Morticia
|
לפני 14 שנים •
22 במאי 2010
RIR כתב/ה: סליחה על הבורות, אבל - מה זה רצפטיבי?
אם הכוונה לרספטיבי אז מלשון Receptive יעני בעל קיבולת הכלה או קליטה או משהו כזה את משל הטאו החביב נדמה לי שהבנתי אבל כשלתי למצוא את הקשר בין נושא הפוסט לבינו 
|
|
|
|
Morticia
|
לפני 14 שנים •
22 במאי 2010
למה אני תמיד מקפיצה עמודים? ריפרף כתב/ה: כל העולם יודע שהיפה הוא יפה- וזה המכוער;
כל העולם יודע שהטוב הוא טוב- וזה הרע. יש ואין נולדים זה מזה, קשה וקל משלימים זה את זה, ארוך וקצר מדגישים זה את זה גבוה ונמוך נשענים זה על זה... [מתוך הדאו דה ג'ינג (נכתב איזה 2000 שנה לפני הסטרקטורליזם של קלוד לוי שטראוס, ואיזה 2040 שנה לפני הפוסט הזה) ] הפוסט הזה טורד אותי, מכל מיני סיבות, למעשה אני שואל את עצמי שאלות על אסרטיביות במספר תחומים בחיים שלי כרגע. ומה שאתן אומרות פה, זה פשוט תהיה רציפטיבי. אם לשרת זה מה שעושה לך טוב, אז תשרת בלי לחפש את התועלת שלך, לא בשביל הסיפוק שלך. וזה טריקי, מרי ג'יין צודקת מאוד, אפילו פרדוקסלי. אבל אז מה? הדבס"ם הוא מרחב סופר פרדוקסלי כמו כל דבר אחר. זה בהחלט אפשרי לשים את הסיפוק האישי בצד ולא לתת לו להיות המניע. זה בעצם מאוד דומה לכל אקט אלטרואיסטי אחר, כשאכפת לך באמת ממה שאתה תורם לו. אתה מרגיש את זה בוער לך בעצמות. זה הופך להיות מאוד ברור. נדמה לי שמעמדה רצפטיבית יותר קל לשמור על המרכז שלך (עמוד שדרה נאמר פה). ככה אני מתרחק מהמונחים פסיבי ואקטיבי. יש סיפור ב- צ'אונג צה, על חכם טאו [בשם לאי] : "... לא עבר זמן רב ולאי חלה. הוא שכב נושם בכבדות, על סף המוות, כשאישתו וילדיו נושאים קולם בבכי. לי [חבר שלו] שבא לבקר אותו, אמר: "שקט! הסתלקו! אל תעכבו בעד השינוי!" אז נשען אל הדלת ודיבר אל לאי: "אכן כמה גדולה היא הבריא! מה תעשה אותך עכשיו? האם תעשה אותך לכבד של עכבר? האם תעשה אותך לרגל של חיפושית?" לאי אמר: בן המציית לאביו ולאמו ילך לאן שמצווים עליו ללכת- מזרח או מערב, דרום או צפון. והרי היין והיאנג הם לאדם יותר מאשר לאם ואב. עתה, כשהביאו אותי אל סף המוות, אם לא אציית להם, לא תהא זו אלא עקשנות אנוכית. אין בהם כל אשמה. האדמה הגדולה אוכפת עלי את הצורה, כופה עלי את החיים, טוב גם המוות. הנה חרש המתכות היוצק את המתכת. אם המתכת שבכור ההיתוך תקפוץ בפניו ותאמר" 'חובה עליך לעשות אותי למו-יה, המעולה שבחרבות', חרש המתכת ודאי יאמר לעצמו למתכת זו לא תביא עליו אלא מזל רע. עתה כשצורת האדם החלה להתפרק, אם אומר 'רק אדם, רק אדם'- ודאי יאמר לעצמו הבורא שאדם זה אינו מביא אלא מזל רע. הנה השמיים והארץ כור היתוך ענק; והבורא הוא גדול חרשי המתכת. האם יש מקום שאליו אנחנו הולכים והוא איננו המקום הנכון? להירדם בשלווה. ואז- היקיצה". מה שכן, אולי זה יותר ברור מבפנים מאשר מבחוץ. : - )  |
|
|
ריפרף
|
לפני 14 שנים •
22 במאי 2010
המילון עזר לי להסביר למה התכוונתי: מוכן לקבל. מוכן לקבל רעיונות, פתוח.
קשוב כמו שנאמר פה.
: re·cep·tive Function: adjective Date: 15th century 1 : able or inclined to receive; especially : open and responsive to ideas, impressions, or suggestions 2 a of a sensory end organ : fit to receive and transmit stimuli b : sensory 3 of a female animal : willing to copulate with a male <a receptive mare> |
|
|
סוגד שישים ותשע
|
לפני 14 שנים •
26 במאי 2010
אולי הבנתי
ניפתח בתודה לכל המגבים
באמת היה נחמד לקרוא את התגובות תודה לך לידי rir ולך מורטיקה שהסברתם לי את הצורך שלכן בלהכניע את הבחור שעומד מולכן אני יספר לכם למה השאלה הזאת צצה לפני מספר שניים הכרתי בחורה שלא יכלה להיזדיין מכוון שעורוותה היתה צרה ובזמן יחסי מין החדירה הכאיבה לה לי זה היה ניראה מציאה באותו רגע וסיפרתי לה על הדחף שלי לרדת לאישה יצאנו בסך הכל שלוש חודשים וכשנפרדנו היא הכירה גבר וחודשים אחרי התחתנה יצא לי לדבר איתה והיא אמרה לי שהיא מעדיפה שהגבר יכיאיב לה בחדירה מאשר גבר יספק אותה מינית לא ציפיתי למצוא כאן מלכה אבל ציפיתי לפחות שהקשר בינינו ימשך גם אחרי שהתאווה תחלוף שיהיה קשר מתוך אילוץ ולא מתוך תאווה וזה לא קרא דבר זה גם השפיע עלי ביחס אם נשים אני כבר לא מספר להן מה אני אוהב |
|
|