בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

נערת קריאה

ראובן
לפני 14 שנים • 25 באפר׳ 2010

נערת קריאה

ראובן • 25 באפר׳ 2010
אמנות ההקראה הינה עתיקת יומין, מקורה בתקופות בהן לא כולם ידעו קרוא וכתוב. לאצילים, למשל, היו נער או נערת קריאה, שהיו מקריאים בפניהם. כמובן שלאמנות עתיקה זו ישנם גם שימושים אירוטיים: מה יותר מלבב מאשר נערתך העירומה, מקריאה בפניך ממיטב הספרות, כאשר אהבת.

לאקט הזה ישנם גם שימושים במובן החינוך האנגלי והדרמטי (הטעמה, הדגשה, נימה, מבט עיניים, מנח גוף - ובהתאמה - ענישה, חינוך לאיפוק, מסירות, סבלנות ומשחקי תפקידים). לבד מזאת, הקראה הינה סטיה תרבותית לא רעה כלל.

אשמח להמלצות שלכם, לגבי טקסטים מעוררי השראה להקראה, בנסיבות המתוארות - שמות של ספרים וציטוטים משירים, מסות, אירוטיקה, קטעי הגות וכו'. מצורפת המלצתי האישית, ספרו של יואל הופמן ''מה שלומך דולורס'', יצירה אשר שורשיה בשטעטל הפולני ובזן-בודהיזם היפאני. להלן קטע:

95

''אומרים לי פשטי את היד ושמים
עלי כף יד כמו סטטוסקופ.
מעטפת החלב דולורס חוסמת את
הדם.
ועוד לא דיברנו דולורס על הדם
שבתוך היד.
עוד לא שרתי את שיר הדם של היד
ששמים עלי''

R
שלגי
לפני 14 שנים • 25 באפר׳ 2010
שלגי • 25 באפר׳ 2010
מתה עליך (-:

את "הבושם" קראת? (מניחה שכן ועדין חשה צורך להמליץ)
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 14 שנים • 25 באפר׳ 2010
הומרוס.

גם פואטי, גם חגיגי, גם לא פשוט, גם קלאסי, גם דורש קריאה במשקל.
לטעמי, אידאלי לחינוכה של נערת קריאה לאצילים.

אם זה כבד לה, אפשר להתחיל מאובידיוס. התרגום לעברית מאד קריא, והשירים יפים ואף בעלי תוכן רלוונטי. אם היא מתקדמת יפה, דנטה הוא מכרה זהב.
the rain song
לפני 14 שנים • 25 באפר׳ 2010
the rain song • 25 באפר׳ 2010
שיר השירים כמובן
זאת​(שולטת)
לפני 14 שנים • 25 באפר׳ 2010

וואוו

זאת​(שולטת) • 25 באפר׳ 2010
איזו שאלה... והתשובה מושפעת מכ"כ הרבה.
חושבת שהמטרה הסופית צריכה להלקח בחשבון מתחילה.
נניח שמטרת הקריאה מלבד הנאה היא גם:
ללמד את הסאב/ית להנות מפעילות כזאת, הרי שחשוב מאוד למצוא תכנים שיעניינו גם אותו/ה.
אם המטרה היא לשפר שפה זרה (של מי מהצדדים) הרי חשוב להתקדם מהקל את הכבד.

אם מדובר בהנאה גרידה,
אני חובבת שירה. יחד עם זאת, שירה עפ"י רוב קצרה וממצה.
יותר משניים-שלושה, אני בהחלט מקלקלת לעצמי את החוויה.
(וזאת גם נקודת החולשה של השירה בהקשר הזה)
מעדיפה שירה עברית מודרנית (לא עכשווית) והאייקו. שניהם יכולים לפתח יופי של דיקציה.

בסיפורת אני נוטה לקרוא בעיקר ספרות יפנית עכשווית וספרות ישראלית.
לא ממש משוכנעת כמה קריאה של טקסטים כאלו ע"י סאבים יענגו אותי, אבל אם המטרה היא הגייה נכונה, כישורי משחק, שליטה בקול, כישורי דרמה ו/או משחק, וכו' וגו' אפשרי לנסות.

מסכימה עם יולי, הומרוס, הוא משימה משכילה.
Morticia
לפני 14 שנים • 25 באפר׳ 2010
Morticia • 25 באפר׳ 2010
Velveteen כתב/ה:
ציד הסנרק!


"ציד הסנרק (מסכת ייסורים בשמונה צירים)"
כפי שנקרא בשמו המלא
של לואיס קרול האגדי
זו המלצה מדהימה, ספר נפלא ולדעתי קריאתו צריכה להיות בגדר חובה ומבטיחה הנאה צרופה!!!!
icon_biggrin.gif

היה גם סרט צרפתי אי שם בשנות השמונים עם השחקנית מיו מיו שנקרא "נערת קריאה" ויש שם כמה סצינות זימה, כמו שרק הצרפתים יודעים...
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 14 שנים • 25 באפר׳ 2010

Re: וואוו

בוטן כתב/ה:

אם מדובר בהנאה גרידה,
אני חובבת שירה. יחד עם זאת, שירה עפ"י רוב קצרה וממצה.
יותר משניים-שלושה, אני בהחלט מקלקלת לעצמי את החוויה.
(וזאת גם נקודת החולשה של השירה בהקשר הזה).


בשביל זה יש פואמות ליריות. פושקין למשל הוא נפלא. בתרגום לעברית קראתי רק את יבגני אוניגין, שהוא רומן שמבחינה תוכנית יש בו את כל מה שאת עשויה לרצות ברומן, בין אם הוא סיפור אהבה או מסה על כשלי החברה. כשירה, הוא שופע יופי בכמויות שכמעט קשה לעכל. באופן מפתיע, התרגום לעברית פשוט נפלא. תודה לשלונסקי. יכול להיות שיש עוד תרגומים סבירים שלו, לא בדקתי.
זאת​(שולטת)
לפני 14 שנים • 25 באפר׳ 2010

Re: וואוו

זאת​(שולטת) • 25 באפר׳ 2010
יולי Yuli כתב/ה:
בוטן כתב/ה:

אם מדובר בהנאה גרידה,
אני חובבת שירה. יחד עם זאת, שירה עפ"י רוב קצרה וממצה.
יותר משניים-שלושה, אני בהחלט מקלקלת לעצמי את החוויה.
(וזאת גם נקודת החולשה של השירה בהקשר הזה).


בשביל זה יש פואמות ליריות. פושקין למשל הוא נפלא. בתרגום לעברית קראתי רק את יבגני אוניגין, שהוא רומן שמבחינה תוכנית יש בו את כל מה שאת עשויה לרצות ברומן, בין אם הוא סיפור אהבה או מסה על כשלי החברה. כשירה, הוא שופע יופי בכמויות שכמעט קשה לעכל. באופן מפתיע, התרגום לעברית פשוט נפלא. תודה לשלונסקי. יכול להיות שיש עוד תרגומים סבירים שלו, לא בדקתי.


שלונסקי אכן, נפלא ומופלא בתרגומיו... אלא ש,
אני באמת מעדיפה את רחל ו-וולך, עמיחי ורביקוביץ... כאלה