אילופה של כוכבת הילדים

אניגמטית(שולטת)

לפני 14 שנים • 20 במאי 2010

אילופה של כוכבת הילדים - פרקים א'-ה'

לפני 14 שנים • 20 במאי 2010

פרק א'

נירית טל היתה הטאלנט החדש של "תמי הפקות". היו בה כל הכישורים הדרושים לכוכבת חדשה: קול מדהים, גוף מושלם, יכולת לנוע בצורה שתגרום לכל גבר לעבור לדום ומבט תמים של ילדה בחנות ממתקים. בנוסף, היא היתה אינטיליגנטית במיוחד ואמביציוזית מכל מתחרותיה. לא בכדי הפכה תוך זמן קצר לכוכבת הילדים המובילה בישראל וקיבלה תוכנית משלה בערוץ הילדים.
היא עדיין לא התרגלה לכך שחבורת מעריצים מחכה לה מתחת לביתה, לכמות החברים בעמוד המעריצים בפייסבוק ולסכומים שהציעו לה עבור הופעות פרטיות בימי הולדת.

החיים נראו כמעט מושלמים. אם רק היתה מוצאת אהבה, לא היה לה מה לבקש יותר מהיקום. כשהגיע המכתב האנונימי, היא חשה כאילו עולמה מתמוטט עליה באחת. לכאורה הוא לא הכיל הרבה. תמונה ומשפט. רק שבתמונה ראו אותה מסניפה שורה לבנה בתא שירותים ב"פיץ'", משהו חד פעמי שעשתה לפני שנתיים בעידודו של איזה סטוץ ועדיין לא הבינה למה. השורה המודפסת אמרה: "אם את לא רוצה שהתמונה הזאת תתפרסם בכל כלי התקשורת, צפי להוראות ומלאי אותן במדוייק".

נראה היה שלבה עסוק בריצת מרתון, בעוד שאר גופה רוצה פשוט להתעלף. היא חשה בחלום בלהות. אם התמונה הזאת תתפרסם, הקריירה שלה תתרסק, הכסף יחדל לזרום ולא יהיה לה איך לשלם עבור כל הדברים שקנתה כאילו אין מחר, היא לא תוכל לעזור יותר להוריה וגם לא תמצא אף עבודה חלופית בשנים הבאות. איך מפסיקים את הסיוט הזה? בסיפורים תמיד מגיע נסיך שמציל את הנסיכה מכל מצוקה ונירית ידעה שאין אף נסיך בסביבה ורק היא תצליח להציל את עצמה.

כעבור יומיים מתוחים, הגיע המכתב השני. הפעם צורפה אליו תמונה שלה משתזפת בעירום בכרתים. מישהו ממש עקב אחריה ודאג להשיג את כל הראיות האלה. מי המטורף הזה? לתמונה צורף מכתב:
"יקירתי, אני מאמינה שעכשיו את מבינה שאני מאד רצינית ומאד יודעת מה אני רוצה. ההצעה שלי פשוטה: את תצייתי לכל גחמה שאעלה בדעתי ובתמורה, התמונות הללו ישרפו, כשאמאס בשירותייך. כנסי הערב בשמונה לסקייפ, צלצלי לכתובת הבאה, הפעילי מצלמה ותני לי את תשובתך הסופית. אם התשובה חיובית, את תתחילי לשרת אותי כבר הלילה. אם לא- התמונות ששלחתי לך ותמונות נוספות שאספתי, יפורסמו בעיתוני סוף השבוע. בברכה, גבירתך".

אישה? אישה היתה מספיק מטורפת לבצע את הסחטנות הזאת? ואולי כדאי לפנות למשטרה? רעיון גרוע מאד. המשטרה עסוקה בתקופה האחרונה בעיקר ביחסי ציבור. הם מאד יהנו לגלות כיצד תפסו את כוכבת הילדים מסניפה. היא לא תסכן את כל מה שהשיגה בעמל כה רב. בשמונה היא תתחבר לסקייפ ותתחנן בפני הסחטנית הזאת, להמיר את בקשתה בסחיטה כספית. בזה היא תצליח לעמוד.

פרק ב'
כבר ברבע לשמונה התיישבה נירית ליד מסך המחשב והתחברה לסקייפ. המתח הרג אותה. היא הקישה את הכתובת בידיים רועדות וציפתה לתשובה. הסימון היה ירוק, אך לא התקבלה תשובה. היא בדקה את המצלמה והרמקול, שלא יהיו תקלות והתחברה בנתיים גם לדף המעריצים שלה בפייסבוק, לשאוב עידוד. הודעות ההערצה היו רגילות. כמה שבחים, כמה "איזה כוסית" ו"תעשי לי ילד" וכמה "אני לא מבינה איך הפרחה הזאת הצליחה", אך בין שלל ההודעות היתה אחת שהחסירה פעימה מלבה: "נירית טל - לא תמימה כמו שחשבתם. בקרוב בעיתונים". הניק היה "אחת שיודעת". זאת בטח היא, הבת זונה. התחשק לה להרוג אותה, אך במקום להעיף לה סטירה, היא תאלץ ללקק לה את התחת. אין צדק בעולם.

אחרי דקות שנראו כנצח, הגיעה השעה שמונה והיא הקישה על הכינוי הירוק שוב. הפעם ענה לה קול של אשה. להפתעתה, זה לא היה קול בלתי נעים. אמנם קול של אשה סמכותית, אך היה בו משהו נעים לאוזן, כמעט מוכר: "שלום נירית. אני שמחה שהיית חכמה מספיק והגעת. תפעילי את המצלמה ובואי לא נבזבז זמן על סמול טוק - מה תשובתך?".

נירית ראתה את תמונתה הקטנה בצד וכיצד סומק משתלט על לחייה. "חכי רגע. בואי נדבר על זה. מה דעתך שאשלם לך בכסף תמורת התמונות? יש לי חסכונות לא רעים, את יודעת?".

צחוק מתגלגל נשמע מהמחשב. "מתוקונת, יש לי יותר כסף ממה שתוכלי לחסוך בחמש עשרה דקות התהילה שלך, גם אם הן ימשכו חמש עשרה שנים. לא עובד עליי ועכשיו, תפסיקי עם המשחקים. תשובה פשוטה - כן או לא ושיהיה ברור - מה שיקרה, יקרה במציאות, לא רק כאן".

נירית רעדה. על האופציה הזאת היא לא חשבה. היא ניסתה למשוך זמן, בתקווה שיעלה בראשה איזה רעיון גאוני שיוציא אותה מהסיטואציה ההזויה הזאת. "אפשר לשאול אותך שאלה אחת?".

"כן ילדה, תשאלי, אבל אל תמשכי יותר מדי זמן. חבל. בסופו של דבר תאלצי לציית לי ואין לי חשק לחכות יותר".

"אוקיי", ענתה נירית ברעד, "למה? למה את עושה את זה? עשיתי לך פעם משהו רע בטעות?".

שוב נשמע הצחוק המרושע ההוא. "לא מתוקונת, לא עשית שום דבר רע. את ילדה טובה בסך הכל, חוץ מכמה שטויות שעשית. את יודעת מה? בואי נשתעשע קצת ונצפה בהן". על המסך החלו להופיע תמונות מתחלפות: היא מוצצת לחבר שלה לשעבר, בשרותים ציבוריים. היא כל כך אהבה אותו...
היא משתינה מאחורי עץ ביום צילומים ארוך, היא מחטטת באף בנהיגה. זה הספיק לה: "דייייי", צעקה, "הבנתי. אבל למה בת זונה? למה?".

"אה, זה פשוט", ענתה האישה בחיוך, "כי אני רוצה. כי זה מגרה אותי להפוך אותך לשפחה שלי, לשייכת לי, לצייתנית לי ללא גבולות".

"אבל אם רצית אותי, למה לא התחלת איתי? כבר קרה לי שנשים התחילו איתי".

"כי הפנטזיה שלי היא לא לעשות אותך. זה משעמם וגם את לא יותר מדי מרתקת. הפנטזיה שלי היא לאלף אותך להיות הכל שלי - החור שלי, הכלבה שלי, הזנזונת שלי. חוץ מזה, שמחרמן אותי לסחוט אותך. עכשיו זה ברור?"

"כ..ככן". ענתה נירית והחלה להתבלבל. המילים הללו גרמו לה לחוש שהיא נשתלת באדמה, אבל איזה ברירה יש לה?

"תשובה והרגע", אמרה האישה. "את תצייתי לי מרגע זה או שבא לך לראות כמה תמונות יפות שלך ב'רייטינג' וב'פנאי פלוס'?".

האינפורמציה עברה במהירות בראשה של נירית. את מי היא מכירה בעיתונים הללו? איזה קשרים תוכל להפעיל תמורת טובות הנאה? שום דבר יותר טוב מהמפלצת הזאת, כולם ישמחו לראות אותה נופלת. "אני אציית", ענתה, "כמה זמן ימשך הסיוט הזה?".

"בדיוק עד שימאס לי ממך ואז תהיי חופשיה ואל תדאגי, ילדונת, אני מואסת מהר בצעצועים החדשים שלי ועכשיו, עוד דקה יצלצל לך פעמון האינטרקום. תפתחי לשליח ותני לו טיפ יפה וחזרי מהר לכאן ".

נירית לא הספיקה לענות והאינטרקום צלצל. היא חיכתה לשליח, נתנה לו טיפ, חתמה לו "בשביל הילדים" וחזרה למחשב עם החבילה שהשאיר לה.

"ילדה טובה", אמרה האישה, "עכשיו תפתחי".

נירית החלה לפתוח את החבילה, מגלה בה שלוש אריזות מתנה. במצוות האישה, היא פתחה את הקטנה ביותר, ראשונה. בפנים חיכתה שרשרת שהורכבה מבד קטיפה ורוד ועליו הושחלה טבעת עגולה כסופה.

"זה קולר האימונים שלך, ילדה. את מבינה? את תצטרכי לעלות בסולם הדרגות. את תתחילי בלהיות רק החור שלי, הטבעת העגולה מסמנת את האפס המוחלט, העגול, החור העגול-השלם. כשתעלי בדרגה, תקבלי קולר של זנזונת וכשממש תצטייני, תקבלי קולר של כלבה".

"ולמה את חושבת שארצה להצטיין?", שאלה נירית בכעס ועלבון. אפס? שמישהו יקרא לה חור ואפס? היא מלכת הילדים של ישראל!

"את תרצי מותק, הו כמה שאת תרצי", אמרה האישה וצחקה בקול.

נירית קפצה את ידיה, מחזיקה עצמה לא לשבור את המסך. היא עוד תראה לאישה הזאת מאיפה משתין הדג, אבל בנתיים, בנתיים היא תשחק אותה הכי צייתנית שיש, עד שתניח ידה על התמונות.

"שיחקנו מספיק, חור, הגיע הזמן להתחיל לעבוד", אמרה האישה וציוותה: "תתפשטי. אני רוצה לראות אם החור שלי יפה גם בלי בגדים".

"תגידי, השתגעת? זאת מתיחה? זה חיים הכט שרוצה לדעת מה אנחנו היינו עושים? די. אתם לא נורמלים. זה לא מצחיק יותר".

"חיים הכט היה מת", צחקה האישה והמשיכה, "ואני יודעת בדיוק מה את תעשי. תתפשטי חור, גבירתך אמרה לך שהיא רוצה לראות אותך עירומה, או שאולי את זקוקה לתזכורת נוספת?".

נירית החלה לפשוט את בגדיה לאט, כשהדמעות החלו מציפות את עינייה.

פרק ג'
חניתה גידרון היתה מנשות העסקים המובילות במדינה. כסף ישן שהיא שילשה עם השנים. היא התגוררה באחוזה מפוארת בבני ציוץ, היאכטה שלה עגנה בנמל הרצליה ואף אחד מהעשירון העליון, עמו התחככה כדרך הטבע, לא ידע שיש לה תחביבים סודיים, שבינם לבין צער בעלי חיים, הקשר מקרי בהחלט.

לפני למעלה משנה החלה להבחין בנירית טל והחליטה לשחק במשחק חביב מול עצמה - כמה זמן יקח לה להפוך אותה לשפחה שלה. היא אהבה לשחק ונירית היתה אחד מהמשחקים היקרים שלה. היא השקיעה לא מעט כסף וזמן בתשלום לבלשים פרטיים, באיסוף אינפורמציות פנימיות ובלהיות חייבת טובה לכמה אנשים, כדי להגיע לרגע הזה וכמה שהיא התענגה עליו.

"לא רע בכלל, חור שלי, עכשיו הורידי את הידיים ותני לי לראות את כולך. חור לא מתבייש מגבירתו. חור גאה להציג את עצמו בפני גבירתו ומתגאה בכך שהוא שימושי. תראי לי את התחת הקטן שלך, חור שלי", אמרה ואפילו החיוך לא הצליח להסתיר את החום שפשט בגופה.

נירית לא יכלה להתאפק יותר: "תגידי, את פסיכית או שאת על איזה משהו חזק? מה זה הקטע הזה עם החור? מה את רוצה מהחיים שלי יה פסיכית? את יודעת מה יקרה אם אפנה למשטרה?"

חניתה חייכה שוב. "אני יודעת בדיוק. חצי ממשטרת ישראל בכיס הקטן שלי והחצי השני בדרך לשם. אף אחד לא יאמין לזנזונת קטנה שמשתמשת בקוק, על פניי. ועכשיו, מספיק לקשקש, יש לך עוד כל כך הרבה מה ללמוד על איך להיות חור טוב. תוציאי את המתנה השנייה, שבשקית הבינונית".

לנירית היתה קליטה מהירה. היא שמעה את הדברים, הבחינה בקול הסמכותי והבטוח בעצמו והבינה שחניתה דוברת אמת. בחשש פתחה את השקית השנייה, עדיין זועמת ומאמינה שיש דרך החוצה. בשקית חיכו לה ביצים סיניות. היא לא היתה כל כך תמימה שלא ידעה מה הן וכעת חששה ממה שהפסיכית תדרוש ממנה לעשות.

"נחזור למקום בו הפסקנו קודם, לא חשבת ששכחתי, נכון חור? הסתובבי והראי לי את ישבנך הענוג".

נירית הסתובבה בזעם והראתה את ישבנה, "מרוצה?", שאלה בהתרסה.

"לא חור שלי. אני עוד רחוקה מלהיות מרוצה ממך. אתחיל להיות מרוצה כשתהיי שימושית. בנתיים אני רק בודקת את הצעצוע שלי. התחת שלך בהחלט יהיה שימושי לי. ועכשיו תחדירי לעצמך את הביצים הסיניות ועמדי בפישוק, ידיים שלובות מאחורי העורף".

נירית צייתה. היא תמשיך להעמיד פנים שהיא משתפת פעולה, עד שתוציא מהזונה את התמונות. היא החדירה לעצמה את הביצים הסיניות לכוס ונעמדה כפי שצוותה, מעמידה פני אדישה, אבל התחושה של הביצים היתה מוזרה. מלאה, כמעט נעימה.

"מצויין חור. כך חור אמור להראות ולהרגיש. צייתן, מלא ומצפה להוראות הבאות. את תתקדמי בסולם הדרגות לאט. אנחנו נתחיל בללמד אותך להיות חור טוב. חור שמבין שכל מה שהוא רוצה זה להתמלא על ידי גבירתו ולהיות שימושי לה. זה לא שהכוס שלך יהיה החור שלי, זאת את שתהיי החור שלי. כולך, המהות שלך. הכוס שלך, הפה שלך, התחת שלך, הראש שלך - הכל יתופעל כדי להיות חור טוב. כשתצטייני כחור, אעלה אותך לדרגת זנזונת, אבל יש לך עוד כל כך הרבה ללמוד עד שתגיעי לדרגה הגבוהה הזאת. בנתיים-רק חור. מעכשיו, צעצוע, את הולכת לעבודה עם הביצים בתוכך ועם הקולר שהענקתי לך ואת תזכרי כל דקה ביממה, מי את ומה את עבורי. ברור חור?"

"כן", ענתה נירית בעצבים.

"התשובה הנכונה היא 'כן גבירתי'", אמרה חניתה "ובפעם הבאה שתשכחי זאת, תענשי ותאמיני לי - את לא רוצה לטעום מהעונשים שלי. אני אוהבת לאלף ואני מאמינה באילוף בשיטת המקל והגזר. המקל יכאב מאד, אני מבטיחה. ועכשיו, חור, תפתחי את המתנה השלישית שלי. תראי כמה אני מפנקת אותך, שלוש מתנות ביום אחד".

"את ממש מלאך", אמרה נירית ופתחה ברעד את החבילה השלישית. בפנים חיכה לה באט פלאג. היא קיוותה שזה לא מה שהיא חושבת שזה, אבל חניתה לא אהבה לבזבז זמן.

"החור שלי צריך להכין את כל החורים שלו עבורי. מהיום את מתחילה להתאמן, כדי שלא אצטרך להתאמץ מדי כשאחליט להשתמש לך בתחת. מעכשיו ובמשך שבוע, כל יום בדיוק בשעה אחת, תחדירי לעצמך את הבאט פלאג לישבן ותהיי איתו במשך שעה ולא מעניין אותי אם זה באמצע צילומי תוכנית או ביום הולדת לתינוק בן שנה וחור? אל תחשבי לרגע שאת יכולה לרמות. עוקבים אחרייך בשבילי ואם לא אהיה מרוצה, את תסבלי מאד. ברור חור?"

נירית היססה לרגע ואז ענתה: "כן, גבירתי". היא שנאה לומר זאת, היא שנאה את האישה הזאת, היא שנאה לציית לה, היא תיעבה כל מילה שלה, אבל משום מה היא חשה לפתע את הכוס שלה מתכווץ על הביצים הסיניות ורטיבות מוזרה נוזלת במורד ירכיה.

"מספיק לך להיום, חור. מחר חכי לי בדיוק בשעה שמונה בערב. הנהג שלך יבוא לאסוף אותך אליי וחור? כל השיחה שלנו צולמה ותועדה, ממש לא כדאי לך לא להיות מוכנה ואל תטרחי להתלבש יותר מדי, הבגדים לא ישארו עלייך יותר מדי זמן. חלומות פז יקירתי".

נירית לא אמרה אפילו שלום, כשהתנתקה מהסקייפ וסגרה את המחשב בזעם.

פרק ד'
נירית לא הצליחה להרדם. היא התהפכה שוב ושוב במיטה הזוגית שלה וחשבה כיצד לטפל בסוחטת ואיך תצליח להוציא ממנה את התמונות, בלי לשלם את המחיר שהיא דורשת. היא עברה בראשה על כל רשימת מכריה, מנסה להזכר במישהו שיכול לעזור לה, אבל לא מצאה אפילו אחד שתוכל לסמוך עליו ולספר לו את כל האמת. בדרך כלל, כשלא הצליחה להרדם, אוננות היתה עוזרת לה, הפעם היא מוטרדת מדי, או שלא? היא נזכרה בתחושה של הביצים הסיניות בתוכה והחלה להתגרות. אם זה רק היה גבר שממלא אותה כך.

אצבעה נשלחה אל בין רגליה והיא החלה לדמיין את האקס שלה. הוא היה חתיך ושרירי. איך שהיא אהבה להתבונן בשרירים שלו נעים, כשהוא זיין אותה. היא פינטזה שהם נפגשים באמצע הרחוב ובלי לדבר הרבה עולים אליה לדירה ואז הוא מצמיד אותה לקיר ומנשק אותה ואז... פתאם שמעה בראשה את הקול של האישה "חור שלי, המהות שלך היא להיות החור שלי". היא נבהלה מעצמה ומיהרה לסלק את האצבע מהדגדגן שלה. מה פתאם הפסיכית נכנסה לה לפנטזיה? זאת לא היא, זאת המילה הזאת, שהיא כל כך שונאת, אבל בכל זאת - עשתה לה משהו? היא חזרה לפנטז עליו, רק שהפעם הוא אמר את המילים, "את חור שלי", כשפישק את רגליה וחדר לתוכה. זה עבד. תוך דקות ספורות היא גמרה. בת זונה הסחטנית הזאת, אפילו על הפנטזיה שלה היא משתלטת.

למחרת הצטלמה לתוכנית חדשה בכיכובה בערוץ הילדים. תוכנית שהביאה את כל כישוריה לידי ביטוי. היא שרה ורקדה, היא שיחקה, השתוללה וידעה כמה היא נראית נפלא כשהיא עושה את כל אלה. בכל תנועה שלה, חשה את הביצים הסיניות שמילאו אותה ולא הצליחה לשכוח לרגע את האישה, גם כשמאד רצתה. כשהגיעה השעה חמישה לאחת, הם היו עדיין בעיצומם של הצילומים והיא ידעה מה עליה לעשות ושמישהו עוקב אחריה. היא ביקשה מהבמאי הפסקת פיפי וניגשה לשירותים עם תיק היד שלה.

שום דבר לא חדר לה לישבן עד לאותו הרגע והיא פחדה. מאד פחדה. לאט כיוונה את הבאט פלאג אל ישבנה והחלה להחדיר אותו לתוכה. זה כאב והחליק מתוכה ודרש ממנה לכווץ את הישבן ומי בעצם ידע? העוקב יראה שנכנסה לשירותים, אבל לא ידע מה עשתה בהם. היא מיהרה לשלוף את הבאט מתוכה, החזירה אותו לשקית ויצאה שוב לסט הצילומים. שתקפוץ לה הפסיכית, היא לא הולכת להכאיב לעצמה בשבילה.

עברה שעה והצוות יצא להפסקה. היא הלכה לחדר המאפרת, לרענן את האיפור שלה, כשהנייד שלה צלצל וקולה של האישה נשמע מצידו השני של הקו: "חור, לא אמרתי לך שאם לא תצייתי לי זה יכאב? הערב תקבלי את העונש הראשון שלך וכדאי מאד שתחזרי לשירותים ותחדירי לתוכך את הבאט פלאג למשך שעה, כי אחרת העונש רק יגדל".

"טוב", ענתה נירית בתדהמה וכעס.

"התשובה הנכונה היא 'טוב גבירתי'", ענתה חניתה והוסיפה "והרגע זכית בעונש השני שלך להיום. הסברתי לך שאם תשכחי מה אני עבורך ואיך לקרוא לי בנימוס, זה יעלה לך ביוקר. ועכשיו, קדימה חור, לכי לשירותים ועשי את מה שציוויתי עלייך".

נירית ניגשה לשירותים, מרגישה מובסת לרגע. היא כיוונה שוב את הבאט פלאג לתוכה, פלטה אנקת כאב כשחדר אליה, החזירה את תחתוניה למקומם וניסתה שפרצופה לא ישקף את העובדה שהרקטום שלה מכווץ על חפץ זר ומכאיב. מאיפה לעזעזל הזונה יודעת שהיא לא החדירה אותו קודם? היא שתלה מצלמות גם בשירותים או שאולי הספיקה להכיר כבר את אופיה?

והערב? מה יהיה הערב? הפסיכית יודעת הכל והפסיכית תעניש אותה. איך היא תתחמק מזה? מה יהיה העונש? מה האישה הזאת עוד מתכוונת לעשות לה? איך היא מעזה להתנהג אליה כך, היא, הטאלנט החדש של תמי הפקות, היורשת הבלתי מעורערת של מיכל ינאי ויעל בר זוהר ואפילו של רינת גבאי. היא תראה לה מה זה. האישה הזאת תצטער על הרגע בו נולדה. היא עדיין לא יודעת איך, אבל זה יקרה ובקרוב. נירית היתה רגילה להשיג את כל מה שרצתה.

פרק ה'

הערב הגיע ונירית ניצבה מול ארון הבגדים שלה והתלבטה בשאלה הניצחית 'מה ללבוש?', אלא שהפעם במקום לחפש את הבגד בו תראה טוב, היא חיפשה בגד שתראה בו ממש רע והכי לא סקסית בעולם. בסוף מצאה איזה שרוואל ישן שקנתה בנסיעה להודו וחולצת טריקו ענקית, שהסתירה כמעט את כולה. היא נעלה כפכפי אצבע מגומי וחשה שהיא מוכנה. זה יהיה מצויין, חשבה, אפילו החרמן הכי גדול בעולם יכבה בשנייה מהמראה השלוכי הזה. היא קיוותה להעביר את המסר - 'אני לא מעוניינת, אני כאן כי אין לי ברירה ואעשה ככל שביכולתי להוציא לך את הרוח מהמפרשים'.

בשמונה בדיוק צלצל הנהג של חניתה וכשראה את נירית, עיקם את פרצופו. גבירתו תהיה מאד לא מרוצה. "מה אתה נועץ בי מבטים, אידיוט?", שאלה נירית בעצבים והוא ענה: "כלום, אני רק תוהה כמה עונשים תקבלי מגבירתנו, על הבגדים שבחרת".

"גבירתנו? הפסיכית הגבירה שלך? גם אותך היא סוחטת?".

"לא ילדה, בחרתי להיות שלה וזאת זכות גדולה ובפעם הבאה שתקראי לה 'פסיכית', אני בעצמי אעניש אותך ועכשיו, בואי למכונית".

הם נכנסו למעלית והיא ניסתה לחלוב ממנו מידע על מי זאת המטורפת ולאן הם נוסעים, אבל הנהג שתק. כשהגיעו למכונית, פתח לה את הדלת האחורית ולפני ששמה לב, תפס אותה ואזק את ידיה מאחורי גבה וכעבור שנייה, שם כיסוי לעינייה.

"אתה דפוק? תשחרר אותי מיד. זאת חטיפה. מה זה? תשחרר אותי", אמרה נירית בבהלה.

"מתוקה, השלב הבא שגבירתי ציוותה עליי לעשות, אם תדברי יותר מדי, הוא לשם לך גאג בפה וחבל. זה גם יכאב לך וגם יחרמן אותי ושנינו נסבול. תשתקי בובה, יותר עדיף".

נירית קיללה אותו בליבה, אך הבינה שהוא רציני ושתקה, מנסה לזכור בראשה כל פניה ועיקול בדרך, ליתר ביטחון. כעבור חצי שעה הרכב נעצר והיא הוצאה מהמכונית, עדיין מכוסת עיניים. הנהג סחב אותה בידה והכניס אותה לאחוזה המפוארת של חניתה. כשהגיע למרכז החדר, הסיר את כיסוי העיניים, פתח את אזיקיה ואז יכלה לראות את החדר המפואר ביותר בו שהתה אי פעם, חדר כזה שרואים רק במגזינים לעיצוב.

מולה ישבה האישה, אך מסיכה כיסתה את עיניה. לא ניתן היה לזהות אותה, עד ששמעה את צחוקה המתגלגל. "החור שלי התאמץ מאד להראות זוועה. את ממש פאתטית לפעמים, חור. סטפן, תפשיט אותה". הנהג ניגש אליה בשמחה ופשט את בגדיה, למרות התנגדותה. כעת עמדה עירומה מול האישה הנוראית הזאת, שנכנסה בסערה לחייה ועומדת להרוס אותם, בדרך זו או אחרת.

"החור שלי יפה גם מקרוב", אמרה האישה בקול קר והתקרבה אליה.

"תתרחקי ממני, משוגעת", אמרה נירית ועוד לפני ששמה לב מה קורה, ניחתה על פניה סטירה מצלצלת. "זאת הפעם האחרונה שאת מדברת אליי בחוצפה, ברור חור?".

נירית עצרה בכוח את הדמעות. היא לא תיתן למטורפת לראות אותה בוכה. היא תתן לה את התשובה שהיא רוצה והיא תלחם בה עד טיפת הדם האחרונה שלה, ברגע שתבין איך, אבל כרגע, צריך לענות והיא ענתה: "כן, גבירתי".

"יפה, חור, את לומדת מהר וברור שלא אתרחק ממך. את כאן כדי שאתקרב אלייך הכי שאפשר, את כאן כדי שאהיה בך הכי עמוק שאפשר ושאשתמש בך לעינוגי".

נירית שתקה. חניתה החלה לחוג סביבה, ממששת כל חלק בה. כשזזה בחוסר נוחות, חניתה אמרה בשקט מבהיל: "חור לא זז כשגבירתו בודקת אותו. עמדי ברגליים פשוקות, ידיים מאחורי העורף ותני לי לבדוק את הצעצוע החדש שלי".

נירית שתקה ושוב ניחתה סטירה על פרצופה, סטירה כל כך חזקה שהקפיצה אותה והוציאה מפיה "איייי" יבבני. "עוד לא למדת להגיד 'כן, גבירתי?' ", שאלה חניתה. "אין דבר חור, היום תלמדי לא לטעות וכמה כואב כשטועים".

חניתה משכה בקולר, שנירית לא העזה לשכוח לענוד. במשיכה, הורידה את נירית לרגלייה, הניחה את כף רגלה הנעולה בסנדלי סטילטו על ברכייה של נירית ואמרה: "זה מקומך, חור, לרגלי גבירתך ועכשיו, אבדוק את החורים של החור שלי". היא משכה בשיערה של נירית, עד שפיה של זאת נפער ובבת אחת החדירה שתי אצבעות עמוק פנימה, עד שנירית כמעט נחנקה. "נצטרך לעבוד על זה, חור, הגרון שלך עוד לא יודע להיות חור מכיל וראוי לגבירתו".

חניתה נשמה את הרגע. כמה שציפתה לרגע הזה בו נירית תהיה לרגלייה, בו תתחיל לאלף אותה, עד שתהפוך אותה לכלבתה הנאמנה, כמה שהיא עומדת להנות מכל שנייה. כמה שהיא נהנית כבר.
"המשחק התחיל", חשבה בליבה, חייכה חיוך רחב ואמרה "ועכשיו, בואי נבדוק אם לא שכחת את הביצים הסיניות החמודות, שקניתי לך".

נירית דווקא שכחה.

התגובה האהובה בשרשור

אילופה של כוכבת הילדים - פרקים א'-ה'

אילופה של כוכבת הילדים - פרקים א'-ה'

מעולה

גם אני רוצה

ההמשך שלי..

מאד,

Master Bruce	Master Bruce לפני 14 שנים • 20 במאי 2010 לפני 14 שנים • 20 במאי 2010 Master Bruce • 20 במאי 2010 המשך בבקשה

זאלופון(שולט)	זאלופון(שולט) לפני 14 שנים • 20 במאי 2010 לפני 14 שנים • 20 במאי 2010 זאלופון(שולט) • 20 במאי 2010 נייס

שוסי	שוסי לפני 14 שנים • 20 במאי 2010 מעולה לפני 14 שנים • 20 במאי 2010 שוסי • 20 במאי 2010 עוד עוד עוד.

Bent	Bent לפני 14 שנים • 20 במאי 2010 גם אני רוצה לפני 14 שנים • 20 במאי 2010 Bent • 20 במאי 2010 עוד

Aציבעוני(אחר)	Aציבעוני(אחר) לפני 14 שנים • 24 במאי 2010 לפני 14 שנים • 24 במאי 2010 Aציבעוני(אחר) • 24 במאי 2010

JuSt LiLi(מתחלפת)	JuSt LiLi(מתחלפת) לפני 14 שנים • 25 במאי 2010 לפני 14 שנים • 25 במאי 2010 JuSt LiLi(מתחלפת) • 25 במאי 2010 גרררררררררררררררררר מתי יגיע עוד?!?! בקשה לא למתוח אותי יותר מידי.... כותבת מדהים כמו שאר הסיפורים שלך...

nomorenomore	nomorenomore לפני 14 שנים • 25 במאי 2010 מאד, לפני 14 שנים • 25 במאי 2010 nomorenomore • 25 במאי 2010 מאד סקסי

LADY RED(שולטת)	LADY RED(שולטת) לפני 14 שנים • 25 במאי 2010 לפני 14 שנים • 25 במאי 2010 LADY RED(שולטת) • 25 במאי 2010 מעולה זה פעם ראושנה שמצאתי םה חויה קריאה שסחפה אותי עד הסוף למרות הכאב ראש והעיפות שבי ישר כח נושא חזק טעון רגשית