צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הנעל הנשית כרכושו של הגבר

underfoot
לפני 14 שנים • 22 באפר׳ 2010
underfoot • 22 באפר׳ 2010
ברונו, איך נראה זוג נעליים כזה שמסמל את כל מה שאתה לא אוהב בנעל? מעניין אותי לשמוע.

ולגבי נשים, די והותר פה מתדיינים על עניינים שבין גברים ונשים, אז השרשור הזה הוא סוג של יציאה לחופש, ולכן אין פה שום עניין בכפות רגליים או באופי שולט או בכל משהו שקשור באופן ישיר לנשים גברים ומה שביניהם. יש פה רק נעליים, חפץ דומם ונטול אנושיות, ריק לגמרי מכף רגל של האישה או מרצונותיה ושאיפותיה. גם בלי האנושיות עדיין יש לנעליים נשיות אופי וסגנון ודבר מה שהן מביעות ורוצות לומר.

יהיו ויתחכמו ויאמרו - נעל חדשה שמעולם לא ננעלה והרגע יצאה מהמפעל אין לה שום אופי אמיתי, ואכן אאלץ להסכים. למרות הצורה והצבע אין לנעל חדשה שום אופי עדיין, אך אל לנו מלהסיק מכך שהנעל עצמה היא חסרת שום כלום בהיעדר אישה, אני טוען שאפשר ליישב בין שתי הטענות.

קחו כינור שרק סיים להבנות, הלכה התייבשה והמיתרים נמתחו עליו אבל הוא עדיין אינו כינור. הוא מריח מדבק ומעץ ואין לו עדיין כינוריות, ממש כמו הנעל החדשה מהמפעל שאין לה עדיין אופי. רק אחרי שינגנו עליו קצת יתחיל הכינור ללמוד שהוא כינור, וכך גם עם הנעל הנשית ישתבח שמה, היא צריכה ללמוד את תפקידה ולכן זקוקה לאישה.
וגם הגבר זקוק לאשה, אין ספק, אבל לא לשם כך נולד השרשור הזה.
רפאל
לפני 14 שנים • 23 באפר׳ 2010
רפאל • 23 באפר׳ 2010
אין שום דבר שטחי בעיסוק הפטישיסטי הזה בנעלים. אני חושב שיש לי דעה על כל נעל שבעולם. ואין הרבה תחומים יש לי דעה מגובשת על כל פרט שבהם. למשל, לא כל ציור שיניחו מולי תהיה לי דעה מגובשת עליו. לפעמים אני יכול להסתכל על ציור במשך כמה דקות, ולסכם את התצפית ב"אני לא יודע". זה לא כך כשמדובר בנעלים. בנעלים אני תמיד יודע. זה גם אחד המאפיינים של פרוורסיה רצינית, שהיא מלווה תמיד בידיעה וודאית של איך דברים צריכים להיות. אני תמיד יודע מתי נעל היא "זה". מתי היא לא "זה", אבל יש לה חן מסוים. מתי היא סולידית. ומתי היא פשוט מעוררת דחייה, כמו כפכפים עם ניטים ועקב עץ מגושם. במידה שנעל יכולה לעשות לי את "זה", ולכשף את המבט שלי, היא גם יכולה לדחות אותי. אז אני פשוט רוצה להשמיד אותה. יש חנויות נעלים שאני עובר ליד חלון הראווה שלהן, וחושב לעצמי שהייתי מביא עמי שקית זבל גדולה ואוסף אל תוכה את כל הנעלים שבחנות, ומעיף הכל לאיזו מכולה. לפעמים זה נורא כל כך שהייתי מוכן לזרוק את הנעלים יחד עם האישה שנועלת אותן, רק כדי לסלק את התועבה הזו מעל פני האדמה בהקדם.

גם נעלי פטיש, מהסוג שנשים נועלות למסיבות פטיש לא עושות לי את "זה" במיוחד. אם הן מוגזמות מאוד או מגושמות אז הן אפילו דוחות אותי. פלטפורומות לרוב אני לא אוהב. ונעלים שמשלבות עקב של 20 מ"ס עם פלטפורמה של 10 ס"מ מרגיזות אותי. אם אני צופה בסרט פורנו, ופתאום מתגלה שהשחקנית נועלת נעלים כאלו, אז הצפיה בסרט הסתיימה, וגם הוא נזרק אל איזושהי מכולה.

אני אוהב עקבי סטילטו. אני אוהב שנעל היא מציאותית (במובן שתימצאנה נשים שתנעל אותן ביום יום). אני אוהב שנעל היא אלגנטית מאוד. פשוטה ונקייה, ולא מתוחכמת מדי. אני אוהב נעלי עקב שיש בהן משהו "חמוד", בובתי או ילדותי, או משהו קלאסי סטייל שנות ה-50. לפעמים מבליחה בי תשוקה לאיזושהי נעל פרחית יותר או בוטה יותר. אני לא יודע להסביר את התופעה הזו, ובדרך כלל אני עובר על ההבלחות האלו בשתיקה.

קשה לי להפריד לגמרי בין הנעל לבין האישה. כשהאישה לא מוצאת חן בעיני (אפילו ברמה של רושם ראשוני ובלתי מילולי) אז הנעל אינה מפצה. אני לא אוכל להתעלם ולהתרכז בנעל לבדה. אני גם לא יכול "לפנטז" על אישה שנועלת נעלי עקב מבלי שאני משליך על אותה אישה איזשהו אופי נעים ושובה לב. למשל, אופי טוב ומופנם, של איזושהי לכלוכית שנעלי הדלעת שלה הפכו לנעלי עקב.

בדומה לאנדר, גם אני מוצא שכמעט תמיד יש יחס של ניגוד בין נשים שמוצאות חן בעיני, לבין נשים שנועלות את הנעלים שאני אוהב. ולפעמים העניין הזה מעורר בי רגשות דתיים, ומחשבות שכל העולם הזה אינו אלא מבחן, ושמעבר לו נמצא עולם שכולו עקבים גבוהים.
פייה{O}
לפני 14 שנים • 23 באפר׳ 2010
פייה{O} • 23 באפר׳ 2010
אז מה הדבר דווקא בנעל שעושה אותה למושא פטיש כה חזק אצל כל כך הרבה אנשים?
מכל פרטי הלבוש או איברי הגוף, למה נעל?
שלגי
לפני 14 שנים • 23 באפר׳ 2010
שלגי • 23 באפר׳ 2010
פייה כתב/ה:
אז מה הדבר דווקא בנעל שעושה אותה למושא פטיש כה חזק אצל כל כך הרבה אנשים?
מכל פרטי הלבוש או איברי הגוף, למה נעל?


אולי
(ובאמת רק השערה פרועה - מאחר ואין לי פטיש נעליים אלא סתם תאווה נשית לרכוש כמה שיותר מהן)

בגלל שבניגוד למרבית פריטי הלבוש, נעל אינה מאבד צורתה כאשר היא אינה על גוף האישה (גם השמלה הסקסית ביותר די חסרת צורה בלי גוף נשי בתוכה) ובנוסף - הצורה עצמה.. ניתן לקחת אותה לכל מיני כיוונים, לא?

מעניין באמת מה יענו הפטישסטים. אנדר?
Mary Jane
לפני 14 שנים • 23 באפר׳ 2010
Mary Jane • 23 באפר׳ 2010
רפאל- משעשע ומרתק : )
Mark Antony
לפני 14 שנים • 23 באפר׳ 2010
Mark Antony • 23 באפר׳ 2010
פייה כתב/ה:
אז מה הדבר דווקא בנעל שעושה אותה למושא פטיש כה חזק אצל כל כך הרבה אנשים?
מכל פרטי הלבוש או איברי הגוף, למה נעל?


כי נעליים נושאות לא רק את הנועלות אותן, אלא גם מטען סמלי חוצה תרבויות. עוד לפני שמייחדים את הדיון
למרחב הפטיש הגברי - כבר במרחב הכללי של המיניות מוצאים שנעליים נשיות עשויות להיקרא 'סקסיות' (לא
שומעים על נעליים סקסיות לגברים). מה הופך עקבים לסקסיות? ובכן: זוית הרגל בנעל עקב מבליטה את
שריר השוקיים, גורמות לנועלת להימתח ולהתיישר באופן שמכווץ את שרירי התחת פנימה ומוציא את החזה
החוצה. ההליכה מטבעה איטית, שקולה ומנודנדת וכל אלה גורמים לנועלת-עקבים לעורר יצר מיני בגברים.
ברגע שהיצר ניצת, גם קל מן הסתם להדביק את צעדי האישה המהדסת על עקביה. יש כמובן עוד סוגי נעליים ואולי סיבות אחרות בגללן הן נטענות בסמליות מינית כלשהי במרחב הכללי -- אך הצד השווה של כולן הוא שהפונקציה שלהן היא לחשוף פן אירוטי כזה או אחר.


בקונטקסט זה, בו נעלי אשה נושאות מטען סמלי ברור לכתחילה, חלה הסמליות המיוחדת של הפטיש,
שמאפיינת בעיקר נשלטים-גברים. עכשיו נעלי האישה מקבלות תוכן חדש, מסעיר, וגדול מהחיים: הן המקום
הכי נמוך בהוויתה: הן דורכות על זוהמת החוצות, והסמליות העתיקה של רגל מנצחת מונחת על צוואר המנוצח
מצטרפת כאן במלוא עוצמתה אל הסמליות שכבר הוזכרה קודם. כעת, כל מגע עם הנעל מחבר שתי
אלקטרודות טעונות, אחת של מיניות ואחת של כניעה, והחיבור ביניהן יוצר זרם של תשוקה שרק מי שהתחשמל
ממנו יכול להעריך אותו. זהו העניין העיקרי, לדעתי, בפטיש ההנעלה.


ואם לא די באלה, מביא כל אחד אל הסיטואציה את המטען הנפשי המיוחד שלו: אחד מתחבר עם רגשי נחיתות
המקננים בו כשאפו, פיו ולחיו נרמסים תחת סוליית נעלה של אשה זרה במועדון; שני מוצא את ייעודו בטיפול
בנעליה של גבירתו - נקיון, צחצוח והברקה - וגם כאן מתקיימת סינטזה בין סמלים הלקוחים ממישורים שונים
(שירות, היררכיה מעמדית -- מי שמצחצחים את נעליו הוא סוג של אדון), ומיניות (אלה הנעליים שלה, כפות
הרגליים _שלה_ נכנסות לכאן. הריח הזה הוא _שלה_, וכו)

מחרמן ללא ספק.
union
לפני 14 שנים • 23 באפר׳ 2010
union • 23 באפר׳ 2010
פייה כתב/ה:
אז מה הדבר דווקא בנעל שעושה אותה למושא פטיש כה חזק אצל כל כך הרבה אנשים?
מכל פרטי הלבוש או איברי הגוף, למה נעל?


אני חושב שההשפעה היא חזקה היות והנעל וכף הרגל הנשית משתתפים בסימביוזה ככלים פאלים
המסמלים ומדמים חדירה מינית , מספיק להסתכל באישה המכניסה ומוציאה את כף רגלה מן הנעל כך שהיא תלויה על האצבעות כדי להבין את ההקשר לחיזור .
מעבר לכך הנעל הנשית מאריכה את הרגל ,מדגישה את יופיה , מגרה את שאר החושים :
חוש הריח המופעל על ידי מגוון ריחות של עור וחומרים אחרים ,ריח של חדש ,ריח של הנעלה נשית הסופג אט אט את הנשיות האינדיבדואלית הנקשרת אליו .
טעם וזאת יודע מי שהעביר לשון ושפתיים על איזורים שונים בנעל הנשית
הרעש של עקבים כשאישה פוסעת בהן הגורם לך לתהות מי היא כשהיא עדיין מרוחקת - המחשבות על סוג הנעל והנסיון לתהות או לנחש איזו אישה היא תהיה ,לפעמים יש תחושה שנשים אלגנטיות ובטוחות בעצמן יצעדו בנעל מאופיינית להן .
אחרון ולא פחות חביב המרקם , התחושה שמגף בסגנון פרשית , או נעל עם עקב סטילטו , נעל בסגנון משפטי תעביר כשהיא תוצמד לגב שלך , תלטף את הישבן במהלך סקס .


מנקודת מבטי האיישת פטיש נעליים או מיניות הנעליים הינו דבר מתפתח ונזיל ותלוי אופי נשי
דווקא אצל נשים עדינות ומנומסות אני אוהב לראות כפכפי פוסטמות של פעם (השחורות האלה
מתחילת שנות התשעים המצוידות במין קשת סגורה על חצי הקידמי של כף הרגל)
מה שלא הייתי רוצה לראות על נשיםפחות מתורבתות והמוניות .
לגבי מה שאמר רפאל אני מזדהה ומסכים עם כמעט כל מילה ,אלו תהיות שעוברות לי בראש במהלך השנים ותמיד פתרתי זאת בשיעמום או OCD.
KinKySplaSh​(אחרת)
לפני 14 שנים • 23 באפר׳ 2010

haam

KinKySplaSh​(אחרת) • 23 באפר׳ 2010
מעניין מה מגיבי שרשור זה יחשבו על הנעליים שלי...גרר... icon_redface.gif
underfoot
לפני 14 שנים • 23 באפר׳ 2010
underfoot • 23 באפר׳ 2010
תגובה לרפאל:

התחברתי לכל מה שכתבת ידידי המיטיב להתבטא ולכתוב, אבל מצאתי גם סתירה אחת שקשה לי לישבה
כתבת:

קשה לי להפריד לגמרי בין הנעל לבין האישה. כשהאישה לא מוצאת חן בעיני (אפילו ברמה של רושם ראשוני ובלתי מילולי) אז הנעל אינה מפצה. אני לא אוכל להתעלם ולהתרכז בנעל לבדה.

ושני אינטש אחר כך המשכת וכתבת:

בדומה לאנדר, גם אני מוצא שכמעט תמיד יש יחס של ניגוד בין נשים שמוצאות חן בעיני, לבין נשים שנועלות את הנעלים שאני אוהב.


אז אם יש יחס של ניגוד בין האישה לנעל זה אומר שכשהאישה לא מוצאת חן בעיניך אז הנעל דווקא כן מפצה ואפילו גורמת לך אולי לפתח איזשהו קשר עם האישה אותה אינך סובל. זאת אומרת שמצד אחד הנעל היא תופעת לוואי של האישה, כמו סולו גיטרה בשיר, אתה אוהב אותו רק בקונטקסט המתאים, זאת אומרת רק אם אתה נהנה מהשיר. ומצד שני אתה גם אומר שהאובססיה שלך עם סולו גיטרה היא כל כך רצינית עד שאתה מוכן להקשיב לשירים בנאליים שלא עושים לך את זה רק בשביל הסולו גיטרה שמופיע אחרי הפזמון השני.

הייתכן שיש כאן דו-משמעות מסויימת?


ובהקשר הפאלי וכל עניין העקבים, יש בזה משהו אני חייב להודות אבל זה לא בדיוק מסביר את חיבתי היתרה לנעלי סירה שטוחות. ואני גם ער לעובדה שהמשיכה לנעליים אינה בהכרח קשורה לענייני בדסמ ושיש לה עצמאות משלה. להתרגש מינית מחפץ זה דבר די יוצא דופן מבחינתי ואני תוהה מה בדיוק מכתיב לי את הטעם הכל כך ספציפי שלי.

קרוקס אפילו לא מנסה להיות נעל נשית, כמו נעל ספורט היא סתם אוסף של קצת פלסטיק עם אבזם, סוג של גרוטאה חסרת חן שרק על ידי חיבור עם אישה נחשקת יכולה לזכות במעט נקודות. אבל יש נעלי נשים שהן כל כך חמודות עד שאין שום צורך באישה עצמה שתמלא אותן משמעות וחן, הן פשוט מדליקות מעוררות ריגוש ומציתות יוזמה.

כאלו למשל:



נוצות ומסמרים
לפני 14 שנים • 23 באפר׳ 2010
נוצות ומסמרים • 23 באפר׳ 2010
אני ונעליי נעלבנו אנושות.

אבל בנימה רצינית יותר: אני חושבת שהבעיה בפטיש (שרפאל מוצא בלתי-מזיק), היא לא בהכרח בכאבי הגב שלי, ואפילו לא בהפקעת הנעל הנשית מידיי האישה (למרות שגם על זה יש מה לדבר ועשו זאת לפני).

הבעיה העיקרית בהאלהת חפצים דוממים, היא בהפניית התאווה המינית, המעשה המיני והתקשורת שצריכה להתקיים (כחלק ממנו) בין שני פרטנרים ולהיות שוויונית ודו-צדדית לעבר אובייקט דומם. וזה הליך שיש בו יותר משמץ נטייה להרס עצמי.