שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

האם שכחנו שאנחנו יהודים?

Shimmy​(נשלט){Vents}
לפני 14 שנים • 1 במאי 2010
Shimmy​(נשלט){Vents} • 1 במאי 2010
לא. לא שכחנו.
אנחנו פשוט עושים רק תרי"ב מצוות.
(כתבתי בשבת? שיט, תרי"א )
דוכיפת​(נשלט)
לפני 14 שנים • 1 במאי 2010

Re: האם שכחנו שאנחנו יהודים?

דוכיפת​(נשלט) • 1 במאי 2010
coquelicot כתב/ה:
הי,

מאז ילדותי, יש לי צורך להיות נשלט ומושפל, וגם עכשיו, הדבר היחיד שמגרה אותי מינית כשאני שוכב לבד על מיטתי הוא לפנטז על שליטה ועל השפלות קשות.
ולמרות זאת, כשאני נכנס באתר בדס"מ זה או אחר ורואה תמונות של גברים ערומים, מקופלים כמו תולעים, שמשתחווים לפני המלכה שלהם, יש לי רגשות מוזרים ולא נעימים, משהו שדומה לבחילה.
ניסיתי להבין מאין הרגשות הללו, שאינם מתרחשים כשאני מפנטז לעצמי מתוך אקט מיני אישי. הגעתי למסקנה שבעצם, הג'ונגל הזה שנקרא עולם הבדס"מ מכיל בדיוק את האלמנטים של העבודה הזרה, העוון הגדול שנאסר בתורה: השתחוויה, זנות, יחס של כניעה לדמות עליונה או "אלילה", מעשים סוטים ומלוכלכים ביותר, ומעל הכל, הטקסים והאלמנטים הקבוצתיים.
הייתכן שתחת השפעתו של היצר המיני שלנו, ומתוך התמכרות, נהיינו לגמרי עוורים ?
הייתכן ששכחנו שאנחנו בכל זאת קצת יהודים ?


בלבולי ביצים.לא עבודה זרה ולא בטיח.יש לך בעיה עם הסטיה שלך ואלה הרגשות שעולים לך.
שנאה עצמית.בחילה מעצמך.עד שתשלים עם עצמך.
בכלל,נראה לי שקצת התחלקתם לכם.
בודאי שסטיתנו אינה מתישבת עם היהדות וחברותיה שעיקריהןבין.השאר הדיכוי המיני וההדחקה המינית.גם את ההומואים היהדות לא בדיוק מחבבת,אז היא לא.אז מה.
אז תהנו מסטיתכם ותהיו ערים למה ההתניות בנות אלפיים שנה עושות לנו..
אגב,הזוהר נכתב במאה השלושעשרה וכל הסיפורים על אבינו אברהם המקובל אלה סיפורי סבתא.
coquelicot​(לא בעסק)
לפני 14 שנים • 1 במאי 2010
coquelicot​(לא בעסק) • 1 במאי 2010
ערב טוב לכולם,

לפני שאענה לכמה אנשים, אני רוצה להתגעגע לזמן שרב הקהילה הבדסמ"ית הייתה מורכבת מאנשים אינטליגנטיים (חברי ה"חוויות הכואבות", היו זמנים הא ?).
עכשיו, אני מגלה שוב ושוב שיש רוב מוחץ של אנשים שעונים לא לעניין במקרה הטוב, בצורה גסה, שיטחית, מטופשת במקרה הפחות טוב, או בצורה מכוערת לגמרי במקרה הרע. כשהייתי צעיר יותר, הייתי טורח להחזיר לאנשים אלו; היום, אבקש מבעלות הכלבלבים האלה לשמור על רכושן ולחסום להם את הפה: במקרה שלכן, זה לא נקרא עבודה זרה, זה נקרא אילוף חיות לטובת הכלל.

התשובות.

נתחיל עם RIR:

RIR כתב/ה:

מצד אחד. מצד שני, מה תגיד על המקרה הזה של אבישג?
ועדיין, עם כל הכבוד לחוקי היהדות, בכל זאת היה מלך, היו לו מקורבים, והיו גם משרתים ואנשי חצר. תהיה זו תמימות לחשוב שכל האצילים והמקורבים נהגו במשרתים בכבוד ובדרך ארץ.


לגבי אבישג, חזרתי למקורות, ומצאתי שכתוב "ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל, וימצאו את אבישג השונמית, ויביאו אותה למלך. והנערה יפה עד מאד, ותהי למלך סוכנת ותשרתהו, והמלך לא ידעה [משמע לא שכב איתה באופן מיני]".
מכאן משתמע, שהנערה הסכימה, ושהייתה מוגדרת כ"סוכנת" אישית של המלך, שנהג בה כבוד.
לגבי הכבוד של המשרתים, ייתכן שאת צודקת. אבל גם בימינו ובארצנו, האם ראית באיזה אופן חלק מהבוסים מתייחסים לעובדים שלהם?

RIR כתב/ה:

ובמעבר חד לימינו אנו: נניח שגבר מעריץ אישה. הוא סוגד לה, מנשק את האדמה עליה היא הולכת, ועוד ועוד. עם יד על הלב, מה הסיכוי שהוא באמת יאמין, בלב שלם, שהיא אלה? שהיא אינה יצור בשר ודם? מה הסיכוי שהוא יאמין, פתאום, שאותה אישה (למשל) אחראית על הורדת הגשם או על ההצלחה הכלכלית של חברה מסוימת? אעז ואומר שאפס. שעבד, מעריץ ככל שיהא, עדיין יודע שלמושא הערצתו אין כוחות על טבעיים. שהיא לא באמת אלה. ומכיוון שלא קיים החשש הזה, החשש שלאותו עבד יהיו פתאום אלוהים אחרים, הרי שאין באותה סגידה כל רע או כל סתירה לאמונה באלוהים כלשהו/כלשהו/כלשהם.


אז זוהי ה-נקודה, והעניין לקח לי יותר מ 30 שנה עד שנפל לי האסימון. את חושבת, כפי שחשבתי לפני-כן, שהעובדה שלא מגדירים פורמלית את המלכה או מה שלא יהיה כ"אליל בעל כוחות על טבעיים", או פשוט כאליל, פוסלת את הבדס"מ מלהיות סוג של עבודה זרה. אבל האמת אינו כן: הרבה יותר חשוב ממה שאומרים הוא מה שמרגישים ומה שעושים. כל המקורות של היהדות ברורים ומפורשים בהקשר זה. לדוגמה, בתור אתאיסטית, ייתכן מאד שאת הרבה יותר קרובה לאל מאשר יהודי דתי כביכול שהיה גוזל או רוצח וכד', וזאת לפי השקפת היהדות הקלאסית והתורה. אומנם גם הדיבור אינו חסר חשיבות, באשר הוא בעצמו סוג של פעולה, אך הוא נחשב בד"כ כמה מנות מתחת לביצוע מעשים ומתחת לרגשות עמוקות. הייתי יכול להביא אינסוף הוכחות מתוך המקורות למה שאני טוען, אבל אני מקווה שתסתפקי בהסבר הבא: אלהים אינו יצור אבסטרקטי שמסתפק בדיבורים ובהגדרות: מה שמעניין אותו זה מה שקורה לנו כאן בבטן, מפני שהוא יושב בשורש של הקיום האוניברסאלי והמציאות (אני מקווה שהבנת שכל מה שאני אומר מתאר את השקפת עולמה של היהדות, ולא סוג של דעה אישית או כפייה כלשהי). כשעבד בדס"מ משתחווה לפני המלכה שלו, מצבו הרגשי והפסיכולוגי זהה או קרוב מאד לזה של הוודואיסט שמשתחווה לאליל שלו. הטקסים, המסכות והתלבושת באים להעצים את הכח של הרגשות הללו, בדומה לפולחן עבודה זרה.
לסיום, אני רוצה לספר לך מה שקרה לי לפני כמה חודשים: יצאתי מהרכבת וראיתי אישה גבוהה עם נעלי עקב ובעלת מראה דומיננטי. מייד הלב שלי התחיל לפמפם בטירוף, משהו דחף אותי לעקוב אחריה עד החנייה. כשהיא עלתה לאוטו שלה, מיהרתי לאוטו שלי ועקבתי אחרייה עד ביתה בלי שהיא ידעה מזה. מה היו הכוונות שלי? לא היו לי שום כוונות, פשוט היצר שלי דחף אותי לעשות את זה - מגעיל ונבזה, לפי השקפת עולמי. לבסוף, נותרתי מול הבית שלה, שואל את עצמי מה אני בדיוק מצפה שיקרה עכשיו. הזדזעתי להודות עד כמה יצרי השתלט עלי, עד כמה הפכתי להיות עבד שלו. זה נראה לי בדיוק המהות של העבודה הזרה: איבוד החופשיות והשליטה במעשים, והשתלטות אדם (או ליתר דיוק של דמות) על אדם אחר.

RIR כתב/ה:

coquelicot כתב/ה:

נראה לי גם לעניין לצטט פסוק מפרקי אבות: "אל תתן ליצרך לשלוט בך, כי כך היא אומנותו של היצר הרע: היום הוא אומר לך תעשה כך, תעשה כך, ובסופו של דבר, הוא אומר לך תעבוד עבודה זרה".

אני חושבת שצריך להבין את ההקשר בו הפסוק הזה נאמר כדי להתייחס אליו. אני לא אומרת את זה כי אני מכירה את ההקשר, אלא להיפך - כי אין לי מושג באיזה הקשר הוא מופיע. למרבה הצער, לאנשים יש נטייה ברורה להוציא דברים מהקשרם. (אני לא מדברת עליך ספציפית, כמובן, אלא באופן כללי.)


למען האמת, אין לפסוק הזה הקשר מפני שה "פרקי אבות" אינם ספר אלא איסוף של מאמרים של גדולי התנאים.
אני הבאתי אותו מפני שזה בדיוק מה שקרה לי ולהרבה עבדים בדס"מ: אי אפשר לתאר בצורה יותר טובה איך היצר שלנו התקדם לאורך הזמן, עד שנהיה מפלצת טוטאלית.

RIR כתב/ה:

שאלה לי אליך: נניח ששני בני זוג, הנשואים כדת משה וכדין, עושים מין בדס"מי. האם אז זה בסדר? או שגם אז זה נחשב לחטא?
בכלל, אם כבר אתה מדבר על מין שלא לפי התרוה, הרי שכל סקס בין שני אנשים שאינם נשואים נחשב כחטא. מה ההבדל בין כזה לבין מין בדס"מי?


אני לא רב ולא פוסק הלכות, או קובע מה בסדר ומה לא. ברם, נראה לי שכן, גם בתוך הזוג יכול להיות עבודה זרה (קשור ליחסי מין), וזה אפילו כתוב בתורה שמזהירה האדם מפני אחיו ומפני אשתו ("אשת חיקך") בהקשר זה.
לגבי החלק השני של שאלתך, אי אפשר להשוות את האיסורים השונים הנוגעים לסקס לאיסור עבודה זרה: אלו מוגדרים כתועבות, כחטא, כטומאות, עם עונשים בד"כ שמיימים די חמורים, אך אינם משתווים עם חטא העבודה הזרה.

תשובות ל Mary Jane ולרפאל:

Mary Jane כתב/ה:

לדעתי אין ספק בדבר:
יהודי דתי רואה עצמו בראש ובראשונה כמחויב לעבודת האל, וכל אשר מתחרה על כך ונוגד את הערכים אשר לכאורה הנחיל האל לעמו, הינו פסול, רע ומשוקץ, ויש לדחות אותו מפורשות, שכן הוא מעכב את הגאולה ומזיק לנפש. על המאמין לכוון כל מחשבותיו וכל מעשיו לעבודת האל, זוהי תכליתו עלי אדמות, ייעודו ושאיפתו הנעלה ביותר. לא לחינם מכונה הוא 'עבד ה' ' דווקא, ולא כלאחר יד נאמר: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם...וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם.."

כל פרשנות, המנסה ליישב בין הדת היהודית לבין בדסמ, הינה שגויה מעיקרה, ומשכך, אדם הרואה עצמו כיהודי דתי אינו יכול ליישב את הסתירה בין השניים, וחובה עליו, אם רצונו לנהוג בכנות גמורה עם עצמו, לזנוח כליל את אחד מהשניים.


Mary Jane כתב/ה:

כמובן שאדם יכול לעצום עיניו בפני הסתירה היסודית שבדבר ולשלב בין הדת לבין בדסמ, אך זה בעיקר מעיד על כך שהוא אינו תופש את דתיותו ברצינות מספקת, או שהוא מכיר בכך שהוא חוטא ונכנע ליצריו השפלים, המרחיקים אותו מאהבת האלוהים.


מה שכתבת מדהים אותי בדיוקו ובחדותו. בכמה שורות, תיארת את אותה מציאות שלקחה לי המון זמן לגלות. מפחיד אותי שמישהו מסוגל לראות כל כך מהר מה שלא ראיתי (או שהסתרתי לעצמי) בכל השנים. את ללא ספק אישה אינטליגנטית ביותר. מעניין אותי איזה פנים ואיזו אישיות עומדות מאחורי הכינוי שלך, סתם סקרנות.

תשובה ל"עמוק":

עמוק כתב/ה:

לכן, כל המצוות והחוקים מכוונים להתפתחות הרוחנית, לתיקון הנשמה, אין להם דבר עם העולם המוחשי שבו אנחנו חיים.


אני יכול להגיד לך שהטענה העקרית שלך, שהציטוט הנ"ל מסכם היטב, מנוגדת באופן מוחלט ליהדות הקלאסית. תשאל רב או כמה רבנים אם אינך מאמין.
תסלח לי שאני לא רוצה להמשיך את הדו-שיח הזה אתך. לא שאני מזלזל במה שאתה כותב, אלא שאתה מעביר את הנושא לאזורים שמבאסים אותי: אני אדם רציונאל, וקשה מאד להתווכח כשמדברים על משהו מיסטי ו"מרחף" כמו הקבלה. אם גדולי הרבנים והפרשנים לא הבינו נכון מה זה עבודה זרה ומהי היהדות, ואתה טוען בשם הקבלה שכן הבנת נכון, לא נותר לי אלא להגיד לך "yes master". במילים אחרות, אני לא רוצה להיכנס בנושא המיסטיקה היהודית, מפני שאפשר להגיד בשמה בערך כל מה שרוצים, הכל עניין של אינטרפרטציה.


לשאר המשתתפים כמו רפאל: אני מניח שתשובתי אליכם כלולה במה שכתבתי לעיל או במה שאחרים כתבו. זה שאני לא עונה לכולם לא אומר שאני לא מתייחס בכבוד למה שהם כתבו.
עמוק
לפני 14 שנים • 2 במאי 2010
עמוק • 2 במאי 2010
אני אפתיע אותך: גם אני אדם מאוד רציונלי. ודווקא משום כך אני נמשך לחכמת הקבלה. היא רציונלית ועשירה ועמוקה יותר מכל מה ששמעתי וקראתי אודות היהדות לפני כן.
אולי למתבונן מהצד הפרשנות הקבלית של התורה עלולה להראות מוזרה. אבל כשצוללים לתוכה מגלים עד כמה היא רלוונטית לחיינו, רחוקה כל כך מהדימוי המיסטי וה"מרחף" שלה.

אני מעדיף ללמוד על היהדות מכתבי הרמח"ל, האר"י, הרב אשלג ואחרים. אנשים שהבינו דבר או שניים על מהות היהדות.
וזה מבלי לפגוע בכבודם של הרבנים של ימינו.

ולך אני מאחל שתמצא את דרכך.
walking dead
לפני 14 שנים • 2 במאי 2010
walking dead • 2 במאי 2010
אחד הטקסים הכי פגאניים שאני מכירה הוא טקס ההילולה בהר מירון. אחד אחר הוא טקס הפולסא-דנורא שזהה לטקס שטני לכל דבר. ומי מנהל את הטקסים הללו? אלו שקבעו עצמם כעל נציגי אלוהים עלי אדמות ועל כן מותר להם להפר בערך כל חוק בסיסי שכתוב בתורה. להם מותר להפר את עשרת הדיברות כל הזמן, להם מותר להחזיק קמיעות וצלמי אדם וכמובן שמותר להם לחשוב שכבוד הרב עובדיה הוא אלוהים (חילול הקודש ממדרגה עליונה) וכל מילה שלו היא פטריית כמהין נדירה.

אחת הסיבות שהצלחנו לשרוד כל כך הרבה שנים בגולה, בין עמים זרים ועוינים היא כושר ההישרדות שלנו. החכמים ביותר הצליחו להיטמע ועל ידי כך גם לחיות את חייהם בחופשיות מבלי להיות פחות יהודים מאחרים. על כן לטעמי האמונה אינה זקוקה לסממנים חיצוניים או בהכרח להקפדה על מנהגים מסוימים שרק בזכותם אני שומרת על יהדותי. כן, בהחלט אפשר ומותר להעריץ את מלכתך, אך כמו בכל מקום לא לוותר על שיקול הדעת, בלי קשר לדת או אמונה. אם מלכתך מצווה עליך ללקק את כפות רגליה אין כאן שום פגיעה בהיותך יהודי. אם מלכתך מצווה עליך לרצוח את אמא שלך כדי להוכיח לה את הערצתך, אתה עדיין יהודי. איש מטומטם לכל הדעות, אך עדיין יהודי. כי גם אם מלכתך היא התגלמות היופי עלי אדמות, בעלת הציצים הכי מדליקים ולכפות הרגליים שלה יש טעם של עוגת שוקולד חמה די ברור שהיא לא אלוהים. או לפחות אני מקווה שתאתגר אותה יותר לפני שתחליט אם היא אלוהים או לא (לא יותר מדי, אתה יודע. חציית ים לשניים והריגת כל בכורות אויבנו תספיק בשלב ראשון).

וכיהודייה הטובה שאני, אחזיר לך על שאלתך בשאלה: מה פירוש "להיות יהודים"?
ראובן
לפני 14 שנים • 2 במאי 2010

בית הלל

ראובן • 2 במאי 2010
בבואנו לבחון את המקום שבין יהדות ו-בדס''מ, ראשית עלינו להבחין בין שתי גישות עיקריות - בית הלל ובית שמאי (המקלים והמקפידים, בהתאמה). לדעתי, הדיון צריך להיות תחת השקפת בית הלל, משום שבבית שמאי הכל אסור ועל הכל מקפידים. בית הלל עיקרו דרך ארץ, כלומר הבנה לטבע הדברים ולרוח האדם, תוך התייחסות סלחנית לפגימה הטבועה בנו, מעצם היותנו גשמיים. כעת, מספר מושגי יסוד ביהדות:

אלוקות - הידיעה כי יש חותם אלוהי בכל דבר, כל חפץ וכל בעל חי, וכל הדברים כולם מתאפשרים רק בגלל האלוקות הקיימת בהם ומחברת ביניהם.

שכינה - מידה של קדושה הקיימת בכל הדברים, התגלמות האלוהות במימד הגשמי, אשר מתאפשרת יותר במצבים מסויימים ובמקומות מסויימים.

כוונה - מהות היהדות. ההתכוונות של הפרט אל הבורא, מבחינת הגות ועשייה, והרצון של הפרט לקיים התמסרות דו-כיוונית עם הבורא. כוונה היא מעל לכל והיא גם ההסבר למשפט העתיק ''דרך רשעים צלחה'' - אפילו את מעשיו של היטלר ושגשוגו ניתן להסביר על דרך הכוונה - הוא פשוט היה מכוון וצלול ובאופן טבעי, השיג את שרצה, עד שסאת רשעותו מלאה.

עשה לך רב - תפישה עתיקה שהיא שורש היהדות. עיקרה הוא, שאדם החפץ להאמין אינו זקוק שיאמרו לו למי לפנות, מה לומר או איזה ספר לקרוא. המאמין יכול לבחור לעצמו את דרכי התפילה ואת האדם העוזר לו להגיע להתקדשות וכוונה צלולה.

***

ישנה אלוקות בסנדל גבוה-עקב. ישנה אלוקות גם בלשון המלחכת אותו. המפגש בין המלכה לעבד הוא בבחינת ''המאור הגדול פוגש את המאור הקטן'' וזו התוועדות המעוררת ואוספת את השכינה. האקטים שהמלכה והעבד עושים יש בהם כוונה רבה וטעם רוחני גדול ומי אנחנו, שנאשים את העבד X שהוא מעדיף לסגוד באמצעות אישה מבינה - ולעשות לו את מלכתו לרב - במקום איזה דוס מיוזע ומגלגל-עיניים. מי אנחנו שנקבע כי, הצלפה נאמנה נחשבת פחות מאשר הנחת תפילין? יתרה מזאת, ברור לכל זב-חוטם שהאישה נבראה מושלמת (מדרגת: יחידה), לכן גם כל מעשיה הווים באותה מדרגה. אני מעדיף את האישה כך, עם ניצוץ ממזרי בעיניה, מחותלת עור ושוטים, מאשר את רעותה ה''דתיה'' - יושבת דמומה בעזרת הנשים בביה''כ, שם אינה מועילה לאיש.

כל המלעיזים מוזמנים לכבות את המחשב ולפנות לת''ת הקרוב למקום מגוריהם.

R
Shimmy​(נשלט){Vents}
לפני 14 שנים • 2 במאי 2010

Re: בית הלל

Shimmy​(נשלט){Vents} • 2 במאי 2010
ראובן כתב/ה:
בבואנו לבחון את המקום שבין יהדות ו-בדס''מ, ראשית עלינו להבחין בין שתי גישות עיקריות - בית הלל ובית שמאי (המקלים והמקפידים, בהתאמה). לדעתי, הדיון צריך להיות תחת השקפת בית הלל, משום שבבית שמאי הכל אסור ועל הכל מקפידים. בית הלל עיקרו דרך ארץ, כלומר הבנה לטבע הדברים ולרוח האדם, תוך התייחסות סלחנית לפגימה הטבועה בנו, מעצם היותנו גשמיים. כעת, מספר מושגי יסוד ביהדות:

אלוקות - הידיעה כי יש חותם אלוהי בכל דבר, כל חפץ וכל בעל חי, וכל הדברים כולם מתאפשרים רק בגלל האלוקות הקיימת בהם ומחברת ביניהם.

שכינה - מידה של קדושה הקיימת בכל הדברים, התגלמות האלוהות במימד הגשמי, אשר מתאפשרת יותר במצבים מסויימים ובמקומות מסויימים.

כוונה - מהות היהדות. ההתכוונות של הפרט אל הבורא, מבחינת הגות ועשייה, והרצון של הפרט לקיים התמסרות דו-כיוונית עם הבורא. כוונה היא מעל לכל והיא גם ההסבר למשפט העתיק ''דרך רשעים צלחה'' - אפילו את מעשיו של היטלר ושגשוגו ניתן להסביר על דרך הכוונה - הוא פשוט היה מכוון וצלול ובאופן טבעי, השיג את שרצה, עד שסאת רשעותו מלאה.

עשה לך רב - תפישה עתיקה שהיא שורש היהדות. עיקרה הוא, שאדם החפץ להאמין אינו זקוק שיאמרו לו למי לפנות, מה לומר או איזה ספר לקרוא. המאמין יכול לבחור לעצמו את דרכי התפילה ואת האדם העוזר לו להגיע להתקדשות וכוונה צלולה.

***

ישנה אלוקות בסנדל גבוה-עקב. ישנה אלוקות גם בלשון המלחכת אותו. המפגש בין המלכה לעבד הוא בבחינת ''המאור הגדול פוגש את המאור הקטן'' וזו התוועדות המעוררת ואוספת את השכינה. האקטים שהמלכה והעבד עושים יש בהם כוונה רבה וטעם רוחני גדול ומי אנחנו, שנאשים את העבד X שהוא מעדיף לסגוד באמצעות אישה מבינה - ולעשות לו את מלכתו לרב - במקום איזה דוס מיוזע ומגלגל-עיניים. מי אנחנו שנקבע כי, הצלפה נאמנה נחשבת פחות מאשר הנחת תפילין? יתרה מזאת, ברור לכל זב-חוטם שהאישה נבראה מושלמת (מדרגת: יחידה), לכן גם כל מעשיה הווים באותה מדרגה. אני מעדיף את האישה כך, עם ניצוץ ממזרי בעיניה, מחותלת עור ושוטים, מאשר את רעותה ה''דתיה'' - יושבת דמומה בעזרת הנשים בביה''כ, שם אינה מועילה לאיש.

כל המלעיזים מוזמנים לכבות את המחשב ולפנות לת''ת הקרוב למקום מגוריהם.

R


אין פה אייקון של מחיאת כפיים. חבל.
מאדאם קירי​(שולטת){אהובי המתו}
לפני 14 שנים • 2 במאי 2010

Re: בית הלל

1. כל מה שראובן כתב - פנינים.
2. שימי, מיוחד בשבילך: cheer.gif הקוד: : c h e e r : (בלי רווחים כמובן)
3. מנקודת מבט אחרת: קוקליקו, אם איני טועה כתבת שאתה חילוני. או לפחות לא מומחה גדול בדת. אם כך הוא הדבר, למה נתפסת דוקוא לעניין הזה? למה דווקא הקטע הבדס"מי מפריע לך, אבל חילול שבת (למשל) לא?

לנקודות ספציפיות:
coquelicot כתב/ה:

לגבי אבישג... לא שכב איתה באופן מיני.
מכאן משתמע, שהנערה הסכימה, ושהייתה מוגדרת כ"סוכנת" אישית של המלך, שנהג בה כבוד.

לא, זה לא מה שזה אומר. זה יכול להגיד הרבה דברים אחרים: למשל, שבגיל הזה פשוט לא עמד לו. או, שדוד כן שכב איתה והסופר התנ"כי לא רצה להוציא אותו רע. בכל מקרה, אין להסיק מכך שהדבר נעשה בהסכמת הנערה או שהמלך נהג בה כבוד.
בוא נהיה כנים עם עצמינו: המלך ישראל לוקח לעצמו נערה כלשהי מבין העם. גם אם הנערה לא מעוניינת בכך, האם היא באמת תוכל לסרב לו?

coquelicot כתב/ה:

לגבי הכבוד של המשרתים, ייתכן שאת צודקת. אבל גם בימינו ובארצנו, האם ראית באיזה אופן חלק מהבוסים מתייחסים לעובדים שלהם?

מסכימה לחלוטין. אבל עוולה אחת לא מצדיקה אחרת.

coquelicot כתב/ה:

אז זוהי ה-נקודה, והעניין לקח לי יותר מ 30 שנה עד שנפל לי האסימון. את חושבת, כפי שחשבתי לפני-כן, שהעובדה שלא מגדירים פורמלית את המלכה או מה שלא יהיה כ"אליל בעל כוחות על טבעיים", או פשוט כאליל, פוסלת את הבדס"מ מלהיות סוג של עבודה זרה.
...כשעבד בדס"מ משתחווה לפני המלכה שלו, מצבו הרגשי והפסיכולוגי זהה או קרוב מאד לזה של הוודואיסט שמשתחווה לאליל שלו. הטקסים, המסכות והתלבושת באים להעצים את הכח של הרגשות הללו, בדומה לפולחן עבודה זרה.

אתה מציג משהו אחד, אני רואה את הדברים אחרת. אחדד את הנקודה, כי אולי לא הבהרתי אותה כמו שצריך: כל העניין הזה של לא לעבוד עבודה זרה הגיע מתקופה, בה היה סיכוי רציני מאוד להתחיל להאמין, פתאום, באל אחר. או באל נוסף. וכל האזהרות החמורות הללו נועדו למנוע זאת. לעומת זאת, בימינו לא קיים החשש הזה - לכן כל עניין העבודה הזרה כבר לא רלוונטי.
אציין שזו, כמובן, דעתי. בתור אתאיסטית אדוקה, מאוד מעניין אותי לפרש כל מיני מצוות ולהבין מנין הן הגיעו. אולי אני טועה, אולי לא. כמובן, שלדעתי אני צודקת לחלוטין. icon_mrgreen.gif


coquelicot כתב/ה:

לסיום, אני רוצה לספר לך מה שקרה לי לפני כמה חודשים: יצאתי מהרכבת וראיתי אישה גבוהה עם נעלי עקב ובעלת מראה דומיננטי. מייד הלב שלי התחיל לפמפם בטירוף, משהו דחף אותי לעקוב אחריה עד החנייה. כשהיא עלתה לאוטו שלה, מיהרתי לאוטו שלי ועקבתי אחרייה עד ביתה בלי שהיא ידעה מזה. מה היו הכוונות שלי? לא היו לי שום כוונות, פשוט היצר שלי דחף אותי לעשות את זה - מגעיל ונבזה, לפי השקפת עולמי. לבסוף, נותרתי מול הבית שלה, שואל את עצמי מה אני בדיוק מצפה שיקרה עכשיו. הזדעזתי להודות עד כמה יצרי השתלט עלי, עד כמה הפכתי להיות עבד שלו. זה נראה לי בדיוק המהות של העבודה הזרה: איבוד החופשיות והשליטה במעשים, והשתלטות אדם (או ליתר דיוק של דמות) על אדם אחר.

ההמחשה הזו בהחלט לעניין כאן, אבל היא נראית לי קיצונית מאוד. כלומר, לכולנו יש הסחות דעת כאלה או אחרות מדי פעם: אם זה בחור יפה שעובר בסך, משחק מחשב מגניב או מכונית מדהימה. המקרה שתיארת, בלי קשר לעבודה זרה או לא עבודה זרה, מסוכן לך. בתור מישהי שהיתה תקופה ארוכה ללא שליטה עצמית, אני יודעת עד כמה סיטואציות כאלה יכולות להיות מתסכלות ומפחידות. ובהקשר הזה בהחלט מתאים הציטוט שהבאת מפרקי אבות.
אלא שכשאני דיברתי על היצר, לא התכוונתי לכך שהוא מוליך אותי באשר אלך. התכוונתי לכך, שכאשר אני במיטה עם מישהו אני מרשה לעצמי להשתחרר, מרשה ליצר להשתלט עליי. טוב, אני מניחה שזה עד גבול מסוים; למשל, הוא לא משתלט עליי מספיק בשביל למנוע ממני לשים קונדום, או בשביל להשכיח ממני לסגור את התריסים. אבל עדיין, הוא משתלט עליי מספיק בכדי שאתן לעצמי להסחף, להתמכר לחוויה, לתענוג, לתשוקה.


coquelicot כתב/ה:

RIR כתב/ה:

שאלה לי אליך: נניח ששני בני זוג, הנשואים כדת משה וכדין, עושים מין בדס"מי. האם אז זה בסדר? או שגם אז זה נחשב לחטא?
בכלל, אם כבר אתה מדבר על מין שלא לפי התרוה, הרי שכל סקס בין שני אנשים שאינם נשואים נחשב כחטא. מה ההבדל בין כזה לבין מין בדס"מי?

אני לא רב ולא פוסק הלכות, או קובע מה בסדר ומה לא. ברם, נראה לי שכן, גם בתוך הזוג יכול להיות עבודה זרה (קשור ליחסי מין), וזה אפילו כתוב בתורה שמזהירה האדם מפני אחיו ומפני אשתו ("אשת חיקך") בהקשר זה.
לגבי החלק השני של שאלתך, אי אפשר להשוות את האיסורים השונים הנוגעים לסקס לאיסור עבודה זרה: אלו מוגדרים כתועבות, כחטא, כטומאות, עם עונשים בד"כ שמיימים די חמורים, אך אינם משתווים עם חטא העבודה הזרה.

אם הבנתי נכון את מה שכתבת, התורה אוסרת על גבר לשכב עם עבד אחיו - נראה לי הגיוני בותר. אבל לא הצלחתי להבין איך זה קשור לעבודה זרה.
לגבי החלק השני: למיטב ידיעתי, העונש על קיום יחסי מין הומוסקסואלים הוא מיתה. האם זה פחות חמור מעבודה זרה?

אני ממליצה לך לקרוא את הספר "אלים אמריקאים" של ניל גיימן. הוא מעלה שם כמה נקודות מעניינות מאוד על אמונה, ומעלה ביקורת נוקבת על פולחנים מכל סוג שהם.
Shimmy​(נשלט){Vents}
לפני 14 שנים • 2 במאי 2010

Re: בית הלל

Shimmy​(נשלט){Vents} • 2 במאי 2010
RIR כתב/ה:
1. כל מה שראובן כתב - פנינים.
2. שימי, מיוחד בשבילך: cheer.gif הקוד: : c h e e r : (בלי רווחים כמובן)3..


מודה לך מאוד.
cheer.gif
הנה למדתי (?)
מאדאם קירי​(שולטת){אהובי המתו}
לפני 14 שנים • 2 במאי 2010

Re: בית הלל

Shimmy כתב/ה:
RIR כתב/ה:
1. כל מה שראובן כתב - פנינים.
2. שימי, מיוחד בשבילך: cheer.gif הקוד: : c h e e r : (בלי רווחים כמובן)3..


מודה לך מאוד.
cheer.gif
הנה למדתי (?)

כל הכבוד! cheer.gif
ו - העונג כולו שלי.