בואו נדבר על גבולות

Re: אתה אחד מהטובים...

Brave Dwarf • 12 בספט׳ 2010

נו. אז הם פיפי וקקי. אבל את אישה שעושה את בחירותיך. יודעת שיש פיפי וגם קקי. יודעת להסתכל למציאות בלבן של העין.

לא מתאימים לי החוקים שלך! הגבולות שלך לא לטעמי, לך תחפש מי ינענע אותך! שמש אמר את זה יופי אבל את לא יכולה? בטח שיכולה.

לו הייתי פותח פרופיל בכלוב, הייתי כותב רק את האמת. והאמת שלי היא שהכל בגבולות של מה בא לי. ומי שלא בא לה על מה שבא לי, שתחפש מישהו אחר.

נוריתE • 12 בספט׳ 2010

כשמכירים ולאורך הקשר
איש יקר
מדברים
נהוג לדבר
מגדירים גבולות מראש מספרים מה כן מתאים מה
לא מתאים ואם זה מתאים כל זה לשניים
הרי שהם מתחברים ומשם בונים קשר
סינרגיה והדדיות,אלו הדברים החשובים בכל קשר
נכון?עד עכשיו?

הלאה
אם מקבי קובע בכזאת תקיפות מה שהוא קובע
ושיםלב,יקיר,לך לא התנגדתי ואותך,לא סתרתי
דברתי אל מקבי
שקבע קביעה כזאת החלטית
הרי שלו אמרתי
מה שאמרתי
באותה,נחישות
וזה נכון,אם לא מתאים הולכים..אם אין מקום לקצת גמישות והקשבה
מצד השולט אז מה עשיתיבזה,בובה על חוט חסרת דעותחוטשידרה ורצונות משל עצמה?
לא
אני.

אולי מקבי חושש מהחלפת דעות
אולי הוא
חושש
משפחה ש"מבקשת" יותר מידי
אחת חלילה עם דעות ורצונות משלה,רחמנא לצלן

אולי יש לו במוח את החרדה ממיתוס ה"שליטה מלמטה" לא לי הפיתרונות
אבל בבידיסמ כמו בחיים אין
אני הכל קובע.

גבולות

יעלי המלכה​(שולטת) • 12 בספט׳ 2010

קיימים גבולות לפרוץ ...בהסכמה ובמילת ביטחון
גבולות נועדו לאתגר ...אך לא לפגוע חלילה .
חובה לכבד גבולות הן של הנשלט והן של השולט .

שלגי • 12 בספט׳ 2010

יאפ.

אם היה לי יותר כוח הייתי מרחיבה ביתר פרטנות, אבל ככה זה נשמע לי נכון.
כשיש עומק ורגש ומערכת יחסים ממשית, יש על מה לעבוד.

Brave Dwarf • 12 בספט׳ 2010

נורית, ראי מה מקבי אמר:
הכל הוא החלטה של השולט. בגלל זה הוא השולט ולא, למשל, הנשלט.

מקבי טוען (ואני מסכים עמו) שמכיוון שהדומיננטי הוא זה המוביל, יוצא מכך שהוא גם המחליט. בין השאר הוא מחליט באילו מגבולותיך להתחשב ובאילו לא, למשל. ולכן ההכרזה "אני כשולט אהיה זה שיחליט" אינה מוכיחה דבר פרט לעובדה שאני שולט בכל התחומים וזאת ששלי אמורה להיות מודעת לכך. אם אינך מסכימה לתנאים אלו ומעדיפה שליטה שמחולקת לתחומים (אתה שולט במיטה אבל לא מחוצה לה, לדוגמא) אז ההכרזה הזו אמורה לסמן לך מראש שאיני מתאים לך.

אני אישית בעד הכרזות מסוג זו בפרופילים כי הן מצביעות על כנות ואני נמנה בין חסידיה הנאמנים ביותר. הרבה יותר מפחידות אותי הכרזות כגון "הגבולות ייקבעו יחד" כי הן אינן ממוקדות ומתפרשות על פני טווח רחב של תעשה / אל תעשה אותו קשה מאוד למצות במילים או לחזות מראש.

וכן שוב אני חוזר ואומר שלו הייתי מחפש וכאשר חיפשתי, הרי שחיפשתי בדיוק את זו שתהיה מודעת לעובדה שבכל נושא ועניין, בסופו של דבר, אני אהיה זה שיחליט. איני מאמין שאני פחדן, נורית, וגם נדמה לי שאני אדם קשוב ויחסית עדין. אני רואה בזוגתי חלק בלתי נפרד ממני ומכיוון שכך בעיני היא לא פחות ממושלמת. אבל גם אם אחשוב שהיא צודקת וגבול מסויים שלה אכן אינו אמור להחצות, ההחלטות הן תמיד שלי.

רק שידעו כולם, מי כאן המלך..

בכוח המוח​(שולטת) • 12 בספט׳ 2010

לא רציתי לחתוך את הפרק, אז הבאתי את כולו


הנה, הנסיך הקטן והמלך.. מי צריך מילת בטחון כשאתה היחיד שקובע..


"הראשון בהם היה משכנו של מלך.
עוטה גלימה של ארגמן ופרוות סמור, ישב המלך על כס המלכות שלו, אשר היה פשוט, ורב-הוד, בעת ובעונה אחת.
"אה! הנה נתין!", קרא המלך כאשר הבחין בנסיך הקטן. והנסיך שאל בלבו: "היאך יתכן שהוא מכיר אותי, הרי מעולם לא פגש בי קודם?"
הוא לא ידע שעבור המלכים, העולם הוא מקום פשוט - בעיניהם כל בני האדם הם נתינים.
"קרב הלום, כדי שאיטיב לראותך", אמר לו המלך, אשר שָׂש להיות מלך על מישהו.
הנסיך הקטן תר סביבו אחרי מקום לשבת בו, אבל שולי גלימת הפרווה הנהדרת של המלך מילאו את פני הכוכב. לכן נשאר על עומדו, ומכיוון שהיה עייף, פיהק.
"פיהוק בנוכחות המלך הוא בניגוד לכללי הטקס," אמר המלך, "אני אוסר זאת."
"איני יכול להימנע מכך", נבוך הנסיך הקטן, "עברתי דרך ארוכה במסעי, ולא ישנתי כלל."
"אם כן", אמר המלך, "אני מצווה עליך לפהק! מזה שנים רבות לא ראיתי מישהו מפהק. פיהוקים הם דבר רב־ענין בשבילי. קדימה! פָּהק שוב. זו פקודה!"
"זה הפחיד אותי...אינני יכול שוב..." הסמיק הנסיך הקטן.
"הְם, הְם," ענה המלך, "אם כך אני...אני מצווה עליך מדי פעם לפהק ומדי פעם ל..." ואז גמגם משהו, ונראה מרוגז.
כי המלך דרש בתוקף שסמכותו תכובד. הוא לא התיר שום התרופפות במשמעת. הוא היה שליט אבסולוטי. אבל מכיוון שהיה גם אדם טוב, הוראתיו היו מתקבלות על הדעת.
הוא נהג לומר: "אילו הייתי מצווה על גנרל להפוך לציפור־ים, והגנרל היה ממרה את פי, לא היתה זו אשמת הגנרל, אלא אשמתי אני."
"מותר לי לשבת?", נשמעה שאלה מהוססת מפי הנסיך הקטן.
"אני מצווה עליך לשבת!" אמר המלך, ובתנועה מלכותית אסף את שולי גלימת הפאר שלו.
אבל הנסיך הקטן תהה בלבו. הפלנטה היתה זעירה. על מה מַלָך המלך ?
"אדוני", הוא אמר לבסוף, "מחל לי על שאני פונה אליך בשאלה..."
"אני מצווה עליך להפנות אלי שאלה", דחק בו המלך.
"אדוני, על מה אתה מולך?"
"על הכל." ענה המלך בפשטות מלכותית.
"על הכל?"
המלך החווה בידו על הפלנטה שלו, ועל הפלנטות האחרות, ועל כל כוכבי השמים.
"על כל זה?" שאל הנסיך הקטן.
"על כל זה." אמר המלך. משום שלא היה רק מלך אבסולוטי, אלא גם מלך אוניברסלי.
"והכוכבים נשמעים לציווּייך?"
"וודאי." אמר המלך, " הם מצייתים לי מיד. אינני מתיר התרופפות במשמעת."
עוצמה כגון זו מילאה את הנסיך השתאות. אילו היה הוא בעל סמכות שכזאת, היה יכול לִצפות בשקיעה לא ארבעים וארבע פעמים ביום, אלא שבעים ושתיים, או מאה, או מאתיים פעמים ביום אחד, בלי להעתיק כלל את כסאו.
ובגלל שנזכר בפלנטה הקטנה שלו אשר נטש, הרגיש עצוב, ואזר אומץ לבקש דבר־מה מן המלך:
"הייתי רוצה לראות את השקיעה...אנא...צווה על השמש לשקוע..."
"אילו הייתי מצווה על גנרל לעופף מפרח לפרח כמו פרפר, או לכתוב טרגדיה, או להפוך לציפור ימית, והגנרל היה ממרה את פי, במי מאיתנו האשמה?" שאל המלך, "בגנרל, או בי עצמי?"
"בּךָ", ענה הנסיך הקטן נחרצות.
"מדוייק. יש לדרוש מכל אחד רק הדברים שביכולתו לבצע.", המשיך המלך, "סמכות טמונה קודם כל בהגיון. אילו הייתי מצווה על אנשים להשליך עצמם למי הים, הם יתמרדו נגדי. יש בכוחי לתבוע צייתנות משום שפקודותי מתקבלות על הדעת."
"אז, השקיעה שלי?" הזכיר לו הנסיך הקטן, משום שלעולם לא הניח לשאלה אחרי ששאל אותה.
"אתה תקבל את השקיעה שלך. כך אצווה. אבל בהתאם לתורת השלטון שלי, אמתין עד אשר יבשילו לכך התנאים."
"מתי זה יהיה?" שאל הנסיך הקטן.
" הְם, הְם" אמר המלך, ונועץ באלמנך עב-כרס. "הְם, הְם. יהיה זה בערך ב..., זה יהיה הערב לקראת השעה עשרים דקות לפני שמונה. ואתה תיווכח לראות שהכל מצייתים לי."
הנסיך הקטן פיהק. הוא הצטער על שהחמיץ את השקיעה, ועתה גם החל להתייגע.
"אין לי דבר יותר לעשות כאן", הוא אמר למלך, "לכן אצא לדרכי".
"אל תלך", אמר המלך, אשר שמח שיש לו נתין. "אל תלך. אמנה אותך לשר!"
"איזה שר?"
"שר ה...שר המשפטים!"
"אבל אין כאן איש כדי לשפוט!"
"אין לדעת.", אמר המלך, "טרם ערכתי סיור מקיף בתחומי ממשלתי. אני זקן מאד. אין כאן מקום לכרכרה, וההליכה מעייפת אותי."
"או, אבל אני כבר ראיתי", אמר הנסיך הקטן, מסב את ראשו כדי להעיף שוב מבט בצידה השני של הפלנטה, "גם בצד השני, אין נפש חיה..."
"אם כך, תשפוט את עצמך !", אמר המלך. "זהו השיפוט הקשה מכל. הרבה יותר קשה לדון את עצמך מאשר לדון אחרים. אם תצליח בכך, אזי באמת ובתמים איש חכם אתה".
"אני יכול לדון את עצמי בכל מקום, אינני צריך לגור כאן".
"הְם הְם" אמר המלך. "סיבותי עמי להאמין שבמקום כלשהו על פני הפלנטה שלי שוכן עכברוש זקן. בלילות אני שומע אותו. תוכל לשפוט את העכברוש. מעת לעת תדון אותו למוות, וכך חייו יהיו תלויים במשפטך. אבל גם תחוֹן אותו בכל פעם, כדי לנהוג בחסכנות, כי הוא הנתין היחיד שבנמצא".
"אני", ענה הנסיך הקטן", אינני אוהב לדון למוות. ועכשיו בדעתי לצאת לדרך".
"לא", אמר המלך.
הנסיך הקטן, שהשלים את ההכנות ליציאה, לא רצה לצער עוד את המונרך הזקן.
"אם רצון הוד מלכותו שיצייתו לו בלי להשתהות", הוא אמר, "עליו לצוות עלי ציוויים מתקבלים על הדעת. עליו לצוות עלי, למשל, לצאת לדרכי בזה הרגע. נראה לי שהתנאים בשלו לכך..."
המלך שתק. הנסיך הקטן היסס לכן עוד רגע, ואז נאנח, ויצא לדרכו.
"מיניתי אותך לשגריר !", קרא אחריו המלך.
היתה בקולו סמכות מעורר כבוד.
"המבוגרים באמת משונים", שח הנסיך הקטן בלבו, בעת ששוב יצא למסעו."

גמד-בקשר להודעה האחרונה שלך

נוריתE • 12 בספט׳ 2010

פה שלמעלה בתגובה לתגובה של
_ולא אלאה אנשים הציטוט כל זה או את עצמי בעריכה.
אחזור ואגיד שוב
אם הוא אתה משיהו מחליט שהוא יקבע מה כן ומה לא
ללא כל התחשבות
הרי שהאופציה לקום ללכת ולא לחזור
עדיין שרירה וקיימת.

זה מתוך "מת להיות"חלק א'של טיצ'ר פה

נוריתE • 12 בספט׳ 2010

the rain song • 13 בספט׳ 2010

לכל חוויה בדסמית יש פעם ראשונה, כך שגבולות אולי נועדו להפרץ אבל לפעמים גבולות עלולים להיווצר דווקא במהלך הקשר. אי אפשר להגדיר מראש מערכת יחסים ארוכת טווח - החיים תוססים ודברים ורצונות וכל השאר משתנים מידי פעם.
בהנחה שמדובר על אנשים הוגנים אפשר לשוחח על כך.
לפעמים יש פשרות ולפעמים מערכת היחסים באה על סיומה.
בדיוק כמו בווניליות שאחד רוצה לגור בכפר והשני דווקא מתעקש על העיר הגדולה
אחד רוצה ככה והשני רוצה אחרת
לפעמים מתפשרים ולפעמים אומרים יפה שלום.
מי ששובר גבול ללא הסכמה, ובכן אפשר לצרוח עליו, לריב איתו, לקלל את האמאמא שלו ולסיים את הסערה בסקס סוער אף יותר או שאפשר לקחת את הדברים וללכת.
ובסך הכל בדרך כלל אין סכנת חיים או משהו. יש טראומות (מי כמוני יודעת), יש צלקות (גם מי כמוני יודעת) אבל בסך הכל לא מתים כל כך מהר.
וכמובן תמיד יש מילת בטחון. וגם זאת בהנחה שנמצאים מול אדם שמכבד אותה.
ואני תמיד אעדיף מולי אדם שיודע את כל המילים בשפה העברית ולא רק מילת בטחון.

(איזה סימפוזיון על אחד הדברים הכי פשוטים וברורים בבדסמ)
אה כן, אהבתי את הפרק מהנסיך הקטן - מעורר תמיהה משהו על השולטים - הלא כך?

Brave Dwarf • 13 בספט׳ 2010

אני קורא ומשתתף בפורומים BDSMיים מאז 2002 אני חושב (או שלוש. מי שיזכיר לי מתי התחיל הפורום הלבן של אונן רלון לא יקבל חיר אבל אני אודה לו על ההנחתה). וההרגשה העיקרית שלי מכל החוויה הוירטואלית והללא ספק שופעת יתרונות הזאת, היא שBDSM איננו נטייה מינית אלא פגם שכלי. להבדיל מזוג ונילי שבונה מערכת יחסים שתהיה מושתתת על כל אותם רצונות משותפים, התחייבויות הדדיות, ומטרות שכולנו מכירים, הזוג ה BDSMי למעשה מורכב משני אויבים במקרה הרע ומשני דפוקים במקרה הטוב. היא מפוחדת ומבוהלת וחסרת אונים והוא חתיכת בן זונה שמתכוון לנצל את מצבה. ולכן למשל בזמן שהונילית לא תעלה על דעתה להסביר לשותפה לחיים שאין לזיין אותה לעיני ילדיה, במערכת יחסים BDSMית זה גבול שיש לקבוע מראש, בפירוש ואף לרשום מאה פעמים על הדף פן יישכח. כמו גם שלא יזרוק אותה מכלבו שלום כי אינה פרפר או תחת משאית דוהרת, יביא לה כוס מים אחרי שהיא שוכבת קשורה במשך שעתיים באותו מקום או יסיר את מחסום עיניה, פיה ומה לא כדי לבדוק לשלומה. אהה וכן, איך שכחתי את מילת הבטחון. אחרי הכל "ביצה סרוחה" משכנע הרבה יותר מ"אני לא יכולה עוד, מאסטר/אהוב/אדון". אחרת אוי מה יקרה, אלוהים שישמור!

וניליים לא נוסעים לחורשות חשוכות בחברתם של זרים, אינם קושרים את עצמם לעצים ומתפללים לטוב אלא פועלים מתוך שיקול דעת והכרה בכל הסיכונים הטמונים במעשה בלתי אחראי זה. אבל BDSMיים מוגבלים ולכן אצלם עובד אחרת המנגנון.

לו הייתי רושם את כל החוקים שלמדתי מאז, אני חושב שהיה נגמר לי לא רק המסך אלא גם הדיו של המחשב והייתי נאלץ להסתובב עם גליל נייר כזה כבד וכזה גדול וכזה ארוך שיכלול בו את כל התעשה והאל תעשה להם אני מחויב לציית כחוק. הרי למה שאני או היא נסמוך על העובדה ששנינו בונים מערכת יחסים, בית, משפחה וחיים משותפים ולכן מראש כל מה שנעשה זה לזו ולהפך קודם כל ולפני הכל יעשה במטרה לענג את הצד השני ולגרום לו אושר וכמובן רצון להמשיך. ובכלל לעובדה שאנחנו מאוהבים, להבדיל מכל שאר מערכות יחסים בעולם, במסגרת BDSM אין להעיד על כי אנחנו בוטחים זה בזו (ולהפך) בעיניים עצומות או מכבדים לפחות.

טוב, אז אם פגם שכלי, מי קובע את אחוזי הנכות?