לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

"אבא-עבד" סיפור שליטה של בת באביה

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 14 שנים • 22 ביולי 2010
Bloody כתב/ה:
רפאל כתב/ה:

למה פרסום פועל? למה תאגיד מוכן לשלם מליונים בשביל שיקרינו סרטון קצר (שיכול להיות בדיוני
לגמרי) ובו כל מה שרואים הוא כוכב קולנוע נערץ שמשתמש במוצר שלהם? למה תאגידים מוכנים
לשלם לחברות הפקה של סרט מליונים בשביל שיראו בהן את כוכב הסרט אוכל במקדונלד, או
שותה פפסי, או מעשן מלבורו?

למה? כי זה מחלחל. יותר או פחות, סוגסטיה פועלת על מרבית בני האדם. התכנים שאדם נחשף
אליהם בצורה חיובית משפיעים עליו. סרטים אלימים, שמציגים אלימות בצורה חיובית, הם פרסומת
לאלימות. סיפורי פנטזיה על גילוי עריות, שמציגים גילוי עריות בצורה נחשקת, הם פרסומת לגילוי
עריות.


ומשחקי מחשב אלימים מעודדים אלימות?


יש מצב.

אבל רפאל, ההקשר חשוב כאן. הסיפור הזה לא מפורסם במעריב לנוער, ללא הערות בצידו. ואף אחד לא היה מפרסם אותו שם ובטח שללא הסבר. עצם הפרסום *בכלוב* מהווה הסבר מסויים.
הדורבנים​(נשלט)
לפני 14 שנים • 22 ביולי 2010
הדורבנים​(נשלט) • 22 ביולי 2010
underfoot כתב/ה:
אני לא חושב שכתיבת פנטזיה בפורום יכולה להוביל אנשים לממש את הפנטזיה הפושעת, בכל יש שוני בהקבלה להסתה או הדחה.
אני מוצא טעם לפגם בפנטזיות שכאלו משום שהן מביעות בקול רם את מה שמזעזע אפילו סתם כך לחשוב. אני לא חושב שצריך לאסור פרסום של פנטזיות "אסורות" אבל חשוב להבין את החולניות שבהן.



אני לא מצליח להבין את החולניות שבהן. אולי כי הם אצלי כל הזמן, וזה מנגנון הגנה שלי.
אני אתן דוגמא, כדי שלא תבין לא נכון - אני מסכים למשל עם הבחנתך מפעם, שנטיות מאזוכיסטיות קיצוניות כמו שיש לנו (לך ולי למשל) חייבות להחשב כהפרעת אישיות ברמה מסויימת. אבל הסיבה לכך היא לא בעצם המחשבות והפנטזיות, אלא בחוסר היכולת להשאיר אותן בגבול הפנטזיות.
השלב הזה, של הדחף במימוש ובהרס עצמי לעיתים, הוא זה שמעוות את תפיסת המציאות, ולא הפנטזיות עצמן. זהו שלב לא טויוויאלי, בעיניי, שנפרד כמעט לחלוטין מעובדת קיומן של הפנטזיות ההרסניות. הוא לפחות לא בא ביחד איתן תמיד. וייתכן אפילו שעצם פרסומן והדיבור על הפנטזיות ההרסניות מונע את השלב הזה במידה מסויימת, בניגוד למה שרפאל אמר שמחקרים הראו.
מאדאם קירי​(שולטת){אהובי המתו}
לפני 14 שנים • 22 ביולי 2010
underfoot כתב/ה:
...אני לא חושב שצריך לאסור פרסום של פנטזיות "אסורות" אבל חשוב להבין את החולניות שבהן.
מה הכוונה ב"להבין את החולניות שבהן"?
roni yoffe​(לא בעסק)
לפני 14 שנים • 22 ביולי 2010

you twisted mother fucker

roni yoffe​(לא בעסק) • 22 ביולי 2010
זה ממש לא הז'אנר שעושה לי את זה. ממש לא.
הכתיבה די רדודה, הפרטים שבלונים. וטוב שכך. אחרת עוד הייתי מתחילה לדמיין את זה על אנשים קרובים לליבי וזה היה בהחלט הורס את החוויה.

אני לא מאמינה שעם כל המובנות מאליו שיש בפרטים ובסשן המתואר, עדיין הופתעתי לחלוטין בסוף.
כל הכבוד.

icon_smile.gif
Bloody
לפני 14 שנים • 22 ביולי 2010
Bloody • 22 ביולי 2010
יולי Yuli כתב/ה:
Bloody כתב/ה:
[quote
ומשחקי מחשב אלימים מעודדים אלימות?


יש מצב.



icon_eek.gif

אני מניח שמעולם לא שיחקת באחד כזה, אם זו דעתך.
מאדאם קירי​(שולטת){אהובי המתו}
לפני 14 שנים • 22 ביולי 2010
Bloody כתב/ה:
יולי Yuli כתב/ה:
Bloody כתב/ה:
[quote
ומשחקי מחשב אלימים מעודדים אלימות?


יש מצב.



icon_eek.gif

אני מניח שמעולם לא שיחקת באחד כזה, אם זו דעתך.
ברור שהם משפיעים, אפילו מאוד. הנה, כשהייתי בת 11-12 נהגתי לקחת חרב, לצאת מביתי ולהכות עוברי אורח מזדמנים, בעיקר גובלינים ושלדים. אם ראיתי גמד עם שק על גבו, ניסיתי לדקור אותו כדי להשיג מעט מזון וכוחות קסם. וכל זה כדי לשחרר את המלך ואת בתו ולהשיב את גרזן הזהב לבעליו.
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 14 שנים • 24 ביולי 2010
Bloody כתב/ה:
יולי Yuli כתב/ה:
Bloody כתב/ה:
[quote
ומשחקי מחשב אלימים מעודדים אלימות?


יש מצב.



icon_eek.gif

אני מניח שמעולם לא שיחקת באחד כזה, אם זו דעתך.


Angry Birds נחשב? icon_smile.gif (סתם, סתם).
שיחקתי קצת. אמרתי יש מצב, לא "כן בוודאי בכל המקרים". תלוי כמה אלים, תלוי באיזה גיל, תלוי ביכולת בקרת המציאות של המשתמש... כולה, אני לא שוללת את האפשרות שמשחקים המבוססים על הרג ברוטלי לא מקהים את הרגישות לסבל הזולת בהמשך החיים. לא עשיתי מחקר איכותי בנושא. ואתה?
הדורבנים​(נשלט)
לפני 14 שנים • 24 ביולי 2010
הדורבנים​(נשלט) • 24 ביולי 2010
מאדאם קירי RIR כתב/ה:
Bloody כתב/ה:
יולי Yuli כתב/ה:
Bloody כתב/ה:
[quote
ומשחקי מחשב אלימים מעודדים אלימות?


יש מצב.



icon_eek.gif

אני מניח שמעולם לא שיחקת באחד כזה, אם זו דעתך.
ברור שהם משפיעים, אפילו מאוד. הנה, כשהייתי בת 11-12 נהגתי לקחת חרב, לצאת מביתי ולהכות עוברי אורח מזדמנים, בעיקר גובלינים ושלדים. אם ראיתי גמד עם שק על גבו, ניסיתי לדקור אותו כדי להשיג מעט מזון וכוחות קסם. וכל זה כדי לשחרר את המלך ואת בתו ולהשיב את גרזן הזהב לבעליו.


זה כי את לא משחקת נכון.
אני הייתי אלוף בדאבל דראגון כשהייתי בן 14. זה משחק פשוט, בכלל לא צריך לעבור שלבים. הורגים כמעט את כולם בשלב הראשון, ואז פשוט מחכים שהבחורה ההיא תקח את השוט ותצליף בך עד שתמות...
(וזה בכלל לא פלש להתנהגות שלי בחיים האמיתיים! אני לא מבין על מה מדברים פה icon_smile.gif )
 
Mary Jane
לפני 14 שנים • 24 ביולי 2010
Mary Jane • 24 ביולי 2010
כולם מגנים גילוי עריות בהסכמה בין שני בוגרים, אך איש אינו מסביר *מדוע* הדבר ראוי לגינוי, מעבר להיותו טאבו חברתי ודבר "מגעיל".
איני מבינה מה רע בכך בעולם בו ישנם אמצעי מניעה, זה דווקא חמוד ויכול לרגש.
הדורבנים​(נשלט)
לפני 14 שנים • 24 ביולי 2010
הדורבנים​(נשלט) • 24 ביולי 2010
אולי זה רגש אבולוציוני? כי זה מאוד לא טוב לגזע להזדיין במשפחה. כמו שאף אחד לא יכול להסביר למה ג'וקים מגעילים אותנו, וגמל שלמה לא. או להבדיל, כמו השאלה למה נוף עם מים זורמים יותר יפה לנו מנוף בלי.
אני מאוד מאמין ברגשות אבולוציוניות.