לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אתיקה של שולטים

Homelander​(שולט)
לפני 14 שנים • 18 באוג׳ 2010
Homelander​(שולט) • 18 באוג׳ 2010
Brave Dwarf כתב/ה:
מודה מראש על הלינק העתידי ומודה גם שבלימודי קרמינולוגיה (עשיתי מספר קורסים בלבד בגלל העבודה שלי) אכן אחד המאפיינים הבולטים של הרוצחים הסדרתיים זאת ההנאה המינית המופקת תוך כדי רצח עצמו וגם כאשר הרוצח הסדרתי (והוא בד"כ כן) חוזר למקום התרחשות.

לגבי תפל / טפל, שים לב שהם מזכירים גם את התפל והאקדמיה ללשון העברית , למשל, התפשרה על שניהם בגלל:

תָּפֵל
(ת') [כתיב משנֶה של טָפֵל; המשמע על פי הכתוב]
1. מְחֻסַּר מֶלַח אוֹ תַּבְלִינִים, נְטוּל טַעַם, שֶׁאֵינוֹ נָעִים לַחֵךְ: "הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי-מֶלַח?" (איוב ו ו). "רֹק תָּפֵל – כָּל שֶׁלֹּא טָעַם כְּלוּם" (נידה ט ג). מַאֲכָל תָּפֵל.
2. חָסֵר דָּבָר עִקָּרִי, כְּגוֹן טִיט בְּלֹא קַשׁ: "וְהִנָּם טָחִים אֹתוֹ תָּפֵל" (יחזקאל יג י).
3. [בהשאלה] חֲסַר טַעַם, שֶׁל הֶבֶל, שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ: "נְבִיאַיִךְ חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל" (איכה ב יד). "מְטַמֵּא אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּשִׂיחָה תְּפֵלָה" (ביאליק, החצוצרה א). "הָיָה חֹמֶר תָּפֵל לְלֹא שׁוּם עֵרֶךְ סִפְרוּתִי" (ברקוביץ, הראשונים רצו). דְּבָרִים תְּפֵלִים וּנְטוּלֵי הִגָּיוֹן.
[תְּפֵלָה, תְּפֵלִים, תְּפֵלוֹת]


xא. טָפֵל
א. טָפֵל ת (ת') [מן טפל, טָפַל] נוֹסָף, צְדָדִי, לֹא עִקָּרִי: "לֹא שֶׁיֵּעָקֵר יַעֲקֹב מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל עִקָּר, וְיַעֲקֹב טָפֵל לוֹ" (ברכות יג.). "בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד, שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעִקָּר טָפֵל, וְאֶת הַטָּפֵל – עִקָּר, שֶׁחִבְּבוּ אֶת מָמוֹנָם יוֹתֵר מִן הַנְּפָשׁוֹת" (במדבר רבה כב). "אֲרֻכִּים יוֹתֵר מִדַּי וַעֲמוּסִים בְּיָתֵר וּבְטָפֵל" (ביאליק, משנה לעם). "לֹא רַק בְּאֵיזוֹ דְּבָרִים טְפֵלִים וְחִיצוֹנִיִּים, כִּי אִם בְּעֶצֶם רוּחוֹ הַפְּנִימִית" (אחד העם, לז).
[טְפֵלָה, טְפֵלִים, טְפֵלוֹת]

מִשְׁפָּט טָפֵל

xב. טָפֵל
ב. טָפֵל ת (ת') [צורת משנה מן תָּפֵל] תָּפֵל, חֲסַר מֶלַח: "הַנּוֹדֵד מִן הַגְּבִינָה אָסוּר בָּהּ, בֵּין מְלוּחָה בֵּין טְפֵלָה" (נדרים ו ה). [ובהשאלה:] "וּמִי יַאֲמִין לְדִבְרֵי הַנָּשִׁים הַטְּפֵלוֹת?" (יל"ג, שירה קלג).
[טְפֵלָה, טְפֵלִים, טְפֵלוֹת]


אבל נהוג לכתוב טפל.

וכן, דעותינו שונות. אני לא חשבתי שאשנה את דעתך אבל אני מאוד שמח שניתנה לי האפשרות להביע את שלי.

(אתה חייב לי לינק בן - אדם. הוא עליך, המשקאות, לעומת זאת, עלי!)

ו-
מסכים עם כל מה שאמר רפאל ועם הניסוח גם.

עריכה אחרי פרסום:
אינך חייב לי דבר 0:1 (-:


חחח icon_smile.gif

מקווה שתהנה מהם.
וכן, גם אני שמח שניתנה לך האפשרות להביע את דעתך, היא מבוססת היטב כתמיד...

אבל עכשיו אתה חייב לי משקאות, שזה אומר לפחות יותר מאחד- כי זה ברבים icon_smile.gif
JabberwockY​(שולט)
לפני 14 שנים • 18 באוג׳ 2010
JabberwockY​(שולט) • 18 באוג׳ 2010
אמנם לא הייתי כאן "פעם", אבל אני בהחלט יכול להבין מה יפה בקוד האתי המדובר. אני אפילו כמעט מתרפק על נוסטלגיה שאולי מעולם לא הייתה, גם אם הייתה צריכה להיות.

ראשית, מה הקשר בין קוד אתי כזה לבין הפוטנציאל ההרסני (?) של שליחת הודעה אדומה לשפחה משוייכת? לא זה העניין, לדעתי, כי כמו שאמר הגמד: כשמערכת היחסים היא בעייתית מראש, כבר לא באמת משנה מה הטריגר. במקרה דלהלן: אם פונה לשפחה שלי שולט שמתאים לה יותר, שתלך אליו ושיהיה להם בהצלחה [ועדיף שתעוף מוקדם ככל האפשר, אגב]. רק שלא תבקש לחזור אחר-כך.

אבל יש משהו שמחמם את הלב ביחס של כבוד ונימוס בין אנשים המסבים לאותו שולחן. בחברות מסויימות נהוג לגהק בקול אחרי האוכל, ובחברות אחרות גיהוק כזה הוא בגדר אסון אקולוגי -- גם אם הוא מעיד על שביעות רצון. הקוד קיים לא בהכרח בגלל הפונקציונאליות שלו, אלא כי אנשים מעדיפים להקיף עצמם באנשים אחרים בעלי סולם ערכים דומה, וכך נבנית קהילה. בעולם שבו השייכות - משחק או לא - היא ערך בפני עצמו, אני רואה הרבה טעם בכיבוד הערך בין אנשים המבקשים להיות חלק בקהילה. כמובן שכל עוד הקוד לא מוסכם על רוב הקהילה אין שום טעם לדרוש אותו, וכך גם במקרה בו הקהילה היא סתם אוסף של אנשים שנהנים לעשות דברים דומים, אבל בהחלט היה נחמד לו היה מעט יותר כבוד לערך שאותו אנחנו כמעט מקדשים כאן.
Homelander​(שולט)
לפני 14 שנים • 18 באוג׳ 2010
Homelander​(שולט) • 18 באוג׳ 2010
JabberwockY כתב/ה:
אמנם לא הייתי כאן "פעם", אבל אני בהחלט יכול להבין מה יפה בקוד האתי המדובר. אני אפילו כמעט מתרפק על נוסטלגיה שאולי מעולם לא הייתה, גם אם הייתה צריכה להיות.

ראשית, מה הקשר בין קוד אתי כזה לבין הפוטנציאל ההרסני (?) של שליחת הודעה אדומה לשפחה משוייכת? לא זה העניין, לדעתי, כי כמו שאמר הגמד: כשמערכת היחסים היא בעייתית מראש, כבר לא באמת משנה מה הטריגר. במקרה דלהלן: אם פונה לשפחה שלי שולט שמתאים לה יותר, שתלך אליו ושיהיה להם בהצלחה [ועדיף שתעוף מוקדם ככל האפשר, אגב]. רק שלא תבקש לחזור אחר-כך.

אבל יש משהו שמחמם את הלב ביחס של כבוד ונימוס בין אנשים המסבים לאותו שולחן. בחברות מסויימות נהוג לגהק בקול אחרי האוכל, ובחברות אחרות גיהוק כזה הוא בגדר אסון אקולוגי -- גם אם הוא מעיד על שביעות רצון. הקוד קיים לא בהכרח בגלל הפונקציונאליות שלו, אלא כי אנשים מעדיפים להקיף עצמם באנשים אחרים בעלי סולם ערכים דומה, וכך נבנית קהילה. בעולם שבו השייכות - משחק או לא - היא ערך בפני עצמו, אני רואה הרבה טעם בכיבוד הערך בין אנשים המבקשים להיות חלק בקהילה. כמובן שכל עוד הקוד לא מוסכם על רוב הקהילה אין שום טעם לדרוש אותו, וכך גם במקרה בו הקהילה היא סתם אוסף של אנשים שנהנים לעשות דברים דומים, אבל בהחלט היה נחמד לו היה מעט יותר כבוד לערך שאותו אנחנו כמעט מקדשים כאן.


רק כדי שאבין בודאות:
אז אתה מוכן להתרפק על הרומנטיקה של הרעיון, אבל לא מוכן לדרוש אותה?

למה?
JabberwockY​(שולט)
לפני 14 שנים • 18 באוג׳ 2010
JabberwockY​(שולט) • 18 באוג׳ 2010
אמן החושים כתב/ה:
JabberwockY כתב/ה:
אמנם לא הייתי כאן "פעם", אבל אני בהחלט יכול להבין מה יפה בקוד האתי המדובר. אני אפילו כמעט מתרפק על נוסטלגיה שאולי מעולם לא הייתה, גם אם הייתה צריכה להיות.

ראשית, מה הקשר בין קוד אתי כזה לבין הפוטנציאל ההרסני (?) של שליחת הודעה אדומה לשפחה משוייכת? לא זה העניין, לדעתי, כי כמו שאמר הגמד: כשמערכת היחסים היא בעייתית מראש, כבר לא באמת משנה מה הטריגר. במקרה דלהלן: אם פונה לשפחה שלי שולט שמתאים לה יותר, שתלך אליו ושיהיה להם בהצלחה [ועדיף שתעוף מוקדם ככל האפשר, אגב]. רק שלא תבקש לחזור אחר-כך.

אבל יש משהו שמחמם את הלב ביחס של כבוד ונימוס בין אנשים המסבים לאותו שולחן. בחברות מסויימות נהוג לגהק בקול אחרי האוכל, ובחברות אחרות גיהוק כזה הוא בגדר אסון אקולוגי -- גם אם הוא מעיד על שביעות רצון. הקוד קיים לא בהכרח בגלל הפונקציונאליות שלו, אלא כי אנשים מעדיפים להקיף עצמם באנשים אחרים בעלי סולם ערכים דומה, וכך נבנית קהילה. בעולם שבו השייכות - משחק או לא - היא ערך בפני עצמו, אני רואה הרבה טעם בכיבוד הערך בין אנשים המבקשים להיות חלק בקהילה. כמובן שכל עוד הקוד לא מוסכם על רוב הקהילה אין שום טעם לדרוש אותו, וכך גם במקרה בו הקהילה היא סתם אוסף של אנשים שנהנים לעשות דברים דומים, אבל בהחלט היה נחמד לו היה מעט יותר כבוד לערך שאותו אנחנו כמעט מקדשים כאן.


רק כדי שאבין בודאות:
אז אתה מוכן להתרפק על הרומנטיקה של הרעיון, אבל לא מוכן לדרוש אותה?

למה?


משום שערכים הם משהו שאתה לא יכול לדרוש; זה משהו שאתה נותן מרצונך החופשי. אחרת זה משחק במקרה הטוב וצביעות במקרה הרע, והיא תתפוצץ לך בפנים. אתה יכול לבחור שלא להיות חלק מקהילה שלא מכבדת את אותם ערכים כמו שלך, אבל אתה לא יכול להכריח איש להתנהג לפי סולם הערכים שלך. זה ההבדל בין קוד אתי לבין חוק.
Homelander​(שולט)
לפני 14 שנים • 18 באוג׳ 2010
Homelander​(שולט) • 18 באוג׳ 2010
JabberwockY כתב/ה:
אמן החושים כתב/ה:
JabberwockY כתב/ה:
אמנם לא הייתי כאן "פעם", אבל אני בהחלט יכול להבין מה יפה בקוד האתי המדובר. אני אפילו כמעט מתרפק על נוסטלגיה שאולי מעולם לא הייתה, גם אם הייתה צריכה להיות.

ראשית, מה הקשר בין קוד אתי כזה לבין הפוטנציאל ההרסני (?) של שליחת הודעה אדומה לשפחה משוייכת? לא זה העניין, לדעתי, כי כמו שאמר הגמד: כשמערכת היחסים היא בעייתית מראש, כבר לא באמת משנה מה הטריגר. במקרה דלהלן: אם פונה לשפחה שלי שולט שמתאים לה יותר, שתלך אליו ושיהיה להם בהצלחה [ועדיף שתעוף מוקדם ככל האפשר, אגב]. רק שלא תבקש לחזור אחר-כך.

אבל יש משהו שמחמם את הלב ביחס של כבוד ונימוס בין אנשים המסבים לאותו שולחן. בחברות מסויימות נהוג לגהק בקול אחרי האוכל, ובחברות אחרות גיהוק כזה הוא בגדר אסון אקולוגי -- גם אם הוא מעיד על שביעות רצון. הקוד קיים לא בהכרח בגלל הפונקציונאליות שלו, אלא כי אנשים מעדיפים להקיף עצמם באנשים אחרים בעלי סולם ערכים דומה, וכך נבנית קהילה. בעולם שבו השייכות - משחק או לא - היא ערך בפני עצמו, אני רואה הרבה טעם בכיבוד הערך בין אנשים המבקשים להיות חלק בקהילה. כמובן שכל עוד הקוד לא מוסכם על רוב הקהילה אין שום טעם לדרוש אותו, וכך גם במקרה בו הקהילה היא סתם אוסף של אנשים שנהנים לעשות דברים דומים, אבל בהחלט היה נחמד לו היה מעט יותר כבוד לערך שאותו אנחנו כמעט מקדשים כאן.


רק כדי שאבין בודאות:
אז אתה מוכן להתרפק על הרומנטיקה של הרעיון, אבל לא מוכן לדרוש אותה?

למה?


משום שערכים הם משהו שאתה לא יכול לדרוש; זה משהו שאתה נותן מרצונך החופשי. אחרת זה משחק במקרה הטוב וצביעות במקרה הרע, והיא תתפוצץ לך בפנים. אתה יכול לבחור שלא להיות חלק מקהילה שלא מכבדת את אותם ערכים כמו שלך, אבל אתה לא יכול להכריח איש להתנהג לפי סולם הערכים שלך. זה ההבדל בין קוד אתי לבין חוק.


אוקי, נכון- אתה לא יכול לדרוש... ולחוקק ולעשות את זה כוללני- לזה כבר הגענו עם הגמד היקר ועם פריימרי icon_smile.gif
אבל אישית אתה יכול לפעול כנגד זה הרי; אז למה לא?
אתה מצטרף לאלו פה שהתנגדו לפעולות הנגד שחלקנו נוקטים, או שאתה פועל כנגד זה גם בעצמך?
L איה
לפני 14 שנים • 18 באוג׳ 2010

היתקלות קטסטרופלית

L איה • 18 באוג׳ 2010
ברגע זה בו אני מקלידה בידי האחת בידי השניה אני מגרדת את הכוויה בגבי.-זו הנעשתה בתוקפנות אומללה ובכוונת זדון באמצעות סיגריה ע"י עלובון אחד, שגם הוא משתייך לגוורדיה הוותיקה.
העלובון היה כל כך פחדן, עד שהמסכן נאלץ לדחות את סיפוקו עד אשר בן זוגי הסית את מבטו.
לאחר מכן הסחי השעיר לא יכל יותר לדחות סיפוקו ומשך את חולצתי באופן שיאפשר לו לצפות בחזה שלי ללא תיווך של חזייה.. באלימות כמובן.
תוך שהוא צועק על בן זוגי - " איך זה שאתה מקבל לזיין את כולן? אנחנו מתחרים, ואני אהרוס אותך! "
טינופת הצופים הוסיף "אותה אתה בטח לא מזיין בתחת.." - אני מתנצלת על הבוטות -אך האמינו לי ,אני הפעלתי את כל כישורי הצנזורה שלי, ואני חוסכת מכם אי אלו תיאורים שעלולים לגרום לגירוי רפלקס ההקאה.
למען הסר ספק- זו הפעם השנייה בחיי בה אני נתקלת בו- הפעם הקודמת היית במסיבה לפני כ4 שנים ולאחר לחיצת יד מנומסת נמנעתי מסביבתו כל הערב. לא היתה לי או לשולט שלי שמץ של אינטרקציה עם הגוץ המקריח הזה.
להפתעתי חברו הטוב, זה המחזיק במוניטין לא רע בקרב הקהילה נרתם להגנתו בטיעונים כגון:
"אין לכם מה להתרגש ממנו, מה זה למשוך לך את החולצה?לא צריך לעשות מזה עינין" ברור שכך היה מגיב לו כל אחד מבאי האירוע היה תולש את חולצת אישתו. אה, הסיגריה ,-זה בטעות.
אגב, בגלל זה הכוויה כל כך עגולה ועמוקה. רק בגלל שזו הייתה פשוט תקרית מצערת.
לדאבונו הרב של עלובון, ראובן לא חובב מכות מן הסוג הזה.. ולא עמד על אספקת הסחורה. הימנעות אלגנטית הביאה את פני כלא שאטה לפרוש מן המקום לאחר שהבין כי לא יזדמן לו להחליף מהלומות עם מחמצי היקר.
ובכן- לפעמים זה כל העניין. להתפוצץ עם שולט אחר. המסכן משועמם ובמקום לרכוש פלייסטשין או להרשם לחוג מקרמה במתנ"ס הוא מחפש ריגושים ע"י התעסקות עם נשלטות של אחרים.
לאחר האירוע החלטנו כי יש צורך בבוררות קפדנית ומחמירה של אירועים ואנשים מהסצינה.
אין מנוס מצנזורה קפדנית ודחיה חברתית של אלו המזיקים והפוגעים- ויפה שעה אחת קודם... mia
JabberwockY​(שולט)
לפני 14 שנים • 18 באוג׳ 2010
JabberwockY​(שולט) • 18 באוג׳ 2010
אמן החושים כתב/ה:
[...] אתה מצטרף לאלו פה שהתנגדו לפעולות הנגד שחלקנו נוקטים, או שאתה פועל כנגד זה גם בעצמך?


זו שאלה אישית והדיון פה הוא תיאורטי, אז אענה בקצרה בלבד.

ישנו משפט שאומר כי "מי שלא משחק במשחק אינו יכול לקבוע את החוקים".
המשחק הזה, והקהילה הזו, מונה לטעמי הרבה יותר מדי משתתפים.
לכן אני משתתף על תקן צופה בלבד, ולא מטיף לאיש כנגד מה שלא פוגע בי אישית.
וכאמור, כוחה של ההודעה האדומה הוא זניח בעיניי.
Homelander​(שולט)
לפני 14 שנים • 18 באוג׳ 2010

Re: היתקלות קטסטרופלית

Homelander​(שולט) • 18 באוג׳ 2010
mia walles כתב/ה:
ברגע זה בו אני מקלידה בידי האחת בידי השניה אני מגרדת את הכוויה בגבי.-זו הנעשתה בתוקפנות אומללה ובכוונת זדון באמצעות סיגריה ע"י עלובון אחד, שגם הוא משתייך לגוורדיה הוותיקה.
העלובון היה כל כך פחדן, עד שהמסכן נאלץ לדחות את סיפוקו עד אשר בן זוגי הסית את מבטו.
לאחר מכן הסחי השעיר לא יכל יותר לדחות סיפוקו ומשך את חולצתי באופן שיאפשר לו לצפות בחזה שלי ללא תיווך של חזייה.. באלימות כמובן.
תוך שהוא צועק על בן זוגי - " איך זה שאתה מקבל לזיין את כולן? אנחנו מתחרים, ואני אהרוס אותך! "
טינופת הצופים הוסיף "אותה אתה בטח לא מזיין בתחת.." - אני מתנצלת על הבוטות -אך האמינו לי ,אני הפעלתי את כל כישורי הצנזורה שלי, ואני חוסכת מכם אי אלו תיאורים שעלולים לגרום לגירוי רפלקס ההקאה.
למען הסר ספק- זו הפעם השנייה בחיי בה אני נתקלת בו- הפעם הקודמת היית במסיבה לפני כ4 שנים ולאחר לחיצת יד מנומסת נמנעתי מסביבתו כל הערב. לא היתה לי או לשולט שלי שמץ של אינטרקציה עם הגוץ המקריח הזה.
להפתעתי חברו הטוב, זה המחזיק במוניטין לא רע בקרב הקהילה נרתם להגנתו בטיעונים כגון:
"אין לכם מה להתרגש ממנו, מה זה למשוך לך את החולצה?לא צריך לעשות מזה עינין" ברור שכך היה מגיב לו כל אחד מבאי האירוע היה תולש את חולצת אישתו. אה, הסיגריה ,-זה בטעות.
אגב, בגלל זה הכוויה כל כך עגולה ועמוקה. רק בגלל שזו הייתה פשוט תקרית מצערת.
לדאבונו הרב של עלובון, ראובן לא חובב מכות מן הסוג הזה.. ולא עמד על אספקת הסחורה. הימנעות אלגנטית הביאה את פני כלא שאטה לפרוש מן המקום לאחר שהבין כי לא יזדמן לו להחליף מהלומות עם מחמצי היקר.
ובכן- לפעמים זה כל העניין. להתפוצץ עם שולט אחר. המסכן משועמם ובמקום לרכוש פלייסטשין או להרשם לחוג מקרמה במתנ"ס הוא מחפש ריגושים ע"י התעסקות עם נשלטות של אחרים.
לאחר האירוע החלטנו כי יש צורך בבוררות קפדנית ומחמירה של אירועים ואנשים מהסצינה.
אין מנוס מצנזורה קפדנית ודחיה חברתית של אלו המזיקים והפוגעים- ויפה שעה אחת קודם... mia


אין ספק, מילים כדורבנות...
אבל את יודעת מה הבעיה שבגינה אני ממשיך בעקשנות להגיב פה על הנושא?

שרוב האנשים לומדים להשמר, רק אחרי שמקרים כאלה (שאני לא אפרט כרגע בדעתי עליהם גם-כן כדי למנוע מאנשים את רפלקס ההקאה), קוראים; ולא די שזה יקרה לאחרים כדי שהם יבינו, אלא שיש צורך שזה יקרה להם- כי עד אז הם מסתפקים בתירוץ שלהם זה לא יקרה אף-פעם.


נערך מחדש:
ג'אברווקי, מעניין איך שפרסמנו הודעות אלו יחד... אני מאמין שכבר עניתי בהודעה זו על הודעתך האחרונה.
רפאל
לפני 14 שנים • 18 באוג׳ 2010
רפאל • 18 באוג׳ 2010
JabberwockY כתב/ה:
אבל יש משהו שמחמם את הלב ביחס של כבוד ונימוס בין אנשים המסבים לאותו שולחן. בחברות מסויימות נהוג לגהק בקול אחרי האוכל, ובחברות אחרות גיהוק כזה הוא בגדר אסון אקולוגי -- גם אם הוא מעיד על שביעות רצון. הקוד קיים לא בהכרח בגלל הפונקציונאליות שלו, אלא כי אנשים מעדיפים להקיף עצמם באנשים אחרים בעלי סולם ערכים דומה, וכך נבנית קהילה. בעולם שבו השייכות - משחק או לא - היא ערך בפני עצמו, אני רואה הרבה טעם בכיבוד הערך בין אנשים המבקשים להיות חלק בקהילה. כמובן שכל עוד הקוד לא מוסכם על רוב הקהילה אין שום טעם לדרוש אותו, וכך גם במקרה בו הקהילה היא סתם אוסף של אנשים שנהנים לעשות דברים דומים, אבל בהחלט היה נחמד לו היה מעט יותר כבוד לערך שאותו אנחנו כמעט מקדשים כאן.


אני מסכים איתך שיש משהו שמחמם את הלב ביחס של כבוד ונימוס בין אנשים. אבל נדמה לי שה"קוד" המדובר אמנם רחוק מלהיות מקובל על רוב הקהילה.

מה קלאוד לורד אמר?
הוא אמר שזה לא בסדר שיפנו אל "הרכוש" שלו, ויתחילו איתו. אבל זה בסדר שאנשים יפנו אליו ויבקשו ממנו רשות להתחיל עם הרכוש שלו (או משהו בסגנונן). זה גם בסדר שהוא עצמו יפנה לנשלטות אחרות (פנויות) בזמן שהוא נשוי.

אז איך בדיוק מכבדים פה אנשים לשיטתך ונוהגים בהם בנימוס? אני מכיר לא מעט נשים, שאם במקום להתחיל איתן במישרין ולקבל סירוב, תפנה לאדון שלהן ותבקש רשות לעשות זאת, הן תעלבנה מאוד ותכעסנה. אני מכיר הרבה מאוד נשים שתראנה בפניה של אדון נשוי מעשה של חוצפה וזלזול.

בקיצור: אנחנו קהילה גדולה מאוד ומגוונת מאוד. אין לנו דרך אחת. וכבוד פירושו לקחת את הנקודה הזאת בחשבון. זאת אומרת, מצד אחד לאפשר לאנשים ליזום את מה שהם רוצים. ומצד שני לכבד את הסירוב של אנשים.

שייכות אינה ערך. היא יותר משהו מהסוג של פרוורסיה מינית. לחובבי בדס"מ יש נטייה לתת לפרוורסיה שלהם צורה של אתיקה וחוקים. השיגעון לדבר הוא חלק מהפרוורסיה עצמה. אבל מי שהולך עם השיגעון הזה רחוק, וממש מצפה מהכלל לנהוג בפרוורסיה הפרטית שלו כערך, אז מהר מאוד הוא ימצא את עצמו נפגע ונעלב. פשוט כי לאחרים יש פרוורסיות אחרות.
    התגובה האהובה בשרשור
JabberwockY​(שולט)
לפני 14 שנים • 18 באוג׳ 2010
JabberwockY​(שולט) • 18 באוג׳ 2010
רפאל כתב/ה:
JabberwockY כתב/ה:
אבל יש משהו שמחמם את הלב ביחס של כבוד ונימוס בין אנשים המסבים לאותו שולחן. בחברות מסויימות נהוג לגהק בקול אחרי האוכל, ובחברות אחרות גיהוק כזה הוא בגדר אסון אקולוגי -- גם אם הוא מעיד על שביעות רצון. הקוד קיים לא בהכרח בגלל הפונקציונאליות שלו, אלא כי אנשים מעדיפים להקיף עצמם באנשים אחרים בעלי סולם ערכים דומה, וכך נבנית קהילה. בעולם שבו השייכות - משחק או לא - היא ערך בפני עצמו, אני רואה הרבה טעם בכיבוד הערך בין אנשים המבקשים להיות חלק בקהילה. כמובן שכל עוד הקוד לא מוסכם על רוב הקהילה אין שום טעם לדרוש אותו, וכך גם במקרה בו הקהילה היא סתם אוסף של אנשים שנהנים לעשות דברים דומים, אבל בהחלט היה נחמד לו היה מעט יותר כבוד לערך שאותו אנחנו כמעט מקדשים כאן.


אני מסכים איתך שיש משהו שמחמם את הלב ביחס של כבוד ונימוס בין אנשים. אבל אני לא מסכים איתך, ככל הנראה, ביחס למשמעות המילים.

מה קלאוד לורד אמר?
הוא אמר שזה לא בסדר שיפנו אל "הרכוש" שלו, ויתחילו איתו. אבל זה בסדר שאנשים יפנו אליו ויבקשו ממנו רשות להתחיל עם הרכוש שלו (או משהו בסגנונן). זה גם בסדר שהוא עצמו יפנה לנשלטות אחרות (פנויות) בזמן שהוא נשוי.

אז איך בדיוק מכבדים פה אנשים לשיטתך ונוהגים בהם בנימוס? אני מכיר לא מעט נשים, שאם במקום להתחיל איתן במישרין ולקבל סירוב, תפנה לאדון שלהן ותבקש רשות לעשות זאת, הן תעלבנה מאוד ותכעסנה. אני מכיר הרבה מאוד נשים שתראנה בפניה של אדון נשוי מעשה של חוצפה וזלזול.

בקיצור: אנחנו קהילה גדולה מאוד ומגוונת מאוד. אין לנו דרך אחת. וכבוד פירושו לקחת את הנקודה הזאת בחשבון. זאת אומרת, מצד אחד לאפשר לאנשים ליזום את מה שהם רוצים. ומצד שני לכבד את הסירוב של אנשים.

שייכות אינה ערך. היא יותר משהו מהסוג של פרוורסיה מינית. לחובבי בדס"מ יש נטייה לתת לפרוורסיה שלהם צורה של אתיקה וחוקים. השיגעון לדבר הוא חלק מהפרוורסיה עצמה. אבל מי שהולך עם השיגעון הזה רחוק, וממש מצפה מהכלל לנהוג בפרוורסיה הפרטית שלו כערך, אז מהר מאוד הוא ימצא את עצמו נפגע ונעלב. פשוט כי לאחרים יש פרוורסיות אחרות.


אני חושב שאפשר לחלק בגדול את האנשים פה לשניים: אלו שבשבילם שייכות היא פרוורסיה מינית [לנשלטות מסוג זה אני קורא סאביות, ולשולטים דומים או טופים, Tops], ואלו שבשבילם השייכות היא ערך [שפחות ואדונים, או בעלים]. לאלו מן הסוג השני, דבריו של Cloud Lord הגיוניים לחלוטין לדעתי ולא דורשים שום הסבר, מה גם שאין הסבר שיניח את הדעת לאלו מן הסוג הראשון.

התשובה לשאלתך טמונה בשאלה עצמה: אנחנו קבוצה גדולה והטרוגנית מדי בכדי להוות קהילה. לרוע המזל, זה מעקר את הדיון מיסודו, אלא אם הדיון הוא על עצם הנקודה הזו כשלעצמה. וגם לזה, בעצם, אין ממש פתרון (ואולי בכלל לא צריך כזה).