אקסטרים

אקסטרים

Demi • 19 באפר׳ 2004

יוצא לי לשמוע על אנשים ומאנשים שאומרים על דברים מסויימים שהם אקסטרימים, למשל כאלו שאומרים שהשליטה שלהם היא מנטאלית ורכה, או כאלו שומרים שהם בלייט וכו וכו
מה שקורה זה שלוקח לי זמן להסביר לכל אחד בנפרד דברים מסוימים שאולי צריכים קצת יותר אורך רוח או נסיון או פתיחות בכדי להבין ואני חושב שהגיע הזמן לשתף במחשבותי אלו את כולם.



אקסטרים לתפיסתי זה כל דבר שהוא מוגזם, ומכאן - האם למשל מחטים זה אקסטרימי?
והתשובה היא - לא, מחטים זה לא אקסטרימי למרות שאפשר לצורך הדוגמה לעשות מחטים בצורה אקסטרימית.
ומתי זה הופך מלא אקסטרימי לאקסטרימי? - זה כבר דבר אישי שתלוי בכל אחד ואחת.


כדי להסביר את הדברים ולפשט אותם אתן דוגמאות מאקטים נפוצים:

ספאנקים: לספאנקים (מכות עם היד) בהחלט לא נהוג להתיחס כאל פעולה אקסטרימית, אבל האם הן עלולות להפוך לאקסטרימיות מתי שהוא? ולדעתי בחלט כן כי אחרי 400 ספאנקים הדבר לדעתי יהיה מוגזם אז הנה דוגמה לאקסטרים.

"על 4 כלבה": לרדת על 4 האם זה אקסטרימי? נכון זה בד"כ לא אבל אחרי יום שלם בו מישהי מבלה על 4 האם אין הדבר אקסטרימי במידה מסויימת? (כל אחד ותחושתו בהתאם לנסיונו רצונותיו וכדומה).

למשל שליטה מנטאלית בד"כ איננה נחשבת כאקסטרימית אבל מה נגיד על עבד שלא יעז ללכת לעולם לבלות עם חברים בלי לקבל את אישור מלכתו..... האם אין הדבר הופך לאקסטרימי במידה מסויימת?


בקיצור, לדעתי אקסטרים זה כפי שאנחנו תופסים אותו וזה דבר מאוד סוביקטיבי.
להגיד על אקטים מסוימים שהם אקסטרימים, לא רק שזה לא נכון זאת בכלל טעות.
אפשר לפחד מדברים מסוימים שיכולים להיות כלולים תחת המושג בדסמ, אפשר לחוש שכרגע הם לא מתאימים לנו מסיבות כאלו ואחרות וזה בסדר גם לחשוב שלעולם לא נעשה אותם או נסכים להם, אבל מעצם קיומו של אקט זה או אחר ועד להגדרה אקסטרים יש מרחק גדול מאוד.
יש כאלו שמעוניינים באקטים מסוימים בצורה מוגזמת או מופרזת, כאלו שרק לגעת בדבר לא מספק אותם וגם זה בסדר אבל כאן מגיע הדבר החשוב: לא כל מי שלמשל עוסק במחטים/משחקי חשמל/משחקי מיים/תליות/סספנשן/צילוק והתטוויה וכדומה הוא אקסטרימי כי יתכן מאוד שחלק גדול מאלו שעושקים באקטים אלו (ואפילו שרובם) אינם אקסטרימים לחלוטין וסה"כ נהנים מלבצע את האקטים הללו מפעם לפעם..... , קחו את זה לעומת אנשים שנהנים מללקק רגליים ולעמוד על 4 ומסוגלים לעשות את זה במשך ערב שלם.... האים אין הדבר עשוי להתפרש כאקסטרימי בשביל אנשים אחרים?

וכל זה מוביל אותי בעצם לתובנה שהמונח "אקסטרים" בעצם לא באמת קיים ולמה?
מכיוון שבדסמ זה מושג שגדול יותר מכל אחד מאיתנו, מושג שמכליל בתוכו כל מה שנוכל לדמיין (וכל מה שלא נוכל לדמיין) כהגשמה של שליטה/השפלה/כאב/הגבלה ועוד... , הרי שמדובר במושג אין סופי, והבעיה היא שכל אחד מאיתנו נמצא במקום אחר וזה כתוצאה מנסיונו אבל גם כתוצאה מהחינוך והתפתחות והפתיחות והכוחות הנפשיים והמבנה הפזיולוגי והפסיכולוגי ולכן מה שנכון לרגע מסויים משתמע כאקסטרים בשביל אחד עשוי להיות לייט בשביל אחר ומכאן שלמרות שהאקסטרים הוא סוביקטיבי הרי שאדם שתופס פעילות מסויימת כאקסטרימית עשוי בשלב מסויים לשנות את דעתו ואז אותה פעילות כבר לא תהיה אקסטרימית.
הפעילות נשארה כפי שהיא - היא לא השתנתה.
האדם - תפיסתו השתנתה.
ואם באמיתות אנחנו רוצים לעשוק אז זה לא יתכן שדבר שהיום הוא שחור מחר יהיה לבן כשאותו דבר איננו משתנה וכאן נשאלת השאלה - האם באמת נכון לנסות ולהגדיר את הדבר הזה?
ולכן - היחידים שמשתנים הם אנחנו ומכאן שעלינו להוציא את המושג או המונח "אקסטרים" מהלקסיקון שלנו ולהחליף אותו במילים - "זה היום ועם הפרטנר (או שבלי קשר לפרטנר) הזה לא מתאים לי מסיבות אלו ואחרות" ואלו יהיו המילים היחידות שנוכל להגיד על כל מה שעד להבנת הנושא הזה הגדרנו בטעות - אקסטרים.

תורת היחסות

_Random_​(שולט) • 19 באפר׳ 2004

רק חסרה לך תסרוקת של ביקמן

-רנדום

loren • 20 באפר׳ 2004

אני בהחלט מסכימה איתך שהדבר שמשתנה כאן זה אנחנו. והכל יחסי למי שעושה פעילות כזו או אחרת.

teacher​(שולט) • 20 באפר׳ 2004

לדעתי אקסטרים זו הגדרה בראש ובראשונה חברתית או כלל אנושית.
ובניגוד למה שנאמר קודם, אי אפשר לראות את האקסטרים כהוויה יחידנית ולו רק מהסיבה הפשוטה שבלב המונח הזה טמונה השוואה.
מה אקסטרים ביחס למה. ואם הכוונה היתה להשוות למה שעשינו קודם, אז המסלול הטבעי של התחזקות החוויות ושחיקתן מראה שתמיד יהיה דבר כזה - אקסטרים.
ואם הכוונה היא, כפי שאני חושב, לסמן את הגבולות המקובלים אצל אנשים בכלל, והאדם, באשר הוא, לא פועל בוואקום, אלא בסביבה בה מוכתב לו מראש מה מקובל ומה לא, מה נחשב אקסטרים ומה לא, וזה משתנה עם השנים, עם האפנה, אך לא בהרבה, כי המגבלות הנפשיות והפזיולוגיות שלנו לא השתנו הרבה..

ודמי אומר:

ואני מסתכל אחרת, החברה - תפיסתה השתנתה.

בעיני אקסטרים זה משחק ליד הגבולות הפזיולוגים והנפשיים הכלליים של בני האדם ולא של מישהו ספציפי.

יום נעים
teacher

Demi • 20 באפר׳ 2004

נו חברה..... ממתי איכפת לנו מהחברה בכל מה שקשור לבדסמ?
ואני לא חושב שהמסלול הטבעי הוא להעצמה, יש את ההנאה מהרגע וזה דבר לא פחות חשוב ואולי אפילו זה הדבר החשוב יותר מכל דבר אחר.