זוגיות

לא סתם אישה(נשלטת){octopus}

לפני 14 שנים • 11 בספט׳ 2010

זוגיות

לפני 14 שנים • 11 בספט׳ 2010

פתאום נזכרתי בסיפור הזה, שכתבתי ממש מזמן בשיא המשבר עם מי שהיה בעלי.
תחילת שנה חדשה היא זמן מעולה להיזכר במה שחשוב כדי לשמור על הזוגיות.....

****

אמא זוגיות יצאה לה לטייל עם כל האפרוחים שלה בחצר. כשהכרבולת שלה זקורה בגאווה, עמדה בפתח הלול וספרה את האפרוחים היוצאים אחד אחרי השני – הנה אהבה, ואחריו קבלה, נתינה, הקשבה, הבנה, הדדיות, התחשבות, חברות, רומנטיקה, מחויבות, נאמנות, דאגה ואמון. כל 13 האפרוחים החמודים שמחו מאד מאד על הטיול המצפה להם.
הם נעמדו בשורה ואמא זוגיות חזרה שוב על המילים, אותן חזרה ושיננה באוזניהם יום יום: " זיכרו, אפרוחים חמודים שלי, הכוח שלנו הוא בהליכה ביחד, בשמירה אחד על השני. אם יבוא השועל המרושע עליכם לזכור זאת ולא להתבלבל. הוא מחכה לבלבול שלכם, לפחד שלכם כדי לטרוף...הישמרו אפרוחים שלי...הישארו תמיד יחד"
כל האפרוחים ענו כאחד: "כן, אמא " ופנו לכיוון החצר הגדולה.
היה זה יום נהדר ונעים. השמש חיממה אותם, השמים הכחולים חייכו אליהם והרוח הקלילה ליטפה אותם. כל שוכני החצר נהנו להתבונן במשפחה המאושרת והמלוכדת. היה ידוע בכל הכפר שזוהי משפחה לתפארת שלא ניתן להפריד אותה.

חלפו הדקות, אמא זוגיות מעיפה מבט מדי פעם לראות שהכל בסדר אצל אפרוחיה הרכים. חלפו השעות ואמא זוגיות הייתה מאד עסוקה באיסוף מזון בחצר ולא הרגישה כל כך בנעשה מסביב.
הם לא ידעו, אבל בגדר הייתה פירצה סודית שלא כל אחד יכול לראותה...ובשקט בשקט התגנב השועל הרעב. הוא כבר הרבה זמן עוקב אחר האפרוחים האלה, ופעם אחר פעם מצא את רומנטיקה כשהיא מרחפת ולא כל כך מחוברת לקרקע המציאות. הוא ראה שהיא כבר עייפה מאד וחסרת מעוף לחלוטין והחליט שזוהי ההזדמנות המתאימה לו. הוא עקב אחריה והמתין בשקט לשעת כושר, וברגע הנכון קפץ....וטרף אותה.
אף אחד לא הרגיש שרומנטיקה נעלמה ואיננה. וכולם המשיכו בשיגרת הבילוי בחצר. רק אפרוח אחד פתאום הרגיש שמשהו לא בסדר. הקשבה נזכר פתאום איך רומנטיקה ניסתה להגיד לו כמה פעמים שהיא מרגישה עייפה וזקוקה ל"תדלוק" כדי להמשיך. פתאום הוא נזכר, שלא כל כך הקשיב לה באותו בוקר כשביקשה שוב את עזרתו. הוא הסתובב בחצר וחיפש את רומנטיקה אך גילה שהיא איננה. הוא צייץ בקול לעזרה אך אחיו ואחיותיו היו מאד עסוקים ולא שמו לב. הוא חיפש וחיפש, ולבסוף...בלי משים מצא את עצמו בפינה נידחת בחצר, שם ישב והמתין השועל. חלפה רק דקה...והקשבה נטרף גם הוא...
אמא זוגיות המשיכה בשלה ולא הרגישה דבר. בשעת צהריים חמה החלה לאסוף את אפרוחיה. היא נעמדה בפתח הלול והחלה סופרת את האפרוחים הנכנסים פנימה. לפתע גילתה בתדהמה ששנים נעלמו...רומנטיקה והקשבה. משבר גדול פרץ בלול. כולם צייצו וקרקרו בדאגה. הם הבינו ששני אחיהם לא יחזרו והחליטו להמשיך בשיגרת חייהם ולנסות להתגבר על האובדן.

למחרת חזרו כולם אל הבילוי בחצר. 11 אפרוחים ואימם התרנגולת כשרומנטיקה והקשבה חסרים לעד.
חלפו הדקות. אמא זוגיות ניסתה בכל כוחה להיות קשובה לרחשים בחצר, אך הצורך בחיפוש מזון גרם לה להתעמק אך ורק בחיפוש, והיא החלה להזניח את השמירה.
גם באותו היום המתין השועל הערמומי וניסה להחליט את מי יאכל היום. הוא התבונן בחבורת האפרוחים וגילה שהם כבר לא כל כך מלוכדים, וכבר לא כל כך קשובים אחד לשני. הוא התבונן בקבלה. היה זה אפרוח קטן ורך שקיבל תמיד את כולם כמו שהם. לא ניסה לשנות אף אחד ודאג שכל אחיו יפנימו את זה. הוא היה טרף קל. השועל לא חשב פעמיים וזינק. קבלה נטרף בבת אחת.
השועל הרגיש שאינו שבע. עינו נחה על נתינה. היא הייתה אפרוחית טובת לב שתמיד נתנה מעצמה ללא רצון בתמורה כלשהי מלבד אהבה. עכשיו היא משחקת עם דאגה. איזה יופי, חשב השועל, דאגה עסוקה במשחק, היא לא שמה לב...זה בדיוק הזמן המתאים...
השועל הרעב יצא ממחבואו וטרף את שתי הקטנות, נתינה ודאגה, ויצא מן החצר דרך הפירצה הסודית.
אמא זוגיות שמה לב לשעה המאוחרת והחלה קוראת לאפרוחיה הרכים. אחד אחד חזרו הקטנים אל הלול. אמא זוגיות עמדה גאה בפתח וספרה את הנכנסים – אהבה, הבנה, הדדיות, התחשבות, חברות, מחויבות, אמון, נאמנות...ו...? איפה כל השאר...? אמא זוגיות גילתה לתדהמתה שכעת חסרים לה חמישה אפרוחים. היא הייתה עצובה כל כך והרגישה שהיא קרובה לבכי. אך היא החליטה להיות חזקה למען הנותרים. לא נורא, היא חשבה לעצמה, נצליח לחיות ביחד בלי רומנטיקה, הקשבה, קבלה, נתינה ודאגה...נצליח...אני יודעת שנצליח...
בלילה נדדה שנתה של אמא זוגיות. והיא חלמה על ילדיה שנעלמו. דמעה אחת קטנה ירדה והתגלגלה לה מתוך שנתה.

בבוקר נשארה אמא זוגיות עם האפרוחים בתוך הלול ולא יצאה לחפש מזון. היא כל כך פחדה.
גם ביום הבא עשתה כך וביום שאחריו.לאחר כמה ימים של הסתתרות ורעב, חשבה שאולי עכשיו בטוח לצאת שוב. בחשש מה יצאה עם אפרוחיה אל החצר. הישארו ביחד, התחננה אליהם, הישארו דרוכים...
אך האם וילדיה היו כל כך רעבים, עד שמהר מאד שכחו את דריכותם והיו עסוקים מאד בלהט חיפוש המזון.
לא צריך יותר מזה בשביל לגרום לידידנו השועל להתקרב שוב. הפעם הוא שם לב שאינו צריך להיות כל כך שקט, כי למרות האסונות שפקדו את האפרוחים, הם בכל זאת לא הרגישו...
והוא, שהיה רעב מאד, לאחר כמה ימים ללא אפרוחים טעימים, עקב אחרי קבוצה שהתרחקה משאר המשפחה. היו אלה הבנה, התחשבות, חברות, מחויבות והדדיות. השועל לא חשב פעמיים ובקפיצה אחת אסף את כולם בכפות רגליו הגדולות וללא שהות טרף אותם. האפרוחים הספיקו להשמיע קול ציוץ חלוש ואז נדם קולם.
אמא זוגיות שמעה את הציוץ המבוהל ומיהרה לבדוק מה קרה. היא גילתה את הזוועה שהתרחשה מתחת לאפה.....
היא הייתה שבורה ומיואשת. כל אפרוחיה הרכים נעלמים אחד אחרי השני. היא נותרה רק עם אהבה, נאמנות ואמון. היא הרגישה שהיא קרובה להתמוטטות...אבל החליטה לאסוף את שארית כוחותיה. אם אהבה פה...ואם נאמנות נמצאת...ואם אמון עדין כאן...אני אשרוד...אני אצליח.
היא לא ידעה כמה גדולה הטעות שלה. בדרך אל הלול ראה השועל את נאמנות צולעת והולכת לאט מהרגיל. היא כבר לא תפקדה ללא אחיה האפרוחים...השועל לא חשב פעמיים וזינק עליה. נאמנות נטרפה על ידי השועל. אמון, שראה את הכל קורה מול עיניו, נשבר לחלוטין והתמוטט מעולף על הארץ. טרף קל, כמובן, ועד מהרה גם הוא נעלם בלועו של השועל.
אמא זוגיות מיהרה עם האפרוחית היחידה שנותרה לה, אהבה, ושתיהן נכנסו אל הלול הבטוח. היא ליטפה אותה...ניסתה להרגיע אותה. לא נורא חמודה, היא לחשה לה, את כאן...יש אהבה...אולי הכל עוד יהיה בסדר. אמא זוגיות ניסתה בכל כוחה לעצור את הדמעות שהציפו את עיניה. היא ידעה שהיא חייבת להישאר עדין חזקה בשביל אהבה. יש עוד סיכוי לשרוד...היא חייבת להצליח.
למחרת התעוררה אמא זוגיות וגילתה לתדהמתה שאהבה מתה מצער במהלך הלילה. היא לא יכלה להישאר בחיים ללא אחיה ואחיותיה האפרוחים. היא לא יכולה לשרוד ללא קבלה, נתינה, הקשבה, הבנה, הדדיות, התחשבות, חברות, רומנטיקה, מחויבות, נאמנות, דאגה ואמון. פשוט אי אפשר....
אמא זוגיות נשארה לבדה בעולם. כל אפרוחיה נטרפו ומתו. היא הסתובבה בחצר ובכתה. הלכה לישון ובכתה. אכלה ובכתה. החצר הפכה לים של דמעות....ובלי שתשים לב, היא הלכה ושקעה בתוכן, בתוך הדמעות...עד שטבעה.....

****

מוסר השכל?
יש ויש.
ויותר מאחד.
וסוף הסיפור? אצלי הזוגיות טבעה והתגרשתי.
אבל זה לא חייב להיות הסוף.
סוף הסיפור הוא כיד הדמיון והמציאות של כל אחד...

STAR007

לפני 14 שנים • 13 בספט׳ 2010

סיפור יפה ומוסר השכל יש בו--אהבתי לקרוא אותו

אבל משהו חסר בו

חסר בו התרנגול אומנם האפרוחים מיצגים את הזוגיות

אך ללא התרנגול זה מראה שהתרנגולת הייתה לבד מההתחלה

אולי בגלל זה היה קל לפרק את הלול

את זה רואים במעשים של התרנגולת שהיתה שקועה בעצמה או בעשיית דברים אחרים

גם כאשר חלק מן האפרוחים נעלמו היא המשיכה בסדר היום הרגיל

לפעמים האשמה בנו אך אנו בוחרים לחפש אשם אחר---כאן זה הזאב כמשל

השיגרה והמובן מאליו הם הסכנה בזוגיות---וזוגיות כשמה היא --שניים

לא סתם אישה(נשלטת){octopus}

לפני 14 שנים • 14 בספט׳ 2010

STAR007 כתב/ה:

התרנגולת היא הזוגיות עצמה. היא שניים בדמות אחת.
כזוג, אנחנו שוקעים בטרדות היומיום ולא שמים לב למה שקורה עמוק בפנים.
כזוג, אנחנו לא שמים לב שהאפרוחים שלנו נעלמים בזה אחר זה,
וגם אם שמים לב, מהר מאד שוקעים שוב בשגרה שלנו, מקווים להסתדר איכשהו.
השועל הוא השגרה, הוא הצרות הקטנות והגדולות שמסביב,
הוא ההתעלמות מבן הזוג, הוא חוסר ההשקעה בביחד, הוא המאהב/ת שמוצאים מהצד.
לשמור ולשמר. זה כל הסיפור.

Brave Dwarf

לפני 14 שנים • 14 בספט׳ 2010

סיפור של משלים.
יש בו מן התמימות הילדית והטוהר.
הייתי אומר: את אישה מיוחדת וללא ספק לא סתם. שמרי על היותך למרות השועלים.
אבל אשמע אגואיסט.

ובכל זאת - שמרי.

STAR007

לפני 14 שנים • 14 בספט׳ 2010

לא סתם אישה כתב/ה:

STAR007 כתב/ה:

הדבר הכי חשוב בזוגיות הוא הביחד

גם כשמשעמם ורוצים מאהב-כדי לעשות זאת ביחד-שינוי השגרה היא הצלחת הזוגיות

ותאמיני לי הכל אפשר ביחד-כמו חברים אשר עושים הכל ביחד--ברגע שיש שינוי עם מתחתנים

ופחות שיתוף בפנטזיות בבעיות כאן מתחילים הצרות

הקול(שולט)	הקול(שולט) לפני 14 שנים • 14 בספט׳ 2010 סיפור חזק לפני 14 שנים • 14 בספט׳ 2010 הקול(שולט) • 14 בספט׳ 2010 כמעט כמו נלקח מהחיים עצמם, ואת מוסר ההשכל - איש בדרכו יבין, איש בכליו יפענח...