יולי Yuli(לא בעסק){טדי} |
לפני 14 שנים •
7 ביוני 2010
לפני 14 שנים •
7 ביוני 2010
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} • 7 ביוני 2010
איך אני אוהבת שמשווים חוקים פיזיקלים להנחות תיאולוגיות כאילו שהם בכלל באותה קטגוריה.
ואיך אתה יודע שאוסטרליה קיימת אם לא ביקרת בה? מי שמדבר על הוכחות לקיום האל כאילו היו הוכחות *מדעיות*, או שלא יודע מה פירוש המילה מדע או שלא יודע מה פירוש המילה אמונה. ובטח שלא יודע דבר על טבעו של אלוהים. אפילו קאנט לא הצליח. אפילו שפינוזה לא ניסה. הנה, לעומת זאת, אחד שהצליח: http://www.youtube.com/watch?v=gPOfurmrjxo |
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} |
לפני 14 שנים •
7 ביוני 2010
לפני 14 שנים •
7 ביוני 2010
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} • 7 ביוני 2010
כלומר, דיקרט. אופס. לא קאנט, *דיקרט*. נו, דיברנו על מוסר וכל זה...
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} |
לפני 14 שנים •
7 ביוני 2010
לפני 14 שנים •
7 ביוני 2010
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} • 7 ביוני 2010
'בכוח המוח' כתב/ה: אתמול היתה לי שיחה ארוכה עם חבר טוב וקרוב.
היא אמנם התחילה מפוליטיקה, אבל זלגה לדיאלוג שנושאו הוא המוסר. אני חושבת שלדעתו אני די חסרת מוסר על פי התפישות שלי, אבל אנחנו נגיע לזה. אני לא אפרוש כאן את התפישות שלנו כרגע, אני רק אשאל - מיהו האדם המוסרי? האם יש מוסר "טבעי"? האם יש לאדם באשר הוא אדם זכויות יסוד כלשהם? ואם כן, האם זה נגזר מאיזה מוסר "טבעי" וראוי, או שזו הסכמה כזו שלנו, כדי לשמר את הזכויות שלנו על הדרך. האם אדם מוסרי הוא אדם טוב יותר? ובכלל, אני אשמח לשמוע איך אתם תופשים את עניין המוסר באופן כללי, ובתפישה אישית. וחזרה לנושא: באופן אישי, אני לא חושבת שמוסר זו סתם מילה ריקה, אבל כן מקבלת את הגמישות של המושג. מאד מבלבל להתעסק במוסר תוך ניתוק מהדת. היא ניכסה אותו לעצמה במשך מאות שנים, עד כדי כך שחלקנו איבד את חוש המצפון הפנימי שלו. אז ככה: נאמר, שמוסר ומצפון הם חברים טובים, שני חלקי פאזל, שני צידי מטבע, בני זוג שמשלימים זה את זה. יחד הם מהווים את ההבחנה בין טוב לרע: איך יודעים מה טוב ומה רע? יש לנו מצפון - שזה חוש פנימי שאומר לנו אינטואיטיבית אם הפעולה שלנו טובה או לא, ויש לנו מוסר - שזו המוסכמה החברתית שמגדירה את הערך של פעולות כאלה ואחרות. אז יש לנו תחושת בטן, ויש לנו הסכמה כללית. זו האחרונה כמובן נתונה לשינויים של זמן ומקום. הם משפיעים זה על זה: התחושה הפנימית של "זה לא בסדר" מושפעת גם ממה שלמדנו מהחברה. והחוקים שחברה מקבלת על עצמה, נובעת מכך שהרבה פרטים בה מסכימים על משהו שהוא אינטואיטיבית, "פשוט לא בסדר" (למשל גילוי עריות, היה מוקצה הרבה לפני שהיה ברור בדיוק מה החסרונות שלו). התוצאה המתקבלת - מערכת מוסרית - משתנה עם הזמן, עם ההשכלה ועם שינוי הנסיבות. למה בכלל קיימת שאיפה כלל-חברתית ליצירת חברה מוסרית שבה הפרטים מוסריים? כי זה משתלם. ע"ע קאנט וע"ע דילמת האסיר. כלומר, זו הסיבה לפי דעתי. משיקולי דילמת אסיר אני בוחרת להיות אדם מוסרי. בנוסף, מוסר דתי יעיל בפיקוח על ההמונים: אכיפת חוק היא טרחה מאד גדולה. חלק מהעבודה נחסך אם הפרטים בתוך החברה יפקחו על עצמם - והדרך לגרום להם לעשות את זה היא לגרום להם להאמין באלוהים. כי אלוהים הוא כמו המשטרה - רק שהוא תופס אותך *תמיד*. דבר אחרון: אם אין דת, הרי שהחלטות מוסריות הן לא מוחלטות. לכל אחד יש שיקול דעת, וזה נראה לי די בסדר. יש יותר מידי אנשים מכדי שכולם יהיו מרוצים, אבל אם כולם ינסו להיות בסדר, המצב הכללי יהיה סביר. מבחינתי אדם מוסרי הוא אדם שמשתדל להיות מוסרי. טוב, עד כאן משנתי ה(פחות או יותר)סדורה בנוגע לשאלות שהעלית. |
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} |
לפני 14 שנים •
7 ביוני 2010
Re: מוסר
לפני 14 שנים •
7 ביוני 2010
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} • 7 ביוני 2010
Cauchy כתב/ה: כפי שרובכם ציינתם מוסר כולל מערכת חוקים. הדיון בעיקרו סבב סביב מהי מערכת החוקים הזו. אני טוען שמוסר הוא הצמדות למערכת חוקים כלשהי. ככל שאתה נצמד למערכת החוקים וככל שמערכת החוקים שלך שלימה (ללא סתירות) כך אתה אדם מוסרי יותר.
למשל, סרבן מצפון שמוכן ללכת לכלא נמצא באותה רמה מבחינתי כמו חייל שמסכן את חייו בקרב. לרוב יהיו קווי דימיון גדולים בין שתי הדמויות הללו. הקשר בין "טוב" למוסר הוא קשר פסיכולוגי אנושי. רוב האנשים יעדיפו להחזיק במערכת חוקים שאינה פוגעת בחברה משיקולים פסיכולוגיים.לכן יש קורלציה גבוהה בין אנשים מוסריים להגדרתי לבין אנשים טובים. אם יש אדם שמערכת החוקים שלו שלימה ומאפשרת לו לפגוע באחרים, כנראה שהוא סוציופט אמיתי ושאלת מוסריותו קצת מיותרת בעיני. כפועל יוצא מהגדרה זו, על מנת לשפוט אדם על מעשיו עליך להראות שהוא פועל בסתירה לערכיו. שיטה זו מאפשרת דיון בין אנשים עם מערכות ערכים (אקסיומות) שונות. מאד אהבתי את מה שכתבת כאן. לא יכולה להגיד כרגע עד כמה אני מסכימה עם זה, בוודאי שמסכימה במידה מסויימת ולא לגמרי. לא יכולה לומר עד כמה כי בדברים שלך גרמת לי לחשוב על הנושא מזוית קצת אחרת ממה שאני רגילה אז אני צריכה לחשוב על זה עוד קצת. בינתיים, הדבר הראשון שהטריד אותי זו היכולת האנושית להכיל סתירות. לפעמים היא מאפשרת לנו תעלולים דמגוגיים שמתרצים לנו כל מיני פעולות שלנו, אנו יודעים היטב למצוא צידוקים בדיעבד למעשינו. אבל פתרון דילמות מוסריות דורש לפעמים התמודדות עם סתירות והכלה שלהן. מערכת שלמה, האם עליה להיות סטטית? ואם אינה סטטית, כיצד תהיה שלמה? ואם היא כן סטטית, כיצד היא מתמודדת עם דילמות? קשה לי לחשוב כרגע על דוגמה הולמת, אבל בשביל הסיכוי שתבין אותי היטב גם בלי דוגמה אני משאירה פה בינתיים את מה שכתבתי עד כה |
|
huan |
לפני 14 שנים •
7 ביוני 2010
לפני 14 שנים •
7 ביוני 2010
huan • 7 ביוני 2010
טריבולי, טרם הבנתי איך לשיטתך אנו יכולים למצוא/לחשב את אותו "ממוצע מוסר עולמי". עד כמה שהבנתי את דבריך לוקחים את תפיסותיהם המוסריות של כל בני האדם ומחברים אותם אחד לשני. מה שמתקבל הוא רשימת כל המעשים האפשריים וכל הקונטקסטים האפשריים בהם המעשים הנ"ל יכולים להתבצע לצד ערך חיובי או שלילי (מוסרי/לא מוסרי) שניתן לכל משתנה שכזה.
במידה ואני טועה בהבנתי אשמח עם תסביר ותרחיב בעניין. אשמח לשמוע תזה תאורתית שלמה עם מינימום של דוגמאות. כמו כן אינני מבין לחלוטין את הדוגמא שהבאת במקרה האסירים ומה התפקיד ש"ההבנה של האדם עצמו לגבי מוסריות מעשיו" משחקת במודל שלך. שכן הערך המוסרי נקבע בהתאם לערך מוסר גלובלי כלשהו והאם האסיר מסכים לכך או לא או מודע לכך או לא. אין למעשה כל משמעות (כמו במקרה הארופאים). להבנתי, במידה ושיטה כלשהי מתבססת על מערכת אקסיומות והיא לוגית היא צריכה לקיים קוהרנטיות ולהיות חפה מסתירות. אלה עם כן היא מפירה את הלוגיקה או לא מפתחת כראוי את האקסיאומות שלה. מודל שבו יכולות להתקיים סתירות ושאלות פתוחות הוא מודל שאיננו נסמך על אקסיאומות. משהו שלא ניתן להגיד על איזה שהו סוג של "מוסר מוחלט" שאמור בתאוריה לספק תשובה מסויימת לכל מצב ולכל בעיה. |
|
Cauchy{Venus Blue} |
לפני 14 שנים •
8 ביוני 2010
Re: מוסר
לפני 14 שנים •
8 ביוני 2010
Cauchy{Venus Blue} • 8 ביוני 2010
יולי Yuli כתב/ה: Cauchy כתב/ה: כפי שרובכם ציינתם מוסר כולל מערכת חוקים. הדיון בעיקרו סבב סביב מהי מערכת החוקים הזו. אני טוען שמוסר הוא הצמדות למערכת חוקים כלשהי. ככל שאתה נצמד למערכת החוקים וככל שמערכת החוקים שלך שלימה (ללא סתירות) כך אתה אדם מוסרי יותר.
למשל, סרבן מצפון שמוכן ללכת לכלא נמצא באותה רמה מבחינתי כמו חייל שמסכן את חייו בקרב. לרוב יהיו קווי דימיון גדולים בין שתי הדמויות הללו. הקשר בין "טוב" למוסר הוא קשר פסיכולוגי אנושי. רוב האנשים יעדיפו להחזיק במערכת חוקים שאינה פוגעת בחברה משיקולים פסיכולוגיים.לכן יש קורלציה גבוהה בין אנשים מוסריים להגדרתי לבין אנשים טובים. אם יש אדם שמערכת החוקים שלו שלימה ומאפשרת לו לפגוע באחרים, כנראה שהוא סוציופט אמיתי ושאלת מוסריותו קצת מיותרת בעיני. כפועל יוצא מהגדרה זו, על מנת לשפוט אדם על מעשיו עליך להראות שהוא פועל בסתירה לערכיו. שיטה זו מאפשרת דיון בין אנשים עם מערכות ערכים (אקסיומות) שונות. מאד אהבתי את מה שכתבת כאן. לא יכולה להגיד כרגע עד כמה אני מסכימה עם זה, בוודאי שמסכימה במידה מסויימת ולא לגמרי. לא יכולה לומר עד כמה כי בדברים שלך גרמת לי לחשוב על הנושא מזוית קצת אחרת ממה שאני רגילה אז אני צריכה לחשוב על זה עוד קצת. בינתיים, הדבר הראשון שהטריד אותי זו היכולת האנושית להכיל סתירות. לפעמים היא מאפשרת לנו תעלולים דמגוגיים שמתרצים לנו כל מיני פעולות שלנו, אנו יודעים היטב למצוא צידוקים בדיעבד למעשינו. אבל פתרון דילמות מוסריות דורש לפעמים התמודדות עם סתירות והכלה שלהן. מערכת שלמה, האם עליה להיות סטטית? ואם אינה סטטית, כיצד תהיה שלמה? ואם היא כן סטטית, כיצד היא מתמודדת עם דילמות? קשה לי לחשוב כרגע על דוגמה הולמת, אבל בשביל הסיכוי שתבין אותי היטב גם בלי דוגמה אני משאירה פה בינתיים את מה שכתבתי עד כה קודם כל תודה רבה. נבדיל בין 2 מקרים: דילמה מוסרית בה איננו בטוחים כיצד לנהוג - בעייה מחשבתית - עלינו לבחון את הצדדים של בעייה מורכבת עד שנגיע לפתרון. דילמה מוסרית שחשפה סתירה במערכת חוקי המוסר שלנו. במקרה זה עלינו לשנות את מערכת המוסר כך שלא תכיל יותר סתירות. לעיתים נבין שעלינו להתנצל בפני אנשים שפגענו בהם תחת מערכת המוסר הקלוקלת שהייתה לנו. הגיוני שהמערכת תהיה דינמית במידה מסוימת מכיוון שאיננו מושלמים ולכן גם אין אדם שהוא מוסרי באופן מושלם (כלומר לא תהיה לו מערכת שלימה באמת, והוא לא יעקוב אחריה במדויק לחלוטין). לכן אדם מוסרי יבחן ויבקר את עצמו באופן קבוע. את אמרת ''מבחינתי אדם מוסרי הוא אדם שמשתדל להיות מוסרי'' אני חושב שזה תואם מאד את הדברים כפי שאני רואה אותם. |
|
SinKitty |
לפני 14 שנים •
8 ביוני 2010
Re: מוסר
לפני 14 שנים •
8 ביוני 2010
SinKitty • 8 ביוני 2010
Cauchy כתב/ה: חוק ללכת בדרך ההתנגדות המעטה הוא לא סביר, כי אם האדם מעוניין באתגר הוא בוודאי יבחר בו. הניסוח המדוייק יותר הוא ''לעשות מה שנראה לי באותו רגע'' ומבחינה פילוסופית אפשר להסתכל על זה בתור מערכת חוקים אבל היא שקולה למערכת חוקים ריקה, כלומר לבן אדם כזה אין מערכת חוקים בכלל. כאשר הוא מבצע פעולה אין לו שום רשימת חוקים מולה הוא בודק את עצמו, נכון? זה אומר שהוא לא מוסרי להגדרתי. ההנחה הבסיסית שלאדם כן יש חוקי מוסר שנובעים מהפסיכולוגיה שלו (קשה לו לגרום כאב וכדומה). לטענתי אדם מוסרי ינסח את זה כחוק ולא כהמלצה בלבד. לגבי מקרה הקצה של סוציופט או פסיכופט הגבתי. ניתן להחשיב אנשים כאלה כמוסריים (אם הם מספיק יציבים על מנת שלא יהיו סתירות במעשים שלהם) אבל הם לא יהיה אנשים טובים. אי אפשר לשפוט אדם שנולד ללא מצפון כמו שאתה שופט בן אדם עם מצפון. זה ללא המצפון פשוט פועל בדרך ההגיונית לו, זה תפקיד החברה להרחיק אנשים כאלה. אין לי בעייה שאתה תוקף את דבריי, ככה מנהלים דיון. אני אוהב להתדיין. אוקיי, עכשיו חזרה לעולם בו ישנם רק חוקי הפיזיקה: הכל הולך בדרך ההתנגדות המעטה ביותר, וזה כולל אותנו! הדבר הזה שנראה לך כמו אתגר? אדם שלוקח את האתגר ההוא, בעולם בו, כפי שהנחנו, ישנם רק חוקי הפיזיקה להנחות אותו, עשה את הדבר הקל. איך כתבת? "כי אם האדם מעוניין באתגר הוא בוודאי יבחר בו". בדיוק! רואה את היופי? [אני כאן נלהב להנאתי, חיחי] עצם העניין שלו באתגר הוא חלק ממה שהופך את ה"אתגר" לדרך ההתנגדות המיידית המעטה ביותר - המוח שלו לא יהיה מוכן לקבל שום דבר מלבד האתגר הזה. המוח שלו, שמאחוריו אין דבר מלבד פיזיקה, דוחף ללקיחת האתגר כי ככה הוא מכויל לעשות- הוא לוקח את האתגר כי אין לו ברירה אחרת, והאתגר האמיתי והבלתי אפשרי יהיה לעשות כל דבר אחר! כמובן שבמקרה אחר הוא, או אדם אחר, לא יקח את האתגר - וגם *אז* זה כי הוא בנוי לעשות כך בדיוק! עכשיו, היות וזה למעשה נכון (לפי ההנחה הראשונית) ל*כל* דבר שאדם יעשה, ומאחורי כל מחשבה וכל מעשה שלו עומדים חוקי הפיזיקה הבלתי ניתנים לסתירה, הוא תמיד יהיה מוסרי לשיטתך בעולם כזה בינתיים, מה שאני כל-כך אוהב בהגדרת המוסר שלך היא האלגנטיות שלה, אבל אני לא בטוח שרוב האנשים ימצאו אותה שימושית באופן פרגמטי אה, וכמובן שאנחנו לא יודעים, ככל הנראה, מהי מערכת החוקים המוחלטת והסופית שעומדת מאחורי הפעולות שלנו, אם בכלל, ככה שאנחנו לא יודעים מה, לשיטתך, מוסרי ומה לא. לא שזה דבר רע בהכרח - אנחנו פשוט לא יודעים. אבל... אנחנו *תמיד* עובדים לפי החוקים האלה. אז אולי אפשר לומר שאנחנו כן יודעים מה הם, וכבר עושים הכל בצורה מושלמת ומוסרית? מקווה שלא עשיתי טעות מרכזית בהבנה שלי אותך, שהופכת את כל האמירה שלי עכשיו למיותרת |
|
SinKitty |
לפני 14 שנים •
8 ביוני 2010
לפני 14 שנים •
8 ביוני 2010
SinKitty • 8 ביוני 2010
huan כתב/ה: הסיבה שאני אל עונה לבכוח המוח היא שהשאלות שלה פשוט לא מענינות ונשאלות בעיקר בכדי להשאל. אין טעם לנהל דיון עם מי שאיננו רוצה או איננו יכול לנהל אותה...מאותה סיבה אני לא מתדיין עם חוזר בתשובה וחברתו הנחמנית לדיון, זה והבוז העמוק שאני רוכש להשקפותיהם. הסיבה שלא ענית לך היא שבאמת פיספתי את שאלותיך. חבל רק שבמקום להתייחס לעיקר דברי אתה בוחר להתייחס להלצה שחררתי כלפי בכוח המוח וככל הנראה גם כלפי שיר הגשם שלקחה את זה קשה. אתה כמובן יכול לשאול "למה" אך בניגוד לכוח המוח אשמח עם תעשה זאת לעניין. ציטוט: ב. הלימה לוגית (שעוד לא תוקפה מדעית) עם המערכת הכללית יותר של תאורית האבולוציה.
במשפט זה התכוונתי לכך שאל אף שיש לי הסבר לוגי וקוהרנטי המראה את הקשר בין התזה שהצעתי לתאורית האבולוציה אין בידי מחקר או נתונים אמפיריים שיאששו זאת. אם זאת הדבר עדיף מבחנתי על פני הסבר התלוש לחלוטין מהידע הקיים או שכלל איננו מנסה להתייחס אליו ולבנות עליו. (כמובן אחרים יחלקו על דברי). בבקשה תבין אותי כשאני אומר שבשיחה כזאת הגבול בין צחוק לרצינות מיטשטש לחלוטין בשבילי, והכי הרבה שאני יכול לצפות מעצמי לעשות הוא לזהות הלצה מספיק כדי להזהיר שאולי הייתה אי-הבנה, כמו שעשיתי אני אנסה להסביר, קודם כל ע"י ציטוט השאלות של 'בכוח המוח' שהסכמתי איתן: 'בכוח המוח' כתב/ה: 1. איך אתה קובע מהי שאלה מעניינת ומה לא? 2. האם אני צריכה לשאול רק שאלות מעניינות ע"פ ההגדרה שלך כדי לקבל תשובה? 3. מניין אתה גוזר את העובדה שאני שואלת רק כדי לשאול? 4. איך אתה קובע מי יכול או לא יכול לנהל דיון? מבחינתי השאלות האלה מאוד אמיתיות, ומאוד רלוונטיות לעניין. אני מבין את הקושי בלהתייחס לכל שאלה שנשאלת, ואת הרצון להתמקד רק באלה שנראות רלוונטיות - אבל איך אנחנו קובעים מה נחשב רלוונטי? אני אתפס לנקודה הזאת כי היא מבטאת, מבחינתי, באופן מושלם גם את שאלת ה"למה לא לשאול למה?", גם את ההסבר שלי ללמה צחוק ורצינות מתערבבים אצלי לאחד, וגם ובעיקר את ה"בעיה" שלי עם שאלת המוסר הראשונית. דבר ראשון, באמת בקצרה, האם אנחנו מסכימים שבאופן *תיאורטי וכללי לחלוטין* התמקדות בשאלה שנראתה לנו לא רלוונטית יכולה להביא לתוצאות מפתיעות? |
|
SinKitty |
לפני 14 שנים •
8 ביוני 2010
לפני 14 שנים •
8 ביוני 2010
SinKitty • 8 ביוני 2010
'בכוח המוח' כתב/ה: כן, אתה מקבל סוכריה ועוד חצי מסטיק - הסיפור עם הממריצים רק חצי נכון.. ניחא, לא אוהב מסטיק ^^ אני מניח ש"חצי נכון איך?" זו לא שאלה לפורום? |
|
Cauchy{Venus Blue} |
לפני 14 שנים •
8 ביוני 2010
Re: מוסר
לפני 14 שנים •
8 ביוני 2010
Cauchy{Venus Blue} • 8 ביוני 2010
KittyPerv כתב/ה: Cauchy כתב/ה: חוק ללכת בדרך ההתנגדות המעטה הוא לא סביר, כי אם האדם מעוניין באתגר הוא בוודאי יבחר בו. הניסוח המדוייק יותר הוא ''לעשות מה שנראה לי באותו רגע'' ומבחינה פילוסופית אפשר להסתכל על זה בתור מערכת חוקים אבל היא שקולה למערכת חוקים ריקה, כלומר לבן אדם כזה אין מערכת חוקים בכלל. כאשר הוא מבצע פעולה אין לו שום רשימת חוקים מולה הוא בודק את עצמו, נכון? זה אומר שהוא לא מוסרי להגדרתי. ההנחה הבסיסית שלאדם כן יש חוקי מוסר שנובעים מהפסיכולוגיה שלו (קשה לו לגרום כאב וכדומה). לטענתי אדם מוסרי ינסח את זה כחוק ולא כהמלצה בלבד. לגבי מקרה הקצה של סוציופט או פסיכופט הגבתי. ניתן להחשיב אנשים כאלה כמוסריים (אם הם מספיק יציבים על מנת שלא יהיו סתירות במעשים שלהם) אבל הם לא יהיה אנשים טובים. אי אפשר לשפוט אדם שנולד ללא מצפון כמו שאתה שופט בן אדם עם מצפון. זה ללא המצפון פשוט פועל בדרך ההגיונית לו, זה תפקיד החברה להרחיק אנשים כאלה. אין לי בעייה שאתה תוקף את דבריי, ככה מנהלים דיון. אני אוהב להתדיין. אוקיי, עכשיו חזרה לעולם בו ישנם רק חוקי הפיזיקה: הכל הולך בדרך ההתנגדות המעטה ביותר, וזה כולל אותנו! הדבר הזה שנראה לך כמו אתגר? אדם שלוקח את האתגר ההוא, בעולם בו, כפי שהנחנו, ישנם רק חוקי הפיזיקה להנחות אותו, עשה את הדבר הקל. איך כתבת? "כי אם האדם מעוניין באתגר הוא בוודאי יבחר בו". בדיוק! רואה את היופי? [אני כאן נלהב להנאתי, חיחי] עצם העניין שלו באתגר הוא חלק ממה שהופך את ה"אתגר" לדרך ההתנגדות המיידית המעטה ביותר - המוח שלו לא יהיה מוכן לקבל שום דבר מלבד האתגר הזה. המוח שלו, שמאחוריו אין דבר מלבד פיזיקה, דוחף ללקיחת האתגר כי ככה הוא מכויל לעשות- הוא לוקח את האתגר כי אין לו ברירה אחרת, והאתגר האמיתי והבלתי אפשרי יהיה לעשות כל דבר אחר! כמובן שבמקרה אחר הוא, או אדם אחר, לא יקח את האתגר - וגם *אז* זה כי הוא בנוי לעשות כך בדיוק! עכשיו, היות וזה למעשה נכון (לפי ההנחה הראשונית) ל*כל* דבר שאדם יעשה, ומאחורי כל מחשבה וכל מעשה שלו עומדים חוקי הפיזיקה הבלתי ניתנים לסתירה, הוא תמיד יהיה מוסרי לשיטתך בעולם כזה בינתיים, מה שאני כל-כך אוהב בהגדרת המוסר שלך היא האלגנטיות שלה, אבל אני לא בטוח שרוב האנשים ימצאו אותה שימושית באופן פרגמטי אה, וכמובן שאנחנו לא יודעים, ככל הנראה, מהי מערכת החוקים המוחלטת והסופית שעומדת מאחורי הפעולות שלנו, אם בכלל, ככה שאנחנו לא יודעים מה, לשיטתך, מוסרי ומה לא. לא שזה דבר רע בהכרח - אנחנו פשוט לא יודעים. אבל... אנחנו *תמיד* עובדים לפי החוקים האלה. אז אולי אפשר לומר שאנחנו כן יודעים מה הם, וכבר עושים הכל בצורה מושלמת ומוסרית? מקווה שלא עשיתי טעות מרכזית בהבנה שלי אותך, שהופכת את כל האמירה שלי עכשיו למיותרת אני חוזר ואומר. לשיטתך אדם כזה לא עוקב אחרי אף חוק, אלא הוא עושה מה שהכי מתאים לו באותה שנייה. לפיכך אין לו מערכת חוקים ולכן הוא אינו מוסרי. רשמת חוק שהוא נכון תמיד. לדוגמא, אם אני אנסח חוק ''אני אעשה משהו רק אם הוא לא סותר את העובדה שעגבניה היא אדומה''. לכאורה יש לך מערכת חוקים, פרקטית היא שקולה לכך שאין לך מערכת חוקים כלל וכלל. הטענה שלי היא שאין כמעט אנשים כאלה. למשל, רוב האנשים יחשבו שזה לא לגיטימי להרביץ לתינוק. לכן צריך להיות להם חוק שזה נגזר ממנו. החוק הזה יוביל אותם לקבל החלטות קשות בסתירה לדרך ההתנגדות המעטה. למעשה כל חוק בעל תוכן כלשהו יבוא בסתירה להתנגדות מועטה, כי חוק הוא מגביל וזה סתירה. הבעייה בדוגמא הנגדית שלך היא בהבנת המושג ''קל'' או ''התנגדות מעטה'' המושג הזה מדבר על הלבטים בראש שלך, על הדיסוננס הקוגניטיבי. אז מה אם האדם יבחר בסוף בדרך מסויימת (נגיד האתגר), זה אומר שזה היה קל או ללא התנגדות? התנגדות מעטה = אין חוקים בכלל = אין מוסר (במילים פשוטות) |
|