2010
מורטישה יקירתי,
Morticia כתב/ה: ההשוואה של איך פעם היו מתייחסים להומוסקסואלים קצת חורה לי כי זה גם טיעון שקהילת הפדופילים תטען גם ביניהם יש מי שמבקש לקדם את פעילותם כמיניות נורמאלית ובריאה וואו, זה נשמע ממש כמו הטיעונים של הדתיים נגד הומוסקסואליות. מכל מקום, זה בדיוק מה שקפץ לי לראש כשקראתי את הודעתו של אנדר - שיחות של עם בחורים הומוסקסואלים ששנאו את עצמם ואת הנטיה המינית שלהם. יש הבדל גדול מאוד בין הומוסקסואל לבין פדופיל. כשאני מדברת על הומאים אני מדברת על שני אנשים מבוגרים, שעושים את מה שהם עושים מתוך הדדיות. לגבי פדופילים, מדובר באדם מבוגר שכופה את מעשיו על ילד, איך אפשר להשוות בכלל? Morticia כתב/ה: גם ליכולת פיזור קשב לא חייבים להתייחס כאל הפרעה וההשוואה שעשית לי אישית היתה מאוד קשה וכבר ממש חרתה
אפשר גם אפשר להתקדם עם פיזור קשב בחיים וואה וואה (תתפלאים כמה טייסים ומנהלים בכירים, שלא נדבר על שלל יוצרים "סובלים" ממנה) אני יודעת, זה מה שאנשים אומרים לי כל הזמן... "את יודעת, אם היית חיה לפני חמש מאות שנה זה היה מאוד עוזר לך, היית יכולה להיות ציידת מצויינת!" יופי, איך זה בדיוק עוזר לי כשמה שאני רוצה לעשות עם עצמי זה ללמוד פיזיקה? הנקודה שלי, שכנראה לא הועברה כראוי, היא זו: במקרה שלי, אני שואבת הנאה מהסטיה המינית שלי וסובלת כתוצאה מהפרעת הקשב והריכוז שלי. אחת עוזרת לי, אחת מפריעה לי בחיים. אני מדברת על עצמי, ועל עצמי בלבד. (אחרי הכל, אני הנושא האהוב עליי...) יש אנשים שה-ADD עוזרת להם, יש כאלה שלמדו לחיות איתה בשלום. אני מפרגנת להם, הלוואי עליי. הנקודה היתה, שאותו בחור גרם לי להבין את הנקודה שהועלתה כאן: שיש דברים בנו שאנחנו יכולים לקבל, ויש דברים שלא. Morticia כתב/ה: ואני עוד אעיז ואומר שבעוד שישיבתו של אוסקר ווילד בכלא היתה עוול איום ונורא
ישיבתו של המרקיז דה סאד בכלא היתה מוצדקת מסיבה מאוד טובה עד לרגע זה בכלל לא ידעתי שמי מהם ישב בכלא, אני מרגישה כל כך בורה!  מכל מקום, אני מסכימה עם טענתך - אבל מה הקשר לשלה שרשור? (אני בטוחה שהוא שם ופשוט פספסתי אותו, יש לי נטיה לא לשים לב לדברים מובנים מאליהם.)
|
|
|
|
Morticia
|
לפני 14 שנים •
16 באפר׳ 2010
RIR יקרה
הקשר נמצא כבר בפסקה הראשונה שלי שציטטת ושמתגובתך אליה אני יכולה רק להסיק שמא לא הבנת אותי נכון או שלא הייתי מספיק ברורה אמרתי שאני לא מסכימה עם ההשוואה של הומוסקסואליות לכל מיני נטיות מיניות אחרות, ראי ערך מזוכיזם או פדופיליה (לא שאני משווה בין מזוכיזם לפדופיליה חלילה אך רואה אותן באותה החומרה באם הן מגיעות ממקום נרקיסיסטי חסר שליטה) וטענה שגם הומוסקסואליות פעם נחשבה לסטייה והיום מכירים בה כנורמה היא טענה המחזקת גם פדופילים והם בהחלט שמחים להשתמש בה, בתקווה שכולנו יום אחד נפתח גם למיניות שלהם לא הבנתי איפה במה שאמרתי שמעת דברי רבנים אני לא אומרת מילה אחת כנגד הומוסקסואלים או כל מין שלא יהיה הנעשה בין בוגרים בהסכמה מלאה בכל מקרה, אוסקר ווילד והמרקיז דה סאד היו שניהם סופרים מוכשרים לעין ערוך (ודמויות היסטוריות שתרמו דבר או שניים לחברה כפי שאנו מכירים אותה) אך בעוד האחד ישב בכלא על נטייתו המינית ההומוסקסואלית גרידא אותה קיים בהסכמה מוחלטת עם בוגרים השני היה סדיסט חולני שאנס והתעלל באינספור גברים ונשים, ללא הסכמתם (זה היה יותר מדליק בעיניו) ועל כן, חורה לי קצת ההשוואה האוטומטית בין הומסקסואל לבין מזוכיסט על אף שהשניים בהחלט יכולים להתקיים באדם אחד מקווה שהייתי טיפה יותר ברורה ובכל מקרה אני חושבת שזה חשוב שכל אחד מאתנו יחשוב גם על עצמו אבל לא רק ברגע בו אדם אומר שהוא נהנה להכאיב לאחרים ומבחינתו זה עושה לו טוב מבלי לשאול מה זה עושה לאחר ולסביבתו ההשוואה להומוסקסואליות היא מגונה (אלא אם מדובר באנס שהוא גם הומוסקסואל) בברכת שבת שלום 
|
|
|
| מאדאם קירי(שולטת){אהובי המתו} |
לפני 14 שנים •
16 באפר׳ 2010
מורטישה יקירתי,
אוקיי, תודה על ההבהרה. אחרי שקראתי את הודעתך קראתי קצת בויקי. ראיתי שאוסקר ויילד ישב בכלא לאחר שהואשם בהשחתת הנוער, כי בגללו קיימו המוני נערים יחסים הומוסקסואלים, לא עלינו. מדהים ומפחיד לראות לאן יכולים הטמטום והבערות להוביל. עכשיו, תורי להבהיר את דבריי (מרוב הבהרות נפתח פה מספרה, אני אומרת לך....) : אנדר כתב: "אני שונא את מי שאני, אני שונא את הנטיות שלי, הלוואי ולא הייתי כזה." אני כתבתי: "שמעתי בעבר אנשים מדברים ככה. האנשים אותם שמעתי מדברים כך היו הומוסקסואלים, ששנאו את עצמם בשל העובדה שנולדו עם נטיה מינית זו." לא דיברתי כלל על הנזק שגורם, לכאורה, הסוטה (הבדס"מי או ההומו) לסביבתו. אני לא יודעת אם קיים כזה, וזה לא נראה לי רלוונטי. דיברתי על היחס של האדם לעצמו, על האופן בו הוא תופס את עצמו. על איך האדם מתייחס לסטיה המינית שלו: אם הוא שלם איתה ואוהב את עצמו כפי שהוא איתה, או אם הוא שונא אותה ושונא את עצמו/מרחם על עצמו על שנולד עם אחת כזו. מקווה שעכשיו הכל ברור. שבת מצויינת! |
|
|
|
Morticia
|
לפני 14 שנים •
16 באפר׳ 2010
(זה על בדיחת המספרה שלך שבהחלט שעשעה אותי. הרשי לי לציין שההבהרה שלך היתה משגעת וראיה לטיפ) חוצמזה, אני לא נכנסת פה לדיבור אישי שהיה לך עם אף אחד ספציפי אבל בגדול, מה שעושה לי או לך טוב זה חשוב מאוד חשוב אבל במקום בו אנחנו יודעים שיש מי שזה עושה לו רע יש לנו הרבה מקום להרגיש עם עצמנו רע וזה יבוא או בצורה של אנושיות בעלת מצפון או בצורה של נידוי חמור מהחברה אז כן, אפשר לומר שהורים שמנדים את בנם ההמוסוקסואל ומתכחשים לו הם דוגמא להורות מהסוג הגרוע ועושים לו עוול איום ונורא מה לזה ולאהבה? זה קטלני לחרדת נטישה אבל אי אפשר לנתק את זה מרגשות אשם שבנם עלול להרגיש בשל נטייתו, גם אם ובתקווה שימצא את השלמות עם עצמו כפי שהוא אחרי הכל זה ההורים שלו אצל מזוכיסטים זה קצת אחרת מבחינתי דה סאד היה בעיקר מזוכיסט בדומה למרבית הסדיסטים האכזריים ביותר בכלל, לא נראה לי אפשר לדבר על אהבה לכאב מבלי להתייחס להיבט המזוכיסטי שבדבר ולכן גם אמרתי שלדעתי ישיבה בכלא זה איפהשהוא מה שהוא באמת רצה (ע"ע אחריות ישית, גם אם כזו מין פרימיטיבית ואכזרית) בדיוק אותם גברים שיתייחסו אלייך כמו אל זבל כי בא להם שתורידי להם סטירה זה מה שהם אוהבים וזה כל מה שמעניין אותם ואת הרי חכמה - את לא תורידי לכזה אפס סטירה ושניכם תסבלו
(ובנימה אופטימית זו מאחלת לך שלא תדעי סבל לעולם) |
|
|