| underfoot |
לפני 14 שנים •
11 בספט׳ 2010
מתחת לרגל
שם מתרחשת תסיסה פנימית עזה שמבעירה את קוצו של הריגוש, אבל מה בעצם קורה מתחת לרגל? הריגוש הפטישיסטי עלול להיות ריק מתוכן כאשר הוא נעשה באווירה רגועה ונטולת מתח. כפות רגליים הן אבר ככל אבר והן משמשות רק כשחקניות משנה שתפקידן להאדיר את עיקר העלילה - הביזוי, שכן בלי מוטיב ההשפלה זה קשה למצוץ את אותו ריגוש סוטה מעשר אצבעות וקרסול. וכשנוצרת אווירה של ביזוי אז כמעט כל אבר ודבר יכולים לרגש עד קצה גבול היכולת.
מתחת לרגל אם כך מתרחש הביזוי וכמובן שהרגל עצמה נמצאת מתחת לישבן ומעל לכל יושבת האישה ושערה אסוף בקפידה וארשת פניה חמורה ומתענגת כאחד, פרצופה של אישה נחשקת ורחוקה מהשגה. עושה שימוש באדם חד פעמי שייזרק לאחר השימוש, מישהו קטן וכואב שככל שמכים בו כך הוא יותר חושק וסוגד ומתחנן על נפשו. ומתחת לרגל יש ריחות ותחושות שזר לא יבין, וכל מילה שמכוונת היטב וקולעת כמו חץ היישר אל הלב, פוגעת וממיסה מבפנים, שולחת אותנו לנשק את טינופת החוצות מסוליית הסנדל, וללקק חורים מצחינים מגופה של האישה. והדימויים והסמלים מרכיבים שפה שלימה של רגשות שהפכו לחפצים בחדרה של האישה האהובה - שטיח כניסה, נייר טואלט, סוס, כסא, כר אגרוף. או לבעלי תפקידים - שרת, נהג, עוזר אישי, משרת, עבד. התפקידים והחפצים האלו הם לא רצויים הם כפויים, שכן הרי השאיפה הפרימיטיבית והקמאית היא לשכב לצידה של האישה לא כחפץ אלא כאדם, ולא כממלא תפקיד אלא כגבר. ואיכשהו הגענו אל מתחת לרגל ואל אותו ביזוי שמרעיד את ליבנו והופך את קיבתנו והנה אנחנו רועדים מהתרגשות וחדווה לקראת העונג הבא, אולי יחרבנו לנו בתוך הפה או ידרכו עם מגף על פרצוץ דואב או יכו עד זוב דם עם מקל, או הכי גרוע - יתייחסו אלינו די יפה. |
|
|
| פרופיל סגור |
לפני 14 שנים •
11 בספט׳ 2010
חומר מעניין למחשבה
חומר מעניין למחשבה
|
|
|
הדורבנים(נשלט)
|
לפני 14 שנים •
11 בספט׳ 2010
טקסט יפה מאוד.
הוא זר לי לא פחות לא פחות מאשר לונילי, לצערי. לא שאני לא מתרגש מלהיות מתחת לכף רגלה, חלילה. הזרות נובעת מהניתוק של החוויה מהסיטואציה. אתה מתרגש מאקט. להידרך על ידי אישה. הניתוח שבה אחר כך, למשל "התפקידים והחפצים האלו הם לא רצויים הם כפויים, שכן הרי השאיפה הפרימיטיבית והקמאית היא לשכב לצידה של האישה לא כחפץ אלא כאדם, ולא כממלא תפקיד אלא כגבר. " נשמע (לפחות לי) נורא לא מיני, ואינטלקטואלי כזה. אני לעולם לא אצליח להתרגש ממשהו כלכך, אם הוא לא או *באמת* משפיל, כלומר, אם אשה באמת משתמשת בך, משנה אותך, גורמת לך לעשות דברים בפומבי שגורמים לאנשים לצחוק עליך, או להבדיל, גורמת לך להתמסר לה, כמו מוכיחה אותך על טעויותיך, מראה לך שהיא יותר חכמה, יותר נעלה ממך, גורמת לך לשרת אותה, וכו'. בשביל לגרות אותי ולרגש אותי, האקט של נישוק הרגל צריך להיות תוצאה של סיטואציה. אפילו קצת, ברמז. אבל לא יכול לעמוד בפני עצמו. (אני חושב שהרבה יותר קל לך להתרגש מלי. אני צריך בשביל זה את כל הסיפור.. וכו') |
|
|
Mary Jane
|
לפני 14 שנים •
11 בספט׳ 2010
פסקה שניה נהדרת, טוב שיש צורך לכתוב ושבאה לעולם.
|
|
|
חֵפֶץ
|
לפני 14 שנים •
11 בספט׳ 2010
הפסקה השניה
הפסקה השניה היא כמעט מובאה מחנוך לוין. עמוד הטוטם הזה של הישויות שיש להן קיום כמעט עצמאי -- רגל, ישבן, אשה, שיער אסוף בקפידה. אגב, אני לא בטוח מה דעתי על זה, בסה"כ אני מחבב רפרנסים, במיוחד לטקסטים משובחים. מצד שני, בטקסט אישי כל-כך, זה הרגיש לי קצת, אפעס, מלאכותי. מצד שלישי, יכול מאוד להיות שזה הכל אצלי בראש. ו-all that aside, אני מאד מחבב את החלונות האלה אל נפש הנשלט, שאנדרפוט פוער בכשרון כזה.
|
|
|
| underfoot |
לפני 14 שנים •
11 בספט׳ 2010
פוג, הניתוח שלי לא בא אחר כך, אני מדבר על עומק רגשי ותחושות שמשחקות תפקיד אצלי ושם הכל מתחת לזכוכית מגדלת חזקה אבל אני לא מדבר על עניינים תאורטיים אלא על דברים ממשיים. הרצון להיות לצידה של האישה ולא מתחתיה הוא לא עניין מיני אבל גם לא אינטלקטואלי, זהו רצון, שאיפת חיים, שפת גוף שמספרת סיפור אישי.
מרי ג'יין , תודה שקראת ושאהבת את הפסקה השניה מבחינתי זהו הישג אישי 
ולגבי אותה פסקה, חפץ, אני מודה שאני לא מהסס לגנוב סגנונית מחנוך לווין ולעשות שימוש חסר בושה בביטויים או רעיונות שונים, אמנם לא ציטטתי אבל לקחתי לעצמי חופש אמנותי. יכול להיות שזה מרגיש קצת מלאכותי אבל זה לדעתי נעשה בתוך הקשר מתאים ובטוב טעם ומעל להכל - זה די כנה ומבטא את המחשבות שלי בנושא. |
|
|
לילה לבן
|
לפני 14 שנים •
11 בספט׳ 2010
מקסים. מרגש אפילו. |
|
|
| מלכתך לנצח(שולטת) |
לפני 14 שנים •
12 בספט׳ 2010
אהבתי
כתיבה יפה
|
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 14 שנים •
13 בספט׳ 2010
אצלי זה הכל מהכל.
אני נמצא בסיטואציה כזאת, של ישיבה או הרצאה, מגניב מבט אל אחת (מושלמת שכמותה, אישה חזקה, יפה) וכף הרגל שלה בתוך הסנדל הלבן, אני חושש שתראה אותי מציץ עליו - הרי אלה מבטים שהונילים שולחים לשדיים, אין לי כלום בראש, רק תחושה מעורפלת של מגע הלשון הלחה שלי על כף הרגל הזאת. ובסיטואציה אחרת, הנימפה הנשגבת יושבת מולי, וכעת אני על הברכיים, אולי ערום, אולי קולר, וכאקט של משרת אני מנשק בעדינות את כפות רגליה, אולי היא תעיר משהו מעניין. ובמציאות? במציאות כשאני מנשק כף רגל, הרבה פעמים זאת פשוט כף רגל, חלק מהכיף בדרך לאיזורים למעלה ולאורגזמה. אני מבכא את הקיץ, עוד מעט ולמספר חודשים אפרוריים לא אראה יותר כפות רגליים בסנדלים אלגנטיות. |
|
|
| underfoot |
לפני 14 שנים •
13 בספט׳ 2010
האמת היא שכפות רגליים מצחיקות אותי, יש בהן משהו די מגוחך באופן כללי, כל האצבעות מסודרות להן בשורה לפי הגובה וההיקף, על האצבעות חסרות התפקיד הללו יש גם ציפורן שלעולם לא תקלף יותר תפוז או אפילו תגרד באוזן. זה כמו טוסיק שגם הוא די מצחיק ונראה כמו שני אדונים נפוחים מחשיבות עצמית ועם כרס גדולה מחוברים אחד לשני, מתחשק לך לבעוט בהם.
ועם כל זאת, בתוך הקונטקסט המתאים ועם השותפה המתאימה מתרחשות עולמות שלמים מתחת לשני האברים והם מאבדים מליצנותם והפוכים לרציניים, למטריה לתשוקה שלי, לתקוות, האכזבות והלבטים שלי, הם נהיים אבריםעם כוח אדיר ומשמעות אפלה של דחייה והשפלה ומשמשים ככלי נשק בידי האישה, בעלת הבית שלהם, בפועלה ללכוד אותי ולעשות בי שימוש, או בית שימוש, מה שבא לה. לאמא שלי לקח 30 שנה להפוך אותי לגבר ולכל אישה אחרת דרושות שתי דקות בשביל להפוך אותי למה שמתחשק לה שאהיה. כוחו של הקונטקסט וכוחה של האישה מוחקות את הצחוק מפני ומעניקות יוקרה רוטטת הוד לחלקי גופה ואף לחלק מחפציה. |
|
|