יום שטוף שמש, אחרי הצהריים, אין שעה יפה מזאת לשנת היופי של מלכתי האצילית. עבדה הנאמן, ערום כביום היוולדו מפאת קדושת המקום, זוחל חרישית ומשרבב ראשו מתחת לשמיכה, נושם עמוק לתוכו את ריח רגליה הזכות, ומנשק קלות את רגלה הימנית שלצידו.
