שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

''ידיד נפש''

Mary Jane
לפני 14 שנים • 10 באוג׳ 2010
Mary Jane • 10 באוג׳ 2010
מונוגמיה, איזה שעמום.
L איה
לפני 14 שנים • 10 באוג׳ 2010

Re: על ידידי נפש, וטיעונים תקפים

L איה • 10 באוג׳ 2010
Perplexed כתב/ה:
R , התיאורים שלך, הנוגעים לקויים לדמותו של ידיד הנפש (כמו הרבה תאוריות נוספות שלך) מתיימרים להיות פנומנולוגיים דיסקרפטיביים עם נטיה קלה מעוותת להרמנויטיקה. יחד עם זאת אין הם מתארים אלא את אשר עולה באדים ממוחך הקודח, ומובן כי אין מבוססים על כל ממצאים אמפיריים שהם או תופעות טבע ברות קיום. הגם שהם רשומים באופן רהוט וללא כל דופי, אין הם יותר מאשר תיאוריות מחוסרות בסיס ו/או עיגון מציאותי, והן לכל היותר מתקיימות בתוך חלל התודעה האישית שלך, מה שמותיר אותך במקרה הטוב במישור סוליפסיסטי, שלא לומר גבול הפסיכוזה.

אז מה? עושים חיים באברבאנל? גישה חופשית למחשב וכו'? מיד יגיע למשמרת פסיכיאטר מתורבת ויעדכן את המינון של הסגולים, והכל ישוב על מקומו בשלום.
תוכלי לשתף גם אותו בתהליך הדיסנסיטידזציה שכשל עקב הביהביוריזם הבעייתי -שהוא הגורם לואקום אקזיסטנציאלי שמניע אותך להשתמש במונחים שיגרמו לך להרגיש מתוחכמת ולהתיש אפילו את אבבוש...
אצלנו בפורום של שוק הכרמל , כשרוצים לספר על כך שנילס הולגרסון זלל בהנאה את שבעת אשכיה של מרלין דיטריך, אף אחד לא מנתח את ההרכב המולקולרי של תכולת הנוזל.עממים וקלילים שכמונו. עזבי אותך מהמרירות והשעמום של המחלקה. כל הפוזה הכבדה והמיוסרת הזו לא סקסית בעליל. בואי ונעוף על תחרות הכתיבה, דמיון והומור חסרים בשרשור הנ"ל. סתם בשביל הכיף. מכירה כיף? מה גם שהפרס הראשון הוא ידידות נפש עימי -ואני עם עצמי כבר מיודדת יופי. על הרתמה לא לגמרי בא לי להתמודד... אעניק לך גם אותה. כאות לתחילתה של ידידות מופלאה .
ראובן יקירי-מחמצי ,אני שמחה על היוזמה הברוכה (אני בטראנס של צהלולים והשלכת סוכריות לכל עבר)
אני בטוחה שתבחר לי ידיד/ה שראויים לערוך הכירות עם השלדים בארוני, לאחרונה הם די בודדים , מאז שהחבר המרוקאי השחום עזב את הארון אין להם עם מי לשחק.
נ.ב. אם אזכה בידיד נפש אני מתחייבת לערוך הילולה אצל הבבא ברוך ולהזמין את כל חברי הכלוב. בלי נדר, רק אם ירצה ה'... mia
Morticia
לפני 14 שנים • 11 באוג׳ 2010

Re: על ידידי נפש, וטיעונים תקפים

Morticia • 11 באוג׳ 2010
mia walles כתב/ה:

דיסנסיטידזציה


אני יכולה רק לנחש למה רצית להתכוון אבל אני באמת מצטערת - פשוט אין כזו מילה.

מקווה שבפעם הבאה שתבחרי להתפלצן על אינסוף מילים לועזיות יהיה לך קצת יותר מזל...

בעזרת השם

icon_smile.gif
הדורבנים​(נשלט)
לפני 14 שנים • 11 באוג׳ 2010

Re: על ידידי נפש, וטיעונים תקפים

הדורבנים​(נשלט) • 11 באוג׳ 2010
mia walles כתב/ה:
Perplexed כתב/ה:
R , התיאורים שלך, הנוגעים לקויים לדמותו של ידיד הנפש (כמו הרבה תאוריות נוספות שלך) מתיימרים להיות פנומנולוגיים דיסקרפטיביים עם נטיה קלה מעוותת להרמנויטיקה. יחד עם זאת אין הם מתארים אלא את אשר עולה באדים ממוחך הקודח, ומובן כי אין מבוססים על כל ממצאים אמפיריים שהם או תופעות טבע ברות קיום. הגם שהם רשומים באופן רהוט וללא כל דופי, אין הם יותר מאשר תיאוריות מחוסרות בסיס ו/או עיגון מציאותי, והן לכל היותר מתקיימות בתוך חלל התודעה האישית שלך, מה שמותיר אותך במקרה הטוב במישור סוליפסיסטי, שלא לומר גבול הפסיכוזה.

אז מה? עושים חיים באברבאנל? גישה חופשית למחשב וכו'? מיד יגיע למשמרת פסיכיאטר מתורבת ויעדכן את המינון של הסגולים, והכל ישוב על מקומו בשלום.
תוכלי לשתף גם אותו בתהליך הדיסנסיטידזציה שכשל עקב הביהביוריזם הבעייתי -שהוא הגורם לואקום אקזיסטנציאלי שמניע אותך להשתמש במונחים שיגרמו לך להרגיש מתוחכמת ולהתיש אפילו את אבבוש...
אצלנו בפורום של שוק הכרמל , כשרוצים לספר על כך שנילס הולגרסון זלל בהנאה את שבעת אשכיה של מרלין דיטריך, אף אחד לא מנתח את ההרכב המולקולרי של תכולת הנוזל.עממים וקלילים שכמונו. עזבי אותך מהמרירות והשעמום של המחלקה. כל הפוזה הכבדה והמיוסרת הזו לא סקסית בעליל. בואי ונעוף על תחרות הכתיבה, דמיון והומור חסרים בשרשור הנ"ל. סתם בשביל הכיף. מכירה כיף? מה גם שהפרס הראשון הוא ידידות נפש עימי -ואני עם עצמי כבר מיודדת יופי. על הרתמה לא לגמרי בא לי להתמודד... אעניק לך גם אותה. כאות לתחילתה של ידידות מופלאה .
ראובן יקירי-מחמצי ,אני שמחה על היוזמה הברוכה (אני בטראנס של צהלולים והשלכת סוכריות לכל עבר)
אני בטוחה שתבחר לי ידיד/ה שראויים לערוך הכירות עם השלדים בארוני, לאחרונה הם די בודדים , מאז שהחבר המרוקאי השחום עזב את הארון אין להם עם מי לשחק.
נ.ב. אם אזכה בידיד נפש אני מתחייבת לערוך הילולה אצל הבבא ברוך ולהזמין את כל חברי הכלוב. בלי נדר, רק אם ירצה ה'... mia


בפורום???!
http://www.youtube.com/watch?v=cbTdHvB272k
L איה
לפני 14 שנים • 11 באוג׳ 2010

Re: על ידידי נפש, וטיעונים תקפים

L איה • 11 באוג׳ 2010
Morticia כתב/ה:
mia walles כתב/ה:

דיסנסיטידזציה


אני יכולה רק לנחש למה רצית להתכוון אבל אני באמת מצטערת - פשוט אין כזו מילה.

מקווה שבפעם הבאה שתבחרי להתפלצן על אינסוף מילים לועזיות יהיה לך קצת יותר מזל...

בעזרת השם

icon_smile.gif

חומד, מבחינתי דיסטנסטידזציה יכולה להיות סוג של פטריה בכפות הרגליים או תת זן של כמהין.
את לא הצלחת להבין דבר מתוכן הכתוב אם חיפשת משמעות במילים שכל מטרתן היא לשקף אינפנטיליות פלצנית בהן על הכותב/ת שורה הרוח 'הידענית מתחכמת' כפי שזה עתה עשית.
אני מצטערת , כולן יפות וכולן חכמות אבל רק אחת זכתה. תואר 'רירית המרירית וידענית הכלוב' כבר אצלה. אל תתבאסי, יהיו עוד הזדמנויות.
מיקל
לפני 14 שנים • 11 באוג׳ 2010

יום בחייו של "ידיד נפש" - תחרות הסיפורים

מיקל • 11 באוג׳ 2010
שמש עולה, משאית זבל, שרב והתעוררתי. המטאטא של מנקה הרחובות עורם אשפה במוחי. מסופקנתי אם מישהי תבוא לפנות. ילדים צווחים, מעט ציפורים, התנעת אוטו. הנה פח נסגר, הזבל שברחוב נשפך ונעלם לתוכו. לתוכניות הטלוויזיה הארורות של הילדים יש ארבעה חמישה מדבבים קבועים. לו לפחות הייתה קמה לפני, לוקחת את הילדים ונעלמת איתם לגינה ציבורית או בית קפה שכונתי. הספרות האדומות בשעון מתחלפות כל דקה. אני לא רוצה לקום. תשישות ובחילה. ריקבון וסירחון. אישתי, שתחיה ישנה כמו מתה למרות כל הרעשים. שלולית ריר הגונה מצטברת על הסדין, מתחת לפיה. כשאני אומר לה שהיא מרטיבה רק כשהיא ישנה היא כבר לא צוחקת. נגמר לנו ההומור בנישואין. היא ממלמלת " ירוני, תדליק ת'מכונת קפה " וירוני הולך להכין קפה." "ירוני, תן לילדים קורנפלקס "" וירוני עושה גם את זה, בלי עיניינים אבל גם בלי למהר במיוחד. אני נע כמו צלופח במי אקווריום דלוחים, משייט בין משימות הבוקר, משהה בהנאה את הרגע שבו אגש למחשב. חלקלק שכמותי. יש לי מספיק מילים יפות לכל הדגיגות בים. אני בודק הורדות חדשות ומיילים. לפני כמה ימים כתבתי תגובה ארוכה ומושקעת למכתב של מיה. שיא השיאים היה כשהעזתי להציע, רוצה ולא רוצה לדעת את התשובה, שתבקש להצטרף לגבר שלה מחר, כלומר היום, לספריה העירונית לשמוע אותו מספר סיפורים לילדים שלי. גם היום אין תשובה. לא נורא. הלוואי שתבוא. סוף סוף אראה במי מדובר. מסקרן אותי להביט בהם ביחד. במיוחד אחרי כל הסיפורים שלה לראות אם אוכל להבחין בטקסים שלהם שהופכים אותה לשלו. כבר כמה חודשים אנחנו מתכתבים, נפגשנו פעם אחת לקפה. היא מספרת לי הכל. גם את הדברים הטובים היא מספרת לי, בלי התחשבות ברגשותיי. אני מגיש את הקפה לאירית. עדיין שותה עם שניים סוכר, כמו ילדה. למראה המבט המתפנק שלה אני בטוח במאה אחוז שזה המצב לשנים הבאות. לא יעלה על דעתה להעיר אותי בלטיפה ולהכין קפה. מיה שלא רק עושה קפה אלא גם מוצצת בבוקר אומרת שזה עניין של מודעות והרגל. מצד שני היא מפחדת מהגבר שלה ובאה לבכות אצלי. אם הייתה שלי הייתי משאיר את הרגלי הבוקר שלה כפי שהם אבל מתגמל אותה במקומות אחרים, נגיד מכין עבורה תבשילים עשירים ולעולם לא מעיר לה על הגזרה. כשגיליתי שחבר של מיה מופיע בבית אריאלה ושבמוזאון יש תערוכת לילדים שפשוט אסור לפספס והכל במחיר כולל של חמישים שקל לנפש הורים חינם תכננתי לנו יום של תרבות. נעבור בין המזגן של המוזיאון למזגן של הספרייה וניתן לילדים קצת קולטורה. כולם היו שבעי רצון. אירית אפילו נתנה לי נשיקה מיד אחרי שצחצחה שיניים. לפני היציאה היא מעמידה את הילדים למסדר אחרון ליד הדלת ובוחנת אותם בדקדקנות. היא לא מוצאת כלום. הם באמת ילדים מנומסים ונקיים. אני רוצה לעשות גם לה מסדר ולמנות בפניה את כל הפגמים והכתמים שלה אבל יודע שהצדק עוד יעשה, הנה לדוגמא הילדים של השכנה, כבר בני עשרה ומקללים את אמא שלהם בצרחות. אני מתגרה מזה. "תצאו, אני אשיג אתכם" אני אומר לאירית ותופס את בטני. "את יודעת שהשירותים שם איומים" אני טורח להסביר כשהיא מביטה בי בפקפוק. לבסוף הם יוצאים, אני מביט בהם חוצים את הפארק ונעלמים מעבר לבנייני השיש. דרך חלון אחר אני רואה את פניה הסמוקות מבכי של השכנה. איך לעזור לה מבלי לפגוע בה? מבלי לחדור לפרטיותה? האם מנחם אותה להיות מושא תשוקה בפנטזיית הבוהריים שלי? אני מתקלח, שותה עוד קפה ומתעכב ליד המחשב. אין מייל ממיה. בשעה הזו הם בטח סיימו את הסיור במוזאון ומתכוננים ללכת לספרייה. אירית לא מתקשרת אבל זה לא סימן לכלום. ואני מחפש סימן, רמז שכדאי לי לקום וללכת. משהו שיעורר אותי מהעייפות שנחתה עלי פתאום. מחלון הקומה התשיעית הרחוב נראה שוקק חיים אבל שום דבר לא מצליח לעורר אותי כמו אותה כוס אספרסו קצר ומר שמונחת לפני ריקה. היכן הקוסמים והליצנים שבכוחם לכוון מאות עיניים אובדות אליהם ולעצור את התנועה באמצעות להטוט? למעשה אישה אחת ערומה תספיק. לו מיה הייתה לצידי עכשיו הייתי לוחש לאוזנה: התפשטי ומצעיד אותה ברחוב להנאתי. כל כך משעמם בלעדיה. אין לי מושג מה העונש על התערטלות בפומבי בארץ הזו אבל אין ספק שהוא מגיע לה.
Homelander​(שולט)
לפני 14 שנים • 11 באוג׳ 2010

Re: הסיפור האישי: קדימון

Homelander​(שולט) • 11 באוג׳ 2010
ראובן כתב/ה:
תודה על התגובות,

עיקר התגובות הענייניות עוסקות בתקשורת שבין השולט והנשלטת. ברור שבקשר טוב אפשר לדבר על הכל, אבל תמיד יש צורך בקשב אמפתי של איש/אשת-סוד שאינם חלק מהקשר. כאשר אנו מספרים את סיפורינו האישיים לאיש-סוד בלתי תלוי, הדבר עוזר לנו לעשות סדר במחשבותינו. לשם כך יש את החברה הטובה, האחות, קומונת הסאביות, הבלוג והפסיכולוג גם. ''ידיד הנפש'' אינו בלתי תלוי משום שיש לו אינטרס מובהק בכיבוש הנשלטת, ביום מן הימים.

לא אוכל להתייחס כעת לכל התגובות. אנסה להתייחס למייצגות:

גמד אמיץ, שאלת מה לא בסדר בעצם קיומו של ''ידיד הנפש''. חשוב עליך במשמרת, ובה בעת המלאכית המושלמת שלך מדברת במסנג'ר או אפילו בטלפון, עם גבר המכנה אותה בשמות חיבה פרטיים, גבר לו היא מספרת את סודותיה ואת הדברים שאתה עושה איתה. ה''ידיד'' כמובן מקשיב בהבנה... מזדעזע למשמע דברים מסוימים... מחמיא למשמע אחרים ובאופן כללי מתחזה להיות אדם מבין ונאור, איש-סודה. הבעיה פה היא, שהגבר הזה מפתח עם אהובתך שפה אינטימית, החותרת להחליף את השפה האינטימית שלך איתה בבוא העת. מקווה שעניתי לך.

D ream, את צודקת לחלוטין, בהערכתך כי אסטרטגיית הפיתוי של ''ידיד הנפש'' דומה לזו של מאסטר אור: אורך-רוח המלווה בהבנה עמוקה למצוקותיה ומשאלותיה של הנשלטת, תוך המתנה לרגע משבר ביחסיה/חייה. הדבר נכון בעיקר לגבי גברים שאינם אטרקטיביים בזכות עצמם.

free spirit ו-בטי בום, אתן טוענות שהדברים שאני כותב נובעים מחוסר בטחון עצמי. אז ראשית, free spirit, אני לא מבין מה ה''אישיוז'' שלך איתי: את נשואה ומאושרת ומעולם לא עשיתי לך רע, נכון? רדי ממני בבקשה. לעניין חוסר הבטחון, אציין שהנשלטת שלי היא אישה שאי-אפשר להיות איתה, אם יש לגבר ולו שמץ של חוסר בטחון (שאלי את בטי icon_smile.gif) - ואגב בטי, אני מתפלא על הדברים שכתבת. זכרי את הנחש שהכנסת לביתך ואשר ניסה להיות ''ידיד נפש'' של היקרה לך מכל. זכרי איך גירשת אותו מחייך בבעיטה. זה לא קשור לחוסר בטחון, זה קשור לתחימת גבולות.

סקופ: פרופיילינג של ''ידיד הנפש'' הסדרתי! בקרוב בשרשור זה!

R


נ.ב
''הוא'', תודה על השיר, המזכיר לנו טיבו של ידיד נפש אמיתי, ללא מרכאות.


ראשית, פרגון חבר יקר- הצלחת (ועוד בתקופה האחרונה, בה הכלוב מוכה בצרעת או אבעבועות שחורות- עוד לא אבחנתי את המגפה), לפתוח דיון שאשכרה החזיר לעניינים כמעט את כל הפרצופים הרציניים באתר הזה; לא סתם דיון, אלא כזה שלא התלכלך ברפש עד הדפים האחרונים שלו, אשר בהם כל העסק התדרדר כפי שהיה צפוי שיקרה מתישהו.
אבל יפה לך בהחלט!

שנית, בעקבות הנ"ל, במטרה לנסות להעלות מחדש את הנושא המקורי, אכתוב כמה מילים למרות שאצלי (כמו שאני מניח אצל רוב האנשים גם כשהם מנסים להכחיש זאת) הוא דואלי במיוחד:

ובכן, אתחיל בזה שאמרו כאן גדולים-וחכמים (באמת חכמים, לא בסרקסטיות), שאם הזוגיות תקינה, אזי שאפשר לדבר על הכל וכמו-כן שבמצב הזה גם אמור להיות אמון-מלא בנשלטת.
באשר לראשון, אני לא-ממש מסכים עם תגובתך להם- בקשר טוב אפשר לדבר על הכל נקודה, אין באמת צורך במישהו חיצוני שיעזור לנו לסדר את מחשבותינו, כי מחשבותינו לא-צריכות להיות מבולגנות מלכתחילה. למרות זאת, אם יש רגשות מעורבים בזוגיות ומורכבות כזו או אחרת, אזי שאם כבר איש-סוד, אז אין ספק שזה צריך להיות אך ורק חבר קרוב ואמיתי שאותו אנחנו מכירים אישית ולא איזו דמות-וירטואלית.
באשר לשני, באידיאל והתאוריה ברור שצריך להיות אמון מלא ובטחון בנשלטת, באידיאל ובתיאוריה זה גם מה שקיים; אבל בפועל זה קצת יותר מסובך מזה-
אכן, יש אמון ובטחון בנשלטת, אבל אף-פעם לא מלא, הוא לא יכול להיות מלא... בימנו אנחנו מסתובבים באתרים כמו הכלוב, אלו אתרים שכבר מזמן איבדו את הכבוד לזוגיות\אינטימיות\פרטיות וכו', הם יותר סוג של שדה-הציד המודרני, בו עשרות נבלות סמאות שמסוגלות לראות רק מטרה אחת מול העיניים שלהן: לצוד בן-זוג (או כמה); מעטים האנשים באתרים כאלה שמכבדים ערכים ולא מנסים לרעות בשדות-זרים.
היות והמצב כזה עגום (אין פה וויכוח כלל), אז בסך-הכל אף-אחד לא יכול באמת להתנהל בשקט ובשלווה בביטחון-מלא ולו רק בגלל שכמה שתאמין בנשלטת שלך, זה עדיין יעלה לך את העצבים שיש איזה אדיוט שמנסה להתעסק איתה מהצד.
***

ולבסוף, לגופו של עניין:
אני מכיר אותך אישית ויודע שיש לך מספיק ביטחון-עצמי וזה פועל גם-הפוך, זה הדדי.
ולשנינו יש מספיק אנשים שיעידו בשבילנו- שגם אם אני קנאי לשפחתי, זה לא מחוסר-אמון בה או בי, אלא מפאת אותה הגנה שהזכרת בהמשך הדיון שתמיד נחוש צורך בלהוציאה אל הפועל בכל עניין הנוגע לנשלטות שלנו.

אי לכך ובהתאם לזאת, אני מבין בהחלט מדוע אתה מתרעם על אותו נלוז אשר כינית "ידיד-נפש" ומתפלא על אחרים שהם לא מתרעמים על-כך וגרוע מזה מתרעמים על זה שאתה מתרעם על כך. אבל ניתן להסיק שאצל רובם זה פשוט עניין של תמיכה בתופעת ה"ידיד-נפש" הזאתי.
תופעה בה יתמכו הגברים שאוהבים לקחת על עצמם את תפקיד ידיד-הנפש (מלבד אולי יחידי-סגולה ליברלים במיוחד- כי אני לא מאמין שברייב-דווארף, תום, שולט באהבה, אוראנוס וטיצ'ר הם כאלה שפלי-רוח; מתנצל מראש אם שכחתי כמה שמות של אנשים משכמם-ומעלה, פשוט מלא הגיבו פה בכלוב);
והנשים שנהנות מחסדיהם של ידידי-הנפש; כי משום-מה לא הייתה פה אפילו אחת (מלבד שפחתי היקרה) שגינתה את התופעה (מלבד אולי גם נריסה, לא זוכר...).
מה שכן, פרלין הציעה פה רעיון מוצלח בנוגע להתניית-גבולות לידידות הזו... אבל אם הולכים לקראת הדרך הזו, צריך לקחת בחשבון שמדובר בפשרה.