Cauchy{Venus Blue}
|
לפני 14 שנים •
23 ביולי 2010
דיסוננס קוגניטיבי (בראי תרבות הדיון)
באתי להגדיר כאב כהרגשה לא נעימה ואז נזכרתי איפה אני נמצא.
הדיסוננס הוא התחושה שאתה מרגיש כאשר אתה נתקל בשני דברים סותרים. לעיתים קרובות זו הסתירה של התפישה העצמית אל מול המציאות - 'אני חושב שאני יפה ומוצלח ורצוי ואילו הבחורה שממולי דחתה אותי'. דוגמא אחרת היא כאשר אדם נערץ עליך מבצע דבר שאתה מתעב. לפי תאורית הדיסוננס הקוגניטיבי האדם פועל במודע ושלא במודע על מנת ליישב את הסתירה (הוא יכול להדחיק את המציאות או לשנות את עמדותיו). האדם שואף לעקביות מכיוון שתחושת הדיסוננס אינה נעימה. כלומר, תחושת הדיסוננס היא סוג של כאב. ----- האם זה לגיטימי לגרום לאדם תחושת דיסוננס? הרי סטירות לא תחלק לאדם רנדומלי, מדוע תתן לו סתירה הגונה? |
|
|
חתול צללים(לא בעסק){Cypris}
|
לפני 14 שנים •
23 ביולי 2010
שאללה כללית מידי
באותה מידה היה ניתן לשאול האם זה לגיטימי לגרום לאדם תחושת פחד, מרמור או כעס וגם פה התשובה תהיה אותה תשובה - תלוי בסיטאוציה, באנשים, במניעים ובעוצמה.
|
|
|
|
Cauchy{Venus Blue}
|
לפני 14 שנים •
24 ביולי 2010
Re: שאללה כללית מידי חתול צללים כתב/ה: באותה מידה היה ניתן לשאול האם זה לגיטימי לגרום לאדם תחושת פחד, מרמור או כעס וגם פה התשובה תהיה אותה תשובה - תלוי בסיטאוציה, באנשים, במניעים ובעוצמה.
האם יש מקרים בהם מותר להביא מכות למישהו? רק בהסכמה או הגנה עצמית. אני מדבר על מקרים בהם אין הסכמה מראש או הגנה עצמית (בראי תרבות הדיון). |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 14 שנים •
24 ביולי 2010
השאלה שלך קצת מוזרה בגלל שברוב המקרים שאנחנו יוצרים למישהו דיסוננס, הרי שאנחנו לא עושים את זה בכוונה.
כפרקטיקה בדס"מית זה נראה לי אחלה, אם כי אם נבקש הסכמה מראש זה בטח לא כל כך יעבוד. אבל הפעולה עצמה לא מזיקה, נראה לי. זה מבלבל ולא נעים, אבל במסגרות מסויימות ניתן לעשות למישהו "לא נעים" ואחרי זה ללטף לו את הראש ולומר לו שהיה ילד טוב. כמובן שאם עושים את זה בכוונה לא עושים קורבנות. אני לא באמת אאכזב מישהו רק בשביל לבלבל אותו. להיפךאני מעדיפה הפתעות טובות בשביל זה. אבל קושי, אפשר בבקשה דוגמאות? |
|
|
|
Cauchy{Venus Blue}
|
לפני 14 שנים •
24 ביולי 2010
אני אפרט. הרעיון מאחורה הוא רעיון הדיונים והוויכוחים.
אני אקח מקרה בעייתי בעיני. נניח ויש הסכמה לדיון בין שני צדדים אבל אדם אחד יותר פגיע (אם כי הוא פחות אינטיליגנט או אם כי הוא שרוי יותר עמוק בהדחקה). האם זה לגיטימי לזרוק לו את המציאות בפנים? לפעמים אני מרגיש קצת רע אחרי שאני מוכיח אדם. חשבתי לעצמי שזו סוג של בריונות. אני משתמש בכוח שלי על מנת להכאיב לו בקרב שאינו שקול. במיוחד כאשר אני רואה שהבן אדם מולי נפגע. למעשה כשבן האדם מולי נפגע זה לא ממש משנה לי אם הקרב היה שקול או לא. אני בכוונה רוצה לקלף את כל השכבה של קללות ודיבור בחוסר כבוד. אני מדבר על השימוש בלשון חדה על מנת לנפץ את תפישת עולמו של האדם העומד מולך. |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 14 שנים •
24 ביולי 2010
Cauchy כתב/ה: אני אפרט. הרעיון מאחורה הוא רעיון הדיונים והוויכוחים.
אני אקח מקרה בעייתי בעיני. נניח ויש הסכמה לדיון בין שני צדדים אבל אדם אחד יותר פגיע (אם כי הוא פחות אינטיליגנט או אם כי הוא שרוי יותר עמוק בהדחקה). האם זה לגיטימי לזרוק לו את המציאות בפנים? לפעמים אני מרגיש קצת רע אחרי שאני מוכיח אדם. חשבתי לעצמי שזו סוג של בריונות. אני משתמש בכוח שלי על מנת להכאיב לו בקרב שאינו שקול. במיוחד כאשר אני רואה שהבן אדם מולי נפגע. למעשה כשבן האדם מולי נפגע זה לא ממש משנה לי אם הקרב היה שקול או לא. אני בכוונה רוצה לקלף את כל השכבה של קללות ודיבור בחוסר כבוד. אני מדבר על השימוש בלשון חדה על מנת לנפץ את תפישת עולמו של האדם העומד מולך. אני חושבת שזה אמור להיות נתון לשיקול דעת מקומי. אם אתה עושה את זה בשביל לנצח בויכוח - זה די מגעיל. אם אתה חושב בכנות (וזה צריך להיות מישהו שאתה מכיר מספיק טוב בשביל להסיק מסקנות כאלה לגביו) שהכאב הוא שלב בדרך לשיפור - אני בעד. חברים אמיתיים מוכנים להכאיב לך כשצריך 
אם יש מצב שטפיחת המציאות תגרום לו להתעורר ולשפר את חייו, יופי. אם לא - אני הייתי עוזבת. אם לכאב הזה אין תועלת בצידו - אז בשביל מה? |
|
|
|
Cauchy{Venus Blue}
|
לפני 14 שנים •
24 ביולי 2010
את בטוחה שאת רוצה לומר שלהשתמש בעובדות על מנת לנצח בוויכוח זה מגעיל? הרי כולנו עושים את זה כל הזמן. מישהו אומר משהו על עמנואל וכולנו ממהרים לצטט את בגץ (או לזרוק קלישאות - כל אחד בתחומו).
נניח ואדם בטוח לחלוטין בצד אחד - אתה בא ומנפץ לו את זה. מחזירים בתשובה באופן קבוע משתמשים בדיסוננס שנובע מחרדת קיום על מנת להחזיר אותך בתשובה, בהרבה מאד מקרים בצורה דוחפנית וללא ביסוס הסכמה. האם יש הבדל בין השניים? האם הם לגיטימיים? יולי Yuli כתב/ה: Cauchy כתב/ה: אני אפרט. הרעיון מאחורה הוא רעיון הדיונים והוויכוחים.
אני אקח מקרה בעייתי בעיני. נניח ויש הסכמה לדיון בין שני צדדים אבל אדם אחד יותר פגיע (אם כי הוא פחות אינטיליגנט או אם כי הוא שרוי יותר עמוק בהדחקה). האם זה לגיטימי לזרוק לו את המציאות בפנים? לפעמים אני מרגיש קצת רע אחרי שאני מוכיח אדם. חשבתי לעצמי שזו סוג של בריונות. אני משתמש בכוח שלי על מנת להכאיב לו בקרב שאינו שקול. במיוחד כאשר אני רואה שהבן אדם מולי נפגע. למעשה כשבן האדם מולי נפגע זה לא ממש משנה לי אם הקרב היה שקול או לא. אני בכוונה רוצה לקלף את כל השכבה של קללות ודיבור בחוסר כבוד. אני מדבר על השימוש בלשון חדה על מנת לנפץ את תפישת עולמו של האדם העומד מולך. אני חושבת שזה אמור להיות נתון לשיקול דעת מקומי. אם אתה עושה את זה בשביל לנצח בויכוח - זה די מגעיל. אם אתה חושב בכנות (וזה צריך להיות מישהו שאתה מכיר מספיק טוב בשביל להסיק מסקנות כאלה לגביו) שהכאב הוא שלב בדרך לשיפור - אני בעד. חברים אמיתיים מוכנים להכאיב לך כשצריך
אם יש מצב שטפיחת המציאות תגרום לו להתעורר ולשפר את חייו, יופי. אם לא - אני הייתי עוזבת. אם לכאב הזה אין תועלת בצידו - אז בשביל מה? |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 14 שנים •
24 ביולי 2010
בטח שיש הבדל. יש הבדל בין להוכיח אדם על טעותו לבין לעשות את זה באופן שיגרום לעולמו להתערער. בגלל זה לויכוחים פוליטיים אפשר להיכנס, כי מדובר בעובדות ודעות וזה איזור די בטוח. לויכוחים תיאולוגיים אני מעדיפה שלא להיכנס, כי או שאיש שיחי הלדעתי טועה לא יקבל שום דבר שאגיד, או שהוא כן יקבל - היסודות עליהם עומד עולמו יתערערו, ובתום הויכוח אני לא אשאר בחייו לספק תמיכה פסיכולוגית לתהליך גיבוש הערכים החדש.
בגלל זה יפה לגלות למבוגרים שאין סנטה קלאוס, ולא יפה לגלות לילדים. עד כמה חשוב לנצח בויכוח? אם בשביל זה אתה צריך לעשות למישהו ממש, אבל ממש רע - נראה לי לא שווה את זה. אלא אם כן כמובן הוא חתיכת מניאק והניפוץ פשוט מגיע לו. |
|
|
|
Cauchy{Venus Blue}
|
לפני 14 שנים •
24 ביולי 2010
הדיסוננס קורה גם בדברים עובדתיים, כמו לגלות סטטיסטיקה ש95 אחוז מהפלסטינאים מוכנים לבצע פיגוע התאבדות (נניח). ברגע שזה עובדתי, זה לגיטימי? הרי לאדם שמאלני זה יעשה מאד כואב בראש, ולכן זה לא איזור בטוח בעיני.
או למשל להראות לאדם אנטי דתי פרו מדינה דו לאומית שבעצם הוא תומך במתן אזרחות ושיוויון לאנשים בעל אופי דתי מובהק ובד בבד מנסה לבודד ולהרחיק דתיים יהודים. (בלי להכנס לאם הדברים האלה באמת נכונים או לא כרגע). או איזה תומך קונספירציה שרוצה להוכיח לך שאתה בעצם רצחת את רבין, ושהשבק שולט לך במוח ומוחק לך את הזכרון. אולי אתה רוצה להוכיח לו שהוא טועה. האם הדוגמאות האלה כן לגיטימיות בשיח ציבורי? אני בכוונה מכוון לדברים הכי טריוויאלים שאנחנו עושים ביום יום. אני שואל האם זה יותר בסדר או פחות רע מסתם לכפכף אנשים. יולי Yuli כתב/ה: בטח שיש הבדל. יש הבדל בין להוכיח אדם על טעותו לבין לעשות את זה באופן שיגרום לעולמו להתערער. בגלל זה לויכוחים פוליטיים אפשר להיכנס, כי מדובר בעובדות ודעות וזה איזור די בטוח. לויכוחים תיאולוגיים אני מעדיפה שלא להיכנס, כי או שאיש שיחי הלדעתי טועה לא יקבל שום דבר שאגיד, או שהוא כן יקבל - היסודות עליהם עומד עולמו יתערערו, ובתום הויכוח אני לא אשאר בחייו לספק תמיכה פסיכולוגית לתהליך גיבוש הערכים החדש.
בגלל זה יפה לגלות למבוגרים שאין סנטה קלאוס, ולא יפה לגלות לילדים. עד כמה חשוב לנצח בויכוח? אם בשביל זה אתה צריך לעשות למישהו ממש, אבל ממש רע - נראה לי לא שווה את זה. אלא אם כן כמובן הוא חתיכת מניאק והניפוץ פשוט מגיע לו. |
|
|
המלט
|
לפני 14 שנים •
24 ביולי 2010
אולי פספסתי משהו, אבל האם אתה באמת שואל ברצינות מה יותר גרוע: להכניס סטירה או להכניס סתירה??
|
|
|