מה קורה כשנשואים לונילי?

מה קורה כשנשואים לונילי?

מיתוסית​(שולטת) • 22 באוג׳ 2010

השאלה הבאה מופנית לכל מי שנמצא בקשר רציני ארוך טווח או נישואין עם אדם שאינו בדס"מי, אבל מודע לנטייה שלכם- כיצד אתם מתמודדים עם זה?

גם מי שבן זוגו לא מודע לנטיה יכול לענות, אבל מעניין אותי יותר לדעת על המקרה השני, והאם נכנסתם לקשר מתוך ידיעה של שני הצדדים על המצב, או שהנטייה התגלתה מאוחר יותר או הוסתרה?

אממ .........

LADY​(שולטת) • 23 באוג׳ 2010

תמיד הגדרתי את עצמי כחצי ונילית מתובלנת עם נטייה לשליטה
לבן זוגי (שהיום בעלי) זו לא הייתה הפתעה והוא ידע מראש על כך .
הוא וניל לגמרי ולא בעניין אבלללללל .......... הסקס איתו מעולה והוא פרטנר
מדהים לחיים .
לפעמים מגוונים, מתבלנים ומותחים את הגבולות (בקצב אחר ) .

ליידי תמרה​(שולטת) • 24 באוג׳ 2010

אני נשואה לונילי מדהים. הוא ידע עלי הכל מהתחלה, אבל עם השנים נכנסתי הרבה יותר לעולם הזה והקצנתי מאוד. אז בינינו אנחנו ונילים ושוויוניים, אבל מאז ומתמיד היינו פוליאמורים. לו יש מערכות יחסים וניליות נוספות ולי יש את העבדים שלי, ושנינו שומרים על מערכת היחסים בינינו כמערכת המרכזית בחיינו. הכל בידיעה ובהסכמה מוחלטת.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 25 באוג׳ 2010

הו, מצויין, התכוונתי בעצמי להעלות את הנושא הזה. כי אני עצמי כל הזמן מתחבטת בזה.

בן הזוג שלי ונילי לגמרי. הוא מכיר אותי היטב, הוא יודע מה עושה לי את זה, מתייחס לזה בהבנה, ומצפה ממני לקבל את זה שיש דברים שאותי מושכים, ואותו ממש לא, ולכבד את אי-הרצון שלו לעשות אותם.

אנחנו לא יכולים להיות פוליאמורים. לשנינו מאד חשובה הבלעדיות. אז כל הזמן מתמודדים.
אני די סגלתנית, ומה שאני עושה זה מחפשת את הדרכים לגוון וליצור ריגושים ונקודות קיצון שיימצאו בתוך הגבולות שלו. מצד אחד למתוח את הגבולות שלו ולהציע לו לנסות דברים ואולי לאהוב חלק מהם, ומצד שני לא לפגוע בו ולא לכפות עליו את מה שהוא לא מוכן.
אני מתגמשת בשבילו - מוותרת על דברים קיצוניים יותר וגם רואה במגבלות אתגר ליצירתיות שלי וממציאה כיוונים אחרים ללכת אליהם בשביל ליצור את העניין. והוא מתגמש בשבילי - לכל רעיון שלי הוא מקשיב בראש פתוח ומנסה לא לפסול על הסף אלא לפחות לנסות פעם אחת. לפעמים אנחנו מלמדים אחד את השני ומגלים יחד, לפעמים לא מסתדר ומוותרים או דוחים לעתיד.

מה שמאד חשוב לי, אני מבהירה לו שחשוב לי ומביאה אותו למקום הזה בהדרגה. לאט לאט אני מנסה להרגיל אותו לחופש הזה, להעזה, להרחבת הגבולות. ובמקביל מתרגלת לרעיון שיש דברים שאני כבר לא אחווה איתו, ואני די בסדר עם זה.

אני מסתכלת על זה כפתח להתקרבות ולחוויה זוגית, ללמוד זה את זה וללמד זה את זה ולמצוא את האמצע שלנו, את האיחוד בין ההעדפות שלנו, את האינטימיות הפרטית. הרי בכל זוג יהיו העדפות שונות ויהיה חיפוש של האמצע. גם בזוג בדס"מי הרי יכול לקרות שמה שמאד מושך אותי, אצל בן זוגי הוא גבול. אז אני מנסה להסתכל על זה ככה ולכבד את הגבולות שלו. וחלק מהדברים הוא למד ממני ולפעמים מפתיע אותי ומרים את הכפפה ועושה יותר.

כל הזמן שינויים, כל הזמן התפתחות, כל הזמן התקרבות ולימוד. אבל בעיני זה חלק מהעניין והכיף במערכת היחסים.

הייתי מאד שמחה לשמוע מעוד זוגות שמתעקשים לא לוותר על מערכת יחסים סגורה למרות שאין הסכמה על הכל. מה עושים עם זה, ואיך. אני כל הזמן מחפשץ עוד רעיונות, על איך לקרב אותו לעסק בלי להלחיץ אותו, איך לגרום לו לרצות את זה (כי אני לא רוצה שיעשה בשבילי אלא רק שיתעורר בו הרצון וגם הוא יהנה), איזה דברים יכולים לרגש אותי מבלי להלחיץ אותו, מה יכול להוות אמצע...
(זה לא חייב להיות מקרה כמו שלי אלא כל מקרה של התנגשות חשקים). איך גורמים לו להמשך לזה?

בחלק מהדברים הצלחתי. לאט לאט, עם הרבה הבנה וסבלנות, איפה שראיתי שיש פוטנציאל... בכמה דברים קטנים הצלחתי וממשיכה להצליח, צעד צעד. אני די נהנית מהתהליך והאתגר הזה וזה נחמד לי שזה תהליך איטי. ככה לא ייגמרו לי האתגרים עוד הרבה שנים

טיפים מישהו?

מיתוסית​(שולטת) • 25 באוג׳ 2010

היי... מבין התגובות עד כה, הכי הרבה התחברתי לשלך, כי אני באותו מקום, פחות או יותר.
אנחנו לא ממש מנסים לעשות משהו כלשהו בתחום, בין השאר כי אני חושבת שגם אם יעשה דברים למעני, זה בחיים לא יהיה כמו עם מישהו שזה מגיע ממנו. למשל, נורא חסר לי מישהו שיהנה מהכאב שאני מעניקה לו, ולא רק יספוג אותו. מישהו שכשיהיה על ארבע, יהיה לו מבט הערצה כזה או מבט מושפל- וזה משהו שקשה מאוד לזייף ואם הוא לא שם, זה מאבד מההנאה.
זה מעבר לקיצוניות של אקטים אלו או אחרים.

זה מרגיש לי די נוראי בגלל שאני מרגישה חסך וקשה לי מאוד לחפש לעצמי עבד אחר, אפילו שהוא מסכים כסוג של חוסר ברירה, בסגנון של: "אני לא יכול לתת לך מה שאת צריכה, אז כנראה שאין ברירה ותלכי לאחר".
קשה לי נפשית כי אני מאוד מונוגמית ואני חוששת מאוד מצעד של לחפש מישהו אחר וכיצד ישפיע על מערכת היחסים שלנו, בפרט שאנו נשואים ולא "סתם" יוצאים יחד, כי ההשלכות הרבה יותר הרות גורל.
כבר חשבתי אולי אפילו לסשן ספונטנית במסיבות קהילה כי זה פשוט פחות מסוכן מבחינה ריגשית, כי לא צריך לתכנן ולסנן ולצאת ל"דייטים" והוא עשוי לראות ואז להרגיש הקלה (או הפוך?), אבל אני לא יודעת כמה זה פיתרון טוב.

אני גם מרגישה שקשה לי ליזום איתו אקטים בדסמים בגלל האהבה והקשר, כמו שאפילו בני זוג בדסמיים מתלוננים על זה לפעמים.

רציתי לשאול אם את יכולה להסביר איזה סוג של אקטים אתם עושים, מה התדירות שלהם, אם הם באמת מספקים אותך ואם הם באים בפני עצמם כסוג של סשן ממש או רק במסגרת סקס וגיוונו- אני חושבת שיש הבדל אם מייחדים פעילות לסשן בפני עצמו מאשר כתיבול לסקס...

תודה 

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 25 באוג׳ 2010

טוב, יש כמה דברים שבאים במקביל. זה שהוא מקבל אותי כמו שאני נראה לי הכרחי. זה שהוא לא חושב שאני חולת נפש זה הכרחי. לא הייתי יכולה להיות איתו אם היה חושב שמשהו דפוק אצלי. הוא מגיב באופן של "באופן אישי, הפעולה המסויימת הזו לא מלהיבה אותי", וממש לא שיפוטי כלפי.
הוא גם דוגל במוכנות לנסות כל דבר (כמובן שההגדרה שלו ל"כל דבר" צרה משלי, אבל עצם הגישה חשוב) פעם אחת לפני שפוסלים. אם אין ראש פתוח לא נראה לי שיש מה לעשות בנדון.

נראה לי שסשן במסיבה הוא הכי פחות מסוכן מבחינת הנזק לקשר. אבל אני לא יכולה. אולי בעוד כמה שנים שהקשר יתייצב עוד יותר, אבל לא סביר. אני לא מאמינה בחיפוש השלמות בחוץ, יהיה הויתור אשר יהיה. לוותר על מכות, זה בעיני ויתור יותר קל מאשר לותר על מונוגמיות. עניין של סדר עדיפויות ואני מניחה שאי אפשר לקבל הכל.

שמעי, זו שאלה חובקת-מערכת-יחסים, אני לא יודעת בכמה קיצור אני יכולה לענות על זה. אולי כמה דוגמאות... אני מנסה לדבר איתו. להסביר לו את המשיכה, לגרום לו לפחות להסתקרן. הרבה מחוסר הרצון של ונילים לנסות נובע ממוסכמות ותפישות ולא באמת מהעדפה מינית. למשל ספנקינג זה דבר שיש לו איתו בעיה פשוט בגלל שהוא תופש את זה כאלימות. והדרך לשנות את זה הייתה הרבה הסברים, נסיונות לשינוי תפישה, לגרום לו לראות את זה כמו שאני רואה את זה - עוד סוג של מגע, עוד דרך לעשות לי נעים.

למשל עם קשירה, בתחילת הקשר הוא אמר שזה טאבו מבחינתו, הוא לא מסוגל להיות קשור, זה נראה לו איום ונורא. אז לא לחצתי שינסה, אבל הגעתי לנושא מסביב, דיברתי איתו על זה, סיפרתי לו על דרכים שונות לקשור, הראתי לו קצת תמונות של קשירה אומנותית לא מגבילה, יצרתי עניין, סתם דיברנו על זה כעל כל נושא לשיחה, ואני הרי חוויתי אז הוא שואל אותי איך זה, וכמו את ויקיפדיה הוא שואל אותי, ומה זה עושה ומה ככה, ואחרי כמה חודשים שפה ושם הנושא עלה הוא אמר, את יודעת מה, אני מוכן לנסות שתקשרי אותי. רק כי זאת את ועלייך אני הכי סומך. הסקרנות נוצרה. ובנסיון הראשון, אני אדאג שיהיה לו כיף. אקפיד לא לעשות משהו מסובך מידי, ואוודא שהחבל יושב לו נוח ולא מכאיב, אעשה מזה חוויה כיפית. והוא יראה שזה לא מה שהוא חשב, ואני מקווה שירצה שוב. לאט לאט, בהדרגה, ותמיד ברצון שיהנה ותמיד ברצון לשמור עליו.

וגם אני יודעת עליו שהוא אחד שרגיל להוביל ולקחת על עצמו את האחריות ונורא קשה לו למסור שליטה. אז התחלתי בלהדגים לו. בהתחלה היה לו נורא קשה אם ירדתי על ברכיים מולו. הוא הרגיש עם זה לא נוח. אבל הרגלתי אותו, ועם הזמן הוא התחיל להרגיש עם זה נוח, ולאט לאט נתתי לו הרגשה שמותר לו לתפוס לי את השיער ולהוריד אותי לברכיים בכח. בהדרגה כמובן, אני אכנס לפרטים רק אם זה ספציפית מעניין מישהו. ראיתי עליו שיהיה לו יותר קל לשלוט מאשר להישלט, אז הראיתי לו. ואחרי שהוא רואה כמה זה כיף לי וכמה זה קל לי, אז הוא מתחיל לחשוב, אולי אני כן מסוגל לזה. הוא רואה כמה אני נהנית מזה וחושב אולי בכל זאת בא לי. זה נראה כיף.

כאב זו בעיה. סוג של גבול אצלו, לקבל ממני כאב. אבל המגע שלי לפעמים חזק מידי, מתוך תשוקה, אני לפעמים לא שמה לב. בהתחלה הפריעו לו השריטות והנשיכות. עם הזמן התרגל אליהן, והן תמיד באו עם פרצי תשוקה גדולים, ואז נוצרה הקולוקציה, ואז זה פתאום התחיל לבוא גם ממנו.

אם מה שכן עושים מספק אותי? כן ולא. זה לא מספק, כי חוויתי דברים יותר חזקים ואני תמיד רוצה עוד וזה מפריע לי שאני צריכה לעצור בעצמי ולא להתפרע יותר מידי. וזה כן מספק כי האתגר וההדרגה שבזה מפצים על הבנאליות היחסית של האקט עצמו. תמיד מה שריגש אותי בלשלוט על מישהו זה לראות את ההתמסרות ואת ההתקדמות והשינויים בגבולות - ואצלו הגבול עובר במקום אחר אבל את חוויית ההובלה אני מקבלת. וגם, סקס איתו מספק כי הוא מדהים. וכי זה יותר טוב כשמאוהבים.
עד עכשיו הכל היה משולב בסקס ולא כסשן משתי סיבות: האחת, יותר קל להציע דברים לאדם בשעת חרמנותו. זה מצב תודעתי שבו הוא מרגיש יותר חופשי ופתוח ויותר זורם ויותר מובל על ידי היצר ולא על ידי החששות שלו. הסיבה השניה היא שבגלל לימודים ועבודה, לא היה זמן שאנחנו יכולים לקחת כמה שעות פנויות ולהקדיש רק לזה. יש לי כמה רעיונות, ואני יודעת שאת הסשן המובחן הראשון שאעשה לו, אתכנן עד אחרון הפרטים, כי אני חייבת שהוא יחווה את זה כמשהו טוב ומדהים שמשאיר טעם של עוד. במידה מסויימת אני משווקת לו את התחום.

הרבה טעימות קטנות, הרבה הדרגה, והרבה הרבה הרבה דיבורים. המון דיבורים. הכל עם הסברים, הכל עם מבט פילוסופי, הכל עם פרשנות, הצעת נקודת מבט שונה. מזל שהוא מוכן להקשיב. הוא שמרן, אבל הוא לא נאחז בשמרנות שלו ומוכן לאפשר לי לנסות להוציא אותו ממנה.

הוא אולי לא נותן לי את כל מה שאני צריכה, אבל אני לא מאמינה שבאמת אפשר להגיע לזה. הרי גם אם היה "עבד", בטוח שלא כל החשקים היו תואמים בשלמות, לא? אז אנחנו מחפשים יחד ומוצאים את הדברים שכן מושכים את שנינו, מדברים ומנסים בשביל למצוא את מה שכן משותף. ושנינו פותחים את הראש לנסות את מה שהשני רוצה, ואני מוכנה להפסיק לרצות כמה דברים.

ובתחילת הקשר, התחלתי בללמד אותו את הפתיחות. שידרתי לו ואמרתי לו, שכל פנטזיה שיש לו, אני מוכנה להגשים. שאין לי גבולות (יחסית לגבולות הצרים שלו), שאין לי תסביכים. כל מה שבא לך, רק תגיד וזה יקרה. בכל פעם שהוא העיז לבקש משהו, הגבתי ב"ברור! בשמחה!". הרי הונילוש הזה מבקש כאלה שטויות. הייתי הסקס האנאלי הראשון שלו. הוא חשש לבקש, ואני אמרתי ששטויות. ברור. אם אתה רוצה גם אני רוצה. הפתיחות הזאת מדבקת, והיא גם מעוררת בו קצת קנאה - גם הוא רוצה להרגיש ככה, חופשי ופראי ולחוש עונג כזה גדול. ואני לוקחת אותו ביד, צעד צעד.

נראה לי שאני לא ממוקדת. קשה להתמקד כשזה כזה אישי וגם השעה כבר קצת מאוחרת. אני יכולה להמשיך לדבר על זה עוד המון אבל נראה לי שכתבתי מספיק בשביל פוסט אחד. יהיה עוד.

ואת? לא ניסית עליו כלום? הוא בא איתך למסיבות, לא? אז איך הוא מגיב? אומר משהו? מעניין, משעמם, דוחה, מושך?... את רוצה ממנו רק שיישלט או שגם ילמד לשלוט? איך הוא מגיב לנסיונות הקירוב שלך? והאם יש נסיונות מצידו לקרב אותך למשהו שמושך עבורו ולא עבורך?

מיתוסית​(שולטת) • 26 באוג׳ 2010

ההודעה שלך הייתה מאוד מסקרנת ומעניינת. מצד אחד, אני מרגישה שאני במצב לכאורה טוב ממך כי יש לבעלי פתיחות גדולה יותר (כך נראה) להתנסות בדברים, גם כאלה שלא קשורים לבדסמ באופן כללי בחיים ובדברים שקשורים לסקס ולא לבדסמ (באופן אבסורדי, אני סגורה כלפיהם יותר, בעיקר בגלל בושה).
כלומר, כן היו לנו בעבר הרחוק מיני סשנים, וכמה פעמים שעשיתי סקס קינקי איתו, כלומר סקס בשילוב אלמנטים מהבדסמ (כשלפני זה כמעט מעולם לא עירבתי בדסמ לסקס מלא, עשיתי הפרדה במיוחד בצד השולט).
מצד שני, זה שונה בגלל שהתדירות שלך, כך נראה, גדולה יותר. אצלי, אם אני לא אזום- אז סביר להניח שלא יקרה כלום בתחום הזה. וקשה לי ליזום, גם בגלל החשש מהדחייה, גם מהחשש שאני ארצה יותר ממה שהוא מסוגל לספק לי ויהיה לי קשה להסתפק בזה אז אני מעדיפה לא להתעסק בזה מלכתחילה וגם בגלל שכמו שציינתי, שאחרי שלא עושים משהו עם בן הזוג הרבה זמן, זה מוזר מידי להתחיל וקשה לי פתאום להתייחס אליו באופן של שליטה.

כך שאני מסוגלת למשל בזמן שאנחנו צופים בטלויזיה, פתאום לדפוק לו נשיכות או ספאנקים והוא כאילו מתעצבן ומחזיר לי ואז אנחנו עושים מעין קרב כוחות כזה של מי מתייאש קודם מלקבל ואני מפסידה הרבה פעמים, כי הוא פשוט מרתק אותי למיטה, אני לא יכולה לזוז, הוא מפליק לי וברגע שהוא רואה את החיוך הדבילי שלי על הפרצוף הוא פשוט מפסיק ומתפוצץ מצחוק כי הוא מבין שזה לא עונש ואני נהנית מזה

הלכנו כמה פעמים למועדונים והוא קשר אותי באוויר פעם אחת (הוא מתעסק בתחום החבל באופן מקצועי ומעולם לא קישר את זה למשהו מיני, אבל התחום הזה מעניין אותו, הוא אפילו אמר שהוא הוריד סרטונים שמדגימים שיבארי, אבל משהו חסם אותו מלנסות) או סתם סשונים קטנים שם.
היה פעם אחת שניסיתי לעשות עליו סשן משרת, אותי זה חירמן לגמרי כי כל היום, גם לא לידו, נתתי לו פקודות אבל הוא לא ממש אהב את זה שזה לא היה תחום בזמן קצר ומוגדר. הייתה פעם אחת שנסחפנו לסשן של אונס שזה היה ממש מושקע, כולל לתפוס איתו בטרמפ בכביש ראשי (נגמר קצת רע, אין המקום לפרט פה). היו עוד כמה ניסיונות שאני לא זוכרת שהפסקתי כי הרגשתי ש"זה לא זה".

למשל, כשהיינו בניו יורק, ממש התחשק לי לנסות משהו אחרי כל מה שראיתי שם, ואז שיכנעתי אותו לשבת על כיסא עם טבעות ולקשור אותו לשם (וזה היה מהפתיע כי הוא לא מוכן להיות נשלט בד"כ בפומבי), וקשרתי אותו, כיסיתי לו את העיניים והבאתי שוט, הצלפתי קצת וראיתי בשפת הגוף שלו שהוא ממש לא שם והוא לא נהנה אז בלי שהוא יבקש, פשוט הפסקתי את הסשן ואמרתי לו שהוא יכול ללכת. הוא לא הבין למה והסברתי לו שאני לא יכולה לעשות את זה עם מישהו שלא נהנה מזה. יש כאלה שמסוגלים ואפילו אוהבים, אבל לא אני. ואז מצאתי את עצמי הולכת לשירותים ובוכה איזה רבע שעה ברציפות, כי נדלקה לי הנורה שכנראה אין סיכוי שאני אוכל לעשות פה סשנים וליהנות מהם, אם אפילו ממשהו בסיסי הוא לא ממש נהנה (והוא אמר לי פעם שהוא חושב שיאהב להיות קשור, אבל אולי זה בגלל שלא היינו בבית). זה היה לפני שנה ומאז לא עשינו שום דבר שקשור בתחום, היינו בחו"ל תקופה ארוכה והדחקתי את כל התחום כי לא ממש נחשפתי אליו , חזרנו לא מזמן ועכשיו זה חזר אליי ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה. זה גם די כמו לא לעשות סקס עם בנזוגך שנה ואז פתאום להתחיל מכלום...

גם לי מאוד חשובה המונוגמיות, אבל גם חשוב לי להיות ריאלית. גם אם הוא יסכים מידי פעם לקשור לו את הידיים ולהצליף לו על הטוסיק או שהוא יסכים לקשור לי את הידיים, להספינק אותי ולזיין אותי חזק- האם זה יספיק לי? נראה לי שלא, כי זה קצת פה וקצת שם ואחרי שאת מתנסה בדברים שיותר רווחים פה ואת הולכת על מכנה משותף נמוך מאוד... זה מתסכל.
לכן חשבתי אולי אפילו לנסות לשלוט במישהו במועדון כשהוא מסתכל ולעשות מזה משהו אחר, יותר קינקי כזה למשל.
כשהיינו בניו יורק, הצלפתי בבחורה וקשרתי אותה לצלב וזה דווקא חירמן אותו, אז הוא אמר שאם אני אסשן בחורה (ועדיף לידו...), אז זה עדיף מבחינתו כי זה מחרמן אותו, אבל למרות שזה נחמד לי לסשן בחורה, זה עדיין לא כמו לסשן גבר...

אני בעיקר מצפה ממנו שישלט למרות שנראה לי שהוא נמשך יותר ללשלוט. אני בתקופה כזאת (ככה זה אצלי כמתחלפת) של להיות בעיקר שולטת. קשה לי פתאום לדמיין את עצמי על ארבע לידו ונשלטת ברצינות. לגבי התחום הזה, אני גם לא רואה את עצמי בשום אופן נשלטת על ידי גבר אחר. גם כי מבחינתי זה כבר משהו שתמיד היה אך ורק תחת גבר שאני מכירה היטב, מכבדת ועדיף אפילו שחשה כלפיו רגשות רומנטיים בגלל מה שזה דורש ממני נפשית, בעוד שלשלוט במישהו, אני יכולה גם ספונטנית במועדון וכו' ולא להיות בררנית מידי.

אושה{אוש} • 26 באוג׳ 2010

תודה לכן בנות על הפירוט הנרחב והפתיחות. ריתקתן אותי.

מיתוסית​(שולטת) • 26 באוג׳ 2010

מה לך יש לתרום לגבי העניין? את בעצמך נשלטת שנשואה לונילי, אם כי זכור לי שגילית את הבדסמ רק אחרי הנישואין, לא?

אושה{אוש} • 26 באוג׳ 2010

האמת שלא.
אנחנו זוג נשוי שגילה את את הבדסמ אחרי הנישואים, כל אחד בקצב ובאופן שלו.

אני חושבת שחשוב לזכור שגם אם שני בני הזוג בדסמים - זה לא אומר שהם בדסמים באותה צורה.
כל אחד יכול להעדיף אלמנטים ופטישים אחרים והזוגיות המונוגמית והאהבה מכתיבות איך לשלב ביניהן.
דבר נוסף, החיים הם דינמיים והמציאות חזקה מהכל. מצאנו את עצמנו דוחקים את המיניות בכלל ואת הבדסמ בפרט הצידה בשנתיים-שלוש האחרונות. זה כבר לא מרגיש חשוב כמו בעבר.