רפאל
|
לפני 14 שנים •
1 במאי 2010
Mary Jane כתב/ה: לסיום ברצוני לציין, כי שלושת הקונסטרוקציות המתוארות לעיל אינן מוחלטות, וכי ביחסים, אשר הינם דינמיים מטבעם (לפחות אצל אנשים חושבים ומגוונים) גם היחס אל האחר הוא דינמי.
ומשרשור מקביל: Mary Jane כתב/ה: כל פרשנות, המנסה ליישב בין הדת היהודית לבין בדסמ, הינה שגויה מעיקרה, ומשכך, אדם הרואה עצמו כיהודי דתי אינו יכול ליישב את הסתירה בין השניים, וחובה עליו, אם רצונו לנהוג בכנות גמורה עם עצמו, לזנוח כליל את אחד מהשניים.
השאלה שלי היא, מתי הדבר הראוי הוא להיות "אדם חושב ומגוון" ולנהוג באופן דינמי בין שני דברים שסותרים זה את זה? ומנגד, מתי הדבר הראוי הוא "לנהוג בכנות גמורה עם עצמנו" ולזנוח כליל את אחד המרכיבים של הסתירה? |
|
|
ליידי תמרה(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
3 במאי 2010
Mary Jane כתב/ה: עם כל זאת, יודע כל תינוק של בית רבן, כי בעבור בדסמ מרטיט נפש וגוף דרוש יחס מאבייקט אל האחר, היינו, יחס קטגוריאלי-חפצי. .... בשל החשיבות של האובייקטיפיקציה לגירוי, היחס המאבייקט לרוב אינו פוסח על היחסים בבדסמ (ויפים בהקשר זה דבריה לעיל של 'נוצות ומסמרים'). עם זאת, יש להבחין: כשישנה הכרה בסיסית בסובייקטיביות של האדם מולך, כפי שתיארתי קודם לכן, האובייקטיפיקציה בדרך כלל מוגבלת ותחומה היטב אל 'הסשן' או אל השעשוע המיני. ברם, לא לכולם אכפת מן ההכרה ההדדית בסובייקטיביות של הפרטנר, מהנאתו, מרצונו ומתשוקותיו, ומן העבר השני, לא כולם מעוניינים שיכירו בסובייקטיביות שלהם. לסיום ברצוני לציין, כי שלושת הקונסטרוקציות המתוארות לעיל אינן מוחלטות, וכי ביחסים, אשר הינם דינמיים מטבעם (לפחות אצל אנשים חושבים ומגוונים) גם היחס אל האחר הוא דינמי. קראתי את מה שכתבת וקראתי דברים דומים בעבר, למשל מאנדרפוט עצמו ("על חשיבותה של האישה הלא-מוכרת", או משהו דומה). סישנתי זרים גמורים, חצאי-זרים ואנשים שבאמת לא חיפשתי אותם כסובייקט. אבל הבדס"מ המרטיט באמת, עבורי, זה שאני חוזרת אליו שוב בפנטזיות, ברגעים נחמדים עם עצמי, זה שעליו אני נהנית לזמום מזימות ולתכנן תכניות, זה עם אנשים שאני מכירה, מעריכה, מחבבת ו/או אוהבת. אני משתמשת בהם, הם משרתים אותי ואת מטרותי, אבל אני לא מפסיקה לראות אותם כאנשים, וזה בהחלט לא מפחית מההנאה שלי. להפך: יש יותר טעם להוריד מישהו לרצפה כשאני יודעת כמה הוא שווה באמת, כמה גבוה וזקוף הוא יכול לעמוד. אני נהנית להכיר את מי שתחתי, להכיר מלפני ומלפנים, לדעת ואז לבעול - אז לבעלות ולבעילה יש משמעות, יש עומק רגשי, אז היא מרטיטה אותי יותר מכל דבר שאי פעם עשיתי עם זר או כמעט-זר. אני יודעת שאין קשר הכרחי בין זרות ליחס מאבייקט, אבל בבדס"מ המרטיט ביותר שהיה לי גם לא היה יחס מאבייקט. להפוך מישהו למשרת, זה כן. אני נהנית להכאיב אבל לא לאמלל, וכדי לדעת מה הגבול בין השניים אני חייבת להכיר, חייבת לראות את האדם ואת הסובייקט. ברור לי שהנשלט רוצה להיות שם (ברמה זו או אחרת, לא תמיד הם עושים מה שהם רוצים ומן הסתם חלק מהזמן הם בפירוש לא רוצים להיות בסיטואציה הספציפית), ברור לי שגם לנשלט יש מאוויים ורצונות וזה לא מאיים עלי, לא מפחית משליטתי, לפי התפיסה שלי. ומה שכתבת, אנדר, הזכיר לי את יהודה עמיחי: "אֲנָשִים מִשְתַמְשִים זֶה בָזֶה כְמַרְפֵא לִכְאֵבָם. אֶחָד אֶת הַשֵנִי שָמִים עַל הַפְצָעִים הַקִיוּמִיִים שֶלָהֶם, עַל הָעַיִן, עַל הָעֶרְוָה, עַל הַפִה וְעַל הַיָד הַפְתוּחָה. תוֹפְשִים זֶה אֶת זֶה וְלֹא רוֹצִים לְהָנִיחַ." |
|
|
Vestri
|
לפני 14 שנים •
3 במאי 2010
מה שליידי תמרה אמרה!
|
|
|
שלגי
|
לפני 14 שנים •
3 במאי 2010
אני שאלה ליידי תמרה כתב/ה: [ אבל הבדס"מ המרטיט באמת, עבורי, זה שאני חוזרת אליו שוב בפנטזיות, ברגעים נחמדים עם עצמי, זה שעליו אני נהנית לזמום מזימות ולתכנן תכניות, זה עם אנשים שאני מכירה, מעריכה, מחבבת ו/או אוהבת. אני משתמשת בהם, הם משרתים אותי ואת מטרותי, אבל אני לא מפסיקה לראות אותם כאנשים, וזה בהחלט לא מפחית מההנאה שלי.
ברור לי שזאת סטיה מהדיון, אבל נורא מעניין אותי. כשאני מפנטזת, אני מרכז הפנטזיה ולא משנה מה טיבה, בדומה מאוד למה שמרבית הגברים תארו בכל מיני מקרים. זה כלל אינו משליך על מה שקורה לי בפועל במערכות יחסים ובחיים עצמם ועדיין, שם בפנטזיה - כשאני עם עצמי וכשאינני בתוך מערכת יחסים מאוד משמעותית (סיפור אחר נעזוב זה) - אין לצד השני חשיבות מיוחדת למעט מה שהוא עושה לי. ניתן לומר שזו פנטזית הבסיס שלי, שממנה נגזרים הדברים. האם זה אומר שאני בעצם סוג של גבר, או שיש נשים שזה עובד אצלן בצורה דומה? |
|
|
teacher(שולט)
|
לפני 14 שנים •
3 במאי 2010
בפנטזיה, אנחנו משחקים את כל התפקידים.
גם אם כאילו זה לא אנחנו. |
|
|
Morticia
|
לפני 14 שנים •
3 במאי 2010
אני חושבת שמה שליידי תמרה ניסתה לומר, ושתתקן אותי אם אני ממש טועה, זה שמבחינתה חלק מפנטזיה טובה זה שהדברים ייעשו עם אדם אהוב ומוכר
לא נראה לי שהעיסוק בעצמי במסגרת פנטזיה הוא משהו ג'נדריאלי ונראה לי שגם גברים מפנטזים לפעמים על אחרות ולא רק על עצמם בכל מקרה, אם אני כבר שוב כאן לרגע, אז בעיקר תודה על הציטוט הנפלא של יהודה עמיחי הלוואי וכולם היו אמיצים כמותו... |
|
|