נוריתE
|
לפני 15 שנים •
8 בספט׳ 2010
האילוף המושלם,ההמשך
לפעמים היתה שומעת קול עלום מורה לה לשכב על גבה ולאונן,אם בעזרת ידיה או חפץ שהוכנס לתאה והיא היתה מענגת את אדוניה הבילתי ניראים ומיתענגת על כך , לפעמים, הרשו לה לגמור וכשלא היתה נותרת מיוסרת בתאוותה על הריצפה מיבבת בתיסכול.
היא למדה את טעם השוט, כאשר הועמדה בראשונה על ארבע ושמעה את קול שריקתו בטרם הרגישה את צליפתו על אחוריה,הכאבים הראשונים היו בלתי נסבלים כמעט אבל משניסתה להימלט, החזירו אותה סטירה או בעיטה למקומה,היא גילתה את תענוגות הכאב, לפעמים תוך כדי הצלפה היו מורים לה לאונן וגם לגמור, כאב התחבר עם תענוג עם הריחוף,כולם נקשרו למוחה כאחד והיא התחילה להזדקק לשוט לרצות ולייחל לו. הנרות.. הטיפות הצורבות על גופה,שדיה ירכייה הכוס ופי הטבעת חיממו אותה הביאו אותה לאיטה לריחוף ספייס מתנדנד של הכרה לא הכרה תענוג שיחלה לו שחלמה עליו בלילות..... הם היו צולבים אותה, גבה אל הקיר מצליפים בכל גופה לאורף לרוחב שדיים בטן ירכיים, בין הרגליים המפוסקות, הצלפות בכוס חדלו להיות עונש, הם היו צולבים אתה פניה לקיר וממשיכים לא פוסחים על סנטימטר בגופה,היא גמרה לפעמים בלי רשות והוענשה בהרחקת הכאב, כשהיתנהגה כיאות,היו תולים אותה בידיה על קצות האצבעות, מהתיקרה מצליפים בשניים שלשה שוטים ואחר כך דוחפים בה אגרופים או מזיינים או שלא, לפעמים, ניתן לה לישון קשורה אל הקיר ושנתה היתה אז חסרת חלומות לפעמים, כשנותרה לבד לאחר שסימו מעשיהם בה,או בשיגרת הניקיון, היתה חולפת בה מחשבת פחד עמומה, בה ראתה עצמה נילקחת מאהובה השוט משעוות הנרות החמה ומושלכת החוצה מממרתף אדוניה לבילתי חזור אבל מחשבות אילו היו כלא היו כאשר חזרו אדוניה,או כאשר נרדמה. III |
|
|
|
נוריתE
|
לפני 15 שנים •
8 בספט׳ 2010
הזמן המשיך לעבור בשיגרתו המענגת,והכלבה המשיכה לשרת את אדוניה בנאמנות כרצונם בה
יום אחד,הובא אליה צעצוע חדש..משאבל חלב אם שתי כפות יניקה,האדון הצמיד אותן אל פיטמותיה ,מעכשיו,אמר, את תשאבי את עצמך בכל יום ולא תפסיקיי או תסירי את המשאבה בלי רשות מאיתנו, היא הנהנה לאות שהבינה,בהתחלה עיקצצו הפיטמות ונזקפו בעוד הן נשאבות ושלחו צמרמורת בגבה אבל בעודה ממשיכה,הן החלו לכאוב והפעולה החלה לייסראותה היא התפתתה לרגע להפזיק אבל ביודעה הם משגיחים עליה, ושעליה למלא את חובתה, המשיכה, מתחילה להנות גם מהכאב החדש עד שקול מחוצ לדלת הורה לה להפסיק. כך זה נמשך ימים ושובעות ,זמן השאיבה הלך והתארך כפות היניקה החלו להתמלא אט אט בהתחלה בנוזל דליל ושקוף שהפך בהדרגה סמיך ושופע יותר,עד מהרה הפכה המשאבה מיותרת והיא יכלה לחלוב עצמה בידיה כמו הם,מעמידים אותה על ארבע וחולבים, לעיתים בליווי הצלפות שוט מענגות... ערב אחד, נכנסו ארבעתם,היא נשקה את כפות הרגליים,על הרצפה!לשכב הורו לה והיא עשתה כדברם,הם שלפו את כלי הזיין מהמכנסיים,היא צפתה למצוץ או לאוננות אבל לא, הם כולם השתינו עליה ביחד,היא היתה המומה,נסתה לקום לברוח אבל לא ניתן לה,כמעט וצעקה אבל זה נקטע באיבו, השוט הונף על הכוס חזר וירד כ 20 פעם,זה העונששלך הכל פעם שתסרבי לזה, נאמר לה בקשיחות,עכשיו על הבירכיים בואי אלי, תתחלי למצוץ,האי נגשה בהיסוס,בעדינות,הורה לה, כלי הזיין לא עמד,היא התחילה לאט,מכניסה מוציאה,רועדת כולה,כאשר זרם דק החל לזרום אל פיה,שתן, צורב מר,היא נחנקה וירקה נסוגה ממנו, זה אני לא מוותר הוא צעק כמעט,שוב הונף השוט על כל גופה כשהיא מתפלשת בשלולית,ושוב,אדון אחר, שוב אותו תהליך,שעות,הם לא עזבו את החדר,לא נגעו בה,רק שוב ושוב למדו אותה לשתות חזרו והשתינו על גופה,בפעם הבאה,שהורו לה לשתות,היא כבר שתתה בלי להחמיץ אף טיפה. לילה אחד, היא שקעה בחלומות ומבלי להרגיש התחילה לאונן בחשכה ולגנוח בשקט לא עבר זמן רב בטרם נכנסו שלשתם מתנפלים עליה בשוטים צועקים אסור! אסור ממשיכים להטיר עליה מלקות והיא צורחת לרחמים משתם הכל גררו אותה אל הכיסא ואל המכונה משכיבים אותה על גבה קושרי מרתקים מקרבים אליה את הזיין המכני משחילים בתוכה ומפעילים כל הלילה דפקה אותה המכונה והיא בכתה התחנה לרחמיו של האדון שנותר לצידה אבל זה התעלם ממנה רק ככה עד אור הבוקר כאובה היא למדה את הלקח והזמן המשיך לעבור בין ייסורים לעניוגים שהתערבבו אחד בשני כהיו לאחד.. לעיתים היתה כולה מצולקת מצליפות קיין כמעט מדמת מעולפת ואז כמו לא היה היתה מעונגת באוננות או בפיסיטינג מאגרופיהם כשהתענוג הגדול ביותר הפך להיות רביצה שקטה בעוד מי מהם מלטף את ראשה או גבה כמו בהיסח הדעת VI ערב אחד,בזמן השקיעה,ירד אחד האדונים והוציא אותה אל הדשא שבחצר הגדולה,הוא הסיר את הרצועה, מניח לה להתרוצץ בדשא ולהתענג על השמש השוקעת.. כשהיתרחקה, קרא לה אליו, היא נגשה במהירות ורבצה למרגלותיו. בהמה שלי,אמר בעוד הוא מלטף את ראשה,היא הרימה ראשה מעל ברכיו, מביטה בו, תמהה על נימת הרכות שבקולו...שבי,הוא אמר,והיא,כבר לא מורגלת התישבה למרגלותיו בישיבה מזרחית גולמנית. הוא דיבר אליה,כמעט כמו היתה אנושית: עוד שבוע תמלא שנה לשהותך פה, אמר,והחלטנו לתת לך רשות לבחור, להישאר או ללכת...דברי, היא נותרה אילמת,כל זכר לעולמה הקודם נעלם ממזמן,היא נסתה לדבר,ומוחה התקשה לעצב את המחשבות את המילים,אבל לאט,יצאו המילים צרודות מפיה..להישאר,לא לזרוק,בבקשה אדון.. הוא נשק למיצחה והחזיר אותה אל המרתף,אותו שבוע הם הירבו לבקר אותה,מפנקים אותה בשוט ובשימוש מרובה,מניחים לה לבוא וליגמור שוב ושוב,והשיחה החלה להעלם מזכרונה הקצר,היא הרגישה אהובה מבורכת ובת מזל. בתום אותה שבוע,בא האדון אל המרתף,בבוקר,היא נשקה את כף רגלו,מצפה לטיפול,אבל הוא ליטף את ראשה ואמר ברכות,היום לא נשתמש בך כלבה שלי,זה לא עונש,אתת מצווית לנוח כל היום ולישון עד שאבוא לאסוף אותך בערב,היא עשתה כדבריו,רובצת אל פתח הדלת כל היום,ממתינה. בלילה,סמוך לחצות הוא העיר אותה בעדינות,לכי להכין את עצמך,אמר וכשסיימה,שם את הרצועה על קולרה והוציא אותה אל החצר,היא נצמדה לרגלו נדהמת ומבוהלת מהמחזה שברחבה,מדורה גדולה בערה במרכז בסמוך לצלב עץ גדול, החצר היתה מלאה בזרים,פרט לאדוניה כולם במסכות ..משראו אותם,פסקו הדיבורים דממה ירדה על החצר.. כל אדוניה ניגשו לעמדו לצידה, יומך הגיע,אמר האדון האוחז ברצועה,נמצאת ראויה. היא הובלה אל הצלב וניקשרה אליו,מוצלפת בשוטים עד כדי עלפון כמעט,עד ספייס כזה שלא היה לה מעודה,כאשר הורדה מהצלב,הראה לה האדון מספר ניירות,החוזה שלך,אמר בכובד ראש,הוא התחיל להקריא באוזניה ולמרות הספייס היא שמעה והבינה כל מילה,החוזה פרט את חובותיה להם ואת אהבתם ודאגתם לה ולכל צריכה,אצבעה נטבלה בדמה והיא חתמה על החוזה, חתימת אדם ברורה ותעודת זהות והם חתמו לצד זו שלה נתמכת על רגליה,אחוזה בזרועותיהם,פעם אחרונה כבת אדם,היא הובלה אל הסד שבסמוף והושמה בו ואדונה מחזיק את ראשה על בירכיו , שם ראשה בחיקו ולוחש מילות הרגעה באוזנה היא הרגישה את החום, צורב מאלפי נרות מתקרב אל ישבנה חשה את הצריבה,כאב נורא וטוב מכל מה שידעה אי פעם,כאב ההחתמה -הברנדינג ושקעה אל הכאב המבורך בחיקו של אדונה החוקי... |
|
|