שבירה(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
16 באפר׳ 2004
ציטוט: את מתכוונת שאת יכולה להגיד את המשפט "זה מכעיס אותי" (או כל משפט דומה), או שאת יכולה גם לתת ביטוי ישיר לכעס עצמו, ופשוט לכעוס?
שניהם, כמובן. יצא לי להיות ביצ'ית, צינית, מרושעת - הכל מתוך כעס או עלבון. כמו בכל קשר רגיל. ציטוט: אני מבינה ממה שכתבת שהיו גם מצבי כעס שכן התקיימו בתוך יחסי השליטה בלי לפרק אותם. הבנתי נכון?
כן, אחרת שום קשר שלי לא היה מחזיק מעמד יותר משבוע 
- מהססת, מעניין אותי מדוע את תוהה בנוגע למצבי חיכוך. האם היה לך את הרושם שאופי הקשר ב D/s לא מאפשר חיכוכים גלויים והתעמתות איתם? האם את בקשר עם מישהו כרגע? האם היית במצב של כעס במסגרת D/s? |
|
|
| מהססת100 |
לפני 20 שנים •
17 באפר׳ 2004
התהייה שלי היא לא רק ספציפית למצבי חיכוך, אלא כללית יותר: באיזה מידה קשר בדסמי בא על חשבון איכויות אחרות של קשר אינטימי ומצמצם אותו, או שהוא אכן תוספת לקשר, כמו שהרבה אנשים אמרו לי. בתוך הכללי הזה עלתה לי השאלה על כעס וחיכוכים.
כן, אני בקשר עם מישהו, מישהו שכבר הרבה זמן בתחום. באופן קצת פרדוקסלי הוא מהסס עכשיו לפחות כמוני. הוא יותר ויותר מרגיש שאני לא שייכת לעולם הזה. אני לעומתו עדיין מרגישה שיש לי דברים לבדוק כאן עם עצמי (ואתו, כמובן). |
|
|
נזמית לופתת
|
לפני 20 שנים •
17 באפר׳ 2004
דוגמא נוספת.
אצלנו למשל, לא היה "פרוטוקול". כמובן שכללי נימוס הם הכרחיים, ואיפוק זה חלק מכללי התנהגות אנוש. היו לנו התפרצויות, האחד על השניה והאחת על השני. ההתפרצויות באו בעיקר מצידי. הוא היה מאופק יותר, ומתון. אפילו אם באותו הרגע ידעתי שהכעס גואה וגועש בו.
העניין הוא, שבמקרה של חוסר שליטה מצידי, התפרצות היסטרית כזאת (שלפי דעתי לכל אדם יש), הוא פשוט שתק. נתן לי להבין שזו לא דרך לדבר אליו, ובעצם לא דרך להביע כעס לאף אדם. אם לא הבנתי לבד, הוא פשוט קם והלך. אמר שנדבר כשאהיה מסוגלת לדבר. אני מאמינה שהוא לימד אותי המון על איפוק, בהשלכה לכל תחומי החיים, ולא רק למערכות זוגיות. אני זוכרת סיטואציה אחת, שבה התפרקתי לגמרי - והוא נתן לזה לקרות. רבנו בצעקות, ונכנסתי לאמוק. התחלתי להכות אותו על החזה ולבכות. לבסוף נרגעתי עטופה בחיבוק שלו. אחרי הכל אנחנו אנושיים. קשה להיות *תמיד* בשליטה. 
|
|
|
| מהססת100 |
לפני 20 שנים •
17 באפר׳ 2004
כן. צד אחד היסטרי, צד אחד מאופק - את זה אני יכולה לראות בקלות.
איכשהו נראה לי שלא לזה התכוונתי כששאלתי על "לריב כמו שצריך" (אבל מי קבע איך צריך?...). |
|
|
|
נזמית לופתת
|
לפני 20 שנים •
17 באפר׳ 2004
אז אולי כדאי שתסבירי שוב מה זה "לריב כמו שצריך".
ברמה העקרונית, המוטו היה שאם יש משהו שמפריע, ואני לא מדברת על קטע לא נעים בסשן, שעליו מיותר לומר שצריך לדבר, או על פוליטיקה, אלא על משהו בזוגיות עצמה, ויכוחים שלנו עם עצמנו - שאי אפשר להשיג שומדבר בכעס. רק בקור רוח, וכשמתקררים הדברים. כשדיברתי על משהו שהפריע לי, או משהו שמעצבן אותי, למשל על זה שהוא משאיר את כל עשרות הנעליים זרוקות בכניסה או מעשן בחדר שינה, או מזמין חברים במעט הזמן שיש לי לישון אצלו (סתם דוגמאות דביליות שעלו לי בראש) - לא היו "קודים", או עונש על צורה לא נכונה של התבטאות. לזה אני מתכוונת. יכולתי לומר כל מה שעלה בראשי. בד"כ נתתי לדברים להירגע, ואז אומרת. אנחנו עדיין לא מדברות על אותו דבר? |
|
|
| מהססת100 |
לפני 20 שנים •
17 באפר׳ 2004
כששאלתי לא ניסחתי לעצמי בדיוק למה אני מתכוונת. כשקראתי את התשובה הראשונה שלך הייתה לי הרגשה ברורה שלא לזה. התשובה השניה שלך כנראה יותר קרובה.
נראה לי שאני צריכה עוד לחשוב כדי לדעת למה התכוונתי 
|
|
|
|
שבירה(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
20 באפר׳ 2004
מהססת100 כתב/ה: אני בקשר עם מישהו, מישהו שכבר הרבה זמן בתחום. באופן קצת פרדוקסלי הוא מהסס עכשיו לפחות כמוני. הוא יותר ויותר מרגיש שאני לא שייכת לעולם הזה.
מהססת - האם תוכלי להסביר? מדוע הוא מרגיש שאת לא שייכת? (שואלת מסקרנות. אם השאלה אישית מדי, אל תרגישי הכרח לענות, כמובן.) |
|
|
| מהססת100 |
לפני 20 שנים •
21 באפר׳ 2004
מצטערת, אני מעדיפה לא להסביר יותר (את המעט שאני יכולה).
לא כי זה אישי מידי, אלא כי מדובר כאן לא רק בי אלא גם בו. |
|
|
הוא(שולט)
|
לפני 20 שנים •
21 באפר׳ 2004
מהססת
נתקלתי בהתכתבות שלך
והתרשמתי שאת פשוט פוחדת לקפוץ למים שזה מובן אלא ששחיה לא לומדים בהתכתבות אני לא רוצה להשמע נחרץ כי איני יודע במה התנסת עד כה בדסמ הוא חוויתי והוא בעיקר דרייב נטיה בוער בעצמות כיף אדיר שרוצים בו כדי להכיר עצמך ולהתפתח כאדם או מינית ממליצ לך להתנסות בסשנים ופרטנרים שונים ולגלות בעצמך דברים וכמו בתהליכים דומים דרוש אומצ ומוטיבציה |
|
|
| מהססת100 |
לפני 20 שנים •
23 באפר׳ 2004
הוא - אתה שומע נכון את ה"לא" שלי, אבל לא כל "לא" נובע מפחד. יכול להיות גם "לא" אותנטי, שנובע מכך שמעבר למשיכה קיים משהו יותר עמוק שיודע שלא.
אני מנסה להבין מאיפה בא ה"לא" שלי. ואת זה אי אפשר בלי התנסות. לא מכחישה שיש פחד, אבל לא בטוחה שרק. וגם הפחד שישנו הוא לא בהכרח רק הפחד שאתה מדבר עליו. הוא גם, מאד, אבל הוא גם פחד הפוך - מלבגוד בעצמי, מלהשתיק את הקול הפנימי שלי, מלזייף. לפעמים זה מרגיש לי כמו היסחפות אל תוך קורי עכביש מפתים, שטומנים מלכודת באמצעות התשוקה, אבל עדיין מלכודת שעמוק בפנים אני לא רוצה להיות בה. לפעמים זה מרגיש לי לא כמו מלכודת אלא כמו שחרור. ולפעמים צריך לשחרר משהו כדי להשתחרר ממנו. את דעתו של זה שאיתי הזכרתי. אני עדיין לא יודעת. |
|
|