פולו(נשלט) |
לפני 14 שנים •
14 במאי 2010
הנקמה - סיפור אונס אכזרי
לפני 14 שנים •
14 במאי 2010
פולו(נשלט) • 14 במאי 2010
פרק א
רכב החוטפים שחנה באדישות בחניון התת-קרקעי של הקניון, שעט בפתאומיות לעבר הגבר עם חולצת הטריקו הלבנה, כשהוא עוקף במיומנות את הרכבים שחסמו את דרכו. הרכב נעצר בחריקת בלמים ומתוכה יצאו ארבעה גברים חסונים. "אתה פולו?" צרח אחד הגברים בעל חזות אפריקאית. הוא היה מיוזע וחסר סבלנות. "כן" מיהר פולו להשיב כשהוא נועץ בו עיניים לא מבינות. הענק השחור התנפל עליו באחת, והצמיד אותו למכסה המנוע בידיים חזקות מאד, קשוחות וכלל לא מתחשבות. זה הכאיב לפולו אבל האווירה מסביב בלבלה אותו יותר. שלושת הגברים האחרים, שחורים גם כן, הקיפו אותו ומנעו מממנו כל ניסיון בריחה. כשלא ענו לשאלותיו, הבין פולו שמשהו מפחיד קורה בחניון. פולו רעד כולו. הנהג, דיבר בעברית עם מבטא אפריקני מובהק. הוא בקש להודיע לאצילה הנכבדה על התפישה. וכמו כן, אישור להמשך הטיפול כמתוכנן. "עשיתם זאת מהר" לא הסתירה אתנה את הערכתה. פולו ניסה להתנגד תוך מאבק חסר סיכוי להימלט. ארבעת הגברים השחורים אחזו בו בידיו וברגליו והשליכו אותו לתוך הרכב המסחרי בעל החלונות הכהים. הנהג אישר לאתנה שהקורבן כפות מאחור. "למה אותי?" הזעקה נפלטה מפיו של פולו. "אני שומעת אותו" העירה אתנה. "אני לא מקנא בו" גירד נהג הרכב את ראשו. פניה של אתנה הביעו שביעות רצון. "הביאוהו אליי!" ציוותה. מזה ימים ארוכים, מתכננת אתנה את האונס האכזרי. את ארבעת הכושים היא בחרה לפי גודל הזין שלהם. כל הארבעה היו שעירים, גדולים ובעלי זין מפלצתי. חיות אדם גדולות. את פולו, הכירה אתנה, כשהיה מעבד את שדה תפוחי האדמה בשטח הטירה. היא ניסתה לשדל אותו לשכב עמה והוא סרב למרות חיבתו כלפיה. כשסרב היא אמרה: "אין דבר כזה לא רוצה, אי אפשר לא לרצות אותי, אין גבר בעולם שלא רוצה אותי". כשעמד בסירובו הוא פוטר מעבודתו. הימים שבהם התבשלה בכעסה שלה הפכו את הנקמה למתוקה יותר מבחינתה. נקמה באמצעות אונס. אונס קשה ואכזרי. פרק ב פולו נלקח בחוסר רצון אל חדרה של אתנה, תוך כדי הצצה לחדרי הכליאה המסורגים שבדרכו. בכמה מהם היו בני-אדם, לא רבים, שניים פה, ארבעה שם, צעירים ומבוגרים, שישבו כבולים בשלשלאות על הרצפה. כולם ערומים ועל חלקם סימני הצלפות קשים שעדיין מדממים. בחדר אחד ראה מישהו שוכב קשור על ספסל ארוך, ונאנס בדממה. הוא המשיך לחלוף על-פני החדרים. באחד מהם ראה גבר כורע ברך ומוצץ את אברו של כושי ענק שיושב לפניו על כסא. מחדרים אחרים שמע גניחות חנוקות של כאב. ריח של דם ואלימות עמד באוויר. הם עמדו בפתח חדרה. שני גברתנים שחורים אוחזים בשני צידי זרועותיו בחוזקה והשניים האחרים עומדים מאחורי גבו וחוסמים את נתיב בריחתו לאחור. מתקן מעץ מסיבי היה מונח באמצע החדר. היא נדה להם קלות בראשה, בפנים חתומות, כמעט מתכחשת להם. פולו נגרר, תוך מאבק חסר סיכוי, לעבר המתקן. היא הביטה בו. אתנה התקרבה ועמדה מולו. פולו עמד ולא זע. היא שאלה אם הוא יודע לשם-מה בכלל הובא אליה, והוא נענע בראשו לשלילה. היא הסבירה לו את סיבת הבאתו, ולא ידעה לנחש לתוך מה נספגות בתוכו המילים שלה, ואם הוא מקשיב למה שהיא אומרת, או רק מלעלע את צלילי קולה. "הפשיטו אותו" הורתה. שני הגברתנים המשיכו לאחוז בו בחוזקה בזמן ששני האחרים מפשיטים את בגדיו מעליו. תחתוניו נקרעו לרווחה. ערום, חשוף לעיניה ונבוך , הוא ניסה להסתיר מה שיכל באמצעות רגליו, כשהוא מייבב ומתחנן. "פשקו את רגליו" הורתה, ושני הגברתים מיהרו למלא את מבוקשה. היא לקחה חוט ברזל והפרידה בכוח את אשכיו משני עבריו, עד שאט-אט אשכיו הורחקו זה מזה. עודף החוט צנח והשתרע אל בין רגליו. אתנה הביטה בסיפוק על האשכים המיוסרים ומלמלה משהו על צבעם המשתנה. היא ציוותה עליהם לקשור אותו למתקן דמוי השולחן. פולו הורם על המתקן, די בקלילות, ע"י ארבעת הגברתנים השחורים. ידיו ורגליו פושקו ונקשרו ברצועות עור עבות לרגלי המתקן. חגורת עור נוספת לחצה את גבו בחוזקה והצמידה את גופו על משטח המתקן. לרגע הזה חיכתה אתנה. לרגע שבו יהיה קשור, חסר אונים ונתון לרחמיה. לא היו בליבה רחמים עליו. רק נקמה. היא נעמדה אי שם מאחורי ישבנו המפושק לרווחה וגילתה חור קטן וחצוף שמחכה לבעילה. "היום תזכו בגמול" סיננה לעברם בצחקוק קל. היא הבחינה שפולו מנסה להטות את ראשו לאחור בבהלה, כאילו מנסה לנחש את הבאות, מה שהעלה חיוך רחב על פניה. "לעת עתה צאו מהחדר וחכו מעבר לדלת" הורתה לארבעתם. פרק ג חוט הברזל שהשתלשל בין רגליו של פולו, נמתח בחוזקה לכיוון הרצפה ונקשר לקורת עץ אופקית בבסיס המתקן. האשכים הקשורים בחוזקה נמתחו ואיימו להיקרע מגופו. הכאב היה קשה והצרחות לא איחרו לבוא. היא התענגה על כל צרחה וצרחה. "הרם את ישבנך שיהיה מוכן לקראתי" גערה בו. הדמעות חנקו את גרונו. "אני לא יכול" זעק. "אתה בטוח שאתה לא יכול? בוא תראה שאתה יכול" פרצה בצחוק גדול. מבער גז קטן, הונח על הרצפה בדיוק מתחת לאשכיו ואיימו לשרוף אותם, מה שגרם לו להרים את ישבנו ובכך למתוח את אשכיו כלפי מעלה עד קצה גבול היכולת. אשכיו איימו להתפוצץ מהלחץ. "אתה רואה שאתה יכול?" שאלה. הוא התחנן ובכה שתשחרר אותו. היא נהנתה מתחנוניו. גאג טבעתי גדול הושם בפיו. רק אנחות כאב בקעו מגרונו. פיו היה פעור, פתוח ומוכן לקבל ההפתעות שחיכו לו בהמשך. היא התפשטה. את תחתוניה הרוויים במיצי ערוותה הלבישה על פניו. את ערוותה הלחה, היא שפשפה על ישבנו. דגדגנה הנפוח והמגורה החליק על ישבנו החלק, מעלה ומטה, ומשאיר אחריו שובל רטוב של מיציה. רצועות הסטרפאון השחור והענק נכרכו סביב גופה והודקו בחוזקה. פולו ניסה להסיט את ראשו לאחור ולהציץ מבעד לתחתונים העוטפים את פניו. אך היה זה לשווא. הראייה הייתה מטושטשת. הוא חש את כפות ידיה חופנות ומפשקות את ישבנו בחזקה. זה היה משפיל. מעולם הוא לא פושק ולא הביטו בו פתוח לרווחה. הוא קשור. פתוח. נתון לשליטתה המוחלטת. אצבעות ידה השמאלית פישקו את ישבנו מסביב לפי הטבעת ועיניה התענגו על המראה הבתולי של ישבנו. קצה הסטרפאון הונח לפתחו מה שגרם לו לנסות לכווץ את הישבן. אך לשווא. הישבן היה פתוח ומורם בתנוחה שלא השאירה לו מקום לכיווץ. גם האשכים המתוחים בחוזקה מנעו ממנו כל אפשרות תזוזה. "כן, בתול שלי, הרפה! הפקד את ישבניך בידי!" אמרה בעודה דוחפת בחזקה את קצה הסטרפאון לפתחו. הכאב היה קשה מנשוא. עד לפני שעה קלה, הוא עוד היה בתול לגמרי, והנה סטרפאון אימתני מאיים לפלח את חור ישבנו הקטן. הסטרפאון נלחץ ונדחף בכוח לתוך גופו. אנקות כאב פרצו מגרונו. חור ישבנו נסדק באחת ופרץ של זעקה פרץ מגרונו. חוסר אונים מוחלט. אין שום דבר שהוא יכול היה לעשות מלבד להמתין שהאונס האכזרי יגמר. הסטרפאון המשיך לחדור בכוח רב עד סופו כשהוא משאיר שובל של דם סביב החור הקרוע. רצועות העור העבות שריתקו את ידיו ורגליו לבסיס המתקן, חרכו בבשרו בניסיונו הנואש להשתחרר. אשכיו איימו להיתלש ממקומם. היא אנסה אותו כמו חיה מיוחמת. הכניסות והיציאות המהירות, לתוך גופו והחוצה, צרבו את ישבנו הפצוע. היא המשיכה לזיין אותו במרץ כשדמעותיו מרטיבות את תחתוניה שכיסו את פניו. דקות ארוכות, שנראו כמו נצח, חלפו. "אני חושבת שאתה כבר מוכן להפתעה הבאה. ואם לא אז לא נורא" אמרה בחיוך מתריס והוציאה את הסטרפאון האימתני מגופו. הוא הרפה את גופו כאילו נכנע לגורלו. "שבעל הזין הגדול ביותר מביניכם יכנס מיד לחדר" צעקה לעבר הדלת, תוך כדי שהיא ממשיכה לזיין אותו במרץ. שניות חלפו ולתוך החדר נכנס אחד מארבעתם. "התפשט!" הורתה לענק השחור "וזיין לו את הגרון" המשיכה באותה נשימה. פולו נבהל. הוא בחיים לא מצץ את איברו של אף גבר ולפתע פיו הופך להיות חור לסיפוק מיני של גבר שחור, שעיר ומפלצתי. הוא ניסה לסגור את פיו בכוח, אך הגאג העגול שהונח בפיו היה חזק מלסתותיו. פיו היה פעור לרווחה, מחכה לקלוט את איברו הענק והמפלצתי של הכושי. ביד אחת, אחז הכושי בשיער ראשו והטה את ראשו לאחור. בידו השנייה, הוא נטל את איברו ודחף אותו דרך הגאג הטבעתי שפער את פיו. תחושה של גועל הציפה את פולו, אך האונס האכזרי של אתנה, החזיר אותו מיד למציאות הכאב שהיה נתון זה. איברו המפלצתי של הכושי תפח בפיו ומילא את כל חלל הפה. הזין הענק נמתח וחדר לגרונו של פולו. הוא זיין את פיו בחזקה. למעשה, הכושי לא הניע את אגנו אלא הניע בידיו את ראשו של פולו הלוך ושוב. משפד את גרונו על איברו הלוך ושוב. גם איברו התפוח של הכושי כאב מהלחץ שנגרם לו מהגאג. החיכוך עם הגאג, הגביל את איברו מלתפוח למימדים מפלצתיים יותר ואף מלגמור. אתנה הבחינה בכך. "בוא נתחלף" הורתה לו. הכושי הוציא את איברו בשמחה. שלא כמו בפיו של פולו, חור הישבן לא ימנע מאיברו הענק לתפוח לגודלו המקסימאלי ולזיין אותו במרץ רב. החור היה מפושק לרווחה. השרירים עוד לא הספיקו להתכווץ והזין המפלצתי החל מבקע את אחוריו בפראות כשהדם עוזר לו להחליק פנימה והחוצה. גם אתנה לא נחה לרגע. את הסטרפאון הענק דחפה עמוק היישר לתוך גרונו של הקורבן. הם זיינו אותו במרץ רב ובהנאה מרובה. שניות ספורות לפני שהיא חשה שפולו עומד לאבד את הכרתו היא ציוותה על הכושי לירות את מטענו עמוק בתוך ישבנו. פולו חש בעוצמה את התכווצויות האיבר של הכושי בתוכו ומטען סמיך וחם נורה, בפעימות קבועות, עמוק לתוך ישבנו. המפלצת השחורה והמזיעה יצאה מתוך גופו. "צא החוצה וקרא לכולם!" ציוותה עליו אתנה. גל של ריח זיעה עבר בנחיריו של פולו כשהכושי חלף לידו בדרכו החוצה. הדלת נסגרה ונפתחה שוב כעבור שניות ספורות. שלושת מפלצות האדם שהמתינו בחוץ ערומים, נכנסו פנימה. היא הורתה להם להסתדר בשורה, אחד אחרי השני, מול פניו של פולו. הראשון שנעמד מול פניו היה במרחק נגיעה מפיו. ריח איבר מינו האפיל על ריח התחתונים, הספוגים דמעות, שעוד כיסו את פניו. היא הסירה את התחתונים מעל פניו והוא התפלץ למראה גודל האיבר שעוד היה רפוי והתנודד לו כמו צינור כיבוי אש אל בין רגליו. בזה אחר זה, הם מילאו את גרונו באבריהם הגדולים וזיינו את פיו במרץ רב. שלוש מפלצות שחורות ומיוזעות ירו את מטענן החם והלבן היישר לבית הבליעה של הקורבן חסר האונים. פולו כבר היה מטושטש כולו כשאתנה ציוותה לשחרר אותו מכבליו. הוא נפל על הרצפה כמו סמרטוט היישר למרגלותיה. היא הרימה את סנטרו וכשעיניהם הצטלבו, היא חייכה ושאלה בציניות "ועכשיו תשכב איתי?" ~~~ סוף ~~~ |
|
Morticia |
לפני 14 שנים •
15 במאי 2010
לפני 14 שנים •
15 במאי 2010
Morticia • 15 במאי 2010
אני תוהה מה הוא עשה כדי להצדיק כזו נקמה ואיך בסופה הוא יצא קורבן תמים...
חוץ מזה השימוש במילה "כושי" די גזענית, לא? |
|
עלוב החיים |
לפני 14 שנים •
15 במאי 2010
מורטישיה, איך תמיד יש לך מה להגיד
לפני 14 שנים •
15 במאי 2010
עלוב החיים • 15 במאי 2010
תפרגני קצת. סיפור כתוב ממש יפה, ותו לאו
|
|
Morticia |
לפני 14 שנים •
15 במאי 2010
Re: מורטישיה, איך תמיד יש לך מה להגיד
לפני 14 שנים •
15 במאי 2010
Morticia • 15 במאי 2010
כספומט כתב/ה: תפרגני קצת. סיפור כתוב ממש יפה, ותו לאו
אתה רוצה שאני אפרגן או שאהיה צבועה? כשכותבים "כושי" זה לא כל כך יפה בעיניי כשמתארים אישה מתנהגת כמו פסיכוטית ומציגים את זה כנקמה לגיטימי לשאול מה הוא עשה שגרם לה לרצות לעשות לו ככה - סביר להניח שהוא עשה לה דבר לא פחות איום ולא פחות נורא (זה מבחינתי מה שבאמת מעניין בסיפור, אחרת כל הטקסט הזה הוא לא יותר ממצגת של גבריות חסרת אחריות ולחלוטין לא אמינה המתארת מפלצת בדמות אישה. איך זה מתכתב עם שליטה נשית השד יודע...) אני פה אומרת רק את דעתי בעניין |
|
{dOmCruise{A |
לפני 14 שנים •
15 במאי 2010
מורטישיה - צריך רק לקרוא!
לפני 14 שנים •
15 במאי 2010
{dOmCruise{A • 15 במאי 2010
ציטוט: היא ניסתה לשדל אותו לשכב עמה והוא סרב למרות חיבתו כלפיה. כשסרב היא אמרה: "אין דבר כזה לא רוצה, אי אפשר לא לרצות אותי, אין גבר בעולם שלא רוצה אותי". כשעמד בסירובו הוא פוטר מעבודתו. הימים שבהם התבשלה בכעסה שלה הפכו את הנקמה למתוקה יותר מבחינתה. נקמה באמצעות אונס. אונס קשה ואכזרי.
עכשיו את מבינה מה הוא עשה? |
|
Morticia |
לפני 14 שנים •
15 במאי 2010
איך שלא קוראים לך - רצוי גם להכנס לפעמים לעובי הקורה!
לפני 14 שנים •
15 במאי 2010
Morticia • 15 במאי 2010
{dOmCruise{A כתב/ה: ציטוט: היא ניסתה לשדל אותו לשכב עמה והוא סרב למרות חיבתו כלפיה. כשסרב היא אמרה: "אין דבר כזה לא רוצה, אי אפשר לא לרצות אותי, אין גבר בעולם שלא רוצה אותי". כשעמד בסירובו הוא פוטר מעבודתו. הימים שבהם התבשלה בכעסה שלה הפכו את הנקמה למתוקה יותר מבחינתה. נקמה באמצעות אונס. אונס קשה ואכזרי.
עכשיו את מבינה מה הוא עשה? אתה מבין מה לא אמין כאן בעיניי? התיאור הזה מצדיק את היותה פסיכוטית, לא את היותו מושא לנקמתה כאילו מה? היא רצתה לשכב אתו והוא בסה"כ לא שכב אתה, המסכן התמים, זה כל מה שהוא עשה, או ליתר דיוק לא עשה, אז היא אנסה אותו ולזה אנחנו קוראים נקמה? בסדר... צר לי אך הסיפור הזה מקבל מבחינתי אפס באמינות ולאור חוסר ההסברים המשכנעים למעשיה, סתם מציג את האישה באור איום ונורא בטח ובטח שאינו סיפור נקמה |
|
Morticia |
לפני 14 שנים •
15 במאי 2010
איכשהוא זה הזכיר לי לרגע את זה...
לפני 14 שנים •
15 במאי 2010
Morticia • 15 במאי 2010
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=61502&blog_id=4920
אבל דוגרי, באמת נראה לכם שאישה שולטת ושפוייה תאנוס גבר רק כי הוא, המסכן התמים, בסה"כ לא רצה לשכב אתה? אם זו נקמה, אז קח אותה כמו גבר ואם זו אישה פסיכוטית אז תעשה את זה מעניין כמו "מיזרי" של סטיבן קינג לדוגמא שהוא סיפור אימה המדבר על ארוטומניה ואינו קשור אגב לשליטה, נשית או גברית, בשום צורה |
|
Beta Male |
לפני 14 שנים •
15 במאי 2010
לפני 14 שנים •
15 במאי 2010
Beta Male • 15 במאי 2010
פולו,יש לך פאק באמינות
אתה לא יוצא שבת |
|
אתנה |
לפני 14 שנים •
15 במאי 2010
אני לא מבינה דבר אחד
לפני 14 שנים •
15 במאי 2010
אתנה • 15 במאי 2010
למה לא להנות מהסיפור כסיפור ?!?
לא תמיד צריך לחפש את הגזענות , כי אם תחפשו , תמצאו ! הסיפור לא משקף מציאות , כתב אותו מישהו אקסטרימי מאד בכתיבה שלו . כמה חבל שלא יודעים לפרגן . אחרי הכל , מי שמכיר אותי יודע שאני לא נקמנית וסדיסטית ומי שטרח לקרוא את הפרופיל של פולו יודע שהסף כאב שלו לא מהגבוהים . אי לכך , יש להתייחס לסיפור כסיפור . תודה ושבת שלום . ** פולו , יקירי , לכבוד הוא לי לשמש כמושא פנטזיה שלך בין אם היא אכזרית ובין אם לא . |
|
Morticia |
לפני 14 שנים •
15 במאי 2010
Re: אני לא מבינה דבר אחד
לפני 14 שנים •
15 במאי 2010
Morticia • 15 במאי 2010
אתנה כתב/ה: למה לא להנות מהסיפור כסיפור ?!?
לא תמיד צריך לחפש את הגזענות , כי אם תחפשו , תמצאו ! הסיפור לא משקף מציאות , כתב אותו מישהו אקסטרימי מאד בכתיבה שלו . כמה חבל שלא יודעים לפרגן . אחרי הכל , מי שמכיר אותי יודע שאני לא נקמנית וסדיסטית ומי שטרח לקרוא את הפרופיל של פולו יודע שהסף כאב שלו לא מהגבוהים . אי לכך , יש להתייחס לסיפור כסיפור . תודה ושבת שלום . ** פולו , יקירי , לכבוד הוא לי לשמש כמושא פנטזיה שלך בין אם היא אכזרית ובין אם לא . ראשית, הרשי לי לציין שכלל לא ידעתי שהסיפור מדבר עלייך או נכתב בהשראתך שנית, כדי לדעת לפרגן באמת, צריך לדעת איך לא להיות צבוע הסיפור כסיפור בעיניי לוקה בחסר ופשוט לא ממלא את הצורך שלי מסיפור צריך גם לדעת איך לקבל ביקורת מבלי להפוך את המבקר לאוייבו המושבע של הכותב גם אני בחיי כתבתי סיפורים שלא כולם אהבו ולא כולם התחברו מעולם לא עלה בדעתי לגעור בהם על חוסר יכולתם לפרגן מה שלא מנע ממני מעולם להעריך את מי שיודע לפרגן או את יכולתי האישית לפרגן ותמיד אעדיף כנות שמבחינתי לעולם לא תכאיב כמו צביעות ושקר הפרגון אינו עיוור מה לגבי הצדק? (בכל מקרה שום דבר ממה שכתבתי לא נכתב במטרה לפגוע חלילה בך או בפולו, בוודאי לא ברמה האישית ואני לא רואה סיבה שתקחו את זה לכיוון הזה) |
|