*מנגינה*{התווים שלו}
|
לפני 14 שנים •
2 בדצמ׳ 2009
ואוווו
מסתבר שיש אנשים שלא יודעים מהי יצירה מקורית שבאה מעמקי הנפש
ביצירה כזו יכול אדם לכתוב כל מה שבא לו גם אם יש בא ניגודיות גם אם יש בה תוכן שנראה לא הגיוני ולא מסתדר לקוראים עם המציאות, לכאורה אבל זו דרך היוצר להביע את מילותיו. ולקוראים ניתנת בחירה לקרא או להתעלם, לאהוב או לא להתחבר ליצירה. אם נצא רגע מהפורום המצומצם הזה ונלך לבדוק יצירות של גדולים ומפורסמים מאיתנו (ביאליק, טשרניחובסקי ושאר חברינו מהבגרות בספרות...) כמה פעמים אפשר לקרא אותם ולהיות תמהים על תוכן כתיבתם. אפשר לבקר יצירה אבל אי אפשר לבוא ולכתוב עליה שהיא לא נכונה, או לנסות לתקן את היוצר בעקבות מילותיו, מי שמנו לנבור בעמקי נפשו ובמחשבותיו? |
|
|
תמונה כפרית
|
לפני 14 שנים •
2 בדצמ׳ 2009
על מנת
שלא להמשיך ללכלך את השיר היפה שכתבה חתולונת
העברתי את הדיון על התגובה של נתי לפורום הבנים על הבנות http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=26699 מעבר לכך אני חושבת שהכמיהה המבוטאת בשיר הינה יפה ועדינה. וכמו שכתבתי לך במקום אחר יום יבוא ויגיע האדם שיהיה ראוי לכמיהה המדהימה הזו וישביע אותה מילים שיודעות לגעת |
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 14 שנים •
2 בדצמ׳ 2009
Re: על מנת תמונה כפרית כתב/ה: שלא להמשיך ללכלך את השיר היפה שכתבה חתולונת
העברתי את הדיון על התגובה של נתי לפורום הבנים על הבנות http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=26699 מעבר לכך אני חושבת שהכמיהה המבוטאת בשיר הינה יפה ועדינה. וכמו שכתבתי לך במקום אחר יום יבוא ויגיע האדם שיהיה ראוי לכמיהה המדהימה הזו וישביע אותה מילים שיודעות לגעת ועל זה אני פשוט אומרת: מיאו... תודה לך (: |
|
|
נוריתE
|
לפני 14 שנים •
2 בדצמ׳ 2009
הכמיהה להתמסר ולתת
באה מתוך צורך ורצון עצמי ובשום אופן לא סותרים אותם גם כשנכנעים ומתמסרים הצרכים והרצון משחקים חלק מאוד חשוב גם אם נראה שאנחנו מוותרות ומוסרות את המושכות, בהשאלה כל העניין הוא עדיין בידיים שלנו. |
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 14 שנים •
3 בדצמ׳ 2009
nurit כתב/ה: הכמיהה להתמסר ולתת
באה מתוך צורך ורצון עצמי ובשום אופן לא סותרים אותם גם כשנכנעים ומתמסרים הצרכים והרצון משחקים חלק מאוד חשוב גם אם נראה שאנחנו מוותרות ומוסרות את המושכות, בהשאלה כל העניין הוא עדיין בידיים שלנו. בול פגיעה! *בדיוק* כך זה צריך להיות! לא יכולתי לנסח את זה במילים יותר טובות! |
|
|
| נומינור |
לפני 14 שנים •
14 בדצמ׳ 2009
כמה חבל כי כתיבת ספרות, או דיון בכתיבה שכזו, הופכים לשדה קרב.
כמי ששורץ בפורומים ספרותיים אני יכול להעיד כי התכתשויות שכאלה מעכירות את האווירה וגורמות לכך שכותבים מוכשרים מדירים את רגליהם מהפורום. אנא, נסו לפרגן. נסו לא לתקוף. לא אהבתם יצירה, עיברו ליצירה הבאה. אהבתם, החמיאו. זה הכל. כל טוב |
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 14 שנים •
14 בדצמ׳ 2009
Re: תיזכורת קטנה *מנגינה* כתב/ה: אנחנו נמצאים בפורום " יצירה מקורית"
המקום פותח פתח ליצירות אישיות וכתיבה חפשית של חברים. זה לא פורום דיונים על מהות השליטה ועל דרכה. חתולונת כתבה מנבכי ליבה וזו הרגשתה הסובייקטיבית. אפשר לאהוב את הכתיבה וגם לפרגן, אפשר לא להתחבר למילותיה, כל אחד וטעמו. אבל לא להפוך את כתיבתה לדיון מהותי כל שהוא, שהרי זו יצירה מקורית. כל אחד והמקוריות שבאה מתוכו. אני בוחרת לפרגן על הכתיבה שבאה מהלב  (: תודה לך על הפירגון החם. |
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 14 שנים •
14 בדצמ׳ 2009
Re: שם הפורום פה הוא "יצירה מקורית" חתולונת סוררת 1607 כתב/ה: אם הייתי רוצה עצה איך להיות נשלטת (ממך אני לא רוצה, תודה), היתי שמה את הקטע הזה במקום אחר, במקום שבו יש אפשרות לדיון על כך.
אבל אני לא מעוניינת שיגידו לי איך להיות נשלטת - אלא לקבל התיחסויות אך ורק ליצירה כיצירה. זו מטרת היצירה הזו ופרסומה. אם היתי רוצה את עצתך היתי מבהירה זאת. עד אז, מנעי ממני את דעותייך על איך אני והנשלטוּת שלי נתפסות אצלך, תודה. כמובן שתג' זו לא נכתבה למנגינה. |
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 14 שנים •
14 בדצמ׳ 2009
נומינור כתב/ה: כמה חבל כי כתיבת ספרות, או דיון בכתיבה שכזו, הופכים לשדה קרב.
כמי ששורץ בפורומים ספרותיים אני יכול להעיד כי התכתשויות שכאלה מעכירות את האווירה וגורמות לכך שכותבים מוכשרים מדירים את רגליהם מהפורום. אנא, נסו לפרגן. נסו לא לתקוף. לא אהבתם יצירה, עיברו ליצירה הבאה. אהבתם, החמיאו. זה הכל. כל טוב אתה לגמרי צודק בעיני. למרות שיתוש אחד על הקיר לא יגרום לי להפסיק ליצור ולפרסם. מי שלא נאה לה, שתיסע הלאה לאייטם הבא. לגבי הסיום שלך - לקחתי לתשומת ליבי להתנהג כך. משתדלת אך לא מצליחה כל הזמן. תודה לך, נומינור. |
|
|
E m m a(לא בעסק)
|
לפני 14 שנים •
22 במאי 2010
Re: כמהה natti כתב/ה: חתולונת סוררת 1607 כתב/ה: אני כמהה להצלפה, היא מרגישה לי כמו המשך של נגיעה.
אני כמהה להרגיש אחיזת גבר בשדיי, מחשמל אותי במגעו. אני כמהה להרגיש את אחיזת האטבים, צובטים, מכאיבים עד לגבול השגעון. אני כמהה להיות מחובקת על ידי החבלים שעוטפים אותי ומטיסים אותי למעלה למעלה. כמהה לעירפול חושיי - כיסוי עינים כדי שלא אראה למילוי פי במגוון העומד לרשותנו, להחלטתך. כמהה לאטימת אפי כדי שאפתח את פי יותר עמוק, כמהה להרגיש את גבריותך חודרת ומפלחת את גרוני כמהה להרגיש ידיים שבוטשות, שמפשקות, שקושרות, שמפליקות, שמצליפות, שסוטרות, שמטפטפות שעווה, שמושכות בשערי, שמורידות אותי על 4 - הכי גבוה שיש, ידים שמלטפות אותי וחובקות אותי אחר כך. כמהה להוציא את המתמסרת, הפסיבית, הכנועה, המוכנעת, את הנשלטת שבי. הכמיהה שלך היא דבר והיפוכו מצד אחד את רוצה להרגיש את הנשלטת שבך זאת שמתמסרת שכנועה ומצד שני את כותבת הוראות הפעלה, שיביאו אותך לכדי סיפוק התמסרות ולהיות נשלטת אומר לתת לשולט את השליטה, את ההחלטה להתמסר אליו לרצונות שלו, לדברים שלו עושים טוב, לספק את הרצונות והחשקים שלו. ואני בטוחה שביום שתשחררי את השליטה שאת מחזיקה בה, תתמסרי מבפנים באמת ובתמים אז אבל רק אז תוכלי להרגיש את מה שאת כמהה לו בהצלחה. 
לא יודעת למה אני מזפזפת בדיוני עבר <בטח יש לי יותר מדי זמן היום> אבל זה?? מזכיר לי נשכחות ורעות אני דווקא רואה בשיר כמיהה והתמסרות ומה שחשוב זה מה שמרגישים שזה ולא איך אחרים רואים את זה we dont see things as they are we see things as we are |
|
|