בדסמ וזיתים

בדסמ וזיתים

חבקוק​(מתחלף) • 16 באוג׳ 2010

Fiat Elyia
עולם הבדסמ מגוון ומקורי שלא פעם הופתעתי מהבלחותיו במקומות בלתי צפויים. אשתפכם בארוע חריג שקרה לי וממנו למדתי רבות על נפלאות הבדסמ. יש בארוע מראות בדסמ מתקופת הגמרא והתורה, כמו גם קישור בלתי צפוי ופלאי בין בדסמ לזיתים. זיתים בארץ ישראל, פה: וירוק הוא שמן הזית, הכתוש, הנוטף, הפורץ, הזורם; ממלכת יהודה, ממלכת רומי שאינה מתפשרת, ממלכת ישראל העתיקה, ירושלים, צור, איליה קפיטולינה; העיר משחקת מחבואים בין שמותיה, ירושלים, ג'רו, שלם, אלקודס, יירו, לוחשת בחשכה בקול ענוג יבוס יבוס יבוס; מושכת בשמן כובשיה, גויים ברבתי: אלכסנדר, אדריאנוס, אנטיוכוס, נבוכדנצר, טיטוס, פומפיאוס, ומכולם גדולה איזבל בת אתבעל, נמשכת אף היא בשמניי הזית הירוק, ואיזבל כובשת, יפהפיה, שולטת בישראלים, איזבל זרה, יחידה, גלמודה. היטיבי ראשך, שערותייך סרקי, פניך תני בפוך, היי יפה היי יפה. הצפיני בתוכך גם הכאב, אל תיכנעי להם מלכה פן יגמדוך. אל תתנגדי להם מלכה, רק עיניך בפוך.

הכל החל בעת שהותי הקצרה בטוקיו לפני למעלה מעשור. במסיבה רגילה לגמרי, לאחר שגמעתי כמה משקאות, חייכה אלי בחן בחורה יפנית נחמדה "אתם היהודים אוהבים בדסמ". תמהתי והופתעתי אך היא הוסיפה: "זה בגלל שיש שפע זיתים ירוקים בישראל". צחקתי, המשכנו לקשקש ולפלרטט ושכחתי מכל העניין עד ביקורי ברומא באפריל 2005, זמן מותו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני. עמדתי שם בין מאות המאמינים בפיאצה סאן פאולו עד שקיבתי אותתה שזמן גלידה הוא. בעודי מדבר עברית עם הוריי בסלולרי ניגשה אליי בחורה לבושה שחורים וצלבים חרוטים לגופה מכף רגל ועד קודקוד. במבטא פולני פנתה אלי באנגלית: "are you Jewish?" אישרתי בגימגום קל (שהרי ברור היה שמראה ומגפיה המגרים משפיעים על יכולת הריכוז שלי). היא פתחה את תיקה והוציאה ממנו זית, בוסרי, גדול, אבל פשוט זית, נתנה אותו בידי והוסיפה: "תביא איתך את שנתתי לך, את שפתאום נעמד והחיים זורמים ממנו, ואת המאפשר לנפקדים מהתיבה לנשום. תגיע בדיוק ב-10 בערב לפיאצה סאן פיאטרו. "it is very important" ופנתה לדרכה. התבוננתי בזית שנתנה לי וראיתי שמגולף בו המשפט: "Fiat Elyia" - "ויהי אליהו" פשוט כך. האמת שיותר הטרידו אותי החידות שסיפרה. הלכתי לרובע היהודי, התיישבתי, ולא הצלחתי לפענח את רצונה. מאד רציתי לאכול גפילטע פיש, אבל כמובן שם מצאתי רק דגיגים בגרסה ליבורנוזית (עם רוטב עגבניות). ואז בהבלחה פיצחתי את כוונתה. להביא הזית זה כמובן פשוט. ההוא שהחיים מתוכו זה, סילחו לי, פין, כלומר, זין. והנפקדים מהתיבה הם הדגים, פרושו שהמאפשר להם לנשום הוא זים. צחקתי בפאניקה קלה: זית, זין, זים. מישהי כאן פשוט חומדת לצון. אך רצינותה של הבחורה גרמה לי להבין שעניין רציני כאן ודוגרי גם עצם העובדה שפתרתי את חידתה וגם יופיה לא הותירו בי היסוס.
בשעה היעודה הפיאצה היתה מלאה, הודיעו כבר על מות פאולוס השני וכולם החלו לחכות בציפיה לאבמוס פאפאם. ציפיתי לפגוש בבחורה אך היא לא הופיעה. מאידך, הסתובב שם נזיר דומיניקני לבוש גלימה לבנה ומילמל Fiat Elyia, Fiat Elyia, בגיחוך תמוה. כשהבנתי, הוצאתי את הזית מכיסי והקפצתי אותו בין ידי. הנזיר שראה את פעולתי ניגש ושאל באיטלקית "Sei il Ebreo?".במפגש עיניים אישרתי ש"אני היהודי" והוא החל לפסוע במהירות רבה אל ירכתי הבזיליקה של פיאטרו.

עד כאן, למרות מוזרותם של הדברים, עדיין אפילו לחי האזניים הצעירים שכאן חוו מסביב לגלובוס חוויות דומות. בסמטאות יפו, במחשכי לונדון, בפראג, בברלין, או בניו יורק. אבל מרגע גורלי זה כאילו חלום השתלט עליי ומראות גברו בי, ופצעו את גופי ועוותו את נפשי, והתגלגלתי במדרון אבוד ובודד ככדור בדולח ארגמני המתגלגל לו בחיפוש אחר הידעונית. ואתם, פנו פינה בלבכם ומחלו לי על עוולת זו, אין פה אלא הזייה מחיי הנפש המשונים שלי.

בכניסה פינתית, העביר אותי הנזיר לזקן מקומט שעורו בגוון אדום. אותו זקן שאל בעברית "את שפיקדתי הבאת?" מיד אותו שהחיים זורמים ממנו גדל נגד רצונו, הוצאתי את הזית שקיבלתי וגם זים הדג כמצווה. הזקן צעד צעדים מספר ולפתע דחף אותי לתוך תעלה מוזרה וגדולה. נפלתי והסתחררתי, ובעודי נופל אני רואה פנים ואנשים ולבושים שונים ועתיקים, כאילו בזמן נפלתי. כאילו אני נמשך למקום מסויים אך חופשי אני לנוע בזמן. כאילו חציתי אופקו של החור השחור. כמה זמן ארכה הנפילה איני יודע אך בסופה הוטחתי ברעש גדול על האדמה במרכז חדר ענקי שקירותיו ענפים ענקיים. לאמיתו של עניין, למרות התמהון ומופרכותו האימננטית של הדימיון, מדובר היה בעץ פלאי, בעץ זית ענקי וחלול. ידעתי, "הבית הגדול" - בית המקדש, ידעתי, ירושלים. מסביבי ראיתי מתגודדים כ-13 גברים זקנים שנראו אולי ככוהנים פרושים (כך דימיתי) ו-13 נשים שעטו עליהן גלימה: נזירות, אורקל, נשות פולחן חשבתי לעצמי. התגברתי על הנפילה, ובעודי מנסה לקום, החלו לפזם "הנה היהודי הנה היהודי" ולהסתדר נשים וגברים יחד, בשתי שורות ואני בקצה בין הגושים. לכל העומדים מימיני היתה כוס עשויה פך ובה שמן זית, ולשורת העומדים משמאל ענף זית ארוך ובו מספר זיתים מחוברים. בנוסף שמתי לב שלגופי רק כותונת בצבע פשתן ושבנקל מבחינים ששאינו זית או זימים פשוט עומד במשימה. "הנה היהודי, הנה היהודי" הם מגחכים כולם.

"אני נוח" צועק פתאום הזקן הגרום שמימיני, שותה מעט שמן ושופך תחולת הפך הנותרת עליי. כאילו מושך אותי בשמן, פשוטו כמשמעו. הזקן עוד מוסיף: "וַתָּבֹא אֵלָיו פורחת הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה-זַיִת טָרָף בְּפִיהָ; ואדע בחוכמתי, כִּי הַמַּיִם קַלּוּ מֵפני הָאָרֶץ". "אני נעמה אשת נוח" צועקת הגברת משמאלי בקול ומצליפה בגבי בכח רב ופוגעים הזיתים שבקצה הענף בי וכמו חודרים ופוצעים בשרי. האם הם ידעו על נתייתי ופנטזיותיי המיניות תהיתי: האם בשל זאת אני פה.

"אני משה", צעק הבא וציטט: " וְאַתָּה בגבורה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵיו של יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ פך שֶׁמֶן זַיִת זָךְ לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר פלאי תָּמִיד". ומיד כמובן מתבוננת מעליי בחן ציפורה אשת משה, והצלפה נוראית ושוב הזיתים פוצעים בבשרי.(משה??! ראיתי אני את הנביא הגדול, פנים אליי פנים, זה יותר מלהיות מדרגת Erdos 1) ולאחריו אהרון, ואלישבע אשתו הגאה.

ואז שמשון, כן שמשון צועק בקול גבוה: "ויבער אש בלפידים, ובקמות פלישתים, ויבער מגדיש ועד קמה, ועד כרם זית". וברגע שגיליתי שבשמשון מדובר, מיד כל גופי רעד: יפהפיה נוראית, שחומה ואצילה, עיניה בורקות שערה שופע וגווה כאילת השחר התבוננה בי דלילה. פירפרתי וקנאתי לעצמי, האמנם זה אמיתי. הצלפת הענף שלה אינני זוכר, אבל עוצמת מבטה, שנפל שמשון בעטיו, בכניעה, באהבה, ובחיוך, לא יפוג מחיי.
עברו עוד ועוד עד שאפילו הגיע הנביא חבקוק. (בהתחלה חשבתי שהלצה היא בגלל, נו טוב, שמי). "כִּי-תְאֵנָה לֹא תִיפְרָח וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה-זַיִת" גבר חבקוק בקולו. ואחרון נחמיה ואשתו.

ואז, כשגופי כולו שורף, אני רואה מולי כגון תפארת, שני כסאות ובאחד יושבת אשה, שש וארגמן לבושה, ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך. וספר גדול מוחזק בידה. התבוננה בפני לרגע וציוותה: "הפשיטוהו!!!". מיד באו שתי נערות והפשיטו מעלי כתנת הפשתן שלגופי. "הוא פצע גופך" אמרה ברוך, ואני לא הבנתי אם לפצעים החדשים התכוונה או אולי לצלקת העגולה שנתגלתה כרגע ושמלווה אותי מקדמת דנא. היא פרשה ידה הצביעה לכסא הריק משמאלה, השחור, (שגיחכתי כשראיתי שמונח עליו זית קטן בלבד) והוסיפה: "הוא היה נוכח, הוא תמיד נוכח כשפוצעים. הוא בא בשם האל ואני בשם הספר".

טוב, בשלב הזה כבר הייתי עצבני, גם התעצבנתי שאיני מבין מי היא, ומה הפשר לבדסמ כאן, ומה לעזעזל הזיתים המחורבנים המופיעים כאן כל הזמן. ואני שונא חידות, שמופיעות משום מקום, ומשימות, ואת עצמי שונא כפליים. בכל מקרה איני יכול להמלט מהמחשבות ומהאפונה הזאת שיש לי בקודקודי והמשכתי לחשוב ולפרש.

ברית.. כן.. אליהו, אליהו הנביא הבא לצפות כעונש מהאל בבריתות. והיא חייבת להיות הגבירה, איזבל, היחידה במקרא המכונה גבירה והכותבת ספרים (רק עליה ועל ואסתר המלכה נאמר שסופרות היו כלומר שיכלו לכתוב). 'אבל.. איזבל' גמגמתי, 'את, אפילו שמך, כלומר, שנואה, רעה, סגדת לאל זר'. דמעה ראיתי על עינה, פיה חייך ובְחָכְמָה דיברה: "ראשית, 'זבל' כמובן פירושו נשיא. כפי שאמרה לאה בלידת זבולון: 'הפעם יזבלני אישי, כי ילדתי לו שישה פעוטות'. שנית, אכן ניסיתי להעמיד יהדות מבוססת ספר, דת שמצייתת לתורה ולא מושתתת בבסיס פחד מאל אימתני. והוא, אמרה, הוא בקנאותו פשוט רצה לזרוע פחד והרס והרג ובסוף גם הוא גם אני נענשנו. למשל הוא פעם טען שבני ישראל כמוהם כזית 'זית פשוט זה אינו מוציא שמנו אלא על גרימתה של כתישה, אף ישראל אין חוזרים לפשט ולמוטב אלא על-ידי יסורים'. ככה פרש, בייסורים הוא התכוון לשוט, ולעקרבים וסרטנים וגלגמש , ואני טענתי להגנתם: 'זית זה אין גזעו קמל ואין עליו נושרים לא בימות הגשמים ולא בימות החמה אף ישראל אין גרם בהם בטלה'." ואז חייכה איזבל, "תדע שאפילו השם אליהו המצאתי בגלל הזית, Elaia פירושו הרי זית (ביוונית עתיקה), בלטינית עתיקה התגלגלה ל-Olaya, ומשם ל-Olive ול-Oil", (שונא בלשנות, אוףףף. אבל בליבי חשבתי שאיזבל הזאת דומה פלאית ל-Olive Oyle אשתו בת האלמוות של פופאי).
הבנתי עכשיו למה יש זית בכסא הגלמוד שמשמאלה. עוד מעט יבחרו באליהו חדש, בפאפא חדש, אחד שיאיים שכולם יגיעו בסוף לגהנום אם יחטאו, ואש וגפרית ומאכלת, וכשיסיים להפחיד עוד יטען שהוא 'אוהב' אותם. "יופי טופי". היא רק אמרה: "זה החוק, נקודה. נגמר. בלי ויכוחים, בלי איומים. בלי קישקושים, וגם בלי סירובים. ציות. הבנת יהודון פרימיטיבי" פנתה אלי שוב: "וזהו שמן הזית המושח פשוטי עם למלכים ועומד הוא כנגד הזיתים הגולמיים שכן הזיתים משכיחים את התורה, שאמרו בגמרא (ברכות נז): 'הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה'. מאידך הזיתים בעצמם משכיחים לגמרי את התורה תנו רבנן: חמשה הם הגורמים המשכחים את התורה: האוכל ממה שאוכלת גם העכברה וממה שאוכל חתול, והאוכל לבה הגס של בהמה, והרגיל בזיתים, והרוחץ את רגליו זו מעליי זו'".
"אבל מדוע נענשתם ובגורל אכזר שכזה, ציטטתי: 'וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה, וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ וַתֵּיטֶב אֶת-רֹאשָׁהּ, וַבְּעַד הַחַלּוֹן תַּשְׁקֵף. וְיֵהוּא, בָּא בַשָּׁעַר; וַיֹּאמֶר שִׁמְטוּהָ, וַיִּשְׁמְטוּהָ; וַיפול מִדָּמָהּ בקִּיר וְעל-הַסּוּסִים, וַיִּרְמְסֶנָּה'.
איזבל שמעה ואמרה בצער: "הכל עיוות סופר אבל נכון הוא שנענשתי כי רציתי לגרום לביטול ברית המילה. אליהו מאידך הרי גורש לגמרי, מהכל: 'והנה יהוה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק איננה רוּחַ יְהוָה; וְאַחַר הָרוּחַ גשם ורַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה. וְאַחַר הָרַעַשׁ הגדול אֵשׁ מפחידה, לֹא בָאֵשׁ יְהוָה; וְאַחַר פחד הָאֵשׁ, בקוֹל דְּמָמָה דַקָּה!!.' אלוהים אומר שאפילו בשבילו אליהו הוא קנאי מדי. שיתרכך הפתטי הזה. ובאמת החליף אותו באלישע הקרח הסימפטי. המבין ללב, הרגיש, שמאיים פחות ולא גוזר גזרות טיפשיות".
פתאום אור גדול הפציע לרגע וכולם הפנו מבטם שכן הוכתר לבסוף האפיפיור החדש ונחת מיד על הזית. אלויס יוסף רצינגר מיד התחיל לאיים ולנבוח כמו גמל שלמה. ולטעון שהתורה הישנה היא בכלל פאסה לגמרי וכל מה שאנשים צריכים מגולם בפחד, ובשוט. איזבל נעמדה, הורידה לו סטירה, ובפופו שלו, שכבר היה תקוע בו זית, בפופו של הפאפא, קיעקעה: "אני עבד התורה הפרטית של איזבל היהודית." ככה אני עושה לאפיפיורים כולם. אמרה לי. והוסיפה: " זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא יְהוָה שְׁמֵךְ כעת תלטף דָּלִיּוֹתָיי". והושיט רצינגר ידיו אל דליותיה של הגבירה איזבל והתחיל לשיר:
"עזרי לי אתחנן
יפהפיית שני
זמרי שיפעת טובך
יפהפיה מוזהבת
מזגי לגופי חוכמתך..
הזיני גידיי בתשוקתך
שליטה אדמדמה כציפורן
ואשיר הלל
תורתך
ואשיר הלל
תורתך
שירה ארגמנית נעימה, עדינה.
מלאת
נחמות
מלאת
פתרונות. ברוגע
לימדיני עורמתו הנהדרת הלבנה של החוק
יפעת ניחוחו
צפונות פילאו
ונשפי לראותיי יפתי
תפילה נדירה טהורה בפרוס עולם.
עקשי בי כפנינה
שנתפלל ונאהב בכל שיח וסיג בכל הגיג
נשיר הלל ועוד הלל וכך
ביחד, בעונג בחן ובחום."