פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 14 שנים •
6 ביוני 2010
בואו נדבר שירה
אני עדיין בין עבודות
 ואני יודעת שיש פה אנשים שאוהבים שירה!
תהיו טובים, שרשרו לי שירים שווים-שווים. גם מקוריים, אבל שיהיו טובים בבקשה. אני אתחיל. מתנה קטנה-גדולה, במיוחד לימים חמים: הַיּוֹם מָעַדְתִּי עַל עָנָף וְהַשְּׁבִיל, נַהֲרוֹ שֶׁל הַיַּעַר, הִכָּה אוֹתִי בְּאֶגְרוֹף טְחָב, הַיְשֵׁר בְּלִבִּי. הִתְנַשַּׁפְתִּי שָׁם רֶגַע. הַחַיָּה תָּמִיד שְׂמֵחָה כְּשֶׁהִיא פּוֹגֶשֶׁת אֹכֶל, הִיא שָׁרָה עַל כָּךְ גַּם אַחֲרֵי שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת. אוֹמְרִים שֶׁיֵשׁ לִי עֵינֵי בַּז וְנָמֵר: הִלָּה צְהֻבָּה מִסָּבִיב לָאִישׁוֹן. אֲנִי כְּחֻלַּת עַיִן בְּדִיּוּק כְּמוֹ דַּרְדַּר כָּחֹל מַמָּשׁ מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים. בַּשֶּׁלֶג אֲנִי יְרֻקָּה וְחוּמָה, תָּמִיד בְּצֶבַע הָאֲדָמָה. פְּעָמִים רַבּוֹת נִסְּתָה יָד גְּדוֹלָה לִמְחוֹת וְלִמְחֹק אוֹתִי כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים לְדִמְעָה מְיֻתֶּרֶת בִּקְצֵה הַמִּמְחָטָה. הִיא נִסְּתָה בִּרְצִינוּת. אֲבָל תָּמִיד הֵשַׁבְתִּי מִלְחָמָה שַׁעְרָה כְּדֵי שֶׁאֶזְכֶּה לִחְיוֹת יְרֻקָּה כָּזֹאת, חוּמָה כָּזֹאת, בַּיַּעַר בְּדַרְכּוֹ שֶׁל הַיַּעַר, עַל הָאֲדָמָה בְּצֶבַע הָאֲדָמָה. לֶחָבִיב אֲנִי חֲבִיבָה, אִי אֶפְשָׁר לְרַמּוֹת אוֹתִי, לַחַיָּה אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת בָּעֵינַיִם, וְאַלְפֵי שָׁנִים מְדַבְּרוֹת בְּלִי הֶגֶה. אָכֵן, אֲנִי עֲיֵפָה, זְקֵנָה מַמָּשׁ כְּמוֹ אֶלֶף שָׁנִים, אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי כֹּה מוּכָנָה לְהֵאָבֵק כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מוּכָנָה עַכְשָׁו. בְּלִבִּי נוֹצָה אוֹ שֵׁן טוֹרֶפֶת. מוּכָנָה לְלַטֵּף אוֹ לְהַכּוֹת. בְּלִי לְהַסֵּס, מַהֵר. לְבַד וְעַכְשָׁו. (סירקה טורקה, "מהר, לבד ועכשיו) |
|
|
ריפרף
|
לפני 14 שנים •
6 ביוני 2010
הַמֵתִים מוֹסִיפִים לִחְיוֹת.
בְּאֵיזוֹ מַעֲבָּדָה מְפַתֵּחַ צַלָם אֶת תַּשְׁלִילֵיהֶם בַּחשֶׁך, עַד כִּי יִזְרְחוּ לְעֵין רוֹאֵיהֶם, כְּמוֹ שְׁהֵם. יצחק שלו, 1984 
|
|
|
מUחדת
|
לפני 14 שנים •
6 ביוני 2010
כוונה/ יצחק לאור (מתוך "לילה במלון זר")
אני רוצה לכתוב שירים לקוראים בלי הורים
כי הם מבינים לבד את מה שהם לא מספרים לאף אחד. מי שיש לו הורים נחרד לפעמים ממחשבה, אפילו מהזיה, אפילו בדרך באמצע הרחוב בדרך לקפה, או למשרד, ממהר, עוצר, חוזר מטלפן, אולי גם מבקר, ככה סתם לדבר, לספר. אבל מי שכבר אין לו הורים מבין את החדרים הריקים, את הספרים המאובקים (את השירים המאופקים). עובר ליד מותו (עמוק בתוך הגוף מגע יד רך שהוליך אותו) לא לספר, לא לעצור, לא לחזור, לא לטלפן, לא לבקר, לא לדבר |
|
|
בטי בום(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
6 ביוני 2010
גבר לא גברגבר לא גבר אשה לא אשה גבר לא גבר אשה לא אשה עושים אהבה חושפים שדים בלי פרצופים מין ופנים כמו בקבלה במגיה שחורה הפנים נושר מאבדים את ה פנים גבר לא גבר אשה לא אשה בפנים רגש מת באיברי המין התחושה המח מלא ברצון טוב אבל יותר בפחד ואפשר לשמור את הבתוליות הרגשית עד בוא המשיח והוא יבוא האשה תהיה אשה הגבר גבר בפניהם מיניות ובאיבריהם התחושה תקום לתחיה צב לבן חומת אדיר שנהיתה מגל סכר לכל רגש המתפרק כמו אשד להטביע את האשה גבר וגבר אישה יונה וולך |
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
6 ביוני 2010
כשתחשכנה עיני - חנוך לוין
כְּשֶׁתֶּחְשַׁכְנָה עֵינַי,
שַׁאֲבִי אֶת עֵינַי הַמֵּתוֹת אֶל עֵינַיִךְ הַפְּקוּחוֹת, וְקַבְּלִי אֶת מַרְאִי הַמּוּטָל לְחֵיקֵך, וַעֲשִׂי לִי מָקוֹם כִּי קַר, כִּי אָהַבְתִּי לִהְיוֹת בְּחֻמֵּךְ, וְעַכְשָׁו כְּבָר רָחוֹק מִמֵּךְ, וְעַכְשָׁו זֶה נִגְמַר, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד, וְלֹא נִתְחַבֵּק עוֹד, כִּי תַּם, כִּי נִגְמַר, שַׁאֲבִי אֶת עֵינַי הַמֵּתוֹת אֶל עֵינַיִךְ, שָׁם אֶהְיֶה עוֹד מְעַט, אֵרָאֶה בְּעֵינַיִךְ הַחַיּוֹת, הָרוֹאוֹת, יֵרָאֶה הָעוֹלָם שֶׁאֵינֶנִּי רוֹאֶה, שֶׁהָיָה כֹּה אָהוּב, וְעַכְשָׁו הוּא אָבַד לִי, וְלֹא יִהְיֶה, רַק עֵינַי הַמֵּתוֹת בְּעֵינַיִךְ הָרוֹאוֹת, בְּעֵינַיִךְ הַחַיּוֹת עֵינַי הַמֵּתוֹת חַיּוֹת עוֹד מְעַט, כָּל עוֹד תִּחְיִי גַּם אַתְּ, כָּל עוֹד תִּזְכְּרִי, כָּל עוֹד. |
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 14 שנים •
6 ביוני 2010
לבד/ 'מינרווה'
לישון על מיטה באלכסון
רק השמיכה מחבקת ואין זוג ידים אוהבות להפיג את החלל הגדול הזה. כל כך קשה לפעמים להיות לבד ובודדה ואיזה שתי תחושות שונות אלה.. החתולה קופצת להגיד שלום אבל מה היא יודעת.. היא יכולה לנסות, but she almost always comes short מחכה לגבר שיכנס לחיי לימי ולילותי ויהיה לידי גם כשטוב וגם כשרע ולא יברח כשתגיע סערה אז אין מה לעשות, נחכה... ואולי הוא יגיע וימלא את החלל הזה, ואולי לא.. ואולי זה הכל בכלל בתוכי. (לקוח מבמה חדשה, 23/9/04 15:25) |
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 14 שנים •
6 ביוני 2010
שלום בנות
שָׁלוֹם בָּנוֹת! לֹא תְּנַחֲשׁוּ מַה מָּצָאתִי לְמַטָּה, בְּדִיּוּק בֵּין הַמּוֹעֲדוֹן לְבֵין הַמִּכְבָּסָה. גּוּר גְּבָרִים מָצָאתִי שָׁם, מִתְחַפֵּר בְּעַצְמוֹ, מְיַלֵּל. חָשַׁבְתִּי אוּלַי נְגַדֵּל אוֹתוֹ אֶצְלֵנוּ אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאֶסְטֵל לֹא תַּרְשֶׁה לְהַחֲזִיק אוֹתוֹ כָּאן אֲבָל הִיא גַּם לֹא מַרְשָׁה לְהַחֲזִיק מְפַזְּרֵי חֹם חַשְׁמַלִּיִּים וּלְמִי מֵאִתָּנוּ זֶה אֵי פַּעַם הִפְרִיעַ וְהוּא קָטָן אֵינוֹ זוֹלֵל הַרְבֵּה חַשְׁמַל. אֲנִי מוּכָנָה לְהַחְבִּיא אוֹתוֹ אֶצְלִי כְּשֶׁיָבוֹאוּ הַמַּשְׁגִּיחִים. אוּלַי תַּפְסִיקוּ לְהִסְתַּכֵּל עָלַי כָּכָה? הוּא לֹא יִהְיֶה כְּמוֹ כָּל הָאֲחֵרִים שֶׁהֵבֵאתִי לְכָאן, שֶׁנָּשְׁכוּ אֶת כַּף יָדִי וְהָלְכוּ לְלַקֵּק בַּחוּרוֹת אֲחֵרוֹת. אַתֶּן יְכוֹלוֹת לִסְמֹךְ עָלַי: הַפַּעַם יִגְדַּל כָּאן גֶּבֶר נֶאֱמָן. (לאה פילובסקי, "אמנות זה") |
|
|
|
ריפרף
|
לפני 14 שנים •
6 ביוני 2010
נולדתי לאהב כל מה שצופן צלו של אלוהים.
היפי נושא אותי אל היפה ואת אהבתך אני אוהב, ככה, חפשיה ממהות ומתארים. ואני הוא התחליף לי... אני הוא האומר לנפשו: הזוטות הן שיולדות את הגדולים שברעיונות והמקצב הן לא מן המילים נולד אלא מהתמזגות שני הגופים בלילה הארוך... אני הוא השח לנפשו ומאלף את הזכרון... האם את אני? השלישי שלנו מרחף בינינו: אל תשכחוני. לעולם. הו מותנו! קחנו אליך על-פי דרכנו, אולי נוכל להתידד עם הזריחה... בלי שמש וירח מעלי עזבתי את צלי תלוי על ענף האטד והוקל לי מכבד המקום והמריאה בי רוחי הנודדת. אני הוא האומר לנפשו: ילדה שלי, מה עוללו לך הגעגועים? הרוח סוחפת ונושאת אותנו על כתפה כמו ריח סתיו. מחמוד דרוויש "ציורי קיר"
|
|
|
זאת(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
7 ביוני 2010
מֵתַי / רחל
"רק המתים לא ימותו" (י.ש.ק.) הֵם בִּלְבַד נוֹתְרוּ לִי, רַק בָּהֶם בִּלְבַד לֹא יִנְעַץ הַמָּוֶת סַכִּינוֹ הַחַד. בְּמִפְנֵה הַדֶּרֶךְ, בַּעֲרֹב הַיּוֹם יַקִּיפוּנִי חֶרֶשׁ, יְלַוּוּנִי דֹם. בְּרִית אֱמֶת הִיא לָנוּ, קֶשֶׁר לֹא נִפְרָד רַק אֲשֶׁר אָבַד לִי – קִנְיָנִי לָעַד. ______________________ נמצא על כוננית, לאחר מותה |
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 14 שנים •
7 ביוני 2010
חייבים לפחות אחד של שימבורסקה
תרומה לסטטיסטיקה/ ויסלבה שימבורסקה
מִכָּל מֵאָה אֲנָשִים יוֹדְעִים הַכֹּל טוֹב יוֹתֵר - חֲמִישִים וּשְנַיִים, הַסְסָנִים בְּכֹל צַעַד - כִּמְעַט כֹּל הַשְּאָר, מוּכָנִים לְסַיֵיעַ אִם זֶה לֹא יֶאֱרַך - כְּדֵי אַרבָּעִים וְתִשְעָה טוֹבִים תָּמִיד, שֶכֵּן אֵינָם יְכוֹלִים אַחֶרֶת - אַרְבָּעָה, אוּלַי אַף חֲמִישָה, מְסוּגָלִים לְהִתְפַּעֵל בְּלֹא קִנְאָה - שְמוֹנָה עָשָר, הוֹלְכִים שוֹלָל אַחַר נְעוּרִים, שֶחוֹלְפִים - פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר שִישִים, שֶלֹּא כְּדַאי לְהַתְחִיל אִתָּם - אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה, חַיִּים בְּחֲרָדָה מַתְמֶדֶת מִמִּישֶהוּ אוֹ מִמַּשֶּהוּ - שִבְעִים וְשִבְעָה מוּכְשָרִים לְאֹשֶר - עֶשְרִים וְכָמָה לְכֹל הַיּוֹתֵר לֹא מְאַיְמִים כְּשֶלְעַצְמָם אַך מִתְפָּרְעִים בְּהָמוֹן - יוֹתֵר מִמַּחֲצִית, בְּוַדַאי, אַכְזָרִיִּים, בְּכֹרַח הַנְּסִיבֹּות - מוּטָב שֶלֹא לָדַעַת אֲפִילוּ בְּקֵרוּב, חֲכָמִים לְאַחַר מַעֲשֶׂה - לֹא יוֹתֵר מִחֲכָמִים לִפְנֵי מַעֲשֶׂה, שֶׁאֵינָם נוֹטְלִים מִן הַחַיִים דָּבָר זוּלַת חֲפָצִים - שְׁלוֹשִׁים אַף עַל פִּי שֶרוֹצָה הָיִיתִי לִטְעוֹת, מְכוּרְבָּלִים, דְּאוּבִים וּבְלִי פָּנָס בַּחֲשֵיכָה - שְׁמוֹנִים וּשְׁלוֹשָׁה בְּמוּקְדָּם אוֹ בִּמְאוּחָר, צַדִּיקִים - רַבִּים לְמַדַּי, ל"ו חָסֵר אֶחָד, וְאִם תְּכוּנָה זוֹ חוֹבֶרֶת לְמַאֲמָץ שֶל הֲבָנָה - שְׁלוֹשָׁה, רְאוּיִים לְחֶמְלָה - תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה, בְּנֵי תְּמוּתָה - מֵאָה מִמֵּאָה. מִסְפָּר שֶעַד כֹּה לֹא הִשְתַּנָּה. |
|
|