שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

ריקודי זוגות

underfoot
לפני 14 שנים • 25 ביולי 2010

ריקודי זוגות

underfoot • 25 ביולי 2010
כאדם הכלוא בתוך הפנטזיה המינית שלו אני מתעב סוו'יץ. כמה מידידי הקרובים ביותר הם סוו'יצ'ים אבל חברי הנפש הרציניים הם עבדים, וגם אצלי הפנטזיה ממוסגרת בתוך קווי המתאר של דמות העבד.

בעת האחרונה לקחתי לי שני חוגים, האחד מהם ריקוד ברזילאי. נשמע אולי פשוט אבל זה לא, לוקח זמן למישהו כמוני שמעולם לא רקד להרגיש בנוח כאשר הוא מזיז את הגוף שלא לצורך פונקציונאלי, ולוקח זמן לאברים השונים ללמוד את תנועות הריקוד ולסנכרן את התנועות עם בת הזוג ולגרום להכל לנוע בחופשיות ואלגנטיות, אלגנטיות זה הכי חשוב כי עסקינן בריקוד, לא סתם ריקוד אלא ריקוד זוגות.

ריקוד זוגות לטיני חייב שיתקיימו בו שני דברים - שיהיה חושני ושיהיה מובל על ידי הגבר. ובשבילי קשה להתעסק בעניינים חושניים וגם להרגיש שולט, שכן החושניות שעולה ופורצת נושאת עימה את זרעי התשוקה לאותה פנטזיה ישנה נושנה, פנטזית העבד. וכאותו אדם שיצא בבוקר שבת לטיול על כדור-פורח והנה הוא נישא עם הרוח, מיטלטל לו בתוך סלסלת קש, משתאה, כך אני מפליג לי על ספינת תשוקותי ומיד מפליט איזה מבט אל הרצפה, רק בודק את מצב העניינים, סוג הנעליים, היציבה של בת הזוג, עיניה, והפוטנציאל שיש לגופה המתנועע לשבת עלי וללעוג לי כך שיכאב ויפגע בדיוק באותו מקום שכל כך זקוק ללחיצה וגירוד.

ומתוך שאני נהנה כך לזלוג לי הצידה, מדי פעם ועם בת הזוג המתאימה, אני מתרשל במילוי תפקידי, שהוא שליטה כמעט מוחלטת במהלך העניינים בריקוד. האם נמשיך חבוקים או שנעבור לחלק היותר קומי שמסתתר בתוך הלטיניות של הריקוד, סיבובים והיפוכים, מחוות היתוליות או חביקה, וכמובן שיש את הצמיגות האיתנה של היד שעליה בחלק מהתרגילים נתלית האישה. הגבר חייב להפגין סמכותיות אדיבה והיא לעיתים מתנגשת עם הצורך הבוער ליפול לרגליה של הנערה.


בחוג השני שלקחתי לי פעם בשבוע אני לומד ג'יו ג'יצו, שזה סוג של קראטה בעצם. אני לומד לפרק את הצורה לכל מי שאי פעם יחשוב להכות או לשדוד אותי. גם שם יש אי הלימה בין האישיות היחסית נעימה והדי רודפת שלום לבין המצופה ממני לעשות. אבל לפחות שם אני מתאמן עם חבורת גברים בגיל העמידה כך שאין הרבה מקום לחושניות שעלולה לגרום לבלבול. אם הייתי הומו סאב ייתכן שהייתי נאלץ להתמודד עם דיסוננסים הרבה יותר גדולים.

נו, לפעמים אני גם חיובי.
בטי בום​(שולטת)
לפני 14 שנים • 26 ביולי 2010
בטי בום​(שולטת) • 26 ביולי 2010
לעניין הריקוד הלטיני, כסובייטית לשעבר במסגרת ה"תרבות" אותה אני אמורה להנחיל לביתי, בלט, פסנתר, שחמט ומארקס. המטיבי לכת בינינו גם לוקחים את הילדים לשיעורי ריקודים סלונים.
לקחתי את הילדה לשיעור אחד והזבל המגדרי שנשפך באותו השיעור הכאיב לי באוזנים.
ברור שלא חזרנו שיעור השני.

לפני כמה שנים הלכתי לשיעור מחול לטיני עם חבר טוב והפריק קונטרול שלי השתלט ופשוט לא הצלחתי לתת לו להוביל.
כנראה שריקודיזוגות זה חלק ממיל דוםicon_smile.gif

לפחות כדומית חלק מהעניין מבחינתי הוא להכאיב למישהו שבמציאות יכול לפרק אותי ביד אחת. להכאיב לגבר חלש לא מגניב, לכן החלק של האימון מגניב.


cai
cai
לפני 14 שנים • 26 ביולי 2010
cai • 26 ביולי 2010
בטי בום כתב/ה:

לפחות כדומית חלק מהעניין מבחינתי הוא להכאיב למישהו שבמציאות יכול לפרק אותי ביד אחת.


לגמרי icon_smile.gif

לגבי הריקוד- כן, הגבר מוביל בריקודים הלטיניים. וחלק גדול מהתפקיד שלו הוא לגרום לאישה להראות. הובלה טובה היא כזאת שהיא לא נוקשה, היא זורמת.

בכל מקרה, אין מה לחשוב יותר מדי. רק לתת לגוף להרגיש את המוזיקה. אצלי לטינית מתחברת למחזור הדם ומזיזה לי את המתניים. אני אפילו לא שמה לב icon_smile.gif
aka BODYGUARD
לפני 14 שנים • 26 ביולי 2010

Re: ריקודי זוגות

aka BODYGUARD • 26 ביולי 2010
underfoot כתב/ה:
כאדם הכלוא בתוך הפנטזיה המינית שלו אני מתעב סוו'יץ. כמה מידידי הקרובים ביותר הם סוו'יצ'ים אבל חברי הנפש הרציניים הם עבדים, וגם אצלי הפנטזיה ממוסגרת בתוך קווי המתאר של דמות העבד.

בעת האחרונה לקחתי לי שני חוגים, האחד מהם ריקוד ברזילאי. נשמע אולי פשוט אבל זה לא, לוקח זמן למישהו כמוני שמעולם לא רקד להרגיש בנוח כאשר הוא מזיז את הגוף שלא לצורך פונקציונאלי, ולוקח זמן לאברים השונים ללמוד את תנועות הריקוד ולסנכרן את התנועות עם בת הזוג ולגרום להכל לנוע בחופשיות ואלגנטיות, אלגנטיות זה הכי חשוב כי עסקינן בריקוד, לא סתם ריקוד אלא ריקוד זוגות.

ריקוד זוגות לטיני חייב שיתקיימו בו שני דברים - שיהיה חושני ושיהיה מובל על ידי הגבר. ובשבילי קשה להתעסק בעניינים חושניים וגם להרגיש שולט, שכן החושניות שעולה ופורצת נושאת עימה את זרעי התשוקה לאותה פנטזיה ישנה נושנה, פנטזית העבד. וכאותו אדם שיצא בבוקר שבת לטיול על כדור-פורח והנה הוא נישא עם הרוח, מיטלטל לו בתוך סלסלת קש, משתאה, כך אני מפליג לי על ספינת תשוקותי ומיד מפליט איזה מבט אל הרצפה, רק בודק את מצב העניינים, סוג הנעליים, היציבה של בת הזוג, עיניה, והפוטנציאל שיש לגופה המתנועע לשבת עלי וללעוג לי כך שיכאב ויפגע בדיוק באותו מקום שכל כך זקוק ללחיצה וגירוד.

ומתוך שאני נהנה כך לזלוג לי הצידה, מדי פעם ועם בת הזוג המתאימה, אני מתרשל במילוי תפקידי, שהוא שליטה כמעט מוחלטת במהלך העניינים בריקוד. האם נמשיך חבוקים או שנעבור לחלק היותר קומי שמסתתר בתוך הלטיניות של הריקוד, סיבובים והיפוכים, מחוות היתוליות או חביקה, וכמובן שיש את הצמיגות האיתנה של היד שעליה בחלק מהתרגילים נתלית האישה. הגבר חייב להפגין סמכותיות אדיבה והיא לעיתים מתנגשת עם הצורך הבוער ליפול לרגליה של הנערה.


בחוג השני שלקחתי לי פעם בשבוע אני לומד ג'יו ג'יצו, שזה סוג של קראטה בעצם. אני לומד לפרק את הצורה לכל מי שאי פעם יחשוב להכות או לשדוד אותי. גם שם יש אי הלימה בין האישיות היחסית נעימה והדי רודפת שלום לבין המצופה ממני לעשות. אבל לפחות שם אני מתאמן עם חבורת גברים בגיל העמידה כך שאין הרבה מקום לחושניות שעלולה לגרום לבלבול. אם הייתי הומו סאב ייתכן שהייתי נאלץ להתמודד עם דיסוננסים הרבה יותר גדולים.

נו, לפעמים אני גם חיובי.




כמה תיקונים:

1.ריקוד לטיני דורש מעבר למה שציינת, את התשוקה להנאה, ורק אח''כ הובלה,
שליטה בריקוד וכו'.

2.ג'יאו ג'יטסו אינו סוג של קראטה בשום צורה וטעם. מדובר באמנות לחימה שונה לחלוטין.


תהנה משני הדברים , הם טובים לגוף ולנפש ולא כל דבר בעולם מתקשר ל-BDSM, איש....
aka BODYGUARD
לפני 14 שנים • 26 ביולי 2010

Re: ריקודי זוגות

aka BODYGUARD • 26 ביולי 2010
underfoot כתב/ה:
כאדם הכלוא בתוך הפנטזיה המינית שלו אני מתעב סוו'יץ. כמה מידידי הקרובים ביותר הם סוו'יצ'ים אבל חברי הנפש הרציניים הם עבדים, וגם אצלי הפנטזיה ממוסגרת בתוך קווי המתאר של דמות העבד.

בעת האחרונה לקחתי לי שני חוגים, האחד מהם ריקוד ברזילאי. נשמע אולי פשוט אבל זה לא, לוקח זמן למישהו כמוני שמעולם לא רקד להרגיש בנוח כאשר הוא מזיז את הגוף שלא לצורך פונקציונאלי, ולוקח זמן לאברים השונים ללמוד את תנועות הריקוד ולסנכרן את התנועות עם בת הזוג ולגרום להכל לנוע בחופשיות ואלגנטיות, אלגנטיות זה הכי חשוב כי עסקינן בריקוד, לא סתם ריקוד אלא ריקוד זוגות.

ריקוד זוגות לטיני חייב שיתקיימו בו שני דברים - שיהיה חושני ושיהיה מובל על ידי הגבר. ובשבילי קשה להתעסק בעניינים חושניים וגם להרגיש שולט, שכן החושניות שעולה ופורצת נושאת עימה את זרעי התשוקה לאותה פנטזיה ישנה נושנה, פנטזית העבד. וכאותו אדם שיצא בבוקר שבת לטיול על כדור-פורח והנה הוא נישא עם הרוח, מיטלטל לו בתוך סלסלת קש, משתאה, כך אני מפליג לי על ספינת תשוקותי ומיד מפליט איזה מבט אל הרצפה, רק בודק את מצב העניינים, סוג הנעליים, היציבה של בת הזוג, עיניה, והפוטנציאל שיש לגופה המתנועע לשבת עלי וללעוג לי כך שיכאב ויפגע בדיוק באותו מקום שכל כך זקוק ללחיצה וגירוד.

ומתוך שאני נהנה כך לזלוג לי הצידה, מדי פעם ועם בת הזוג המתאימה, אני מתרשל במילוי תפקידי, שהוא שליטה כמעט מוחלטת במהלך העניינים בריקוד. האם נמשיך חבוקים או שנעבור לחלק היותר קומי שמסתתר בתוך הלטיניות של הריקוד, סיבובים והיפוכים, מחוות היתוליות או חביקה, וכמובן שיש את הצמיגות האיתנה של היד שעליה בחלק מהתרגילים נתלית האישה. הגבר חייב להפגין סמכותיות אדיבה והיא לעיתים מתנגשת עם הצורך הבוער ליפול לרגליה של הנערה.


בחוג השני שלקחתי לי פעם בשבוע אני לומד ג'יו ג'יצו, שזה סוג של קראטה בעצם. אני לומד לפרק את הצורה לכל מי שאי פעם יחשוב להכות או לשדוד אותי. גם שם יש אי הלימה בין האישיות היחסית נעימה והדי רודפת שלום לבין המצופה ממני לעשות. אבל לפחות שם אני מתאמן עם חבורת גברים בגיל העמידה כך שאין הרבה מקום לחושניות שעלולה לגרום לבלבול. אם הייתי הומו סאב ייתכן שהייתי נאלץ להתמודד עם דיסוננסים הרבה יותר גדולים.

נו, לפעמים אני גם חיובי.




כמה תיקונים:

1.ריקוד לטיני דורש מעבר למה שציינת, את התשוקה להנאה, ורק אח''כ הובלה,
שליטה בריקוד וכו'.

2.ג'יאו ג'יטסו אינו סוג של קראטה בשום צורה וטעם. מדובר באמנות לחימה שונה לחלוטין.


תהנה משני הדברים , הם טובים לגוף ולנפש ולא כל דבר בעולם מתקשר ל-BDSM, איש....
ראובן
לפני 14 שנים • 26 ביולי 2010

the art of yielding

ראובן • 26 ביולי 2010
בודי,

יש מכנה משותף בין קראטה לבין ג'יו-ג'יטסו. שתיהן שיטות לחימה שהתפתחו ביפאן בעידן בו נאסר על פשוטי העם לשאת נשק. העקרון המנחה הוא זהה, במיוחד בעת התמודדות עם יריב חמוש: אין טעם לתקוף יריב חמוש, לכן עדיף להטות את כוח התקיפה שלו ממך והלאה.

***

לעניין הריקודים, אבקש לזכור כי ריקודים סלוניים מתבצעים מתוך ''המסגרת'' - האיזון שבין היד של הגבר המונחת על גווה של האישה, לבין ידה של האישה המונחת על חזהו. כל הסיבובים, ההטיות וההנפות הם רק להטוטים - הדבר שהופך ריקוד לחינני הינו האיזון בין הכוחות הגברי והנשי.

R
aka BODYGUARD
לפני 14 שנים • 26 ביולי 2010
aka BODYGUARD • 26 ביולי 2010
ראובן,

רוב תורות הלחימה התפתחו בתקופות בהן דיקטטורה מנעה התחמשות ואימונים סדירים,
כך שההערה שלך יצאה חומוס.
לקראטה יש פלגים שונים בעוד שלג'יו ג'יטסו יש באופן עקרוני דרך אחת עם פיצול
שנעשה לאיזור ברזיל.

לומר על שתי תורות לחימה שונות שיש בהן משותף רק ובגלל שצמחו במדינה מסויימת...
וול, זה כמו לומר שאיגרוף תאילנדי וקיק בוקסינג הם מאותם אבא ואמא.

לגבי המחול הלטיני, האיפיון הבולט הוא התשוקה.
כל השאר הם להטוטים, הדורשים אימון וריכוז רב אולם ללא אותה תשוקה אין בזה את היופי.
זאת​(שולטת)
לפני 14 שנים • 26 ביולי 2010

איף,

זאת​(שולטת) • 26 ביולי 2010
בודי ורוב,
אנדרפוט הביא את השיעורים שלו כדוגמא להתמודדות בין מציאות לכמיהה
ומה שלכם יש לריב עליו זה אם זה סוג כזה או אחר של תורת לחימה?!
מצידי זה יכול להיות אמנות לחימה קוריאנית מונגולית ו/או חייזרית.
(מתי יעלה פה איזה דיון שבו אפשר יהיה לדון ולא לריב, תיכף גם בפורום ברכות ילכו מכות)

אנדרפוט,
הזכרת לי קטע ישן נושן שכתבתי עם שריר,
(לא כ"כ קשור, אבל זכותי לפרגן לעצמי)
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=217595&blog_id=47620

והכתיבה שלך, מעבר להכל גורמת לי לחשוב.
נכון, לחשוב במקרה שלי זה כואב,
מצד שני... תודה ! אלו בהחלט מחשבות "מפרות".
aka BODYGUARD
לפני 14 שנים • 26 ביולי 2010

איף לגמרי.

aka BODYGUARD • 26 ביולי 2010
בוטן יקירה???

לריב?

דיון. אך ורק דיון.

אני מרביץ לראובן באופן פרטי ובהסכמה בכלל,ואנו לא מכניסים את זה לשירשורים...

אם מצאתי לנכון להגיב ואף לתקן נתון זה או אחר זה בהחלט ענייני ולא מקומו של אף אחד
למתוח על כך ביקורת. תגובה מתקנת, הערה וכד' הן יותר ממקובלות מכל אחד ואחת,
זו מהותו של דיון, שירשור ופירסום.

מעבר לכך, וזו המלצתי לך- קיראי היטב את התגובות.

icon_cool.gif
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 14 שנים • 26 ביולי 2010
כמה שבוטן צודקת.

אנדר ובטי, אני חושבת שלא מן הנמנע ובהחלט מן הרצוי, שיתפתח סגנון ריקוד חדש, תת זרם בריקודים סלוניים, שיאפשר הובלה נשית. למעשה כל שנדרש בשביל זה, זה פרטנרים שמגדירים אשה כמובילה.
זה לא מסובך בכלל - מורים לריקוד עושים את זה כל הזמן.

בתור ילדה, כבת לבני תרבות סובייטיים, כמובן שלמדתי ריקודים סלוניים. החלק שהיה לי הכי קשה הוא להיות מובלת, ועד היום קשה לי עם זה. לא בגלל התפיסה המגדרית אלא פשוט... אני נהנית יותר לרקוד כשאני מובילה. הייתי שמחה לפרטנר שיודע להיות מובל. את הבנים אף אחד לא מלמד.