החיילת הסוררת ששינתה את חיי...

החיילת הסוררת ששינתה את חיי...

קינקימן26​(מתחלף) • 10 בספט׳ 2010

החיים היו לא פשוטים כמפקד בבסיס הדרכה של חיל האוויר. הייתי ילד בן 19 והקורס הראשון שקיבלתי לנהל היה מורכב מ-15 בנות. אם רק הייתי יודע כמה שהקורס הזה ישנה לי את מסלול החיים, ספק אם הייתי חוזר על התהליך שהוביל אותי להיות מפקד.

באותן שנות התבגרות ידעתי מעט מאוד על מין ומיניות. משום מה הכל בא אצלי מאוחר. תמיד הרגשתי שאני לא ממהר לעשות סקס, ומעולם לא הייתי חרמן כל כך, אפילו לא בחטיבה או בתיכון. התמודדות עם בנות תמיד נראתה לי כמו אתגר קשה מדי, ורוב הזמן לא היה לי חשק להתעמת עימו. כנראה שהיה אצלי משהו מוחבא, כמו שד בבקבוק שמת להתפרץ החוצה. כיום, לעיתים קרובות אני מצטער שהוא יצא.

השנה הייתה 2001. היה זה יום חורפי כשקיבלתי את הבנות בפעם הראשונה לקורס הנמשך 4 שבועות. רובן היו די רגילות, חלקן נראו ממש רע על מדים. אבל הייתה חיילת אחת שכאילו לקחו אותה לדגמן מדי א'. מדי האופ-ווייט של חיל האוויר ישבו עליה כמו כפפה ליד. הפרופורציות היו מושלמות. קראו לה ענבר. מכנסי החיל נצמדו לה לטוסיק בצורה הכי אסתטית וצמודה שאפשר, דבר שהבליט את לחיי ישבנה בצורה כזאת שכל פעם שהייתה הולכת, היה קשה שלא לסובב את הראש. ואכן כולם סובבו. כל החיילים והמפקדים, אבל לא אני. אני הייתי רשמי ולקחתי את התפקיד שלי ברצינות המקסימלית. ואם לא די בישבנה המטריף, היא הייתה בחורה ממש יפה עם חזה לא גדול מדי וכריזמה של קואצ'רית מצליחה.

הצרה היא שענבר הייתה חיילת מאוד בעייתית. היא תמיד הייתה רגילה לקבל את מה שהיא רוצה, וגם בטירונות, כך סיפרו לי חלק מהבנות בקורס, המפקדים היו סרים לרגליה. אבל לא אצלי. ענבר לא קיבלה שום הנחות אצלי. אולי כי לא ראיתי אותה בשעתו כאובייקט מיני, כאחת שגורמת לנו לחשוב מהזין ולא מהראש. כבר מהיום הראשון ענבר ביקשה ממני לקבל 'פס'(אישור לצאת הביתה) עקב מה שהיא כינתה 'בעיה משפחתית קשה'. כשביקשתי ממנה לפרט לי על הבעיה היא ניסתה לחרטט אותי שהיא חייבת לעזור לאמא שלה כי ההורים של התגרשו. היא לא הייתה חכמה במיוחד ואני לא הייתי פראייר במיוחד ובדקתי את הסוגייה. לאחר שהתברר כי היא שיקרה לי במצח נחושה, קראתי לה למשרד שלי. היא דפקה לי על הדלת. 'יש לך תשובה בשבילי, המפקד?' שאלה בחינניות. בדיוק מילאתי טופס שהיה קשור לחיילת אחרת. אפילו לא הסתכלתי עליה כשאמרתי במהרה. 'כן, הבקשה שלך לא אושרה. את לא מקבלת פס הביתה'. לא ציינתי בפניה על כך שאני יודע שהיא שיקרה. בזווית העין ראיתי שענבר לא זזה מהמקום. הרמתי את מבטי והסתכלתי על פניה. היא שידרה סוג של הלם וכעס מכך שבפעם הראשונה בחייה, היא לא מקבלת מה שהיא רוצה. היא ביקשה לשבת על הכסא. אמרתי לה שאין לי זמן לשיחה עכשיו ושתחזור לחדר להתכונן למסדר. ואז קרה משהו מוזר. היא המשיכה לעמוד בפתח הדלת. 'משהו נוסף ענבר?' עכשיו כבר הבטתי ישירות בעיניים המכשפות שלה. 'שום דבר המפקד. חבל שאתה לא מאשר לי את הבקשה'. הסתכלתי עליה כמה שניות והרגשתי שהיא מנסה לעשות לי איזשהו תרגיל. אמרתי לה, 'באמת חבל. עכשיו טוסי למסדר'. היא הלכה.

בימים שלאחר מכן ענבר לא הפסיקה לעשות לי תרגילי מעקף. היא ביקשה שיחות עם הקב'ן, שיחות עם הקצין שלי, שיחות עם מפקד הבסיס. כל פעם שהיא הייתה מבקשת כזאת שיחה, הייתי חייב לאשר לה את זה. אז אישרתי. וכל פעם שלא אישרתי לה בקשה כזו או אחרת מטעמים סבירים לחלוטין, הממונים עליי אישרו לה. זה כבר הפך להיות אישי ביני ובינה.
לקראת מחצית הקורס, ביקשתי מכל הבנות להגיע לכיתה כדי לעשות חזרה למבחן חצי קורס. 14 בנות הופיעו, ענבר לא. כששאלתי למיקומה, הבנות אמרו לי שהיא בחדר ולא מרגישה טוב. התעצבנתי והלכתי לחדר שלה. דפקתי על הדלת כי אסור היה למדריך להיכנס למגורי בנות ללא התראה, וכשפתחתי את החדר, לא האמנתי למה שראיתי. ענבר הייתה על אזרחי. היא לבשה מכנס שחור ארוך צמוד וגופיה לבנה. היא הייתה יחפה וכפות הרגליים שלה היא יפהפיות. זה כאילו היא הכניסה אותי למלכודת. ניסיתי להישאר אדיש. 'ענבר, את לא חושבת שאת מגזימה?' היא הגיבה מיד בתמימות אופיינית. 'אבל, המפקד, אני לא מרגישה טוב. יש לי כאב ראש'. ענבר התיישבה על המיטה ושילבה רגליים. התחלתי לאבד ריכוז כשראיתי את כפות הרגליים שלה מתנועעות. משהו התחיל להתעורר אצלי למטה. ענבר ראתה את זה מיד והתחילה לגחך. לא הצלחתי להסתכל על פניה, אלא רק על הרגליים והמכנס הצמוד שלה. 'המפקד, הכל בסדר?' שאלה. התפכחתי מיד. 'ענבר, תעשי מה שנראה לך לנכון. אבל לכל דבר יש השלכות.' סגרתי את הדלת וברחתי משם. היה זה מאוחר מדי. ענבר עלתה עליי.

ביום חמישי הלפני אחרון של הקורס, כלומר בשבוע השלישי, מעט לפני שהחיילים משתחררים הבייתה, דיברתי עם החיילות במסדר יציאה. הסברתי להם שכל מי שעבר את המבחן זכאי לצאת הביתה, וכל מי שנכשל, נשאר שישי למבחן חוזר. כל 14 הבנות קיבלו פס. חוץ מאחת. ענבר. כשענבר, על מדי א' ומוכנה ליציאה, הבינה שלא תצא, ניגשה אליי למשרד ודפקה על הדלת. 'המפקד, אפשר דקה מזמנך?' הסתכלתי עליה וחייכתי קלות מטון הדיבור הנעים שלה ששמעתי לראשונה. 'החלטתי שאתה צודק לגמרי בהחלטה שלך להשאיר אותי שישי. לא למדתי והרי אמרת בתחילת הקורס שמי שלא עובר את המבחן ביום חמישי, נשאר למבחן חוזר בשישי.' הסתכלתי על ענבר בפליאה. 'אני מופתע מאוד לשמוע את זה ממך. תלמדי חזק למבחן אם את רוצה לצאת מחר הביתה'. אבל לענבר הייתה תוכנית זדונית משלה. 'אז זהו, שעל זה רציתי לדבר איתך המפקד. אני נורא אשמח אם תעשה לי שיעור פרטי כאן במשרד שלך, נעבור ביחד על המצגות. זה נורא חשוב לי לקבל ציון טוב ולצאת מחר הביתה.' הייתי בדילמה קשה. מצד אחד עבר עליי שבוע קשה ורציתי לעוף הביתה לבילוי עם החברים. מצד שני, רציתי למלא את חובתי כמדריך, עד כמה שזה נשמע ציני. באמת הייתי בין התותחים והמשקיעים. אמרתי לה, 'ניפגש במשרד לאחר ארוחת ערב'. ענבר חייכה. 'תודה המפקד. אני יודעת שזה בא על חשבון היציאה שלך ואני ממש מעריכה את זה'. 'נתראה בערב', אמרתי לה.

השעה הייתה 18:30. הייתי במשרד וטיפלתי בעניינים מנהליים לקראת השבוע האחרון של הקורס. לפתע דפיקה על הדלת. הייתה זו ענבר במלוא תפארתה, על אזרחי, עם אותו מכנס צמוד ארוך שהתלבש עליה בצורה מושלמת, עם כפכפים מזעריים שהבליטו את כפות רגליה, עם גופיה לבנה שהבליטה את שדיה הפרופורציונליים ועם שיער פזור. היא סגרה את הדלת מאחוריה.
'תגידי לי את השתגעת? כנסי מהר פנימה'. פניתי אליה בזעם. 'מישהו אישר לך לבוא על אזרחי. את יודעת מה יקרה אם מפקד הבסיס ייכנס עכשיו?'. ענבר הסתכלה עליי בחצי מבט נעלב. 'אבל המפקד, כולם, חוץ מהתורנים, הלכו כבר הבייתה. וחוץ מזה לא אמרת לי שאסור לי לבוא על אזרחי ורציתי ללמוד בנוח'. הייתי על סף ייאוש. 'טוב, שבי מולי נעבור על החומר'. הסתכלתי על המחשב וענבר לפתע לוקחת את הכסא ומושיבה אותו לידי. 'אני לומדת רק ממצגות, המפקד. אני לא יכולה לקרוא מדפים'. בשלב זה כבר ידעתי שאם נכנס מישהו, חייל, מפקד, מנקה, כלב, עז, לא משנה מה.. אני את תפקידי סיימתי בחיל. אבל לא יכולתי לעצור את עצמי. נפלתי ברשת.

ענבר שמה את הכסא לידי והתחלנו לעבור על מצגות. התחלתי להסביר לה על עקרונות כשלפתע חלצה את כפכפיה ושמה את הרגליים שלה על הכסא כאשר העקבים שלה צמודים לה לישבן. בשלב הזה לא הצלחתי להסתיר את מבטי מהשילוב הזה של כפות רגליה והתחת שלה. 'המפקד, הכל בסדר?' היא שאלה אותי שוב. מלמלתי משהו בסגנון. 'כן, כן, הכל בס.. הכל סבבה'. הסתכלתי עליה ישירות בעיניים. 'המפקד, אני חושבת שכדאי מאוד שתיתן לי פס הבייתה ברגע זה.' עניתי לה, 'את לא מקבלת ממני שום פס, לא כל עוד אני המחליט'.

בשלב הבא ענבר עשה את הצעד ששינה לי את החיים באופן דרסטי. היא תפסה לי את השיער. אני כמובן לא התנגדתי. 'אין בעיה, המפקד', אמרה והורידה לי את הראש עד ששפתיי ואפי הרגישו את כפות רגליה. 'אני חושבת שכדאי שתתחיל לנשק לי את כפות הרגליים'. הייתי אאוט לגמרי. היה לי חם. לא עניין אותי כלום. ירדתי על ארבע כשהיא על הכסא שלה ואני מתחת לשולחן והתחלתי לנשק את כפות רגליה שהיו עדיין על הכסא צמודות לישבנה. לאחר כמה דקות של נישוקים וליקוקים, ענבר הפתיעה אותי. 'עכשיו יש לי גם את הכל מצולם בוידאו ובסטילס. אפילו לא שמת לב אה, יא אפס. ידעתי שאם אתה לא עושה כל מה שאני רוצה כמו כולם, סימן שנקודת התורפה שלך שונה מזו של כולם'. ניסיתי להשחיל מילה. 'אבל ענבר...'. ענבר חתכה אותי בגסות וכיסתה את פי בידה. 'שום ענבר.. עכשיו היוצרות התהפכו. מעכשיו אני המפקדת ואתה עושה מה שאני רוצה. עכשיו תתחיל לקחת סניפות טובות של אצבעות הרגליים שלי. הלכתי כל היום ואני רוצה שתריח אותן'. באופן אוטומטי עניתי, 'אני אעשה מה שאת רוצה רק אל תפרסמי את התמונות'. בשלב זה ענבר הייתה יכולה לעצור אבל היא רצתה ממש להשפיל אותי. 'אתה מדבר יותר מדי, סמרטוט. כן המפקדת זה מספיק'. וכך היה. 'כן המפקדת'. ענבר גיחכה ולקחה לי את דרגות הקצונה בזמן ששאפתי, שאבתי וליקקתי לה את כף הרגל. היא שמה אותם על הגופייה שלה. שמעתי אותה ממלמלת לעצמה, 'אתה חייב ללמוד שפעם אתה למעלה, ופעם אתה למטה. איתי אתה תמיד למטה'. לאחר שעה של שיכרון חושים שבהם הזין שלי התפוצץ וגמרתי בערך שלוש פעמים, ענבר בעטה לי בעדינות בפנים עם כף רגלה. 'תישאר מתחת לשולחן עד שאקרא לך', אמרה. שמעתי אותה מחפשת על השולחן משהו. היא הוציאה פס, מילאה את הפרטים שלי ואמרה לי. 'חותמת שלך בבקשה'. היא הגישה לי עט ושמה את כף רגלה על העורף שלי. הייתי שבוי שלה והיא ידעה את זה. חתמתי לה על הפס ורגלה השתחררה ממני. חשבתי שהכל נגמר כששמעתי אותה הולכת לכיוון הדלת. אבל לענבר היו תוכניות אחרות. שמעתי אותה נועלת את הדלת. 'בוא לפה סמרטוט רצפה'.

הלכתי על ארבע לכיוון הדלת. היא נשענה על הדלת כשפניה לכיוון הדלת וגבה וישבנה לכיווני. היא שוב תפסה אותי בשיער והפעם דחפה את פניי לישבנה. את שיכרון החושים שהרגשתי באותה עת לא אוכל לתאר במילים. האף שלי היה בין הלחיים שלה ולקחתי נשימות עמוקות. ענבר לא הפסיקה לצחוק עליי. 'אתה כל כך פתטי. הייתי מתה לתקוע לך נאד בתוך האף אבל מה לעשות שלא בא לי עכשיו'. ענבר הוציאה את ראשי מתוך ישבנה. היא הרימה אותו כדי שאוכל לפגוש את עיניה. היא הסתכלה אליי מלמעלה ושאלה. 'מי עכשיו המפקדת?' עניתי לה, 'את המפקדת, את המלכה'. ענבר השיבה לי 'מצוין, עבד. ואתה מהיום לא תעשה לי צרות ותעשה כל מה שאני מבקשת ברור לך?' 'כן המפקדת'. עניתי. ענבר הסתכלה עליי בתחושה של עליונות. הייתי כבר במצב של אקסטזה. 'אולי בכל זאת יש לי בשבילך הפתעה...' לא ידעתי למה היא מתכוונת. 'שכב על הגב, עבד'. שכבתי על הגב. ענבר ישבה לי על הבטן התחתונה, קצת מעל לזין ושמה את שתי כפות הרגליים שלה על פניי. שוב הרגשתי את הזיעה ואת הריח הכל כך מדהים הזה של רגליה המטופחות. ממש לא הבנתי מה הולך פה, ממש לא הבנתי מה קורה לי. וכשחשבתי שהכל הסתיים הגיע הקינוח. ענבר הורידה את כפות רגליה מפניי והתחילה להתקדם עם ישבנה לכיוון החזה שלי. היא שילבה ידיים, הסתכלה עליי ובמשפט שלא אשכח אמרה: 'תשמע ארוחת הערב ששלחת אותי אליה לא הייתה משהו והיא עשתה לי קצת בלאגן בבטן.' לא הבנתי למה היא מתכוונת אבל עוד לפני שהספקתי להגיד ג'ק רובינסון, הגיעה השיא של הערב. ענבר התיישבה לי על הפנים. היה לה תחת כל כך מושלם כך שהחור של התחת נכנס לי בדיוק בנחיריים, ושני לחייה עטפו את פניי בצורה כזו שהיא יכלה להסתכל לי בעיניים. העיניים שלי היו סגורות. 'פתח עיניים, סמרטוט רצפה שכמוך'. פתחתי עיניים וראיתי את פרצופה היפה. הייתי כנוע לחלוטין והתחלתי לאבד נשימה. הזזתי את הראש כדי לקחת כמה נשימות. ענבר חזרה לשבת לי על הצוואר. 'אין בעיה, קח כמה אוויר שאתה רוצה. אתה בטח יכול לנחש עכשיו מה יהיה האוויר הבא שתנשום...' פתחתי את עיני בתחושה של פליאה. ענבר צחקה, תפסה לי את השיער כדי שלא אתחמק מישבנה והצליחה לחזור בדיוק לפוזיציה הקודמת. ושוב הייתי במצב שלא יכולתי לנשום. התחלתי להחנק וניסיתי לזוז שמאלה וימינה. אבל הכח והמסה שלה גברו עליי. הייתי שבוי שלה. 'אתה מוכן לנאד של המפקדת שלך? זה על כל הצרות שעשית לי'... היא התחילה לספור לאחור. '5,4,3,2,1' ואז לפתע הרגשתי בועת אוויר חודרת לעצמותיי דרך הנחיריים שלי. זה היה אחד שקט, אפילו לא שמעתי רעש. עיניי היו מול עיניה והיא חייכה לנוכח מאבקי הנשימה שלי. תחושת הכניעה וההשפלה התעלתה על הריח הרע שחדר לאפי. לאחר שגופי התמלא בגזים של החיילת הכי כוסית בבסיס, אני הייתי גמור(התחתונים שלי בכלל היו נוזליים לחלוטין). ענבר קמה, שמה את דרגות הקצונה בתוך הפה שלי, סתמה לי את הפה ואת האף עם כף ידה ולחשה לי: 'עכשיו כל פעם שתעצבן בחורה כוסית כמוני, זו תהיה התוצאה.' ענבר תפסה לי את השיער והפעם קרבה את ראשי לישבנה. היא תקעה עוד אחד שקט, לא לפני שאמרה לי: 'עכשיו, כדאי מאוד שתסניף את כל כולו. אני מספרת כל מה שהלך פה אם הריח יגיע אליי'. כמובן שלא חשבתי הרבה. דחפתי את החוטם שלי לתור ישבנה ושאפתי כאילו אין מחר. את כל הריח המסריח שיצא לה מהתחת. התחיל להיות לי כאב ראש והייתי מסוחרר. שכבתי על הרצפה לקראת אובדן הכרה. ממש לפני שאיבדתי את ההכרה, ענבר התכופפה אליי ולחשה לי באוזן: 'מקווה שנהנית מכל זה המפקד, נתראה ביום חמישי הבא. תודה על הפס'. ראיתי אותה הולכת עם ישבנה לכיווני והיא סגרה את הדלת. איבדתי הכרה. מתתי והגעתי לגן עדן.

בשבוע לאחר מכן, השבוע האחרון של הקורס, ענבר לא הגיעה. עשיתי הכל כדי להסתיר את זה מהמפקדים שלי. רשמתי שהיא נמצאת, העברתי לה פיקטיבית את המבחנים הסופיים. ידעתי שהיא תגיע ביום חמישי לסיכום הקורס ושיבוץ לבסיסי השירות המלא. לילה לפני, לאחר שסיימתי את כל הפרוצדורות, ביקשתי ממפקדיי לצאת לחופשה עקב סיבות אישיות. היה זה צעד נדיר למדריך מצטיין שזה עתה סיים קורס ראשון על חייליו. נפרדתי לשלום מכל 14 החניכות שלי ועזבתי את הבסיס ביום רביעי. סיפרו לי לאחר מכן שענבר אכן הגיעה ושהכל עבר בשלום. היא לא ציינה בפני מפקדיי דבר. הרגשתי הקלה ובמידה מסוימת הערכתי אותה על כך.

את ענבר לא ראיתי מאז, עד עצם היום הזה...

נו,

קטסטרופה{Adonai} • 11 בספט׳ 2010

אז?

///

roiboy​(לא בעסק) • 11 בספט׳ 2010

סיפור יפה מאד.
חבל שנגמר.

בדוי​(נשלט) • 11 בספט׳ 2010

מדהים..מאוד התחברתי אישית כי יש לי ידידה מושלמת המתאימה לתיאור בעלת אותו שם וגם משרתת בחיל האוויר
מקווה להמשך

slave for ever​(נשלט) • 11 בספט׳ 2010

אחלה סיפור, אהבתי מאד. תודה רבה.

סימן כחול​(מתחלף) • 11 בספט׳ 2010

סיפור מעולה, אפילו שקצת הגעיל אותי בשלב מסויים, הייתי חייב להמשיך לקרוא

גועל נפשש לאנשים כמוך שמקבלים טובות הנאה

מלכתך לנצח​(שולטת) • 12 בספט׳ 2010

תמיד את המפקדים האלה שמקבלים טובות הנאה מחיילות פרחות
והחיילות האלה מקבלות העדפה
מה עם שאר החיילות שהתנהגו ביושר?!

טוב נוו בכל מקום יש שחיתות

Re: גועל נפשש לאנשים כמוך שמקבלים טובות הנאה

ניקי666 niki • 12 בספט׳ 2010

אחלה תגובה אבל השאלה אם היא מתאימה דווקא לאתר הזה

Re: גועל נפשש לאנשים כמוך שמקבלים טובות הנאה

slave for ever​(נשלט) • 13 בספט׳ 2010

זה רק סיפור.

זה לא סיפור אמיתי, נכון?

שמעון רביזדה​(אחר) • 21 בספט׳ 2010

כי יכולת לאתר אותה בקלות דרך השלישות, להשיג מספר פלאפון שלה וכו'...