| קייסי |
לפני 14 שנים •
28 באפר׳ 2010
קייסי כתב/ה: מי שפותח ראשון את השרשור המאה אלף על איך נשלטים מחפיצים שולטות מקבל דג!
גו פליפר, גו פליפר! חחחח אמרתי שרשור, לא התגובה המאה אלף. בשביל התגובה המאה אלף על השולטת כשפחה לא מקבלים שום דג. אתם מסוגלים ליותר. |
|
|
| underfoot |
לפני 14 שנים •
28 באפר׳ 2010
מרי ג'ין, אני מצטער שמצאת את הניתוח שלי צר ונדוש אבל כך אני באמת חש שהעולם הזה של הפאמדום מתפקד. כמובן שלכל אחד יכול להיות הפאמדום שלו ואני בטוח שיש אנשים רבים, בינם אולי גם את, שחווים את העניין מנקודה לגמרי אחרת ושונה. אנשים יכולים לטעון שהפאמדום הוא עניין די נינוח, משחק מתוחכם ומענג, משהו יפה ואצילי שמתעלה מעל לחוקיות הבנאלית של היום יום וכן הלאה.
מבחינתי הפאמדום הוא עניין מלוכלך וככזה אני מנתח אותו. זה אולי כיף להיות מסוגל להפיק ריגושים מיניים אדירים מסיטואציות די ציוריות אבל אין שום יופי בחוסר תפקוד מיני, בתחושת בית-כלא נפשית ובהתייסרות רגשית בלתי פוסקת. נכון, אני מביא לפה את עצמי עם שלל בעיותי וכביכול כופה את זה על הפאמדום, שהוא נטיה די תמימה ואולי אפילו טבעית. השחצנות (לכאורה) שלי איננה נובעת משום שאני מרגיש כמו איזה גאון הדור או אדם שיכולות הניתוח שלו מדהימות. הסיבה שלי להכללות נובעת משום שכמעט כל גבר כנוע שהכרתי בחיי היה אומלל ומיוסר וכמעט אצל כולם זה היה איך שהוא קשור לנטיה המינית שלהם, שלעיתים קרובות מדי הרסה את חייהם והשאירה אותם נואשים ודומעים אך אוחזים בחוזקה באיבר זקור. אני אשמח לשמוע ממך למה את אולי לא מסכימה עם הניתוח שלי וחושבת שהוא נדוש. בסך הכל אני מנסה לעורר פה דיון ציבורי, הרי נמאס לי להסכים עם רפאל כל היום. ואפרופו רפאל, אני גם חושב שיש מתח גדול לאורך כל הספר. בהתחלה היא שרופה עליו וזה די ברור, אבל לאט לאט יש שאלה האם היא עדיין אוהבת אותו וכמובן הסוף הטראגי שמסמן את סופו של המשחק המסוכן הזה. סוורין הוא שהוגה את המשחק והוא שמכניס את וונדה לתוכו, הוא גם מרפט את גבריותו באופן שאין לוונדה ברירה אלא להפסיק לאהוב אותו ואז הוא כולו מוכה ומושפל כאשר היא נוטשת אותו. מאזוך לדעתי הבין את פוטנציאל הסכנה הגלום בסינדרום ההבסה העצמית ממנו סבל, איך משחק מענג יכול להפוך להרסני בן רגע ואיך בעצם ההרס של העצמי הוא המטרה האמיתית מאחורי העונג. |
|
|
אלימלך
|
לפני 14 שנים •
29 באפר׳ 2010
underfoot כתב/ה: מרי ג'ין, אני מצטער שמצאת את הניתוח שלי צר ונדוש אבל כך אני באמת חש שהעולם הזה של הפאמדום מתפקד. כמובן שלכל אחד יכול להיות הפאמדום שלו ואני בטוח שיש אנשים רבים, בינם אולי גם את, שחווים את העניין מנקודה לגמרי אחרת ושונה. אנשים יכולים לטעון שהפאמדום הוא עניין די נינוח, משחק מתוחכם ומענג, משהו יפה ואצילי שמתעלה מעל לחוקיות הבנאלית של היום יום וכן הלאה.
מבחינתי הפאמדום הוא עניין מלוכלך וככזה אני מנתח אותו. זה אולי כיף להיות מסוגל להפיק ריגושים מיניים אדירים מסיטואציות די ציוריות אבל אין שום יופי בחוסר תפקוד מיני, בתחושת בית-כלא נפשית ובהתייסרות רגשית בלתי פוסקת. נכון, אני מביא לפה את עצמי עם שלל בעיותי וכביכול כופה את זה על הפאמדום, שהוא נטיה די תמימה ואולי אפילו טבעית. השחצנות (לכאורה) שלי איננה נובעת משום שאני מרגיש כמו איזה גאון הדור או אדם שיכולות הניתוח שלו מדהימות. הסיבה שלי להכללות נובעת משום שכמעט כל גבר כנוע שהכרתי בחיי היה אומלל ומיוסר וכמעט אצל כולם זה היה איך שהוא קשור לנטיה המינית שלהם, שלעיתים קרובות מדי הרסה את חייהם והשאירה אותם נואשים ודומעים אך אוחזים בחוזקה באיבר זקור. אני אשמח לשמוע ממך למה את אולי לא מסכימה עם הניתוח שלי וחושבת שהוא נדוש. בסך הכל אני מנסה לעורר פה דיון ציבורי, הרי נמאס לי להסכים עם רפאל כל היום. ואפרופו רפאל, אני גם חושב שיש מתח גדול לאורך כל הספר. בהתחלה היא שרופה עליו וזה די ברור, אבל לאט לאט יש שאלה האם היא עדיין אוהבת אותו וכמובן הסוף הטראגי שמסמן את סופו של המשחק המסוכן הזה. סוורין הוא שהוגה את המשחק והוא שמכניס את וונדה לתוכו, הוא גם מרפט את גבריותו באופן שאין לוונדה ברירה אלא להפסיק לאהוב אותו ואז הוא כולו מוכה ומושפל כאשר היא נוטשת אותו. מאזוך לדעתי הבין את פוטנציאל הסכנה הגלום בסינדרום ההבסה העצמית ממנו סבל, איך משחק מענג יכול להפוך להרסני בן רגע ואיך בעצם ההרס של העצמי הוא המטרה האמיתית מאחורי העונג. אנדרפוט, אני מצטער, אבל לדעתי אתה קצת סותר את עצמך פה, מצד אחד אתה בטוח שיש אנשים רבים שיש להם את הפמדום שלהם, מצד שני אתה מכליל בטענה שכל הנשלטים שאתה מכיר אומללים ומיוסרים. תחליט, יש פמדום אחר או כולם אומללים ומיוסרים? אנדרפוט, תתפלא אבל גם בעולם הונילי (ובכל העולמות) יש גברים אומללים ומיוסרים בגלל נטיות אלו ואחרות, אל תפיל את זה על הפמדום, לא נראה לי שהפמדום היא הבעיה פה. חוץ מזה אנדרפוט, למה שלא תיקח את זה כסוג של תיקון שבאת לעשות בגלגול הזה מתחת לסולייתה של האשה, לך תדע מה היה בגלגולים הקודמים... מבחינתך- הפמדום מלוכלך, מבחינתי- מדהים, תן לכל אחד לקחת את זה לאן שהוא רוצה, תשתדל בבקשה לא להכליל. |
|
|
| underfoot |
לפני 14 שנים •
29 באפר׳ 2010
אני לא חושב שההכללה פה היא העניין, אני מרגיש את הנושא על בשרי גם בלי להזדקק לאנשים שמסכימים איתי או חושבים ומרגישים בדיוק כמוני. אני מכליל משום שאני מדבר על תופעה ולא על עצמי באופן מבודד.
מה שכן, אולי חשוב להבהיר משהו אחד: עולם השליטה הוא בשביל חלק מהאנשים סוג של בית משוגעים. יש אנשים שנעולים בתוכו ולכן יש להם מערכת יחסים סבוכה עם הכלא שלהם אבל יש גם אנשים שרק מבקרים בו. חלק מבקרים מטעמים של נוחיות ואופרטוניזם ציני, חלק מבקרים בו בגלל שעמום, חלק מאוד אוהבים את המקום ומרגישים שהם חלק ממנו אך בשעת הצורך מסוגלים לצאת ממנו. יש קבוצה של אנשים שלא יכולים לצאת. שזהו בית כלא בעבורם. אני בכוונה מדבר בשמה של קבוצה משום שאני מכיר המון אנשים שזהו המצב מבחינתם, אני בכוונה לא מדבר על עצמי בלשון יחיד משום שמתקיימת קבוצה ואני שואף לייצג אותה ולהלחם על החופש שלה להביע את עצמה כאן מבלי להרגיש נבוכים ואשמים. העניין הוא שיש לי תחושה שכל נסיון להתלונן על בית הכלא הזה, שמהותו נטיה מינית, מעורר מיד תגובות נזעמות אצל כל אותם אנשים שמבחינתם מדובר בטיול מסעיר חושים בפארק. מה פתאום בא מישהו ומעז למתוח ביקורת? והאמת, אין לי שום ביקורת כל שהיא למתוח על טיולים מסעירי חושים בפארק, נהפוך הוא, אבל יש לי הרבה ביקורת כעס טינה כלפי מה שמרגיש לעיתים כאשפוז הכפוי שלי במחלקה הסגורה של הסאדו-מאזוכיזם, עולם מיני של יצרים ותשוקות אליו מעולם לא ביקשתי להכנס וממנו אין לי רשות לצאת. |
|
|
Madame T(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
29 באפר׳ 2010
underfoot כתב/ה: אני לא חושב שההכללה פה היא העניין, אני מרגיש את הנושא על בשרי גם בלי להזדקק לאנשים שמסכימים איתי או חושבים ומרגישים בדיוק כמוני. אני מכליל משום שאני מדבר על תופעה ולא על עצמי באופן מבודד.
מה שכן, אולי חשוב להבהיר משהו אחד: עולם השליטה הוא בשביל חלק מהאנשים סוג של בית משוגעים. יש אנשים שנעולים בתוכו ולכן יש להם מערכת יחסים סבוכה עם הכלא שלהם אבל יש גם אנשים שרק מבקרים בו. חלק מבקרים מטעמים של נוחיות ואופרטוניזם ציני, חלק מבקרים בו בגלל שעמום, חלק מאוד אוהבים את המקום ומרגישים שהם חלק ממנו אך בשעת הצורך מסוגלים לצאת ממנו. יש קבוצה של אנשים שלא יכולים לצאת. שזהו בית כלא בעבורם. אני בכוונה מדבר בשמה של קבוצה משום שאני מכיר המון אנשים שזהו המצב מבחינתם, אני בכוונה לא מדבר על עצמי בלשון יחיד משום שמתקיימת קבוצה ואני שואף לייצג אותה ולהלחם על החופש שלה להביע את עצמה כאן מבלי להרגיש נבוכים ואשמים. העניין הוא שיש לי תחושה שכל נסיון להתלונן על בית הכלא הזה, שמהותו נטיה מינית, מעורר מיד תגובות נזעמות אצל כל אותם אנשים שמבחינתם מדובר בטיול מסעיר חושים בפארק. מה פתאום בא מישהו ומעז למתוח ביקורת? והאמת, אין לי שום ביקורת כל שהיא למתוח על טיולים מסעירי חושים בפארק, נהפוך הוא, אבל יש לי הרבה ביקורת כעס טינה כלפי מה שמרגיש לעיתים כאשפוז הכפוי שלי במחלקה הסגורה של הסאדו-מאזוכיזם, עולם מיני של יצרים ותשוקות אליו מעולם לא ביקשתי להכנס וממנו אין לי רשות לצאת. You can check out any time you want, but you can never leave.... את דרגות העוצמה של הצורך בשליטה/השפלה/עינויי גוף ונפש כל אחד חש באופן אינדיבידואלי על בשרו. יש כאלה שזה רק 'שעשוע בפארק' עבורם, משחקי מיטה ותו לא, ויש שלוקחים את זה רחוק יותר ועמוק יותר. ושוב, זה מאד אינדיבידואלי. אני לא חושבת שיש ענין כאן בביקורת כלפי מי שאכן לוקח את זה רחוק יותר. זה אומר שככה הוא, זו נטייתו, אלו תחושותיו הסוביקטיביות - שלו ושל אנשים שדומים לו בתחושותיהם. אפשר להלחם במי שאתה, להתרעם על כך, לרצות אולי להיות אחר, אבל בסופו של יום לא נראה לי שזה ממש יעזור, חוץ מאשר להוציא קיטור, וגם זה לא מזיק לפעמים. 
|
|
|
Shimmy(נשלט){Vents}
|
לפני 14 שנים •
29 באפר׳ 2010
קטונתי מלנסות להציע לך תיקונים.
אבל אתה נמצא בנקודה בעייתית וכמעט נטולת יכולת להגשים את הפנטזיה . וזה יכול להיות קטע מתסכל . מהנקודה הזו הדברים נראים מאוד ברורים . אני יודע . הייתי שם. אבל כל אחד ותרמיל החיים שלו. |
|
|
הזייה(נשלטת){Tיפוס}
|
לפני 14 שנים •
29 באפר׳ 2010
אנדרפוט, קראתי את כל השרשור ורק כשיצאתי לדף הבית של האתר הבנתי משהו-
כותרת הדיון, שמתייחסת לפאמדום כולו, לעומת ההודעות האחרונות בשרשור, בהן אתה ממקד את הבעייתיות והסיבה לצורך שלך להביע את המצוקה בהיותך חלק מקבוצה שאין לה את היכולת לבחור. זה מעניין, כי אתה מדגיש את חוסר האמיתיות והמשחק של כל הסיטואציה, שלמיטב הבנתי מצדיק ששני הצדדים יהיו מרוצים מתוכן המשחק. ומצד שני עבור אותם אלה שלא יכולים לבחור מיניות אחרת, אין שום דבר משחקי, כלומר יש, אבל המציאות העגומה והמציאותית שלהם לא נותנת להם לצאת מהמשחק. לגבי הנקודה הראשונה, אגב, זה היה לדעתי מבהיר לחלק מהמגיבים שאמנם יש לך דעות מוצקות על מהות הפאמדום עצמו, אבל בעיקר בקרב אלו שלא יכולים לבחור. ולגביהם, אני לא מכירה אישית , אז אאמין לך.. אולי דווקא מי שמבחינה מינית מתגרה מחילופי שליטה, אך לא בלעדית, יכול להעמיק יותר בעיסוק הלא-מיני - כמו לנסות לקיים קשר בו השליטה היא רחבה יותר מחדר המיטות ואינה בהכרח חלק מהצגה. |
|
|
Vestri
|
לפני 14 שנים •
29 באפר׳ 2010
אני לא בטוחה אם אני באמת מבינה את מה שאתה בא להגיד... אז אם התגובה שלי לא עניינית, זו הסיבה
אני לא יודעת אם זה לגיטימי בבסיס לבוא בטענות נגד הפמדום ככלל. כי כמו כל "זרם" בחיים הוא בנוי מאינדיבידואלים, וכל אחד הוא שונה. אני מתארת לעצמי שכל שולטת באה ממקום קצת שונה, כמו כן כל נשלט. מי שבא לטיול בפארק, ומי שבא להתמסרות עמוקה של הנשמה; מי שאוהב השפלות ומי שאוהב שירות; מי שכאב זה כוס התה שלו... (וכל אלה כמובן משני הצדדים). אז איך מכלילים? מעבר לזה, יש המון פרמטרים אחרים. אלו יחסים של זוגיות, או סשנים של פעם ב-? משהו מהצד (מחוץ למסגרת ונילית), או ה main event? כל פרמטר נוסף משנה את מה שיכול להיות ומה שמצוי וכמובן גם את מה שרצוי. ובכלל -- אם אתה משתמש במונח "פמדום" הרי זה כולל את השולטות וגם את הנשלטים/ות... אז איך התחום נראה זה בעצם עיסה שכולם בחשו בה יחדיו, לא? אין לי שנות נסיון בתחום שאני יכולה להביא כהוכחה למשהו, אז לא אנסה. אבל אפילו מנקודת מבטי המוגבלת, אני רואה המון גיוון. מצד שני, אני יכולה להבין למה יש הרבה נשלטים אומללים: אנו חיים בחברה שלא ממש מקבלת את זה, אז יש עניין של סודיות, בושה, קבלה עצמית... יש כנראה יותר נשלטים מאשר שולטות בהיצע (לא עשיתי על זה מחקר, זה מה שאני שומעת כל הזמן) אז יותר קשה למצוא שולטת, וזה גורם למין מצב כזה של לקבל *כל* מה שמציעים לך, או לחיות בלי כלום בכלל... ואז הסיכויים שיש התאמה אמיתית הם כמובן הרבה יותר קטנים. ויש המון תסכול על הדרך. ויש את האמת העצובה שבכלל בחיים קשה לקבל בדיוק את מה שרוצים... וכמה שאתה מתרחק מהמכנה המשותף הקטן ביותר, אז על אחת כמה וכמה. אבל שוב, מכיוון שאיני מכירה אותך ולא באמת יודעת מה החוויה שלך שאתה רואה כדוגמה רווחת אולי פספסתי את העיקר. |
|
|
קטסטרופה{Adonai}
|
לפני 14 שנים •
29 באפר׳ 2010
Vestri כתב/ה: אני לא בטוחה אם אני באמת מבינה את מה שאתה בא להגיד... אז אם התגובה שלי לא עניינית, זו הסיבה
אני לא יודעת אם זה לגיטימי בבסיס לבוא בטענות נגד הפמדום ככלל. כי כמו כל "זרם" בחיים הוא בנוי מאינדיבידואלים, וכל אחד הוא שונה. אני מתארת לעצמי שכל שולטת באה ממקום קצת שונה, כמו כן כל נשלט. מי שבא לטיול בפארק, ומי שבא להתמסרות עמוקה של הנשמה; מי שאוהב השפלות ומי שאוהב שירות; מי שכאב זה כוס התה שלו... (וכל אלה כמובן משני הצדדים). אז איך מכלילים? מעבר לזה, יש המון פרמטרים אחרים. אלו יחסים של זוגיות, או סשנים של פעם ב-? משהו מהצד (מחוץ למסגרת ונילית), או ה main event? כל פרמטר נוסף משנה את מה שיכול להיות ומה שמצוי וכמובן גם את מה שרצוי. ובכלל -- אם אתה משתמש במונח "פמדום" הרי זה כולל את השולטות וגם את הנשלטים/ות... אז איך התחום נראה זה בעצם עיסה שכולם בחשו בה יחדיו, לא? אין לי שנות נסיון בתחום שאני יכולה להביא כהוכחה למשהו, אז לא אנסה. אבל אפילו מנקודת מבטי המוגבלת, אני רואה המון גיוון. מצד שני, אני יכולה להבין למה יש הרבה נשלטים אומללים: אנו חיים בחברה שלא ממש מקבלת את זה, אז יש עניין של סודיות, בושה, קבלה עצמית... יש כנראה יותר נשלטים מאשר שולטות בהיצע (לא עשיתי על זה מחקר, זה מה שאני שומעת כל הזמן) אז יותר קשה למצוא שולטת, וזה גורם למין מצב כזה של לקבל *כל* מה שמציעים לך, או לחיות בלי כלום בכלל... ואז הסיכויים שיש התאמה אמיתית הם כמובן הרבה יותר קטנים. ויש המון תסכול על הדרך. ויש את האמת העצובה שבכלל בחיים קשה לקבל בדיוק את מה שרוצים... וכמה שאתה מתרחק מהמכנה המשותף הקטן ביותר, אז על אחת כמה וכמה. אבל שוב, מכיוון שאיני מכירה אותך ולא באמת יודעת מה החוויה שלך שאתה רואה כדוגמה רווחת אולי פספסתי את העיקר. את? כאילו מה לך ולפמדום? |
|
|
|
פאני היל(לא בעסק)
|
לפני 14 שנים •
29 באפר׳ 2010
שליטה
הבעיה הגדולה של רוב הכותבים בפורומים על שליטה נשית או גברית היא שיש בלבול
בין מהות השליטה- שהיא הרגשה פנימית שיש לאדם כלשהוא לגבי אדם אחר, לבין מעשים שנעשים בין השניים, נשלט/ת ירגישו שאדם אחר שולט בהם גם אם הם יושבים בחברה וונילית ביחד, גם אם הם סתם משוחחים בפון על עניינים שלא קשורים לבדסמ, השליטה פשוט קיימת. העובדה שכל הזמן מתעסקים במעשים והשוואות: נתנה לי סטירה, דרכה עלי, ירקה עלי וכ"ו מונעת מאנשים לפתוח את עצמם כלפי האדם האחר, מונעת מהלב לפתח אהבה וקבלת השליטה מהשולט/ת, מצד שני כמובן שיש לכל אחד את הבדסמ שלו, הפנטזיות, הגבולות והשליטה תהיה טובה יותר ואמיתית יותר, אם השניים יהיו קשובים אחד לשני. אבל מה שחשוב בשליטה היא קודם כל ההרגשה שבלב. פאני היל |
|
|