Let's talk about MOVIES

בראש ובראשונה הגדול מכולם פיטר גרינוויי, עם 'כתוב בעור' המהפנט, 'טובעים במספרים' השרוט ו'חוזה השרטט' המרהיב. ב'טבח, הגנב, אשתו וגו' כמעט הקאתי, ועדיין.

קרוננברג שכבר הוזכר כאן, כמובן, עם תאומי המריבה המעולה, ארוחה עירומה ויתר סרטיו שהוזכרו פה.

טוד סולונדז המבריק עם 'ברוכים הבאים לבית הבובות' שהציג דמות ראויה לשמה של מתבגרת אמריקאית, 'אושר' ו'פלינדרום'.

יאן שווינקמאייר, האנימטור הצ'כי הביזארי המחונן שעשה את הגירסה הפסיכוטית המשובבת ביותר לאליס (בניגוד לגירסת הוולט דיסני המאכזבת ונטולת השנינות והטירוף של ברטון), ואת הסרט המטורלל ההוא ששמו נשמט מזכרוני, על בית החולים לחולי נפש, שאנשי צוותו מתגלים כחולי הנפש שלכדו את אנשי הצוות המקוריים, הרופאים והאחיות, גילגלו אותם בזפת ונוצות וכלאו אותם במרתף בית החולים. חולני ומעיק, אבל מומלץ.

טקסידרמיה שהזכירה קודם מרי ג'יין אכן זכור לי כסרט קליל ומהנה. בין המוטיבים המרכזיים שלו ענייני פיחלוץ, האבסה עצמית ופנטזיות פרוורטיות. בסצינת הכמעט סיום של הסרט נחקקה לי תמונה חיננית של אדם שבנה לעצמו וריתק את עצמו למכונה שרוקנה את איבריו הפנימיים, החליפה את דמו בחומר משמר ולקינוח כרתה את ראשו והותירה אותו כמעין פסל מפוחלץ ומשומר. מקסים (מצטערת על הספוילר, אבל יש שם לא מעט רגעים יפים נוספים גם בלעדיו).

הסרט 'בובות' האיטי והיפהפה של טאקשי קיטאנו. שווה להלחם ולהשאיר עפעפיים פתוחים בשביל הקלוז'רים הנפלאים של שלושת הסיפורים שם.

הקלאסיקות שתמיד כיף לחזור אליהן: בלייד ראנר בגירסת הבמאי, התפוז המכאני, אפוקליפסה, שמונה וחצי ולילות כביריה של פליני וכמובן חסמבה עם שלמה ארצי.

ולסיכום, סרט איטלקי שראיתי בסינמטק בנעוריי ולא נתקלתי בו מאז מעולם, 'יופי-דו'. לא זוכרת ממנו כלום למעט תמונות בודדות, אבל זוכרת היטב את המצברוח המרומם והמתרונן שיצאתי איתו מהסרט. שיר הנושא שלו מתנגן לי עד היום.
http://www.youtube.com/watch?v=82unZmDL2BU
סשן מושקע ותודה מקרב לב למי שמשיג לי עותק די.וי.די או צרוב שלו (בתרגום לעברית!).

אליס אליבא דברטון הייתה חוויה מזעזעת.