| נערה מופקרת(אחרת) |
לפני 20 שנים •
25 באפר׳ 2004
מאחורי החיוך
מאחורי החיוך נחבא עולם ומלואו
אורות אפורים ונרות כבויים נשמות כואבות, אחדות אף מתות החיוך בצבעים כה לא טבעיים ואתה לא הרגשת וכמוך רבים שחושבים על מבטים מאושרים והלב משתולל וצועק ולא יותר הסבל כבד והגוף מפחד רבים שעזבו והשאירו לבד לא אמרו: "תודה! היה נחמד!" שאלות כה רבות ללא פתרון, מרגישה רגלי בחלל החיצון. אני בורחת מכאן לעולמות רחוקים. אזל הכוח למכאובים נוספים. לבד, משאירה הכל מאחור. אולי לא יהיו כשאחליט לחזור. <לך איש יקר> |
|
|
|
babywoman(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
25 באפר׳ 2004
זה ממש יפה
|
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 20 שנים •
25 באפר׳ 2004
יש שאלות שכבר מצאת להן פתרון. יש כאלה שעוד תמצאי.
יש אנשים שמשאירים לבד. יש כאלה שלא. יש חיוכים שמאחוריהם אפור. יש חיוכים שמאחוריהם כל צבעי הקשת. יש זמנים שצריך להתרחק. יש בשביל מה לחזור. קחי את הזמן. עוד תמצאי את התשובות, האנשים, הצבעים והחיוכים. בינתיים, שיהיה רק אושר 
|
|
|
QriS(מתחלף)
|
לפני 20 שנים •
25 באפר׳ 2004
זה עצוב
(וזה קורה יותר מדי) ליבי ליבי אלייך מופקרת |
|
|
| M.RA(שולט) |
לפני 20 שנים •
26 באפר׳ 2004
נפשי בסחרחורת נתונה
זוכר את הפעם הראשונה בחוץ ירד גשם זלעפות אולי הגיע הזמן לעשות חשבון נפש במחשבות, בחרטות ובהירהורים לפעמים חושב אני אולי אהבתך אלי העמדת פנים היא, תמונות רצות לי בראש על היום בו היית איתי, חומה גבוהה בניתי בליבי אך לך מפתח לא נתתי |
|
|