אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

.

lori{ע_מ}
לפני 14 שנים • 22 ביוני 2010

.

lori{ע_מ} • 22 ביוני 2010
שוב ושוב אני מוצאת את עצמי בסיטואציות בלתי אפשריות כשאני מולך.
יצאנו עם הכלב לסיבוב היומי. הליכה של כמה קילומטרים טובים. הפעם אני החזקתי ברצועה.
כשאתה מחזיק אותו הוא תמיד קשוב אליך, הולך לפי הקצב שלך, לא מושך. אז אני קצת מתרגלת.
זה לא הכלב הראשון שאני מגדלת ובכל זאת, עם השחור הקטן הזה זה פשוט לא הולך לי.
בשלב מסויים אני מאבדת סבלנות לרגע וגוררת אותו, נמאס לי שהוא עוצר להריח כל פרח, כל אבן, כל פיפס שכלב אחר השתין ברחוב ואתה מסביר לי שוב איך להתנהג איתו.

שעתיים אחרי שחזרנו הביתה אתה מוריד ממנו את הקולר שלו ושם אותו עליי. כשהקולר שלי נשאר מיותם על השידה ליד המיטה.
"הולכים" אתה אומר לי ולוקח את הרצועה של הכלב. ביד. היא לא מחוברת לקולר שלי.
הגענו לגינה הציבורית הורית לי להתפשט והורדת אותי על ארבע. ערומה. על הדשא הרטוב. הרצועה ביד שלך מחוברת לקולר על הצוואר שלי.
השעה היא 1 וחצי בלילה, לשמחתי, העיר הזו הולכת לישון כבר ב8 בערב.

התחלת לדבר אליי כמו שאתה מדבר לשחור הקטן.
תרגלת איתי את כל הפקודות שהוא מבין כשאתה עומד מולו.
בשלב מסויים קלטתי צללים מעליי. הסכלתי למעלה וכך גם אתה. חבורה של נערים מסתובבת ברחוב.
"כנסי לשם" אמרת לי ותוך כדי משכת אותי לתוך השיחים.
מילא זה שהתלכלכה לי הברך מאיזו ג'יפה שהיתה תקועה שם, אבל החרקים..
החבורה נכנסה לתוך הפארק ואתה עמדת לא רחוק מהם ועישנת סיגריה.
שמעתי אותך מחליף איתם כמה מילים, אך לא הבנתי את מה שנאמר. ביד שלך היתה שקית עם הבגדים שלי ואני עדיין נותרתי ערומה, על ארבע, בתוך השיחים, מתפללת שלא יבוא איזה ג'וק או חרק אחר שיוציא ממני צרחה ויחשוף אותי לעיניי כולם.
כשסיימת את הסיגריה ראיתי שאמרת להם משהו ודקה אחר כך הם הסתלקו.
התרוממתי מהר והתחלתי לנקות את עצמי מכל הדברים הדמיוניים שהרגשתי שהולכים עליי.
משכת אותי חזרה למטה והבהרת את עצמך. אנחנו לא זזים עד שאני עושה את הצרכים בגינה.
הפיפי עבר חלק. זה היה מהיר ולא יותר מדי מביך. אבל המשכת להסתובב איתי שם בדשא, תוך כדי שאני בקושי הולכת אחריך על ארבע, נזהרת שלא לעלות על איזו מתנה שהשאיר כלב אחר עד שאני אסיים את הכל.

זה לקח המון זמן. לא ויתרת ואני מצאתי את עצמי מייחלת לעוד חבורה של נערים שתגיע ותתנחל בגינה. אולי זה ישחרר אותי מהדרישה שלך. אבל זה לא קרה.
אחרי הרבה זמן זה בסוף קרה. עשיתי את צרכיי על הדשא במאמץ רב. עברתי לכריעה ולא הסתכלתי לכיוונך. מיד אחר כך הגשת לי את שקית הבגדים ואפשרת לי להתלבש.
כשכבר רציתי ללכת דחפת שקית קטנה ליד שלי והזכרת לי לא לשכוח לאסוף אחריי.
walking dead
לפני 14 שנים • 22 ביוני 2010
walking dead • 22 ביוני 2010
נהדר icon_smile.gif
Mary Jane
לפני 14 שנים • 22 ביוני 2010
Mary Jane • 22 ביוני 2010
בושה וחרפה לשניכם,
אין דין ואין דיין ואנשים יוצאים מדעתם.
זאת​(שולטת)
לפני 14 שנים • 22 ביוני 2010
זאת​(שולטת) • 22 ביוני 2010
ואני בהחלט מחוייכת עכשיו,
תודה icon_smile.gif
מישלי
לפני 14 שנים • 22 ביוני 2010

(אייקון של אנחה...)

מישלי • 22 ביוני 2010
מה יהיה ?

אחרי שהלכתי לחפש מילים, ולא קל למצוא... אז הנה:
את משהו ! גם הכתיבה וגם השאר.
והככה שלך, גם הוא משהו משובח.
נראה לי שבזכות זה שאתם כאלה - זה מתאפשר.
צריך להיות מאד רגישים, עוצמתיים, מבינים, מודעים, אינטיליגנטיים ואוהבים כדי לחיות את זה ככה.
אשריכם.
}{
ראובן
לפני 14 שנים • 22 ביוני 2010

חמוד

ראובן • 22 ביוני 2010
במיוחד הקטע של ה''שקית שאחרי'' icon_smile.gif

R
ginger
לפני 14 שנים • 22 ביוני 2010
ginger • 22 ביוני 2010
לא מחביאים קטע כזה מאחורי נקודה אחת !
(זה לפחות כמה נקודות נו... )

icon_wink.gif
icon_rolleyes.gif
הוא​(שולט)
לפני 14 שנים • 22 ביוני 2010

אתם מזכירים לי

הוא​(שולט) • 22 ביוני 2010
מזכירים לישהאתר הזה עוסק בבדסמ

אל תפסיקי
Bent
לפני 14 שנים • 22 ביוני 2010

תודה גרייס

Bent • 22 ביוני 2010
הכתיבה שלך והמוח של עבודת מאסטר משביחים את הכלוב בכול פוסט