הפולניה(אחרת)
|
לפני 14 שנים •
17 ביולי 2010
זה הסידור שלנו
בסביבות שתיים בלילה, אחרי שכבר נרדמתי, הוא נכנס סוף סוף הביתה
"אל תדליק את האור." הוא אומר ומתחיל להתפשט בחושך, אבל זה כבר מאוחר מידי - אני, כשמעירים אותי משינה, דבר ראשון אני חייב להשתין - וכשהלכתי להשתין הדלקתי אוטומטית את האור. הוא מיד סובב את הראש שלא אראה אבל ברור שראיתי, הוא חטף מכות. לא משהו נוראי, אבל יש לו שריטה על המצח וחבורה על הלחי. "נו, ספר מה קרה?" "לא רוצה." הוא דוחף אותי בגסות, "אמרתי לך לא להדליק את האור, למה הדלקת?" "כי הייתי צריך פיפי, וחוץ מזה אמרת שלא תבוא היום, למה באת?" "ככה. כי בא לי. למה, מי אתה שתגיד לי מה לעשות?" ואז הוא מתנפל ודוחף אותי על המיטה, קופץ עלי, מרביץ, נושך, מקלל, מתנהג כמו מופרע, ואם לא די בכך הוא גם מסריח מאלכוהול וסיגריות אחרי שהחלטנו כבר מזמן שהוא לא מעשן יותר, ומפסיק להסתובב בברים ולהסתבך בקטטות. "שתית ועישנת." אני קובע, מתהפך, מתיישב עליו ומרסן אותו בקלי קלות. עכשיו הוא שוכב על הבטן, ערום לגמרי חוץ מתחתונים צמודים לתחת הקטן והשחום שלו. אני בלי תחתונים, רק עם גופיה, יושב עליו, מחזיק לו את הידיים מאחורה כמו שוטר, ככה הוא אוהב אז זה. "אז שתיתי ועישנתי." הוא מתריס בחוצפה, "אז מה? מה תעשה לי?" "תכף תראה, חוצפן אחד.." אני אומר ברשעות, ובלב נאנח - עוד פעם הקטע הזה. כל כמה שבועות הוא צריך שאני "אחנך אותו". אני עושה מה שצריך וגם נהנה בסך הכול, זיון זה זיון, ואיתו זה תמיד נהדר, אבל מה עם קצת רוך ואהבה? אז מה אם אני חזק יותר ושעיר יותר ונראה בריון ערס? אם מנשקים אותי אני לא נהנה? אם מלטפים אותי אני לא מתחרמן? למה באלימות? לא יודע למה, מידי פעם הוא אוהב את זה ככה וזה הסידור שלנו - סידור אילם שמעולם לא דנו בו, לא לפני, לא אחרי, ובטח לא תוך כדי. אז איפה היינו? אני יושב עליו, לוחץ לו ברכיים לתוך הכליות, בתוקף, אבל בעדינות - הוא כזה רזה החבר המופרע שלי, אני פוחד להזיק לו - מוריד את הגופייה שלי, מגלגל אותה וקושר לו את הידיים מאחורי הגב ואז מושך מעליו את התחתונים. די מצחיק איך הוא מקלל אותי ודורש שאניח לו, אבל בעצם עוזר לי להיפטר מהבוקסר שלו. כשהוא ערום לגמרי אני מכריח אותו לעמוד על הברכיים, מצח על מעקה המיטה, תחת באוויר. שם יד על הגב הארוך והדק שלו כדי לייצב אותו ומצליף בחגורה על הישבן המתוק שלו, מת מפחד שאפגע בו עם האבזם. הוא מתעצבן, מקלל אותי, מתפרע, ורק כשהוא משתתק סוף סוף אני יודע שאפשר להפסיק להרביץ ולהתחיל לזיין. בדרך כלל הוא עושה סיפור גדול מזה שאני מזיין אותו ותמיד מתווכח שהפעם תורי. בדרך כלל אני מפסיד, או סתם מוותר, כי אני מעדיף סקס ולא ויכוחים, אבל במקרים המיוחדים האלו אין ויכוחים - אני הבוס ואני מזיין אותו באיזה תנוחה שבא לי. אחרי קונדום ושימון וכל זה אני חודר אליו בתנוחת כפיות ואז, אחרי שהוא קצת נרגע, משעין לרגע את הראש על הזרוע שלי, מתחיל לתאם את התנועות שלו עם אלו שלי ובקיצור, מתחיל להרגיש נוח, אני פתאום אומר לו בשקט באוזן, "רצית לדעת מה אני אעשה לך, נכון?" ומתיישב פתאום בבת אחת. אני צריך לעשות את זה מאוד מאוד בזהירות, להחזיק אותו טוב קודם, לחשב כל תנועה ככה שבבת אחת אגיע ממצב של שכיבה על הצד לישיבה על התחת כשהוא משופד עלי. בגלל זה אני מקפיד לשכב עם הגב לקיר, וככה שכשאני מתיישב אני יכול להישען לאחור. אחר כך אני מתיר לו את הידיים כדי שיוכל להחזיק את עצמו בשיווי משקל ולהשאיר לי ידיים פנויות לדברים אחרים. עכשיו הזין שלי ממלא את התחת שלו לגמרי. זה כל כך טוב - הוא כל כך הדוק ולח וחמים - אני מרגיש את הביצים שלו על שלי, סימן שכל הזין בפנים. גם הוא מרגיש את זה וגונח ומייבב שאני גדול מידי וכואב לו. "שתוק." אני פוקד עליו בחומרה. שם יד אחת על הפה שלו, אבל בעדינות כדי לאפשר לו ללקק לי את היד - הרווח בין האצבעות נורא רגיש וזה מדגדג ונעים בטירוף – וביד השנייה משפשף לו את הזין, ומידי פעם מגוון וצובט אותו בפטמות ונושך אותו בעורף. בין לבין אני אומר לו שהוא ילד חצוף, שמגיע לו עונש, ושאני אחנך אותו לא לשתות, לא לעשן, ולא לחזור מאוחר. הוא מתנשם, מיילל, מתפתל מעלי, ובסוף פורץ בבכי וגומר. שנייה אחר כך גם אני גומר ואחר כך אנחנו חוזרים לשכב כמו כפיות מותשות ומתנשפות. אחר כך הוא לוחש, "תודה חמוד." ובורח למקלחת, וחוזר כשהוא שוב נראה כמו תמיד חוץ מקצת סימנים אדומים על התחת והעורף ששנינו מתעלמים מהם כאילו הפכנו לעיוורים. אני שואל את עצמי לפעמים אם זו הסיבה שאנחנו עדיין יחד אחרי כל הזמן הזה. |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 14 שנים •
19 ביולי 2010
משובחת כתמיד!
|
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 14 שנים •
20 ביולי 2010
אני כל כך אוהב את הסיפורים שלך, פולניה, כי לא משנה על מה הם מספרים, אילו עליות ומורדות הם טומנים, איכשהו תמיד נשזרים בהם, אפילו אם מרחוק, שלווה, בית וצמיתות.
אמרתי כמו ברנדי משובח? אז כן. אבל כזה שמחמם לא רק את השפתיים והושט. תודה. |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 14 שנים •
21 ביולי 2010
רק משהו אחד מציק לי: אם הקטע הזה קורה רק כל כמה שבועות, ואם הוא מתלונן ש"מה עם קצת רוך ואהבה", כאילו שאף פעם אין רוך - אז מה קורה בין לבין? הרי הם חיים יחד - מה קורה בכמה שבועות בין לבין? אין אלימות, אין רוך - אז מה יש? נראה מהטקסט כאילו אין שם כלום.
|
|
|
| מאדאם קירי(שולטת){אהובי המתו} |
לפני 14 שנים •
27 ביולי 2010
אח, פולנייה, פולנייה,
איך את מצליחה לעשות את זה בכל פעם מחדש? לכתוב כל כך מדויק? כל כך עוצמתי? לכתוב בצורה מלאת רגש, אך מבלי להגרר למחוזות הדביקוּת? תודה על עוד סיפור מצוין. |
|
|
|
הפולניה(אחרת)
|
לפני 14 שנים •
28 ביולי 2010
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=589199&bl יולי Yuli כתב/ה: מה קורה בכמה שבועות בין לבין? אין אלימות, אין רוך - אז מה יש? נראה מהטקסט כאילו אין שם כלום.
כתבתי בלוג שלם על מה שקורה בין לבין. הוא ארוך נורא וצריך המון סבלנות כדי לקרוא אותו אבל זה מה שקורה בין לבין. |
|
|
|
הפולניה(אחרת)
|
לפני 14 שנים •
28 ביולי 2010
תודה רבה לכל הקוראים והמגיבים
הקטע האחרון שכתבתי הוא רק פרק קטן מתוך סיפור ארוך ומפורט שמופיע פה
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=589199&catcode=&year=2010&month=1&day=0&pagenum=7&catdesc= אתם מוזמנים לקרוא אבל זהירות - זה ארוך נורא! |
|
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 14 שנים •
28 ביולי 2010
כמה את נקיה. בכתביך ובתגובותיך.
אני מתנחם בכך שהם עצלנים מדי מכדי אשכרה להגיע אל גן העדן הקטן שלך ולדרוך בו. (-: |
|
|
| מאדאם קירי(שולטת){אהובי המתו} |
לפני 14 שנים •
28 ביולי 2010
Brave Dwarf כתב/ה: כמה את נקיה. בכתביך ובתגובותיך.
היי, היי! על אילו "הם" אתה מדבר? (*מוחה בתוקף*)
אני מתנחם בכך שהם עצלנים מדי מכדי אשכרה להגיע אל גן העדן הקטן שלך ולדרוך בו. (-: |
|
|